הרב מענדי ציקשווילי, סן מרקוס
במהלך החודשים האחרונים בשליחות בכפר סן מרקוס לה לגונה, יצא לי לשאול שני בחורים שראיתי מדי יום האם הם יהודים, מיד הם ענו לי בחיוך שלא, הם נוצרים, כך הם גדלו כל חייהם. אבל… האימהות שלהם יהודיות.
כמובן הסברתי להם שלפי ההלכה היהודית הם יהודים.
אחד מהם כבר היה מודע לכך ואפילו ביקר בכמה בתי חב״ד בעבר, אך מעולם לא הסכים להניח תפילין.
הזמנו אותם מיד לסעודת שבת בבית חב״ד אך נעננו בסירוב מנומס.
כך עברו כמה חודשים והיה נראה שמעבר לידיעה על דבר יהדותם לא השתנה דבר.
השבת, באופן מפתיע שניהם הגיעו לסעודת שבת ביחד עם כמה חברי קהילה ישראלים ששכנעו אותם לבוא לחוויה מיוחדת שתחבר אותם ליהדות.
הם ישבו איתנו שעות אחרי שנגמרה הסעודה, שאלו, חקרו והעמיקו.
עד שהחליטו בהחלטה משותפת לבוא למחרת (יום ראשון) להניח בפעם הראשונה בחייהם תפילין! ולחגוג ״בר מצווה״ ביחד.
בוקר יום ראשון הגיע וגם הם איתו, למדנו ביחד על המשמעות הפנימית במצוות התפילין ועל המעלה שלנו – עם ישראל והקשר המיוחד שלנו עם הבורא, וכך בהתרגשות רבה חגגנו את הנחת התפילין הכפולה והמיוחדת לראשונה בחייהם של שני יהודים קדושים, ״קרקפתא דלא מנח תפילין״. שגדלו כל חייהם כנוצרים גמורים, ובזכות הרבי מלך המשיח -ראש בני ישראל- שדואג וחושב על כל נשמה, התחברו לקב״ה.