ה"אייכה" הזעקני של אבא • הרהורי תמים

התוועדות י"ט כסלו תשח"י. "האולם הענקי מלא מפה לפה", כפי שתיאר זאת אחד מיושבי ההתוועדות ביומנו. "כ"ק אדמו"ר שליט"א פתח את דבריו בסיפור אחד הפרטים מפרשיית היום".

הרבי מספר את הסיפור הידוע אודות מאסר רבינו הזקן, אז חקר אותו ממלא-מקום-השר ("טאווארישטש-מיניסטר") שהיה בקי ומלומד, ושאל אותו לפירוש הפסוק "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו אייכה". הוא ידע את פירוש רש"י ורצה לשמוע פשט מהרבי.

"וענה לו רבינו הזקן: כאשר אדם הוא בגיל מסויים, למשל כך וכך – בנקבו את מספר השנים המדוייק של השר – שואל אותו הקב"ה: "אייכה"? האם הנך יודע מהי תכלית בריאתך בעולם, מה הנך צריך לעשות, ומה עשית כבר?"

שאלת השר הצילה את אדמו"ר הזקן. וכל ההתוועדות בתשח"י – נסובה אודות הסיפור ההוא. ההוראה לכל יהודי היא, ש"השאלה "אייכה" – שואלים תמיד אצל כל אחד, מהגדול שבגדולים עד לקטן שבקטנים".

באותה ההתוועדות, כך מסופר, נכח יהודי בקי ומלומד. לאחר ההתוועדות נכנס ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א [לגירסא אחרת: הוא העלה את רשמיו במכתב] ובפיו טענה, בטעם של התרסה: הרבי אמר שכל יהודי נדרש לשאול את עצמו "אייכה". היכן הוא… ה"אייכה" של הרבי?

והרבי שליט"א השיב, כי תפקידו של "רבי" הוא לחפש אצל כל יהודי – היכן הוא ה"אייכה" שלו.

•

שלושים שנה של העלם והסתר חלפו, העולם מציג מול פניו של "השותף למעשה בראשית" ישראל עם קרובו, מחזה שלא-כסדר. ה' הראה בתורתו את כל החשבונות לכך שצריכה לבוא כבר הגאולה, מלך המשיח כבר התגלה בכל התוקף, ולמראה עין הגשמית – האב מתחבא מן הבן, ומחכה…

מחד גיסא – התמימים יודעים לצטט ומצטטים שוב ושוב כלפי שולחן הדיונים את גזירת המלך ש"ימות המשיח בהם נמצאים עתה". ומהעבר השני העולם, המתעקש ואומר לנו חושך כפול ומכופל. בכל הוא מנסה להשליט את העלטה, גם בענינים הקדושים, החסידיים וה'עצמיים' ביותר, אפילו על הקשר של חסיד עם הרבי.

לכאורה, ככל שעובר הזמן הניצחון אמור להיות בצד של העולם, אותו הרי הקב"ה ברא. מי הוא זה אשר יכול להילחם בעולם – אותו ברא הקב"ה?! אבל האב המתחבא מבנו, מחכה מהבן שיאמר את הדעה שלו.

שיכריז את מה שלימדו אותו, שיצעק את דעתו. "עד מתי", "משיח נאו", "הרבי חי וקיים", "יחי . . לעולם ועד".

והבן – מנסה את כוחו ומתייצב אצל אבא, גם כשהוא מבין שאף אחד לא יגיד לו "כן", וגם כשהוא מבין שהעיניים שלו לא יפגשו יותר מ"גילוי" שאומר לו לשוב ולחפש.

אבל לפעמים הגלות המרה מכריחה את הבן לכרוע תחת העומס, להיכנע ולערוק לשירותיה. כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א מאפיין זאת (בשיחת ט"ו בשבט תשל"ט, שנאמרה בבכי) בשני אפשרויות: "מצד חסרון ידיעה, אדער מצד יאוש".

מרוב שנים בהם האב "באהאלט זיך פון דעם בן", הבן מתחיל להתלמד, למצוא "פשט" בשדות זרים. תועה ולא מחפש. והוא מפסיק לחפש. ו"אט
דא… (כאן הפסיק כ"ק אד"ש בבכי) ווערט ערשט דער אמת'ער [כאן… מתחילה אמיתית] עניין הגלות" – – – הסתר בתוך הסתר, עד כדי כך שאינו יודע כלל שיש הסתר… הוא עושה הכל ע"פ שו"ע, לומד תורה ומקיים מצוות, אבל הוא לא מחפש. וגם אם הוא חיפש את אבא בתוך ההעלם, הוא כבר התייאש… "זונטאג געזוכט… מאנטאג געזוכט… [יום ראשון חיפש… יום שני חיפש] (כ"ק אד"ש בכה הרבה) "ס'איז ניט אפשרי"…

וברגע של מפגש, שואל הבן את אבא: "איפה האייכה של אבא"?… הבן הוא "מדוד ומוגבל", והפסיק לחפש. ורחמנא ליצלן עליו, הוא נתן לגלות לנצח אותו. ועוד והוא העיקר – בעניני עבודת השם שלו – הוא נתן לגלות פנימי לנצח את הפנימיות שלו.

•
ומה ה"פשט של הרבי"?

הבן החכם יודע ש"יש ה' בקרבנו". הרבי לימד אותו שה"שותפות" שלו היא לצעוק "ישנה כבר הגאולה בפשטות", "הרבי חי וקיים". והוא יודע שהתפקיד שלו – לחפש. אבא לימד אותו, ש"רבי" מלמד את הילדים שלו לשאול: "אייכה".

"וזה גופא הכנה, ניצוץ והתחלה של הגאולה, כיוון שהוא מחפש את אביו, ובזה הוא מניח את רצונו והשתדלותו".

בואו חשבון: היכן הוא ה"אייכה" שלנו? הרי אנחנו יודעים ש"קיימת גם מציאותו של משיח כפשוטו" (דבר מלכות וירא). גם כאן נאמר לבקי והמלומד את הפשט של הרבי. אחד שמשתוקק לקבל את הגילוי – הוא מקבל פני משיח צדקנו, עד כדי כך "שכל הענינים וכל הפעולות חדורים בעניני משיח וגאולה".

"ותיכף ומיד ממלא הקב"ה בקשתו".