לא להתעלם מהגימ"ל שבחדר • חשבון נפש לג' תמוז

צמח ירושלמי

בשורות הבאות אני הולך לנקוט עמדה, לבחור צד, ולא בנושא אקראי אלא בנקודת העצבים החב"דית, בנושא הטעון – ג' תמוז. יהיה מי שיחלוק עלי יהיה מי שיסכים איתי.

כולם מוזמנים.

באם ח"ו הרבי מלך המשיח שליט"א לא יתגלה לעיני בשר, אנחנו, השלוחים ועושי המבצעים ברחבי תבל נמצא את עצמנו בפעם השלושים עם רמקולים בידיים ובראש השאלה: מה אומרים?

קל מאוד לתלות על הבימה, שלט גדול עם תמונה של הרבי הריי"צ, לכתוב עליו 'חג הגאולה', ולדבר על הנס הגדול שעשה הקב"ה לעם ישראל שהציל את הרבי הריי"צ ממצב של היפך החיים. קל עוד יותר לדחות את ההתוועדות לי"ב תמוז הסמוך. אך שמא כאשר נתבונן במשימה שהרבי הטיל עלינו אולי נגלה כיוון קצת שונה. [כמובן שקל עוד יותר לקחת צמצום כפשוטו ולכתוב דברים שהנפש החסידית לא מסוגלת לשמוע – אך באלו כלל לא עסקינן].

ג' תמוז הוא רק דוגמה. במשך כל ימות השנה, אנחנו השלוחים משתדלים להתבטא על הרבי ועל הנהגותיו הקדושות רק בלשון נוכח חי וקיים. לא תמיד אנחנו מתפנים לשים לב לסימני השאלה של המקורב שיושב ומאזין לשיעור: "רגע, לאיפה הרב טס, הרי"… באלגנטיות נתחמק ונתמקד בנושא הנלמד כעת בשיעור תניא. נמתין להזדמנות בה נשב בכובד ראש, נפתח את הנושא ונדון בו מהחל ועד כלה. הימים חולפים, משימות לוח השנה בבית חב"ד לא נגמרות – והזמן לא נמצא.

•

מיסודי הדת לידע, שכל הענינים מחושבים מהרבי מלך המשיח שליט"א עצמו. וודאי שאין כאן שום דבר שאינו מכוון על ידו במאת האחוזים, וכעת הוא בוחן אותנו – כיצד אנחנו 'מסתדרים' עם האמונה הזו.

שמעתי פעם בהתוועדות ג' תמוז מהרב שמעון ויצהנדלר 'ווארט' מעניין. בחסידות מוסבר שהמונח 'ניצחי' אינו מספר-רב, ריבוי פרטים, אלא הוא בהגדרה אחרת לגמרי – אין סופי. לפניו המספרים מאה ומיליון שווים. מיליון אינו יותר קרוב ל'אין סוף' מהמאה. כי ניצחי פירושו ללא הגבלה. גם ללא הגבלה רחוקה. המונח 'מספר' אינו נחשב אצלנו לחלוטין.

אם כן, כאשר מדובר על חייו הנצחיים של הרבי מלך המשיח שליט"א, אין הכוונה ש"למרות שעברו כך וכך מאז ג' תמוז עדיין חב"ד קיימת". כי כאשר מדובר בנצחיות, אין כאן "שרידה" רח"ל והישארות. למציאות הזמן אין כאן תפיסת מקום כלל. רק צמיחה וגדילה, כמו כל דבר שממשיך הוא רק גודל.

•

לדאבוננו איש-איש, שליח-שליח וחסיד-חסיד עם תגובתו שלו לניסיון העגום.

הנופל: המקבל רח"ל את הדברים כפשוטם, יש כאן יום שמציינים בו היפך החיים, משל לא מדובר כאן על הנשיא האחרון שתפקידו להביא את הגאולה למטה בארץ, ועד אז הוא מחיה את העולמות בגוף בשר ודם – רח"ל.

העומד: בקושי, אבל לא נופל בניסיון. משתדל לשמור פיו ולשונו, מתחמק בדרך הנוחה מהשאלות ומנסה להתעסק בנושאים פחות רגישים ונפיצים. את סימני השאלה הוא מעדיף לשמור לפעם אחרת, בינתיים נתוועד על המסירות נפש של הרבי הריי"צ. "לפחות הוא לא כותב הילולא"… יהיה מי שיאמר.

המתנוסס: מישר את עיניו לניסיון ולמצב הנראה בעיניים. מתבונן שוב בשיחותיו של הרבי, מחיה בעצמו את האמונה ש"דבר אחד מדבריו אחור לא ישוב" ומנתב את כל תחושות הכאב לאמונה אדירה, ולא מניח לרגע לגלות להפיל אותו. כל שיח עם מקורבים על הרבי מתחיל ומסתיים בעובדת היותו מלך המשיח ולמרות המציאות הנראית לעיני בשר – כל מה שהרבי עושה למטרה אחת ויחידה – השלמת מטרתו היחידה עלי אדמות – "בנה מקדש במקומו ולקבץ נדחי ישראל".

"כן, כעת יש העלם והסתר, אך הוא בשביל הגילוי. כתוב במקורות על משיח שיתגלה, כפי שהרבי בישר לנו, שהוא כבר התגלה כמלך המשיח – ואחר כך תהיה תקופה של ניסיון, זה שלב לקראת ההתגלות המושלמת שלו – ובו אנחנו אוחזים. אתה מבין רון?"… יחתום את השיחה עם המקורב.

זו המשמעות העברית של הפסוק המוכר "נתת ליריאיך נס להתנוסס", הניסיון ("נס") ניתן כדי להתנוסס להתרומם, להתנשא ולגדול. לא רק 'לצלוח' את הניסיון, 'לברוח' מהניסיון, ואפילו לא 'לעמוד' בניסיון. להתנוסס ממנו.

אם ברור לנו, שאין כאן רחמנא ליצלן 'טעות' בהתרחשות, אין כאן נסיגה בבשורת הגאולה, אצל הרבי מלך המשיח הכל מכוון ומנוהל והולך קדימה אז ביכולתנו ותפקידנו לגדול מג' תמוז. לנתב את כל הקושי לגילוי עוצמה גדולה של אמונה, שלא היתה יכולה להיות קודם.

•

"און וואס דאס איז דאך א טענה צודקת, וכאמור, עד מתי?!"…

אלא שלמי מאיתנו יש סבלנות לדבר על המונח 'אמונה' בטהרתו? למי יש כוחות נפש, לדבר שוב ושוב, על זה שלמרות מה שנראה בעיניים, הרבי כן הולך להתגלות? למי יש עצבים להיכנס שוב לסוגיה הכל-כך כואבת הזו – "מה עם ההבטחות שלכם בנוגע להתגלות המשיח?".

[אסתייג ואומר, אני לא מדבר על חינוך ילדים. זו סוגיה בפני עצמה. יכריעו בה המחנכים הדגולים והמשפיעים. אני כן מדבר על המקורב שיושב מולנו ובאמצעות שיטוט קצר במרחבי המרשתת כבר שמע על הרבי ולו רק קרא את הערך בויקפדיה – הרבי מליובאוויטש].

אך אם יש משימה, ישנם כוחות. ניתנו כוחות. באמתחתנו מטעני ענק של אמונה שהרבי העניק לנו ("אלץ בווארנט") בארבעת השנים שקדמו לג' תמוז. שבת אחרי שבת בשיחות הדבר מלכות, תפילה אחר תפילה בעידודי ה'יחי' – 'העלם הוא חלק מהגילוי', 'ירידה צורך עלייה', 'הכתרת העם נותנת חיות במלך', 'גילוי העצם' נבואה שלא שבה ריקם – אלו מילים ברורות, שלא נאמרו לחינם – הם נאמרו בדיוק למשימה זו.

חסידות חב"ד בדור השביעי ידעה משימות קשות. מעולם לא נחנו על זרי דפנה. גם משימותנו הקודמות היו  כבדות משקל ודרשו תעצומות, והיו שאף נחלו אכזבות. אך כל אלו לא מנעו מאיתנו לדבוק במשימה.

עלעול קל בין דפי האגרות קודש של השנים הראשונות יעלה מיד כי חיי השלוחים מעולם לא סגתה בשושנים אבל משימות דורנו "להמשיך את השכינה למטה" – עמדה להם. מי מדבר על מלחמות ה' של שלימות הארץ ומיהו יהודי, עצומת מיליון חתימות למשרד הפנים לתיקון החוק האומלל, ושעות על גבי שעות של הפגנות והפעלת לחצים בענייני שלימות הארץ מעולם לא היו משימה קלה – אך אם "אמר מלכא" אז גם טורא נעקר. אם ברור לנו שזהו רצונו הקדוש של הרבי שליט"א, זו המשימה אותה הועיד לנו, הדור שאחרי ג' תמוז, נאסוף את כוחות הנפש ונעשה זאת בשמחה.

•

אל לנו רק לברוח מג' תמוז, גם לא רק לנצח את ג' תמוז. עלינו לנצל את ג' תמוז. לנצל אותו כהזדמנות לומר את האמת שלא תמיד יש לנו זמן לדבר עליה. זו הזדמנות פז לדבר ולהסביר מהו חסיד ומיהו הרבי. להעלות על השולחן את הנושאים, מה זה אמונת חסידים ועל מה היא נשענת. איך יהודי מגיב לניסיון, ומה פירושה של הבטחה נבואית שאינה חוזרת ריקם.

לערוך ערב של גאולה וביטחון, לדבר בו על אמונה בדברים של הרבי מלך המשיח, וליישם הלכה למעשה את מה שהרבי כנראה רוצה מאיתנו בתקופה הקשה הזו – להסתכל לניסיון בעיניים ולגלות כיצד החושך בעצמו מאיר. עם מאמץ נפשי קטן שלנו, נתנוסס מהניסיון – ונראה כבר בעיני בשר כיצד אינו מציאות אמיתית, וכולו "בכדי להביא את העלי' שלא בערך, ולא רק עלי' לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), אלא עלי' נצחית שאין אחרי' הפסק כלל. כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה".

"אז החזיקו מעמד, החזיקו מעמד, אל תיתנו לביטחון להיעלם . . אנו עומדים איתן, זה לא יקח זמן רב.

הניחו לעולם להמשיך ולגחך,  אני עדיין מאמין שנצליח ובקרוב משיח יתגלה".

לתגובות והערות: bm7705780@gmail.com