אתם כאלו שרוקדים באירועים?

מכירים את הבדיחה על הרב שבא למסור שיעור בצבא? הרב מתחיל את השיעור מול החיילים, והם נרדמים לו מול העיניים.

הוא קם ללכת – והם מתחננים "הרב אל תלך".

"אבל אתם עייפים, לא?" הוא שואל – והם עונים "הרב – אם תלך יחזירו אותנו לשמירה".

"אז מה אתם מציעים"? הוא שואל – והם עונים "אתה יודע מה – תדבר בשקט ותן לישון".

התקופה מאוד מאתגרת, מהרבה בחינות.

הלב שלנו עם החיילים והחטופים – שיחזרו בשלום אמן, המצב לא ברור, ולשמוח זה נראה משהו רחוק מאיתנו.

ואז באה פרשת השבוע, ונותנת לנו כיון אחר.

בתחילת הפרשה "תזריע" נאמר "אישה כי תזריע וילדה זכר.. וביום השמיני ימול בשר ערלתו".

הציווי על מצות ברית מילה – שמגלה לנו את סוד הולדת הבנים.

בתורת החסידות מוסבר בארוכה כי כאשר האדם מתחיל מצידו את ההשתדלות מלמטה "אתערותא דלתתא", נמשך לו שפע גדול יותר מלמעלה "אתערותא דלתתא".

אך כאשר אנו מחכים להתעוררות מלמעלה כדי לעשות משהו, ההצלחה שלנו חלשה יותר.

זהו ביאור הפסוק  "אישה כי תזריע – וילדה זכר", ומאמר רבותינו ז"ל "איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר":

כאשר ה"אשה" (=אנחנו, שנחשבים לאישה מול הקב"ה) מתחילה את העשייה מצידה – נולד "זכר", יש תוצאות חזקות וטובות.

ובהמשך לכך מוסבר הפסוק "שוש תשיש ותגל העקרה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה".

אם היא עקרה – כיצד יש לה בנים?

ההסבר בתורת החסידות הוא – שכאשר אנחנו שמחים מלמטה, הקב"ה מראה לנו גם פנים שמחות מלמעלה,

ומוציא אותנו מכל הגבלה, עד שגם העקרה – יולדת.

לאחרונה אני נמצא באירועים שבהם הרוקדים הם מעטים, רוב המשתתפים מעדיפים להיצמד לכסאות ומפספסים את העיקר – לשמח את בעלי השמחה ולשמוח בעצמנו!

המסר מפרשת השבוע אלינו – שאם אתם מחכים לישועה פרטית,

רוצים שיסתדר לכם משהו שאתם מחכים לו, פשוט תפעילו מוזיקה ותתחילו לרקוד ולשמוח.

והשמחה שלנו כאן למטה, תביא את הארת הפנים מלמעלה "יאר ה' פניו אליך ויחונך",

שנזכה לשמחה הגדולה ביותר – בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!