מי באמת דואג לכבוד ליובאוויטש?

מנחם זיגלבוים, בית משיח

1. להיכנס לבית חיינו, לזאל הגדול, ולשמוע קול תורה, קול תפילה, בוקע מפי כשמונה מאות 'תמימים' ועוד מאות מתפללים ב'שטיבלאך' הצדדיים, זה פשוט תענוג.

בשנים שבתחילת הנשיאות, היו פעמים שהרבי מה"מ נכנס ל'ביקורת פתע' לזאל (אז הקטן, זה מה שהיה) ועוקב אחרי התלמידים בלימודם. לא פעם הרבי העיר לטובה או להיפך, הכל לפי המצב. לעתים אני מתאר לעצמי את הרבי מה"מ נכנס היום לזאל הגדול, עובר בהנאה בין הספסלים, רואה את מאות התלמידים ושומע את קול התורה בוקע ועולה, תלמידים מכל העולם לומדים ומתפלפלים בסוגיה של 'בבא בתרא' או במאמר חסידות, והוא כל כך רווה נחת…

עדיין אני זוכר את ימי החול השגרתיים של תחילת אלול תשמ"ז, אז הגעתי לראשונה לחצרות קדשנו. בזאל הגדול ישבו כחמישים תלמידים בערך, המבוגרים שבחבורה. זה היה רחוק מהסאון התורתי שבוקע בימינו אלה…

אח, כמה תענוג לראות את הילדים של הרבי לומדים, מתפללים, מתוועדים.

כשהמקום חי, זה אומר שהרבי חי.

לעומת זאת, תארו לכם ש–770 היה נראה היום כמו הספרייה הסמוכה – מקום קדוש, מקום של כבוד, מלא הוד, אך שקט, מאופק ואצור…

כמי שהיה ב–770 בשנים תשנ"ג–ד–ה וחצי נ"ו, זה לא היה מופרך שכך יקרה. אלא שקבוצה של בחורים, כן בחורים שהיה אכפת להם שההנהגה של 770 תבטא את העובדה שהרבי 'חי', ו–770 כשמו כן הוא 'בית חיינו', והוא מקומו הנצחי של הרבי – הם עשו הכול כדי להמשיך את התפילות באותן שעות שהרבי מתפלל, עודדו את בואם של תלמידי ה'קבוצה', הפעילו התוועדויות מרכזיות, ועוד.

2. ישנם סיפורים ועדויות לא מעטות עד כמה הרבי החשיב את 'כבוד ליובאוויטש'. כן, 'כבוד' זו אולי מילה גסה בהתוועדויות החסידיות, אבל כלפי חוץ, כמי שעומד בראש תנועת חסידים רחבה בעלת השפעה בהיקף עולמי, לרבי חשוב שכבוד ליובאוויטש יגע בלבבות. שאנשים יעריכו את ליובאוויטש בזכות לומדיה, מעשיה ועושיה; בזכות תורתה והווייתה.

כבוד ליובאוויטש כולל כמובן גם את מסירות הנפש החב"דית. וכפי שהרבי אמר לכלי התקשורת בעת ביקורו של ראש הממשלה מנחם בגין, שאין זה כבוד אישי שלו, אלא כבודה של תנועת ליובאוויטש, שמסרה את נפשה על קיום היהדות ברוסיה ובכל העולם.

כבוד ליובאוויטש אמור להיות חשוב לכולנו, אנ"ש, תמימים, נשי ובנות חב"ד, וגם ילדי חב"ד. אין יוצא מן הכלל.

לפני שבועיים ימים, מספר צעירים הרסו קיר ב–770 כביכול בשם מטרה קדושה, חוללו מהומה רבתי, וגרמו בפועל לחילול כבוד ליובאוויטש. אין אפילו שמץ של ספק שהבחורים לא חשופים למדיה החיצונית, אך אילו היו יודעים כי האירוע הזה הכה גלים עולמיים, ועשרות מיליונים (כן, עשרות מיליונים) נחשפו למידע, לתמונות ולסרטונים שהגיעו מ'בית המקדש דלעתיד'…

כדרכו של עולם, הידיעה נופחה פי כמה, והסיפורים שהתרוצצו, היו קשים. אין צורך אפילו לפרט.

לימוד הזכות היחיד שאפשר ללמד על אותם בחורים צעירים, שהם פעלו מתוך קלות דעת ועליהם לקבל חינוך לקבלת–עול.

גם אילו היו הדברים באים רק מצד קנאות דקדושה, כמו שמעון ולוי, שהרגו בחרב את כל נתיניו של שכם – הרי יעקב אבינו קבל על כך באומרו: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי". בשתי מילים: חילול ה'.

אבל לחילול ה' הנורא הזה, יש עוד צד, והוא מסוכן לא פחות: אלו שצילמו, הסריטו והפיצו. לחלקם בוודאי היה אינטרס בכך – "לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ" – להבאיש את ריחם של המשיחיסטים שרוחם שורה ב–'770 החי'. אף לרגע אחד איש לא עצר ושאל: אכן יש לנו פה בעיה עם המעשה הפסול של אותם צעירים, אבל מה עם כבודו של הרבי בכך שאני מסריט ומפיץ? מה אני גורם לרבי בפתיחת אתר וירטואלי נבזה ומעלה בו תמונות וסרטונים של המאורעות המבישים הללו?

המעשה – גרוע. הפרסום – נורא. חמור פי כמה.

3. יש מי שמנסה להשתמש במאורעות הקשים והכואבים כדי לגזור קופון ולהשמיץ ציבור גדול של חסידים, ובכך קפץ על ההזדמנות להשמיץ בהתנהגות המופקרת את כלל החסידים הנאמנים לאמונה הטהורה ברבי מלך המשיח. זו הסיבה שהם הוציאו מצלמות, הקימו אתרים, והפיצו את הבואש בכל מקום. הם לא התאפקו וניצלו את ההזדמנות "לסגור חשבון" עם כלל החסידים המאמינים ללא סייג בדברי הרבי. הם יצאו בהתקפה על עצם האמונה ברבי מלך המשיח, על מוסדות החינוך, על הרבנים, ובעיקרון נגד כל מי שעומד בדרכם כדי להיות בעלי סמכות יחידים בחב"ד. קבלו דעתי.

כבר נאמר בראש חוצות: אלו שהתפרעו, אינם מקבלים מרות לא של רבני השכונה, לא של הנהלת הישיבה ולא של גבאי בית הכנסת. אין למעשיהם ולא דבר עם עניני גאולה ומשיח, ובוודאי שמעשים כאלה לא מקרבים ומזרזים את הגאולה.

אך אם זו ההזדמנות היחידה שלהם לנסות להכפיש את המשיחיסטים, "לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ" – כנראה שהטיעונים האידיאולוגיים שלהם חלשים.

4. זו ההזדמנות לציין את דבריהם של רבני 'מכון הלכה חב"ד, שיצאו במכתב פומבי אחראי, שקול וזהיר, ועשו סדר נוכח המצב שגרם לרבים בלבול ונמיכות הרוח. באבחנה ברורה ובהירה, בראייה של דעת תורה אמיתית, הרבנים מבדילים בין אותם אלו שעשו מעשה שלא יעשה, לבין כל שאר תלמידי התמימים.

"הננו מבקשים לעודד ולהביע את הערכתנו לתלמידי התמימים, 'היקרים שביקרים', 'דעם רבינ'ס קינדער', חיילי בית דוד השוהים בחצרות קדשנו, אותם אלו העוסקים במרץ במילוי תפקידם העיקרי 'לכבוש את העולם על ידי לימוד תורה' מתוך שקידה והתמדה (כדברי הרבי)" כותבים הרבנים.

אכן, בחורים רבים, מצד גילם או מצדדים נוספים, יש בהם שמקנאים קנאה דקדושה, ו"כלי חמס מכורותיהם". אמנם אין שום צידוק למעשיהם, אבל הם צריכים בעיקר הכוונה נאותה וחינוך חסידי בריא. ואחרי הכל ראוי לזכור שהטעויות שלהם הם בתחום העניינים של הרבי, וב"ה שהם לא שקועים בדברים שנוער אחר שקוע – למרות שכאמור הם זקוקים להכוונה נכונה.

5. יש השגחה פרטית בעולם, זה ברור; אלא שלפעמים היא בהסתר, ולפעמים היא כל כך בהירה ומשקפת…

לא צריך להיות חסיד מפולפל, כדי לקשר בין האירועים האחרונים ב–770 לבין העובדה כי ביום שישי האחרון, ערב י' שבט, יום זכאי, הגיעה הבשורה מבית המשפט לערעורים של מדינת ניו יורק, לצד הפסיקה כי בית הכנסת ובית המדרש הגדול שלנו בליובאוויטש, שייך לרבי מלך המשיח ולחסידים, וכי הוא ימשיך להתנהל כפי שקבע הרבי, על ידי הגבאים, ולפי הוראות רבני השכונה.

לא יאומן, אבל עשרים שנה, כן עשרים שנה(!) סאגה זו מתנהלת בין חסידים, לא בבית דין רבני, אלא בבית משפט. בעלי הבניין תבעו בעלות גם על הנעשה בבית הכנסת – בניגוד מפורש לרצונו של הרבי, שאת המקום ינהלו הגבאים בשליחות המתפללים. כך בעצם הכל התנהל במשך עשרות בשנים.

עשרים שנה של עליות ומורדות, פסיקות לכאן ולשם, בחלקן זכו התובעים ובחלקן זכו הנתבעים. לפני כשלוש שנים וחצי, פסקה שופטת בית המשפט לסכסוכי נדל"ן לטובת התובעים, ואף הוציאה צו פינוי למתפללי בית הכנסת!… תארו לכם את 770 ריק ממתפללים…

השבוע הגיע פסק סופי לטובת המתפללים והגבאים, ולטובת הרבי.

עשרים שנה, ועשרים מיליון דולר, הושקעו בתביעות נגד הגבאים. נסו לדמיין כמה אפשר היה להרחיב את 770 בעשרים מיליון דולר, כמה מוסדות אפשר היה להקים או לחזק בסכום הזה… פסיקה זו שמה סוף לבזבוז כספי ציבור שהלכו לריק בהוצאות שכר טרחה לעורכי הדין.

מעבר לפרסום בתוך חב"ד, לא ראיתי שהצד המנצח רץ לפרסם זאת באתרי החדשות הכלליים וכדומה. אם יש צד שדוגל בללכת לערכאות ולחלל את שמו של הרבי, ולהרים יד בתורת משה – זה עניינו. הצד האחראי, השקול והרציני, לא יעשה מזה 'מטעמים'.

כי יש צד שהוא אחראי, צד שרוצה בכבודו של הרבי.

6. ואחרון.

תכל'ס, הגיע הזמן להרחיב את 770. בשנים האחרונות הצפיפות בימי החגים מגיעה לסכנת פיקוח נפש כפשוטו, ומי שעוצר את הבנייה נושא באחריות.

אולי ההשגחה פרטית המופלאה תפקח עיני כולם, לראות ולפעול נכון. זה רצונו של הרבי, זה הצורך של החסידים, וזה כבוד ליובאוויטש האמיתי.