השקית צמח והוא לא גדל?

זכיתי השבוע לבקר במספר בסיסי צבא סגורים בגבול הצפון, ולהציב שם עמדות תפילין חדשות עבור החיילים.

הגענו כמובן עם פק"ל פינוקים, פחיות, חטיפים ושוקולדים לאלו שכבר הרבה זמן לא ראו את הבית,

והצבנו את העמדות בכניסה לחדרי האוכל, שם מתקבצים כולם כמה פעמים ביום…

באחד הבסיסים, התפתח דיון ביני ובין רב הבסיס, האם חשוב להשאיר את כל הפחיות והחטיפים על עמדת התפילין,

כדי להביא אותם לעמדה ובכך להזכיר להם שוב ושוב להניח, או שמי שרוצה – יגיע מעצמו ויניח.

המסקנה שלי הייתה – שבתור התחלה כדאי לשים על העמדה כמה דברים טובים, אבל בהמשך הם צריכים להגיע לבד להניח..

*

בפרשת השבוע 'בשלח' נקרא על שירת הים, אותה אמרו משה ובני ישראל לאחר שעברו את הים "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה".

המדרש מביא שיש מספר דעות – כיצד נאמרה השירה.

האם משה אמר קטע קטע וכולם אחריו, היה פזמון ואחרי כל קטע חזרו לפזמון הראשי או שמשה רק התחיל ואחר כך כולם המשיכו יחד.

בשיחה נפלאה מסביר הרבי מלך המשיח, כי לכל הדעות היה צריך את ההתחלה של משה רבינו, שהוא פעל אצל כל בני ישראל (גם אצל העוברים במעי אימן!)

את גילוי נקודת היהדות שלהם ואמירת השירה, והשאלה היא רק עד כמה היה צריך להיות הגילוי – האם גילוי הדרגא שמעל ההבנה באופן שחודר בשכל ועד כמה.

לכן הפסוק אומר "אז ישיר משה", כי ההתחלה היתה חייבת להיות על ידי משה, מנהיג ישראל שהוא המקשר את בני ישראל לאביהם שבשמים. (למעונינים להרחיב – ראו לקוטי שיחות חלק לא על פרשת השבוע).

*

אחד הדברים המענינים שקשורים לעצים וצמחים,

ומשם נוכל ללמוד אלינו "כי האדם עץ השדה", הוא הנושא של ההשקייה.

סיפר לי היום ידיד, שנהג להשקות בקביעות את הצמחים במרפסת,

ולצערו הם לא צמחו כמו שצריך.

הוא גילה שכמות המים הגדולה ש'נידב' לצמחים, היתה גדולה מידיי והביאה להריסתם.

רק כשהביא מערכת השקיה אוטומטית, ראה סוף סוף את הצמחים גדלים כמו שצריך…

בחסידות מוסבר כי כוח הצומח נמצא באדמה,

ורק צריך לגלות אותו. זאת עושים על ידי זריעת הגרעין,

ולאחר מכן – ההשקייה.

חשוב מאוד לוודא, כי ההשקייה נעשית כמו שצריך, לא מעט מידיי אבל גם לא הרבה מידיי.

מה זה אומר תכל'ס?

כשאנחנו רוצים להביא את הילדים שלנו להצלחה, את המחונכים שלנו לעשיה,

ואת העובדים שלנו למיצוי הכשרונות שלהם – מוכרחים קודם כל להשקות.

לתת, להעניק ולומר מילים טובות.

לפזר מחמאות וגם לפרגן מעל המצופה.

וביחד עם זה – לא להשקות יותר מידיי.

אם רוצים שהצמח יצמח בכוחות עצמו, צריכים לאפשר לו זאת, ולא לתת יותר מהצריך.

כשמפרגנים לילדים יותר מהצריך, הם מתרגלים לפינוקים ואחר כך כשהם גדלים קשה להם 'לעמוד על הרגליים'.

כשלא נותנים למחונך להתייגע כדי להצליח – הוא יישאר תמיד 'תלותי' במדריך ובמחנך,

וגם העובדים לא יצליחו להגיע להישגים גבוהים אם לא ניתן להם לצמוח לבד.

אז המסר שלי מפרשת השבוע ומראש השנה לאילנות הוא להשקות, כל הזמן, אבל במידה.

את שאר הפרשנויות וההקשרים אשאיר לכם, ועד אז מאחל לכולנו שנראה כבר את הצמיחה הכללית,

הגאולה האמיתית והשלימה, כמו שאומר דוד המלך בתהלים "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו", תיכף ומיד ממש, ממש.