הפלנטה האחרת • המערכה בסין

הרב אלישיב הכהן קפלון

שמעתם על המלחמה בסין??

לא תאמינו! מלכויות מתגרות זו בזו: בדרום סין פרצה מלחמה עזה בין כוחות של שבטים פראיים מונגוליים ובין צאצאי שבטים יהודיים קדומים הנאמנים לשלטון הסיני. כפי שנמסר, המצב שם קשה מאד, למרות עוז רוחם של הלוחמים היהודים.

מפרטים ראשונים שהגיעו למערכת עולה כי הקרבות מתנהלים ברצועת חוף צרה הקרובה לים הצהוב, ובה, בדיוק כמו בעזה, מנהרות ארוכות ומפותלות מתחת לקרקע, שגובהן כגובה אדם, והן מאובזרות היטב בכל הדרוש לקיום ממושך מתחת לפני האדמה.

המנהרות ממוגנות היטב ולכן הלחימה בשטח זה קשה במיוחד.

שגריר סין בישראל ביקש את את עזרת ישראל בידע הטכנולוגי הדרוש לפירוק המנהרות ובניסיון ארוך השנים מול ארגוני הטרור.

הממשלה בישראל החליטה לסייע ליהודים בסין, ואף לקחת חלק פעיל בקרבות על ידי שליחת כוח מיוחד, ובו מטובי הלוחמים.

חלק מסויים של הציבור החרדי , שצפוי היה  שירגיש אף הוא מחוייבות לתרום למאמץ המלחמתי של היהודים בסין, הפתיע מרות: "אין זה שייך לעניינו!" אמרו ופסקו. "לא שמענו מרבותינו על חיוב לדאוג ליהודים שנמצאים מחוץ לתחום ערי הקודש ירושלים ובני ברק". "זה שייך רק לחבדניקי"ם", טוענים הם, ספק בכעס ספק בקנאה, "שחושבים שכל העולם שלהם, ונברא רק כדי שיוכלו לעשות בו 'מבצעים', כלשונם".

מבדיקה שעשה כתבינו הנאמן א.ב. בנעשה אצל החבדניקי"ם התקבלה תמונה מוזרה למדי:

בעוד שהשלוחים מוכנים לעשות כל שביכולתם למען נדחי ישראל שבסין, ואף לצאת לסין לסייע מתוך אהבת ישראל אמיתית ותחושת הגורל היהודי המשותף – הרי שבמרכזי חב"ד ובישיבות התמונה שונה:

חלק מהחסידים אכן נוהגים עתה כאילו היו שלוחים בעצמם ורושמים שמות של יהודי סין – שמתקבלים בארץ על ידי אמצעי הטכונולוגיה – לספר התורה הכללי לאחדות ישראל, ואומרים תהלים לזכותם; מאידך, חלק אחר של החסידים, חי כאילו נמצאת סין בפלנטה אחרת, על איזשהו כוכב מרוחק בקצה היקום. מצבם העגום של אותו שבט יהודי סיני אינו מעורר אותם לצאת מהשגרה ולהתפלל לשלומם. גם הדיווחים הקשים על התוצאות המרות של הקרב לא מצליחים לגרום לתזוזה אמיתית.

*

הרבי אמר מאות פעמים – על פי פסק הרמב"ם – שמעשה אחד, דיבור אחד או מחשבה אחת יכולים להביא ישועה והצלה לעולם כולו. כל שכן, שיכולים להביא ישועה והצלה לקבוצת חיילים פלונית, להביא לכך שנזכה שלפחות עתה יקויים בהם "לא נפקד ממנו איש"!!

אנו בפירוש מאמינים שעל ידי כוחנו שבפינו, אמירת תהלים לשלום החיילים; כוחנו שבלבנו ושבמעשינו, בהתחזקות בתורה ומצוות – אנו יכולים לגרום לכך שיינצל עוד חייל יהודי, שישוב הביתה בשלום, וכל בני משפחתו יהיו מאושרים עד אין קץ – תמורת הפחד והדאגה המתמדת של ההורים במשך כל התקופה הזאת! האם אנו מתבוננים בכך?!

רק נקודה נוספת:

תמיד אנו מוכנים לעשות משהו למען יהודי אחר, גם אם איננו מכירים אותו כלל. כאן מתווספת מחוייבות ממש -הכרת הטוב כלפי החיילים שמוסרים את נפשם כדי שאנו נוכל לשבת בעורף בשקט, להמשיך בשגרת החיים, כולל כמובן – להתפלל, ללמוד ולעשות דברים טובים ומועילים.

התבוננות קלה בכל הנזכר יכולה להביא לכך שנהיה קצת יותר אכפתיים כלפי חיילינו שבחזית, ופחות שקועים בתוך עצמנו. 

כי פשוט: עכשיו זה לא הזמן!