שבת משולשת: משיח בפרשה לפרשת תזריע

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

• • •

שבת משולשת – מה מיוחד בשבת זו? ואיך היא תשפיע על מהלך השנה/ החיים שלנו?

ישנם שלושה סוגי אנשים בעולם: א-אנשים שיודעים לספור, ב- ואלו שלא…

השבת יקרה דבר היוצא מגדר הרגיל בכל בתי הכנסיות בעולם. ספרדים, אשכנזים, חסידים וליטאים כולנו ללא הבדל נוציא השבת שלושה ספרי תורה ובהם נקרא את פרשת השבוע-פרשת תזריע, פרשת שבת ר"ח ("וביום השבת..ובראשי חדשיכם") ופרשת החודש, לרגל חודש ניסן, חודש הגאולה הבא עלינו לטובה ולברכה.

הוצאת שלושה ספרי תורה אינה דבר רגיל כלל בלוח השנה היהודי. זה קורה (בשנה רגילה) רק פעם אחת בשנה, בשמחת תורה!
מה המסר הרוחני וההוראה למעשה אותה ניתן ללמוד מקביעות שכזו? בעיקר, בכל הנוגע להבאת המשיח והגאולה.

את התוכן הפנימי של הוצאת ספר תורה ניתן ללמוד ולהבין מהתפילה הנאמרת באותו הזמן. בעת פתיחת הארון, הקבל כולו נעמד על רגליו ומכריז בקול רם:"ויאמר משה:קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך". זאת אומרת, שהוצאת ספר התורה דומה, בזעיר אנפין, לנסיעת הארון במדבר ותוכנה הוא לעורר אותנו:

א- "קומה ה'"-לקום ולהתעורר מהתרדמה והשינה הרוחנית בה אנו נמצאים, ולהוסיף בכל עניני (עבודת) ה' מתוך חיות ושמחה. ויחד עם זאת..

ב-"ויפוצו אויביך..משנאיך מפניך"- ביטול ושלילת כל העניינים הבלתי רצויים שיכולים להפריע ליהודי בעבודתו את קונו. במילים פשוטות, הוצאה של אפילו ספר תורה אחד מהווה סיוע נפלא בעבודת כל אחד ואחת, כל שכן וקל וחומר שמדובר בהוצאת שלשה ספרי תורה, שכידוע בעולם התורה, "תלתא זימני הווי חזקה", כל מאורע או התרחשות שחוזרת על עצמה שלוש פעמים נותנת כח וחיזוק שהיא תמשיך לעד ולנצח נצחים. זאת אומרת, שהוצאת שלשת ספרי התורה השבת, נותנים לנו כח אינסופי, הן ב"עשה טוב" והן ב"סור מרע", להתמודד ולהתגבר על כל מכשול הניצב בפנינו בדרך לגאולה האמיתית והשלימה!

אבל זה לא הכל, כי בסופו של דבר, כל שנה ושנה אנו מוציאים שלושה ספרי תורה בשמחת תורה. אז, מהי הסיבה למסיבה?! מדובר בדבר החוזר ונשנה על עצמו מדי שנה…מה מיוחד כאן ועכשיו, מה מיוחד השנה והיום?!

הרבי מלך המשיח מצביע על חילוק מעניין ומשמעותי בין הוצאת שלושת הספרים בשמחת תורה לבין הוצאת בראש חודש ניסן. יתרה מזאת, הרבי אף מסביר שההבדל הזה טמון ומסתתר בקריאה הנקראת בספר התורה השלישי.

מה קוראים בספר השלישי בשמחת תורה? מה נקרא בספר התורה השלישי השבת? ומהו ההבדל הכה חשוב הטמון בכך?

בשמחת תורה, אנו קוראים את פרשת בראשית, הפרשה המספרת על בריאת העולם, והקשורה בעיקר עם הנהגת הטבע. השבת, לעומת זאת, אנו נקרא את פרשת "החודש", המספרת על מאורעות חודש ניסן, חודש המסמל את הניסים שלמעלה מהטבע, את ההנהגה הניסית של הקב"ה, הכוללת את ניסי היציאה ממצרים ומסעות המדבר. לפי זה יוצא, שבעוד שהוצאת ספרי התורה בשמחת תורה כל שנה מסמלת את "החזקה" של ההנהגה הטבעית, היא נוסכת כח בסדר החיים הרגיל בו חי יהודי מדי יום ומדי שעה, והיא נותנת חיות להמשיך בעבודת ה' הרגילה שלנו. הרי שהשבת, ר"ח ניסן, אנו מקבלים משהו אחר לגמרי…ניסן מסמל את ה"חזקה" של ההנהגה הניסית, זהו יום וזוהי קריאה שנותנת לנו כח לעשות את מה שחשבנו שאנחנו לא יכולים, זה מוסיף לנו חיות שחשבנו שאין לנו, זה נותן לנו "כנפיים" לעוף ולהגיע למקומות שעליהם מעולם לא דמיינו שנגיע, כי עם הכח הבלתי מוגבל של הבורא, עם ה"חזקה המשולשת" של השבת הזאת, אפשר לעשות הכל!!

יתר על כן, כל פרטי ופסוקי פרשת החודש מסמלים "אוירה" של התרוממות מעל הטבע "וריח" של גאולה. על הפסוק הראשון בפרשה:"החודש הזה לכם" נאמר במדרש (שמות רבה טו,יא): "משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי-חודשים ושנים; ומשבחר ביעקב ובניו, קבע בו ראש-חודש של גאולה". הלוא הוא ר"ח ניסן! שאר הפרשה דנה בקרבן הפסח המסמל את הדילוג , הקפיצה והפסיחה מעל לגדרי הטבע. ואז, פרשת החודש מסתיימת בהכרזה המקראית ש"בכל מושבותיכם תאכלו מצות", דבר המרמז על ביטולו המוחלט של החמץ המיתולוגי, החמץ שבלקסיקון החסידי מסמל את "היצר הרע", את החטאים והעוונות ואת כל העניינים הבלתי רצויים אותם היינו רוצים למחוק, להשבית ולבטל. ולא רק שהחמץ מתבטל פה ושם, כי אם "בכל מושבותיכם", בכל מקום ומקום ובכל פינה ופינה בעולם שולט רק צדק, יושר, אמת וטוב אלוקי כי "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" בגאולה השלימה!

הדברים עולים בקנה אחד עם החודש אליו אנו נכנסים. שמו של החודש הוא:"ניסן" המרמז על נסים. הנו"ן הכפולה בשמן של החודש מרמזת על (לא רק נס אחד, כי אם) "ניסי נסים"! זאת ועוד, כל ילד ב"חיידר" יודע שתפילת "אשרי יושבי ביתך" בנויה על סדר האל"ף בי"ת, אלא שחסרה אות אחת..איזה אות? האות נו"ן. למה דווקא נו"ן?! הגמרא מסבירה שהנו"ן מייצגת (לא עלינו) את נפילת ישראל בגלות, על יסוד דברי הפסוק:"נפלה לא תוסיף קום, בתולת ישראל", דבר שלילי אותו אנו לא רוצים להזכיר..

ואילו השם ניסן, המתחיל באות נו"ן ויחד עם זאת מסמל "ניסים", ולא סתם ניסים, כי אם "נסי ניסים", נסי הגאולה האמיתית והשלימה, הוא בדיוק התשובה הנאותה לאותה "נפילה" גלותית. זהו חודש של שינוי, חודש של התרוממות, חודש של יציאה מהדכדוך הגלותי והפיכתו לאור של גאולה לנצח!

לאור האמור, הקשר בין הוצאת שלושת ספרי התורה לגאולה השלימה ברור. השבת אנו מקבלים לתוכנו, לתוך נשמותינו, כח אלוקי חדש, כח רוחני על טבעי שמסייע לנו להתנהג באופן אחר לגמרי. יש לנו השבת את הכח לחיות "גאולה", לחיות עם ההנהגה הניסית של הבורא מעל הטבע ולהמשיך לחיות ככה מדי יום. הן במשך חודש ניסן, והן לאחר מכן, ע"י ה"חזקה המשולשת" הזאת, שמסייעת לנו להמשיך (ולמשוך) את ההנהגה הניסית הלאה, מדי יום מדי שעה.

נשמע טוב ומשכנע..אבל איך עושים את זה? איך חיים עם הגאולה וההנהגה הניסית הזאת כל יום וכל שעה?

גם לכך יש תשובה בדברי הרבי מלך המשיח באותה שיחה. "לידע את ה' שהוא חיי החיים ואין עוד מלבדו, על- דרך מה שכתוב ראו עתה כי אני אני הוא" (לשון האדה"ז בלקו"ת פרשת ויקרא) זהו אמנם פסוק שנאמר על הגילויים דלעתיד לבא, אבל לאור דברי (האדה"ז ו)הרבי, בכוחו של כל אחד ואחת כיום לחיות ככה, וזאת ע"י שהוא מגלה בעצמו את בחינת "משה רבינו" שנמצאת בתוכינו, או במילים פשוטות ובגובה העיניים, אם נתחיל לחיות עם ההתקשרות ל"משה רבינו" שבדור, עם נתאים את אורח החיים שלנו עם הוראותיו, הדרכותיו, תורתו והנהגתו של הרבי מלך המשיח, הרי שלא תהיה לנו שום בעיה לחיות "גאולה", לחיות את חודש ניסן ושלשת ספרי התורה, כל יום בשנה.

הרבי מלך המשיח מזכיר בשיחה שהוצאת שלשת ספרי תורה בשבת מסמלת גם כן ברכה מיוחדת לפרנסה ועל כן נסיים בסיפור הבא המבליט את ההנהגה הניסית של הקב"ה עם כל אחד ואחת בנושא הפרנסה היומיומית שלנו.

לרבי זושא מאניפולי היה מנהג, בכל בוקר לאחר תפילת שחרית, לא ביקש שיביאו לו אוכל, אלא היה אומר כאילו לעצמו: "ריבונו של עולם, זושא רעב מאוד. הבא נא עבורו משהו לאכול."

כאשר היה המשרת שומע זאת, היה מביא לפניו את האוכל.

פעם אחת נועצו המשרתים ביניהם והחליטו כי עד שלא יבקש מהם זאת במפורש לא ייתנו לו לאכול.

באותו היום ירד גשם באניפולי. ובשעת ירידת גשמים היו כל רחובותיה של אניפולי מתמלאים בוץ וטיט, ואנשי העיירה היו מניחים קרשים כמעין גשרים על גבי הבוץ.

באותו היום הלך ר' זושא בבוקר אל המקווה כדי לטבול קודם התפילה, כמנהגו תמיד. והנה בא לקראתו אדם שלא הכירו, אורח שהתאכסן באחת האכסניות שבעיר.

חמד האורח לצון, ודחף את ר' זושא מהקרשים. מובן שרבי זושא נפל אל עומק הרפש והטיט והתלכלך כהוגן. בא האיש אל האכסניה וסיפר על מעשה הקונדס שעשה, תוך כדי שהוא מתאר את חזותו של הזקן אותו דחף לבוץ, נחרד בעל האכסניה וצעק: "או מה עשית! הלוא זה ר' זושא!"

נבהל האורח ושאל: "כיצד אפייס את הרבי על הביזיון שביזיתי אותו בקלות דעתי ופחזותי?"

השיב לו בעל האכסניה: "ר' זושא הוא צדיק ועניו, בטוח אני כי מיד כשתבקש את סליחתו ימחל לך בלב שלם. אבל עצתי לך שלא תבוא אליו בידיים ריקות – אחר התפילה נוהג ר' זושא לטעום דבר מה. לכן קח בידך 'משקה' ועוגת 'לֵקַאח' ותמתין עד שיסיים את תפילתו, אז תבוא אל ביתו ותבקש ממנו מחילה ותן לו את המשקה והמזונות.

מיהר האיש והלך אל ביתו של ר' זושא. באותה השעה ישב ר' זושא ליד השולחן ואמר כדרכו: "ריבונו של עולם, זושא רעב מאוד."

אבל, כאמור לעיל, האוכל לא הגיע..

שוב הכריז ר' זושא ואמר: "ריבונו של עולם, זושא רעב. הזמן לי משהו לאכול."

באותה השעה נפתחה הדלת ונכנס מיודעינו שבידו ה"משקה" והמזונות הוא שם אותם לפני הרבי וביקש ממנו מחילה. ר' זושא מחל לאיש בלב שלם ואף טעם מן המשקה והמאכלים.

יצאו המשרתים ממחבואם וראו את רבם יושב ולפניו שולחן ערוך במיני מתיקה. הבינו המשרתים כי פרנסתו של רבם היא, אכן, מן השמים!

שבת שלום!