כשהרבי כתב פיוט בחרוזים על קדושת בית הכנסת

לנוכח העובדה שחלק נכבד מעם ישראל מתכנן את החזרה לבתי הכנסת לאחר הפסקה ארוכה, מפרסם הרב מנחם מענדל רייצעס כמה עובדות מעניינות על קדושת בית הכנסת. ויהי רצון שיהיה הכל בטוב הנראה והנגלה, ונזכה מתוך בריאות לעלות במהרה לבית הכנסת הגדול מכולם – "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי וגו'".

סיפר הרב אשר לעמיל הכהן:

כשהייתי ב'קבוצה', בשנת תשכ"ב, זכורני הזדמנות אחת שבה יצא הרבי כרגיל, לקריאת התורה באחד מימי שני וחמישי, ועמד במקומו הרגיל שבכניסה ל'זאל הקטן' כשהוא מקשיב לקריאת התורה מתוך החומש.

היה שם בחור אחד שחיפש לעצמו מקום טוב כדי לראות את הרבי מקרוב, והוא נעמד ליד פרוכת הארון קודש. תוך כדי התמקמות במקום, עשה הבחור תנועה לא זהירה והפרוכת נפלה ממקומה!

הרבי לכאורה לא היה אמור לראות ממש את נפילת הפרוכת, שכן הביט בתוך החומש, אולם כנראה כן ראה זאת מזוית העין – דבר שהתבטא בכך שראו לפתע על הרבי תנועה של רעדה ופחד נורא, ממש כאילו נפלה 'פצצה' רחמנא ליצלן…

היה זה ברור וגלוי לכל מי שנכח במקום, שנפילת הפרוכת (בשגגה) גרמה אצל הרבי 'עגמת נפש' גדולה, וזכורני כיצד אותו בחור שבעטיו אירע הדבר הלך לאחר מכן למקום צדדי ושפך את נפשו בבכי תמרורים שנמשך שעה ארוכה.

*

ביומן פרטי של אחד מתלמידי ה'קבוצה' בשנת תשמ"ו (הת' מ. מ. שליט"א) נכתב כך – בקשר לשבת ג' ניסן:

"הגבאים הכריזו שוב, שכמו שבשבת שעברה היה שקט, ויכלו לשמוע את החזן – גם הפעם, מתבקשים כל הצעירים לשמור על 'רגע של שתיקה', ומהמבוגרים נדרש להשגיח על השקט.

ומבקשים מאותם 'ממונים' שהיו בשבת שעברה – שישגיחו גם על השבת הזאת.

מתחת לשולחנם של הגבאים, מצאתי את התשובה לשאלה: מה פתאום נזכרו בשבועות אלה לשמור 'על השקט'?

כידוע, בשנת תשל"ד היתה ל"ע מגיפה, והרבה מזקני אנ"ש עברו אז לעולם האמת.

אז אגוח"ח הכניסו 'שאילתא' לכ"ק אד"ש, וכ"ק אד"ש ענה שבין הסיבות ובעיקרן הוא, שהיות והזקנים לא משגיחים בצעירים שלא ידברו בשעת התפילה.

ובהנוגע כעת לעניננו, היה נראה .. ח"ו (כידוע לי"ח), ולכן הכריזו הגבאים את הנ"ל וד"ל".

עד כאן הלשון מהיומן בתשמ"ו.

*

נדיר מאוד, ואולי לא מצוי בכלל, שהרבי יכתוב בסגנון פיוטי – בחרוזים וכו'.

באופן חריג ויוצא דופן, מוצאים אנו מכתב של הרבי מר"ח כסלו תשכ"ו, שבו כותב הרבי לגבאי בית כנסת בסגנון פיוטי (יש לשער שהגבאי הוא מבני עדות המזרח, הרגילים יותר בסגנון כזה, וכנראה לכבודו יצא הרבי מגדרו).

כאן הבאתי את דברי הרבי בפיסוק חדש ובהשמטות קלות, כך שיתקבל 'פיוט' של ממש…

שמעתי מעסקנותו / ובודאי מנצל השפעתו / שיהיה בית-כנסת ראוי לשמו,

וזה שער השמים / בו ישראל שופכים לב כמים / לאביהם שבשמים / ובכל יום אומרים פעמיים:

שמע – ואהבת / בכל לבבך / ובכל נפשך / ובכל מאודך.

ושיהיה לא רק בית-תפלה בקידה / אלא גם בית-מדרש לתורה בשקידה,

בשיעורים קבועים ונכונים / כמנהג מימים קדמונים.

וזכות הרבים יעמוד לו / לשוב מהרה לאיתנו / ולעמוד על כנו / לעשות רצון קונו,

מתוך בריאות הנכונה / כהנה וכהנה.