המחשבות שאחרי: השלוחים חדורי מטרה • טורו של הבמאי

שניאור אנטבי

"כינוס השלוחים". אפשר לומר כי זה צירוף אותיות שממש גורם לי להתרגש ומעביר בי זרם חשמל בכל הגוף.

השגרה הקלאסית שלנו, הנוחה כל כך – מלאה באתגרים. אך לפעמים, לחלק מאתנו, הפרופורציות על אתגרי החיים יוצאות לטיול בענני שמיים כחולים. נעלמות, הייתי אומר.

יש לי קשר חזק ולבבי עם שלוחים רבים, ואפילו דוד שהוא שליח בסאו פואולו – ברזיל (הרב אריאל אנטבי).

אני מעריץ את אותם אנשים, שביום אחד נוכל לפגוש אותם במסע קניות שבועי ב'אושר עד' ושבוע לאחר מכן, על מטוס, עם פקלאות, ילדים ולא מעט חלומות – אל הלא נודע. ולא, אני לא מתכוון לאלו שמרבים לנפוש להם ביעדים אנונימיים…

למה אבל? למה אתם עושים את זה? לא אענה במקומם. אבל אני משער שהם בוחרים. בוחרים במודע למסור את הנפש שלהם לטובת יהודי אחר. והם יוצאים מאיזור הנוחות ומשילים מעליהם טובות הנאה, כי זה מה שהרבי רוצה וזו המשימה האחרונה לקבלת פני משיח!

משפטים יפים, אה? נשמע קצת לא סטטי. אבל זו האמת הכל כך פשוטה!

ימים ממש ספורים לפני הכינוס (כשאני מתכוון לספורים אני מתכוון שאני לא רוצה לנקוב כמה צמוד זה היה…) פנו אליי בבקשה ליצור את הסרט המרכזי לכינוס השלוחים. בשיתוף פעולה מדהים של משפחת קופצ'יק, הצלחתי יחד עם הצוות שלי ליצור סרט דוקומנטרי המספר את סיפורה של השליחות והתמודדות בתקופת הקורונה מזווית פרונטלית ואישית.

אוף דה רקורד, אבל אני אוהב אקשן. אז ניסיתי להוציא מהם קצת דמעות, לנוכח הסיפורים המצמררים והלא טריוואלים שסופרו שם ורובם לא נכנסו לסרט.

"זה מה שהרבי רוצה", אמר לי איציק קופצ'יק בחיוך רחב ולא מתנשא.

בשלב מסוים, הנחתי לזה. הבנתי שהכל אצלם כל כך מובן מאליו. כשאני מדבר על "השילו מעצמם את החיים הטובים", אני מתכוון לזה בדיוק כמו שזה נשמע. הם חדורים כל כך בהשלמת המשימה: קירוב כל יהודי ודאגה לזולת במטרה לקבל פני משיח צדקנו.

אמיתי ממש, חדורים!

ומילה לסיום: בלי פּוֹפּוּלִיזְם: קשה לי שיש שני כינוסים. החלום שלי הוא שיהיה כינוס אחד, בו כל הצבא האדיר של הרבי מתכנס לפעם אחת בשנה, לשאוב כוחות להמשיך בשליחות האחרונה לקבלת פני משיח צדקנו. נאו!

• לצפיה בסרט "שליחות במסירות נפש"