לקריאה: יומנו של תמים מחודש תשרי תשפ"א ב-770 • חלק ב'

יומנו של תמים ב-770, תשרי תשפ"א – באדיבות מגזין 'בית משיח'

ליוסי, אחי היקר!  

יושב הנני ומסכם לך את הנעשה בד' אמותיו של מלכנו משיחנו שליט"א בחציו השני של חודש תשרי האחרון, ואינני מאמין לידיי החותמות את 'יומן תשרי תשפ"א' בעוד שנחסר בו העניין העיקרי הקיים עלי אדמות – התגלותו המושלמת של הרבי שליט"א בגאולה השלימה!

הביטחון הגמור בהתגלות הרבי והאמונה השלימה אשר כל רגע ממש "נכנס כעת ממש" וגואלנו גאולת עולמים, הינה אבן היסוד והעוגן של כל אשר בשם חסיד יכונה בתקופה זו בדור השביעי. אך לא הרי הביטחון בהתגלותו בשאר ימות השנה, לביטחון והאמונה המיתמרת ועולה בימי חודש החגים, המושבע במעמדים רווי הוד במחיצת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

כל מעמד במחיצת המלך מקבל את המשמעות הפנימית המשתייכת לו, כמו כל מאורע ביהדות. תקיעות – קבלת מלכותו ית', יום כיפור – מחילת כל חטא ועוון, הקפות – לשמוח בשמחת התורה ועוד. אך מני תחילת תקופת ההעלם והסתר – בה איננו רואים את מלכנו – כל מאורע בכלל ומאורע הנעשה במחיצת הרבי בפרט מקבל ישירות משמעות אחת ויחידה: התגלותו של הרבי!

כל מאורע וכל מעמד מקבל את המשמעות של התגלות הרבי, הנקשרת ישירות – כפשוט – להתגלותו כמלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה כ'משיח וודאי' ה'מקבץ נדחי ישראל' ו'בונה מקדש במקומו', ומגשים באופן מושלם וסופי את מטרת ותכלית בריאת העולם הזה הגשמי – להיות לו ית' דירה בתחתונים!

כאשר מגיעה שעת התקיעות – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לשמוע 'קול שופר' מפיו הק'.

עם תום קריאת התורה בצום גדליה – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לשמיעת קריאת ההפטרה מפיו הק'.

בתחילתה של תפילת מעריב בו' תשרי – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לשמיעת קולו הק' בעת עוברו לפני התיבה.

בעיצומה של שבת שובה – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לראותו נכנס להתוועדות הקודש ולשמוע את קולו הק'.

בערב היום הקדוש בשעת 'ברכת הבנים' – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לשמוע את ברכתו הלבבית לבניו-אהוביו.

עם תום תפילת נעילה בעת ה'מארש' – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לראותו עולה על גרם מדרגות העץ ומעודד בעוז בשני ידיו הק'.

בכל יום בסיום תפילת מעריב של ימי חג הסוכות – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לשמוע את שיחת קודשו ליום זה.

ברגעי השיא של הקפות בעת ההקפה הראשונה והשביעית – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לראותו צועד מבימת קודשו לכיוון בימת ההקפות רוקד עם ספר-התורה ושולח את חיוכו הרחב לכל אחד מהחסידים.

בעיצומה של התוועדות הקודש במוצאי שמחת-תורה – הביטחון גובר לזכות כעת ממש לקבל את ברכתו בהנהון ראשו הק' ובמילות קודשו 'לחיים ולברכה'!

כך הם פני הדברים – או שמא קצת אחרת, אך התנועה הכללית היא כזו. ביטחון גמור ואמונה מליאה בהתגלותו המושלמת של מלכנו. וכל עוד לא מתגשם הרגע המיוחל – לא משלימים עם המציאות העכשווית, ומשתוקקים בצימאון עז להגשמתו העכשווית נאו ממש!

יוסי, בתקווה ששורותיי אלו לא יהיו רלוונטיים כאשר יגיע היומן לידיך, ויהיו הם כ'זיכרון דברים' בגאולה השלימה לאמונה הטהורה של כלל החסידים בהתגלות המשיח באותו 'תשרי' שלא יישכח לנצח – תשרי תשפ"א!

• • •

"שבתי בבית ה' כל ימי חיי"

~ בין כסה לעשור ~

ימים שגרתיים ב'תשרי' בלתי-שגרתי ~

ימי 'ראש השנה' בליובאוויטש חלפו-עברו אף הם ללא התגלות מלכנו משיחנו שליט"א, בעוד 'חותמת האש' מההתוועדות במחיצת מלכנו שהתקיימה בחזית 770 בצאת היום הגדול– בוערת בחוזקה בלב ליבו של כל חסיד אשר נכח בהתוועדות המיוחדת. עם צאת היום הקדוש נפרסים ברחבי 770 התוועדויות לרוב עד לשעות הבוקר המוקדמות בהם 'מזכיר' השעון על תחילתו של 'צום גדליה'…

בימים אלו, סדרי 'אש"ל – הכנסת אורחים' מתקיימים כסדרם למאות האורחים שהגיעו בשנה זו – על אף המצב המורכב. חוברות הלימוד, צוות ההשגחה, הפאנלים, ההרצאות והשיעורים, מעניקים לכלל האורחים את הכלים הרוחניים לקלוט בשלימות את האורות המרובים הנשפכים בימים אלו במקום הקדוש ביותר בעולם במחיצת האיש הקדוש ביותר בעולם.

מה נאה ומה מרגש המראה שובה-הלב, בו מצטופפים האורחים בספסלי העץ בבית-חיינו ושוקעים בלימוד תורת מלכנו, כאשר המוח מעביר בזיכרונו הקצר את הספקות שעמדו מבית ומחוץ על עצם ההגעה לרבי בשנה זו, והנה כעת אורחי המלך נמצאים ב-770 בגשמיות חרף הרוחות שנשבו שלא נותר מהם כי אם 'רוח נושבת, ענן כלה, ואבק פורח'…

הרגשה של 'הודאה' מרחפת בחלל האוויר. כל אורח שמגיע נפשו יצאה בהגעתו בשנה זו… החיוך הרחב מעיד על השמחה הפנימית המקננת בליבו של כל אורח שזכה להגיע בגשמיות בתשרי 'עצמי' זה אל רבינו-נשיאנו שליט"א. תחושה של 'אודך כי עניתיני', הרגשה של 'מקימי מעפר דל', של 'אתה בחרתנו'… א דאנק רבי!

לצד רגש השמחה וההודאה, ניכרת בכל עת ובכל שעה התשוקה העזה לראות את מלכנו בעיני בשר ממש; עם תחילת תפילת מנחה של 'צום גדליה' התחזקה הרגשה זו, עת בה נשמעות המילים בקריאת התורה 'יעמוד'… והלב ממשיך 'אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח בן הרב רלוי"צ – שלישי"… הקריאה מסתיימת וכעת התשוקה גוברת לשמוע את קולו הטהור בניגון מילות ההפטרה "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"… האוזניים ששמעו את נעימת קולו הטהור בשעה זו אינם משלימות לשמוע אף קול זר אחר… רצוננו לשמוע ולראות את מלכנו, נאו ממש!

עם סיום הצום וחלוקת מנות אוכל הרמטיות בניצוח אנשי 'ועד סעודת שלמה', נערכו התוועדויות כלליות ברחבי בית-חיינו 770. בין שלל ההתוועדויות בולטת מידי לילה ההתוועדות המרכזית הנערכת ע"י 'אש"ל – הכנסת אורחים' במערב 770 המיועדת עבור אורחי המלך, בה התוועדו (בימים האחרונים) הרב זלמן ליברוב, הרב ניסים לגזיאל, הרב מ"מ יוזביץ, ומשפיעים נוספים.

ו' תשרי, 'וירם קרן משיחו' ~

בין שלל מאורעות חודש 'תשרי' המושבע והמשביע, נרשמות נקודות ציון משמעותיות שלא ניתן להחליקם על סדר היום. כזה הוא יום ו' תשרי, יום היארצייט של 'אם המלכות', יום בו מתחזקת הבעירה העזה לראות את מלכנו.

על אף שבכל עת ובכל שעה מקננת הרגשה זו, אך כאנשי בשר ודם גשמיים מתחזקת הרגשה זו בעיתים מיוחדים כתאריך ו' תשרי ודומיו, עת בה עובר מלכנו משיחנו שליט"א לפני התיבה לז"נ אימו הצדקנית… כשעה לפני תפילת מעריב מורגשות ההכנות הקדחתניות לקראת התפילה הקריבה ובאה. חלקו הקידמי של בית-חיינו מוקף בשולחנות ומפונה מאנשים על מנת לגדור מקום מכובד למלך העומד לישא את תפילתו במקום זה בעוד דקות ספורות… עמוד התפילה מעוטר במפה לבנה, כאשר בשתי צדדיו נזקפות נרות השעווה הגדולות, והשטיח האדמדם פרוס למרגלותיו.

העיניים נישאות בטבעיות אל עבר מקום הקודש והלב נשבה בערגה אינסופית לראות את מלכנו ולשמוע מפיו הק' את מילות התפילה "יתגדל ויתקדש שמיה רבה"… כל העת המוח מעביר בתצלומים תמונות וקטעי ווידיאו בהם נראה מלכנו במעמד נשגב זה, והלב בשניות אלו מאיר את המוח באמונה הטהורה כי הכל ממשיך באופן 'חי וקיים' גם עתה ללא שינוי. הכרה המחזקת שבעתיים את הרצון העז לראותו בעיני בשר!

במהלך יום מיוחד זה, נפרץ סכר הגעת האורחים לתשרי שנה זו, והחלו להגיע קבוצות גדולות של אורחים – באישור הרבנים והרופאים, כפשוט. בין הקבוצות בלטה במיוחד קבוצת חמישים התמימים מישיבת חח"ל צפת-גדולה שהגיעו לאחר שחלו בנגיף בשבועות האחרונים. ניתן לומר, כי 'אווירת' חודש תשרי האולטימטיבית החלה בשנה זו ביום זה – ו' תשרי, כאשר כמות האורחים החלה למלאות את חלל בית אלוקינו בצורה המזכירה את האווירה בשנים הקודמות.

לצד הגעת האורחים, מנצח ארגון 'אש"ל' על הדאגה הרוחנית והגשמית לאורחי המלך, הן במיטות מרווחות במלון אש"ל – המשמש בשנה זו לראשונה את תלמידי התמימים באופן מלא –  והן בארוחות מזינות בוקר וערב. כמו כן דואג הארגון לפן הרוחני, בעריכת סדרים עם השגחה, מבצע לימוד 'כי בא מועד', שיעורי גאומ"ש בכל יום, שיעורים מיוחדים לישיבות קטנות, פאנלים, הרצאות ועוד.

עם סיום תפילת מנחה, נערך בפעם הל"ח – כנס התמימים העולמי, המתקיים כמידי שנה בתאריך זה, ו' תשרי. הכנס נעמד בסימן '30 שנה לניצחון מלחמת בית דוד' עליו הודיע מלכנו בשנת תנש"א, ובו נשאו דברים רבנים ומשפיעים מישיבות תות"ל (ראה במסגרת בהרחבה).

שבת שובה במחיצת משיב שבותך ~

על אף ההתוועדויות הרבות שהתקיימו עד לשעות הבוקר, ניתן היה לראות את מאות התמימים ניצבים בפתח ה'סבואיי' מיד לאחר תפילת שחרית, לכיוון היציאה למבצעים בכל רחבי רובע ברוקלין. מה נהדר המראה לראות תמימים צעירים בגילם לצד תמימים מבוגרים בגיל אך צעירי רוח ניצבים כאחד ממש, עם מטרה אחת – לכבוש את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו!

שבת 'שובה' פרסה את כנפיה בבית-חיינו, והאווירה המיוחדת מורגשת בחלל הזאל-הגדול. השולחנות מעוטרים במפות הלבנות, לצד עשרות סוגי עלונים ושיחות קודש המחולקות בכל רחבי הזאל, וקול שיח תורת מלכנו עולה מפיות החסידים ומהדהד בחלל האולם. אך הנה מגיעה השעה בה מתגמד הכל ונעשה לאפס ממש. עת בה החלה שירת ה"יחי" לקבלת פני מלכנו לתפילת קבלת שבת הראשונה בשנה זו… הלב מתמלא בביטחון גמור שכעת זה יתגשם, כעת זה יקרה, ומלכנו יצעד במלוא תפארתו וייכנס להיכלו בגלוי לעיני בשר…

אורחי המלך ושאר החסידים שואגים בלהט את שירת הקודש, והזמן מאלץ להתחיל את תפילת 'קבלת שבת' ללא התגלות מלכנו… אך לא אבדה תקוותם. פיוט 'לכה דודי' במנגינת 'והוא גואלנו' נשמע בחלל והשאגות חוזרות והופכות בין-רגע לנחלת הכלל… "על יד איש בן פרצי" . . "קרבה אל נפשי גאלה" . . "כי בא אורך קומי אורי" . . המילים המפוייטות מקבלות משמעות עכשווית ורלוונטית… אך לא הרי זה כהרי שירת הקודש במילות הנצח שמקננות במוחנו וליבנו תדיר לילה ויום – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"! יחי! יחי! יחי! יחי!… אייי… אייי… השירה מרעידה את מקום השראת השכינה בתקווה שתרד מטה ותגמור את ההמשכה בתחתונים בהגלות נגלות אבינו-מלכנו שליט"א…

ההרגשה ממשיכה להדהד אף למחרת בעת התוועדות הקודש עם כ"ק אד"ש מה"מ, כאשר בשעה היעודה ניצבים אנ"ש ותלמידי התמימים לצד מאות האורחים המחכים בכיליון עיניים לראות את מלכנו שליט"א צועד על בימת ההתוועדות ומתיישב על כסא-הקטיפה העומד במקומו… בעת זו המוח מעביר את המעמד הנוכחי המתקיים מידי שבת ללא התגלות מלכנו כבר למעלה מעשרים ושבע שנים, ומסרב למראה המעיד על התוועדות 'נוספת' הנערכת במצב הבלתי נתפס בשנת תשפ"א… רבי, הגלה נא! 'כלתה לתשועתך נפשינו', 'לדברך יחלנו'! עד מתי?…

בשעות הצהריים הפך בית-חיינו לקלחת התוועדויות כאשר המרכזית והבולטת מבין כולם נערכת ליד ה'לשכה' בה מתוועדים הרב משה הלל, הרב אברמק'ה קוזלינר והרב עמוס כהן. כטוב ליבו במשקה זעק ר' עמוס ותבע מתלמידי התמימים להודות לרבי שליט"א על ההגעה לד' אמותיו בשנה זו – למרות המצב המורכב, ולומר לרבי בפה מלא 'א דאנק רבי' מתוך הכרה שההגעה בשנה זו ל'תשרי' מיוחד זה הינה בחירה מלמעלה שאינה מובנת מאליו כלל.

• • •

"אבינו מלכנו, חתמנו בספר גאולה וישועה"

~ יום הכיפורים ~

ערב היום הקדוש בקרבת קודש הקודשים ~

עם צאת השבת, אווירת 'ליל כפרות' בליובאוויטש הורגשה באוויר. ר' זלמן לנדא ור' משה הלל מתיישבים להתוועד בלהט אודות חובת ההכנה לקראת היום הגדול מתוך התבטלות מוחלטת ל'איש האלוקים' השוכן בבית הזה, עדי שעת אשמורת (3 לערך) בה יצאו התמימים לעשיית ה'כפרות' של ארגון 'אשל – הכנסת אורחים' בפינת הרחובות פרזידנט-קינגסטון [לשם הגיע המד"א וחבר הבד"צ הרב יוסף ישעי' שי' ברוין כפיקוח על הנעשה תחת כשרות רבני השכונה].

אמנם השנה התמעטה כמות האורחים, אך כמות קופות הצדקה שעיטרו כל חתיכת ברזל ועץ רענן ושאינו – רק גדלה והלכה. את"ה ושאר ה'מטות' של ישיבות תות"ל מתרימים בהמוניהם, כאשר ההתרמה המרכזית בשנה זו נזקפת לזכות ארגון 'אהבת חסד' לעילוי נשמתו של איש החסד הרב אברהם לידר ע"ה, שנלקח לעולמו בפתאומיות בצער רב לפני ימים אחדים, כאשר תושבי השכונה תורמים לארגון בנדיבות כמחווה על פועלו הרב בשלושת העשורים האחרונים למען תושבי שכונת המלך.

עם שחר החל מרוץ המצוות של היום העמוס ביותר בשנה. אך בה בשעה ששאר ה'עולם' רודף רק אחרי 'מלקות' ועוד טבילה במקווה, עסוקים וטרודים התמימים ואורחי המלך אחר התגלות מלכם. זר לא יבין זאת, אשר בערב יום-כיפור עומדים תמימים זמן רב ומייחלים לקבלת לאקעח מידו הק' של רבם ואינם משלימים עם קבלת לאקעח מיד זרה אחרת חשובה ככל שתהייה… זר לא יבין אשר אותם תמימים עומדים למעלה משעה לאחר תפילת מנחה, ובמקום 'לרוץ' לסעודה מפסקת משוועים הם לשמוע שיחה ממלכם… זר לא יבין. אשרינו.

אנו בניך ואתה אבינו, אנא רבי – ברכנו ~

המעמד המרגש העומד בציפור נפשו של כל אשר בשם 'תמים' יכונה, הינו ללא ספק מעמד 'ברכת הבנים' בו מתייחדים התמימים עם הרבי מלך המשיח שליט"א לבדם – 'אנא ומלכא בלחודוהי'!… ניתן לומר כי זהו המעמד הנוסך את הכוחות לכל השנה, וכל השנה מחכים ומצפים למעמד נשגב זה.

אך בשנה זו החלו התהיות והספיקות לגבי עריכת 'ברכת הבנים' במתכונת הרגילה (שאף היא איננה רגילה כלל מאז ערב יום-כיפור תשנ"ג…) בעקבות סגירת ה'זאל-הקטן' בכל מחצית השנה האחרונה… התהיות ריחפו בחלל האוויר אך לא האמנו שהם יגיעו עד כדי ההודעה הבאה…

עם צאת השבת, התפרסמה הודעה מטעם 'ועד המסדר' שבעקבות המצב המורכב בשנה זו, תיערך ברכת הבנים ב'זאל-הקטן' במתכונת מצומצמת של 25 תמימים בלבד (!) באמצעות הגרלה בין מאות התמימים… העיניים קוראות את המודעה המצערת והלב מסרב להאמין… העיניים דומעות… מה?… לא ייתכן!!! עד מתי?… זו גזירה שאין התמימים יכולים לעמוד בה! לקחת מבניו-יחידיו של הרבי את היקר להם מכל יקר!? להרחיק את התמימים מהאבא שמעניק להם עמדת קירוב 'אחת בשנה' פנים-בפנים?… לא רבי!! לא!! רבי – 'וויפל איז א שיעור דערצו'?… עד מתי?…

מעת פרסום ההודעה המוח והלב טרודים נון-סטופ במחשבות אודות 'ברכת הבנים' תשפ"א… והנה, מתקרבת שעת השקיעה וסוכת בית-חיינו מתמלאת במאות תמימים עד אפס מקום… אף אחד לא חלם לעמוד במצב זה בברכת הבנים… אך הנה, מתחילים לשיר "יחי" בתקווה להתגלות מלכנו, ומיד נשמעות קריאות רגש "הדלת פתוחה, הדלת פתוחה"… חיש מתפשטת ההודעה כאש בשדה קוצים שנפתחה דלת הזאל הקטן לכלל התמימים… הלחץ היה איום ונורא… הכל דחפו אל עבר הדלת בתקווה להספיק את הרגעים הבודדים בהם ניתן להכנס פנימה… תמימים צעירים הוצאו ע"י הבוגרים מיד מהמערבולת המסוכנת, ואט אט התמלא חלל האולם הקטן…

פירמידות אולתרו במהירות שיא, ודלת הכניסה הימנית נפתחה לקבלת פני מלכנו ל'ברכת הבנים' תשפ"א… הלב מתמלא ברגש של זכות וקירבה לאבינו על הזכות העצומה אליה זכינו לשהות במחיצתו במעמד נשגב זה גם השנה… כאל החלטה רגעית של אבא ללטף את בניו למרות המצב… אחחח רבי!! א דאנק!

זו אמנם ההרגשה הראשונית, אך בעוד עוברות הדקות והסטענדר עומד בעינו ללא ראיית פניו הק', הלב נשבר. 'אבינו, אבינו, לאן הלכת'?… אבא, רצוננו לראותך! רוצים לראות אותך נכנס לזאל מעיף מבט אהוב עלינו-בניך, משליך את הטלית מעל פניך הטהורות, ומתחיל בברכה "יברכך ה' וישמרך"… רבי, עד מתי?… רבי, כעת אנו עומדים כבנים, כבן המחתנן לאביו לקבלת בקשתו בעוד רואה אביו את עיניו הדומעות של הבן הנאמן… בטוחים אנו בחייך הנצחיים ובברכתך הנאמרת גם בשעה זו, אך זה לא מספק אותנו! רבי, רוצים לראות, רוצים לשמוע!

הזאל הקטן התמלא באדים, כאשר בהתחלה הם הפריעו מעט ולבסוף לא היה מלבדם… היה זה מעמד כעין 'משה בתוך הענן'… אף פעם אחת בשנים האחרונות לא היה כדבר הזה שהאדים מילאו ממש את חלל האולם קטן-הממדים… הערפל נסך הרגשה שכל ההעלם והסתר הנוכחי שאיננו רואים את מלכנו הוא כערפל זמני המתאדה ונעלם 'כענן כלה' ברגעים ספורים… אך לפועל, אף בשנה זו לא זכינו לראות את אבינו… עד מתי?…

יעלה תחנונינו מערב עד בוקר ~

ליל היום הגדול והקדוש פרס את כנפיו, והתבוננות קלה במעמד ומצב הנשגב בו נמצאים כעת, במקום הקדוש ביותר בעולם, עם האיש הקדוש ביותר בעולם, בזמן הכי קדוש בעולם – מעוררת את הלב בצורה לבל תתואר. קטעי התפילה המרגשים מקבלים משמעות כפולה כשהם נאמרים במחיצת מלך המשיח, "יעלה תחנונינו מערב" . . "כי הנה כחומר" . ."דרכך אלוקינו" ועוד, בעוד העיניים מוסטות אל עבר מקומו הק'… רבי, "קולי שמע, וראה דמע, עיני, ריב ריבי, שעה ניבי והשיבני סלחתי"…

לאחר אמירת כל ספר התהלים במחיצת 'דוד מלכא משיחא' וחטיפת תנומה קלה בלילה, החלו תפילות היום הארוכות והמרגשות. ילאה העט מלתאר את הרגשות החזקים המלווים כל קטע בתפילות היום הקדוש במחיצת הרבי, אם זה בניגון 'כי אנו עמך', ואם זה בניגון 'אבינו מלכנו' החוזר ונשנה. אם זה ברגעי השיא ב'ונתנה תוקף', ואם זה בהשתחוויות ב'סדר עבודה'.

אך דומה לומר כי הכל מהווה הכנה והכשרה לרגעים המיוחדים והנעלים ביותר בשנה, בשעת תפילת 'נעילה' בעת ה'מארש'… לאחר יום שלם של צום ותפילות רבות, מתחיל הש"ץ את תפילת נעילה והלב מסיט בטבעיות את העיניים לכיוון גרם המדרגות המוכן לעליית מלכנו לעידודיו הנמרצים כבכל שנה בעת ה'מארש'… בעת זו המציאות האישית איננה, כעת רק רבי, רק אלוקות, 'דיך אליין'.

רגע השיא הגיע. קריאת 'שמע ישראל' בכוונה למסור את הנפש על קידוש השם פולחת את האוויר הדק ומהדהדת בחלל בית-חיינו… שאגות 'השם הוא האלוקים' שוברות בעת זו את כל המחיצות ומגלות את עצם הנשמה החבוי במסתרי הלב. ה"קדיש' מתחיל ובאמירת המילים 'דאמירן בעלמא ואמרו אמן' נפרצת בעוז שירת ה'מארש' האדירה הסוחפת את כולם… העיניים מוסטות אל עבר גרם המדרגות, והלב מייחל, משווע ומשתוקק לראות בעיניים בשריות את הרבי מלך המשיח שליט"א, הכהן הגדול, עומד על-גבם ומעודד בשתי ידיו הקדושות בעוד הטלית נשמטת לצדדיו לנוכח העידודים הנמרצים… רבי, עד מתי?… אין לנו אף רצון אחר, רצוננו לראות אותך נאו ממש!!… תוך שניות ספורות שירת ה'מארש' מוחלפת לשירת הקודש "יחי אדוננו" המביעה מעל לכל ניגון אחר את הרצון העז לראות את מלכנו גואל את ישראל ברגע זה ממש!… במקביל מתחילה להישמע תקיעת השופר, והעיניים העצומות מייחלות בעת פתיחתם לראות שהתקיעה הנשמעת הינה ה'תקע בשופר גדול' של הגאולה השלימה ולא עוד תקיעה  גלותית המסמלת על המשך סדר היום של היום הקדוש…

התפילה תמה, ועמה היום הגדול והקדוש ללא התגלות מלכנו. "מה נהדר מראה כהן בצאתו בשלום מן הקודש", עם החיוך הרחב הנסוך על פניו, עם אמירת ה'גוט יום טוב', ועם התחלת שירת 'ושמחת' בעידודו הנמרץ…  הלב מייחל לזכות לכל המראות אף ברגעים אלו.

עם צאת יום-כיפור, נרגשת האווירה המיוחדת בחצר בית-חיינו, כאשר מיד לאחר עריכת 'קידוש לבנה', נרתם צוות 'ועד המסדר' הממונה לבניית סוכת הרבי שליט"א, לבניית הסוכה במהירות וביעילות אף בשנה זו, כאשר במקביל נערכות התוועדויות סוערות ברחבי 770, כאל ביטחון בניצחון החתימה של היום הקדוש. חתמנו בספר גאולה וישועה!

• • •

"אהבת אותנו ורצית בנו"

~ זמן שמחתנו ~  

ימי ההכנה לזמן שמחתנו ~

סדרי 'אש"ל – הכנסת אורחים' מתמלאים בימם אלו באורחים רבים הממשיכים לזרום לבית-חיינו באישור הרבנים והרופאים לצד החזקת טפסי הנוגדנים הנצרכים. דווקא בשנה זו מורגשת במיוחד אווירת 'סדרי הלימוד' מבכל שנה, לאור הקביעות המיוחדת של ריבוי ימי החול בשנה זו. זאת לצד ההרצאות הקבועות הנערכות מידי יום וההתוועדויות המסורתיות המתקיימות מידי לילה.

בין ימי ה'תמידים כסדרם' הגיע היום של ה'מוספין כהלכתן' – היום הבהיר י"ג תשרי, ועמו התוכנית המיוחדת של 'אש"ל' למאות האורחים; עם סיום תפילת מעריב במניין כ"ק אד"ש מה"מ, נערכו ריקודי ענק לרגל י"ג תשרי עם הנגן החסידי ר' יוסי כהן במרכז בית-חיינו, מהשעה 11:00 עד השעה 1:30!… האווירה הייתה מיוחדת ביותר, בפרט לאור שיחת הרבי שנאמרה ביום זה בשנת תשנ"ב אודות מעלת הריקודים לאור הפרסום בעיתונים אודות ביאת משיח צדקנו!

בהמשך לריקודים הסוערים נערכו התוועדויות רבות ברחבי 770, כאשר הבולטת מביניהם (כבכל חודש תשרי השנה) התקיימה עם ר' זלמן לנדא, ר' משה הלל, ור' אברמק'ה קוזלינר, שנשמכה עד לתפילת שחרית במניין כ"ק אד"ש מה"מ בשעה 10:00 בבוקר.

על אף העייפות הרבה מאירועי השמחה אמש, נערכה בשעות הבוקר – בניצוח המחלקה הרוחנית של אש"ל – התוכנית המרתקת 'שערה שיושבים', בה הגו ועסקו התמימים בלימוד ענייני גאולה ומשיח בקבוצות של עשר-עשר. המיזם נחל הצלחה רבה, כאשר בסיומו נערך שיעור מרתק בחומר הנלמד – בשידור חי – עם הרה"ח שמעון שי' ויצנדלר – ר"י תות"ל ראשל"צ.

במהלך ימים אלו רחובות שכונת המלך כמרקחה. דוכני ארבעת המינים נפרסים לכל אורך רחוב קינגסטון, והאווירה הכללית חגיגית מאוד. אנ"ש עסוקים בבניית הסוכה ובהכנת סעודות החג, ותלמידי התמימים טרודים בהכנות קדחתניות לקראת ה'מבצעים', ובניית הסוכות הניידות על גבי ה'טנקים' המאולתרים. אלה ברכב ואלה בסוסים…

'וחגותם חג לה' שבעת ימים' ~

השמש שקעה, וחג הסוכות תשפ"א פרס את כנפיו על פני שכונת המלך – 'כאן ציווה ה' את הברכה'. האווירה ב-770 מיוחדת ביותר, בפרט לאור הצפיפות הרבה (יחסית לשנה זו) המורגשת כתוצאה מהגעת האורחים הנוספים. נדירה הקביעות בה מתחיל חג הסוכות ביום השבת, אך העיתוי מושלם ביותר. עם כניסת החג ומלמול המילים הקצרות מ"מזמור לדוד", מתחילה שירת "לכה דודי" המרעידה את חלל 770… שירת ה"יחי" נשמעת בחוזקה כאשר מרגע לרגע היא רק גוברת ומתעצמת… המוח מעביר בראש את כותרת החג הנוכחי – "זמן שמחתנו" והעובדה נגמרת בלב: רצוננו לשמוח בשמחתנו האמיתית והמושלמת בהתגלות מלכנו שליט"א בשיא תפארתו בגאולה השלימה!

עם סיום התפילה נעמדים החסידים בדריכות לשמיעת שיחת הקודש מאת כ"ק אד"ש מה"מ כנהוג בכל יום מימי חג הסוכות לאחר תפילת מעריב. כל אחד וה'הרגש' שלו; האחד לומד את השיחה שנאמרה ביום זה בשנת תשנ"ב, השני לומד את שיחת יום זה מקביעות שנה זו בשנת תש"נ, והשלישי עומד וממקד את מבטו לכיוון מקומו הק' של מלכנו ומצייר את פניו הק' בעת אמירת השיחה. אך כולם עם מטרה אחת ורצון אחד ברור – רצוננו לשמוע את מלכנו נושא את שיחת קודשו ליום א' דחג-הסוגות תשפ"א! עד מתי למצב הגלותי הזה?… עד מתי?

לאחר זמן מה, מתכנסים כלל האורחים בסוכת בית-חיינו לשמיעת ה'ברכה לאורחים' אותה נושא מלכנו שליט"א בסוכת האורחים בליל יום א' דחג-הסוכות בכל שנה. בשנה זו מעמד הברכה נערך בסוכת בית-חיינו (ולא בסוכת אש"ל כבשנים קודמות) בשל מספר האורחים המצומצם וע"פ התייעצות עם משפיעים. שינוי זה מחזיר אותנו אחורה לשנים ההם, ועד לשנה האחרונה בה שמענו את מלכנו נושא שיחה זו בשנת תשנ"ב במקום זה ממש, כאשר הסטענדר ממוקם בצפון הסוכה ופניו הק' לדרום.

המעמד היה מרגש מאוד. בימה מיוחדת הוכנה עבור הרבי שליט"א, ומאות האורחים ותלמידי התמימים מילאו את מחצית חלל הסוכה בעמידה רגילה ובפירמידות. הדקות נוקפות והלב נשבה בערגה לשמוע את קולו הטהור… דווקא בשנה זו, בה הגעת האורחים נכרכה בקשיים ובמורכבות לא קלה, רצוננו לשמוע את דברי מלכנו אל האורחים שאכן הגיעו לד' אמותיו… 'לדברך יחלתי'.

לאחר סעודת החג, צעדו תלמידי התמימים – ע"פ הוראת כ"ק אד"ש מה"מ – בתהלוכה מרכזית לקבלת פני משיח לכיוון שכונת ווילאמסבורג, על מנת לשמח את תושבי השכונה החרדית בשמחת החג ולעוררם לקראת התגלות מלך המשיח; עם חזרת התמימים מהתהלוכה נערכה התוועדות מרכזית בסוכת בית חיינו מטעם ארגון 'אש"ל – הכנסת אורחים', עם המד"א וחבר הבד"צ הרה"ח יוסף ישעי' שי' ברוין, שעורר את אורחי המלך אודות ההתקשרות החזקה והבלתי מתפשרת בדברי מלכנו והוראותיו, עד השעה שלוש לפנות בוקר.

מועדים לשמחת הגאולה ~

ימי חול-המועד סוכות מיוחדים ומרוממים הם משאר ימי השנה. החל מברכת הלולב בבוקרו של יום על לולבו ואתרוגו של הרבי שליט"א, וכלה ב'מבצעים' מאסיביים לאורך היום כולו, ב'רוח' העייפות הגשמית והערנות הרוחנית לקבלת פני משיח צדקנו. אך דומה לומר כי גולת הכותרת של ימים אלו הינם מאורעות 'שמחת בית השואבה' הנערכים מידי לילה בפינת הרחובות מונטגומרי-קינגסטון עד השעה 6 לפנות בוקר.

ואם בכל שנה כך, על אחת כמה וכמה בשנה זו, כאשר נערמו קשיים רבים מצד מספר עסקנים לטרפד את השמחה המתקיימת מזה שנים בעקבות המצב המורכב, על אף שמתקיימת במרחב הפתוח. וברוך ה', לצד ספק מתן אישורי המשטרה, עמדו בפרץ מספר עסקנים חסידיים בדאגה אכפתית וכנה על מנת לקיים את השמחה המסורתית; ואכן לפועל ניתנו אישורי המשטרה, ואירועי שמחת בית השואבה תשפ"א נערכו במתכונתם הרגילה כבכל שנה מהשעה 10 בלילה ועד השעה 6 לפנות בוקר! דידן נצח!

הלב מתמלא בשמחה עצומה לצד צלילי הנגן המיתולוגי ר' יוסי כהן, כאשר נצפים אלפי האורחים, תלמידי התמימים ואנ"ש רוקדים ושמחים בשמחת החג, באופן ד'מפזז ומכרכר בכל עוז' – שמחה בטהרתה ב'רחובה של עיר' – כהוראת הרבי שליט"א – עד לשעות הבוקר המוקדמות. מי שלא ראה את שמחת בית השואבה של תשרי תשפ"א – לא ראה שמחה מימיו.

• • •

"אתה הראת לדעת . . אין עוד מלבדו"

~ שמיני עצרת, שמחת תורה ~

נשיש ונשמח בזאת התורה החדשה ~

עם זריחת השמש של יום הושענא-רבה, הורגשה התכונה הרבה לקראת הימים הגדולים העומדים לפנינו, החותמים את חודש תשרי תשפ"א. עם סיום תפילת שחרית במניין הרבי שליט"א נסגר בית-חיינו עד לתפילת מנחה בשעה 17:15, על מנת לרוקן את בית-חיינו מספסלים ולהכינו לקראת קליטת אלפי החסידים בשמיני עצרת ושמחת תורה; במקביל מתקיימות בשעה זו תפילות ועריכת 'הושענות' – לאלו שלא הספיקו במניין המלך – ברחבת 770 החדשה בחזית הבניין (שכוסתה אמש ביוטה המתחמת את כל האזור באופן הרמטי).

היום הגדול נכנס – שמיני עצרת תשפ"א. המקומות בחלקו הקדמי של בית-חיינו נתפסים בהמרה ע"י תלמידי התמימים והאורחים הרבים על מנת 'לשריין' מקום נוח לראות את מלכנו בעת ההקפות היום בלילה. תפילת 'קבלת שבת' מתחילה ובשירת ה"יחי" האדירה מורגש שאין זה יום רגיל, 'שמחת תורה היינט'!… בעת שירת הקודש המוח מזכיר את עידודי הקודש משמחת-תורה תשנ"ג בה נגלה מלכנו שליט"א לעיני קהל האלפים על גבי מרפסת העץ ועודד במסירות נפש של ממש מילות קודש אלו.

עם סיום תפילת מעריב נערכת 'הפסקה' קצרה עד להקפות, אותה מנצלים החסידים לעשיית 'קידוש' ברחבת 770 ואמירת 'לחיים' (ע"פ ההגבלות הידועות הקיימות אף בשמחת-תורה). בשעה 9:00 בית-חיינו החל להתמלאות מפה לפה והתכונה הרבה לקראת ההקפות הייתה בשיאה… דקות ספורות לאחר מכן החל ר' סענדי שי' וילשאנסקי להנחות את סדר אמירת פסוקי 'אתה הראת', כאשר בתחילה נשמע בעוז – 'איז מען מכבד את כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שליט"א'… ומיד כל 770 הפך לדום. עיני כולם נשואות ברגעים אלו לכיוון מקומו הק' על בימת העץ המוגבהת, והתשוקה לשמוע את קולו הק' גוברת ומתעצמת מרגע לרגע…

רצוננו לראות את מלכנו ~  

אך רגעי השיא הגיעו בעת ההקפה הראשונה והשביעית, ההקפות של הרבי מלך המשיח שליט"א. לא ניתן לתאר ולשכתב את ההרגשה העזה בדקות אלו… זר לא יבין… בימת ההקפות הממוקמת בחלקו הקדמי של בית-חיינו, פונתה מכל שאר אוחזי ספרי-התורה, וטבור הבימה נשאר ריק לריקוד של הרבי… אף פעם לא ראינו מאורע זה ואף לא קטע ווידיאו קטן, אך מתיאורי היומנים המרגשים על המתחולל בדקות אלו במחיצת הרבי – מבין כל בר דעת וכל מרגיש לב שאין מאורע למעלה מזה… המוח נזכר, הלב נשבה בערגה, והעיניים דומעות מאליהם.. רבי, למה נגרע?… רצוננו לראותך אוחז בספר התורה, ורוקד על גבי הבימה כאשר החיוך הרחב הנסוך על פני הקודש נשלח לכל החסידים הרוקדים בעוז ותעצומות… (אני מנסה להמשיך לתאר ופשוט לא מצליח, אעצור כאן).

עם סיום ההקפות, נפרצים מעגלי שמחה במרכז 770, עד לשעות הבוקר המוקדמות, לקיים את דברי מלכנו שליט"א לשאוב חביות של שמחה בכל המעת-לעת של הארבעים ושמונה שעות של שמע"צ ושמח"ת.

עם סיום תפילת שחרית של יום שמיני-עצרת ותפילת 'גשם' במוסף, החלו להתארגן קבוצות-קבוצות ליציאה לתהלוכות. על אף שהיציאה לתהלוכות בשנה זו מורכבת מאוד – לאור בקשת עשרות גבאי בתי-כנסת ברובע ברוקלין לא להגיע עקב המצב – יצאו כלל תלמידי התמימים לכל מקום המאשר את הגעתם ביום זה; לאחר מעשה, עם שמיעת הסיפורים המדהימים מקבוצות רבות אודות השמחה העצומה שגרמו בכל מקום שאליו הגיעו, התוודע עד כמה הייתה חשובה היציאה לתהלוכות דווקא בשנה זו ובמצב זה המצריך חיזוק בכל קהילה וקהילה יותר מתמיד.

קמעה קמעה חוזרות הקבצות מהתהלוכות השונות, היישר למעמד ההקפות עם הרבי שליט"א, בעוד הרגשת התשוקה עולה שוב כבאתמול ויותר מכך. פסוקי 'אתה הראת' נשמעים בעוז, החום והצפיפות גוברים והזיעה נוטפת מבגדי היום-טוב… הקפה אחת מכובדים הטנקיסטים, השניה תלמידי תומכי-תמימים, השלישית האורחים מכל קצווי תבל, אך הכל ככלום וכאפס ממש אל מול הרצון הבוער לראות את מלכנו צועד מבימת העץ לכיוון בימת ההקפות בהקפה השביעית ורוקד עמנו בגשמיות, כאשר עינינו הבשריות יראו זאת בפשטות! עת בה החלה ההקפה השביעית, נצמדו מאות החסידים לבימת ההקפות ותהי למאכולת אש של אמונה… "אין אנו מניחין אותו"! אנחנו לא מרפים! רצוננו לראותו בעיני בשר רוקד בשמחת תורה תשפ"א!…

עם סיום ההקפות במחיצת מלכנו, השמחה הרקיעה שחקים… 'משקה' חולק לכל דורש (ע"פ ההגבלות הידועות) וריקודי השמחה התעצמו וגברו מרגע לרגע… בשעה 5:00 בבוקר החלו התמימים להרגיש שמאוחר מעט והחליטו לחטוף 'תנומה קלה' טרם תפילת שחרית…

עם סיום תפילת שחרית נערכו 'קידושים' זריזים בפינה הצפונית-מזרחית של בית-חיינו, והחלה התכונה הרבה לקראת ההקפות. לצד ההכרה שאלו הם ההקפות האחרונות בשנת תשפ"א מתגברת התשוקה והזעקה לקב"ה – עד מתי?… "הראנו נא את כבודך" בהגלות נגלות מלכנו לעין כל בפשטות ממש!… רגש האמונה מתעצם שוב בעת הזמנת כ"ק אד"ש מה"מ ל'חתן בראשית' בקריאת התורה… השביל נפתח לקבלתו והאמונה מיתמרת בחוזקה שכעת "נראהו עין בעין"…

התפילה תמה, ותוך שניות ספורות הפך בית-חיינו למאכולת אש של שמחה, כאל אחד העומד על גבי המדורה ושופך 'נפט' להבעיר את הדליקה עוד ועוד… ההרגשה הייתה מרוממת… הלב נפתח, הרגליים מקפצות ללא הרף, והשמחה העצומה כובשת כל פינה ב-770… בתוך כל קלחת השמחה הזו, החלו (לנסות) לסדר את בית-חיינו לקראת ההתוועדות הגדולה עם כ"ק אד"ש מה"מ.

תפילת מנחה הסתיימה, ועיני כולם נשואות אל עבר מקומו הק' של מלכנו הבולט בתוך כל מערבולת החסידים הנערמים מכל צדדי בית-חיינו, בתקווה לשמוע מפיו הק' את דברי-תורתו בהתוועדות הראשונה בהתגלותו 'שמחת-תורה תשפ"א'…  שירת ה"יחי" נשמעת בחוזקה והשאגות האדירות הממלאות את חלל האולם מעידות כאלף עדים על התשוקה העזה והכנה של כלל החסידים לראות את מלכנו שליט"א בפשטות ממש! איננו מסתפקים בגילויים! איננו רוצים לראות לא כסא ולא שולחן! רצוננו לראות את מלכנו! בפועל! בפשטות! רבי, עד מתי?… "כלתה לתשועתך נפשי"… "צמאה לך נפשי"… "מתי אבוא ואראה פני אלוקים"… "אל תסתר פניך ממני"… "מהר אהוב כי בא מועד"… רבי, "הגלה נא"!

• • •

יוסי, זהו סיכומו של 'תשרי' ב – 770! 

ניתן לסכם את חודש 'תשרי' האחרון מזוויות שונות ולהעלות על נס אפיזודות מרתקות שאפפו אותנו במהלך ימים עליאיים אלו. אך ישנו דבר אחד שתפס אותי באופן אישי יותר מכל, ונסך בי את החיות להתגלות הרבי ואת המודל לחיקוי – כיצד צריכה להיות הבעירה בנושא זה אצל כל חסיד.

בכל פעם שמגיע אורח ל-770 חשים את אותה ההרגשה, אך ב'תשרי' זה בולט פי כמה וכמה;

האורח הפעוט מגיע ל-770 לאחר טבילה במקווה, עושה קולע' בהתלהבות, מברך 'שהחיינו', וניצב בתפילתו הראשונה ב'שביל' לקבלת פני מלכנו שליט"א. או אז ניתן לראות בחוש את אמונתו הטהורה להתגלות הרבי ואת הלהט המיוחד הנסוך על פניו. פניו ממוקדות אל עבר דלת הכניסה, עיניו לא מוסטות לאף צד, ומוחו וליבו שווים ברגעים אלו לדבר אחד ויחיד: הרבי. הרבי. הרבי. ההתגלות של הרבי.

ייתכן שבהמשך הימים לא תורגש אותה הבעירה, אך 'נקודת היהדות' האירה אז, הרצון האמיתי שלו כבש את נפשו באותם הרגעים.

וזהו המודל לחיקוי. זו הדוגמא הטובה ביותר כיצד אנחנו צריכים לחיות – כאורח צעיר העומד ב'שביל' לקבלת פני הרבי מלך המשיח שליט"א בתפילתו הראשונה במחיצת הרבי.

"הנה ימים באים". האם הימים החולפים יבואו עלינו ויגרעו מהתלהבותנו, או שמא אנו נבוא עליהם ונוכיח שמשתוקקים אנו בקו של 'לדעת זה התינוק', באותה התנועה, באותה ההרגשה עדי התגלות אבינו שליט"א. בידינו הדבר!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

המצפה בקוצר רוח להתגלות מלכנו משיחנו שליט"א

אחיך, מני.

770 – בית משיח!