הרבי התעניין: האם עוסקים בלהט בלימוד האגרות?

מאת: אברהם רייניץ, בית משיח

אגרות קודש אינה רק סדרת ספרים שמאגדת בתוכה כעשר אלף מכתבים מאת הרבי מלך המשיח. בימים אלה של העלם והסתר, כאשר איננו יכולים לקבל מכתבים ישירים מהרבי – הפכה הסדרה לערוץ של קשר נפשי טמיר ומיוחד בין הרבי לחסידים, הרבה מעבר לאוצר בלום של הוראות ומכתבים.

לא רק חסידי חב"ד, אלא מאות אלפים מכל רחבי תבל נוהגים כיום לבקש את ברכתו ועצתו של הרבי מלך המשיח שליט"א, ולהניח את מכתבם האישי בין כרכי ה"אגרות קודש". בדרך פלא דואג הרבי להשיב לפונים אליו, באמצעות אחת מאלפי האיגרות העוסקות בשלל רחב ומקיף של נושאים בכל שטחי החיים ועסקנות הכלל. האיגרת שנדפסה בעמוד בו הונח המכתב, מהווה מענה ברור ומעודד לדילמה שזה עתה הועלתה על הכתב. רטט ורעדה פנימית נוגעת בלב ליבו של כל חסיד, בקוראו את האיגרת שכתב הרבי לפני ארבעים או חמישים שנה – וכביכול נכתבה באופן מיוחד למצבו הנוכחי.

לרגל הוצאת המוסף המיוחד של 'בית משיח' על התופעה המדהימה של מענות הרבי באמצעות אגרות הקודש – מביאים אנו בזאת סקירה מרתקת על ההוצאה לאור של סדרת אגרות הקודש, שהורתה ולידתה באתערותא דלעילא, בהוראה שהגיעה מהרבי בכבודו ובעצמו.

*

בשלהי טבת תש"מ, הורה הרבי לספרן של ספריית ליובאוויטש, הרב שלום דובער לוין, לאסוף את אגרות אדמו"ר הזקן ולהוציאם לדפוס. הוראה זו הייתה תחילתו של פרוייקט להוצאת כל אגרות הקודש של רבותינו נשיאינו. הפרוייקט הושלם שבע שנים אחר–כך, בטבת תשמ"ז, כאשר נדפסו הכרכים האחרונים בסדרת האגרות של הרבי הריי"צ, כולל כמה כרכי מילואים.

לאחר שסיים את הדפסת הסדרה, לא עלה בדעתו של הרב לוין להציע להדפיס גם את אגרותיו של הרבי בסדרת "אגרות קודש", מכיוון שבמשך שנים רבות נדפסו אגרות של הרבי ב"הוספות" לכרכי הלקוטי שיחות. אגרות אלו התקבלו בדרך כלל מחסידים שהעבירו לוועד להפצת שיחות את אוסף המכתבים שברשותם, או מהנמענים עצמם. היו אף פעמים בודדות שהרבי עצמו העביר לוועד העתק ממכתביו, בכדי לפרסמם בלקוטי שיחות השבועי.

כאשר יצאו לאור כרכים י"ב–י"ג של לקוטי שיחות, שהיו ספרים דלי–עמודים לפי ערך, הביע הרבי את פליאתו על כך, ולאחר שחברי הוועד אמרו שאין להם מספיק מכתבים עבור ה"הוספות", הורה הרבי לחברי המזכירות להעביר להם כמה מאגרותיו, על מנת להדפיסם בסדרת הלקוטי–שיחות. כך גם לקראת הדפסת חלק כ"ב בלקוטי–שיחות, ששוב היה דל עמודים, פנו חברי הוועד לרבי, וכתבו שבפעם הקודמת הורה הרבי למזכירות להעביר לוועד מכתבים המתאימים להדפסה. ועל כך ענה הרבי בכתי"ק: ילקטו מהמזכ' אלו (שבמזכירות) המתאימים ויתנו להו' [להוציא לאור (?)] .

הרבי מורה להוציא את אגרותיו

לקראת הדפסת כרך כ"ה בלקוטי–שיחות, שוב נוצר מחסור במכתבים עבור ה"הוספות". בהתאם להוראת הרבי האמורה, לפנות למזכירות – פנה הרב שניאור זלמן חנין, מנהל הוועד להפצת שיחות, אל מזכירו האישי של הרבי והאחראי על ארכיון האגרות של הרבי, הרב שלום מענדל סימפסון, וביקש ממנו שיעביר לחברי הוועד מכתבים תוכניים של הרבי.

בראיון מיוחד שהעניק הרב סימפסון ל'בית משיח' לקראת יו"ד שבט תשס"ז, סיפר על השתלשלות הדברים:

"אמרתי לרב חנין שאין לי רשות להוציא מכתבים מהארכיון, אבל אשאל על כך את הרבי. תשובתו של הרבי הייתה: אדרבא, אם יש משהו בארכיון, תראה לי במה מדובר. הלכתי לארכיון והוצאתי תיק אחד לדוגמא. היה זה תיק המכתבים של שנת תשי”ח. כאשר הבאתי את התיק לרבי, הרבי היה שבע רצון מהסדר שנשמר בארכיון, ומאחר וראה כי יש מספיק חומר לסדרת ספרים, הורה להעביר את החומר להרה”ח ר’ שלום דובער לוין, מי שעסק עד אז בהוצאת סדרת האגרות קודש של רבותינו נשיאינו, על מנת שיתחיל להדפיס את סדרת האגרות של הרבי"

וכך, ביום שלישי ט"ז אדר תשמ"ז, קיבל הרב לוין לידיו את חבילת המכתבים כשאליהם מצורפת פתקה בכתי"ק של הרבי:

להררשד"ב שי' לוין

כדאי לברר ובהקדם האפשרי

1) מה כדאי להו"ל מהמצו"ב [להוציא לאור מהמצורף בזה]

2) להגי' עוד והעיקר להוסיף מ"מ [מראי מקומות] וכו'

3) להו"ל בפו"מ [להוציא לאור בפועל ממש].

מכיוון שעד אז נדפסו אגרותיו של הרבי באחריות חברי הוועד להפצת שיחות, לא הבין הרב לוין מה הקשר שלו לעניין, ופנה לחברי הוועד לברר מה ידוע להם על חבילת המכתבים. לאחר ששמע מהם את מהלך העניינים, ובהתאם להוראת הרבי "להוציא לאור בפועל ממש" – פנה הרב לוין אל הרבי ושאל באיזה משני האופנים להוציא לאור: בסדרת כרכים מיוחדת של "אגרות קודש", או בתור הוספות לסדרת ה"לקוטי שיחות" – כפי שהיה עד כה.

הרבי מחק את האפשרות השנייה, הדגיש את האפשרות הראשונה (להוציא כחלק מסדרת הספרים "אגרות קודש"), והוסיף: יברר אצל הררש"מ שי' סימפסון שהוא המציא חבילה זו ואצלו עוד כו"כ [כמה וכמה].

הוראתו של הרבי להדפיס את מכתביו בסדרת ה"אגרות קודש" של רבותינו נשיאנו שלפניו, התקבלה בהתרגשות רבה בקרב החסידים. המשפיע הרב נחמן שפירא, חבר הוועד להפצת שיחות, מספר כי זקני החסידים העלו אז סברה, שהוראתו של הרבי מגיעה על רקע הניצחון במשפט הספרים, שעיקרו היה ערעור על נשיא דור השביעי!

סימוכין לדברים מצאו זקני החסידים בעובדה שסמוך להתחלת המשפט, בכסלו תשמ"ו, הורה הרבי, כמה וכמה פעמים, להדפיס את כל מאמרי רבותינו נשיאינו שטרם הודפסו, וכן הורה להדפיס אלבומים מפעילות השלוחים במבצע חנוכה. הרבי הסביר אז, שהדפסות אלו נועדו לדחות את טענותיו של הצד שכנגד, שליובאוויטש אינה פעילה ר"ל.

ובחודש אדר תשמ"ז, כאשר הצד שכנגד הכין ערעור על פסק הדין – הורה הרבי בפתאומיות להוציא את אגרותיו בתוך סדרת ה"אגרות קודש" של רבותינו נשיאינו!

כדי להבין עד כמה מיוחדת הייתה אותה הוראה באתערותא דלעילא, חשוב לציין שרוב שיחותיו ומאמריו של הרבי שנדפסו עד אז – הן המוגהים והן הבלתי–מוגהים – קיבלו את אישורו של הרבי רק לאחר בקשות והשתדלויות רבות של החסידים. ואילו כאן, לראשונה, מורה הרבי בעצמו להדפיס את כל אגרותיו במסגרת "אגרות קודש". היה ברור שזה קשור עם דברי הרבי אודות "תקופה חדשה" – הכנה לבנין בית המקדש השלישי, הכוללת גם שלב חדש בהפצת המעיינות – כולל ובמיוחד של הרבי מלך המשיח בעצמו, בבחינת המלך מבזבז את כל אוצרותיו לניצחון מלחמת בית דוד.

המכתבים מהשנים הראשונות בחדרו של הרבי

באותם ימים נקרא הרב סימפסון אל הקודש פנימה, והרבי הורה לו להדפיס את כל המכתבים, כולל המכתבים מהתקופה שלפני קבלת הנשיאות. כמו כן מסר לו הרבי כללים איזה מכתבים להדפיס. בין השאר אמר לו הרבי שלא להדפיס מכתבים שיש בהם פגיעה בחוגים אחרים או עסקנים. הרבי גם הורה לו שלפני שיעביר את המכתבים להדפסה – יכניס את המכתבים אל הקודש פנימה, לאישורו של הרבי.

בהמשך, פנה הרב לוין אל הרב שלום מענדל סימפסון, וביקשו לחפש בארכיון את אגרותיו של הרבי מהשנים הראשונות, כדי שיוכל לסדר את אגרותיו של הרבי בדומה לסדרת ה'אגרות קודש' מאת רבותינו נשיאינו – שסודרו לפי סדר כרונולוגי.

בארכיונו של הרב סימפסון היו מכתבים רק משנת תשי"א ואילך. אבל לפי זכרונו היו מכתבים אלו בחדרו של הרבי. משום כך כתב לרבי כדלהלן:

בא אלי הרב שד"ב לוין והראה לי מענה כ"ק אד"ש בנוגע למכתבים.

ישנם איזה שאלות באופן העברת המכתבים אליו:

א) נמצאים אצלי המכתבים רק משנת תשי"א ואילך – אבל מקודם לכן אינם נמצאים אצלי וכמדומני (בשעה שעבדתי בשנת תש"י בקשר להפיילס [מסמכים]) עבדתי בחדר כ"ק אד"ש, ולפי זה – כמדומני שנמצאים המכתבים משנת תש"י ולפני זה – בחדר כ"ק אד"ש. ובאם אפשר להשיגם שם?

ב) להיות שמענת כ"ק אד"ש בתחילה היתה "להראני" המכתבים, על כן שאלתי אם להעביר המכתבים בתוכן ישר להרב שד"ב לוין שי' או בתחלה להראותם לכ"ק אד"ש.

ג) אם להוציא רק מכתבים בתוכן (כאלו שנמסרו כבר לכ"ק אד"ש) – או גם מכתבים פרטיים ואחר כך עליו להחליט איזה מהם להדפיס וכו'

בנוגע לשאלה אם להעביר את תוכן המכתבים ישירות לידי הרב לוין או להראותם לרבי קודם לכן, הקיף הרבי בעיגול את המילים: "בתחלה להראותם לכ"ק אד"ש". וכך גם בדבר בקשת הרב לוין למסור לידיו גם מכתבים פרטיים שכתבו אנשים לרבי. השיב הרבי: כנ"ל ב. היינו, להוציא גם מכתבים פרטיים מהארכיון, אך להעבירם תחילה אל הרבי, שהוא יחליט מה מתאים להדפסה.

כפי השערתו של הרב סימפסון, המכתבים שלפני תש"י אכן היו בחדרו של הרבי. הרבי עבר על המכתבים, והעביר את הראוי להדפסה לעריכתו של הרב לוין.

הרבי רומז: שהספר יהיה מוכן לי"א ניסן

לאחר שקיבל לידיו את המכתבים, שאל הרב לוין את הרבי האם לערוך אותם בסדר כרונולוגי, כמו כל הסדרה, או לחלקם לפי עניינים. תשובתו של הרבי הייתה: קדימה לאופן – שתוקדם יותר ההו"ל [ההוצאה לאור]. מכיוון שקל יותר לערוך את הסדרה בסדר כרונולוגי, כתב הרב לוין שכך עדיף, והרבי ענה: וה"ז [והרי זה] שייך להכנות לפסח – חפזון וכו'.

מתשובותיו של הרבי הבין הרב לוין שהרבי מעוניין שהספר יהיה מוכן לקראת יום הולדתו בי"א ניסן. הוא השקיע את כל מרצו בהכנת הספר יחד עם צוות עוזרים, וכעבור תשעה ימים בלבד, ביום חמישי כ"ה אדר, הצליח להפיק עלי הגהה ראשונים מתוך הספר, בו קיבץ את המכתבים עד שנת תש"ד.

הרב לוין העביר את עלי ההגהה לרבי, תוך שהוא מציין שהכין ספר קטן כדי שיוכל להספיק להדפיסו בהקדם. עוד כתב הרב לוין באותו הפתק, שבאם יצרף לספר גם אגרות משנת תש"ה, לא יספיקו להדפיסו ולכרכו לפני י"א ניסן. והרבי השיב: א"כ [אם כן] לא כדאי.

באותו פתק הוסיף הרב לוין ושאל אם ימסרו לו אגרות נוספות מתקופה זו, והרבי השיב: יברר במז' [במזכירות]. כבר למחרת קיבל מהמזכירות חבילת אגרות נוספות – שנכתבו לאורך השנים תרפ"ט–תש"ד.

בשילוב של עבודה מאומצת וזריזות, הצליח הרב לוין למלא את רצונו הק' של הרבי, ולרגל יום הולדתו של הרבי י"א ניסן תשמ"ז, ראה אור עולם הכרך הראשון בסדרת "אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א".

הרבי: להדפיס גם מכתבים בעלי אופי פרטי, עם השמטה חלקית

במהלך החודשים הבאים הוסיף הרבי לזרז את הרב לוין להוציא את הכרכים הבאים. לאחר חג הפסח שאל הרבי האם הכרך השני יכול להיות מוכן עד ל"ג בעומר. מכיוון שהרב לוין היה טרוד באותם ימים עם הערעור על משפט הספרים – כתב לרבי כי כדי להוציא את הכרך השני עד ל"ג בעומר יהיה צורך לצמצם את הכרך הזה לאגרות מהשנים תש"ה–תש"ז. וכמו כן, מפאת קוצר הזמן, יאלץ להסתפק בעזרתו לענייני המשפט רק בהמוכרח. הרבי סימן את המילים "רק בהמוכרח", והוסיף: אינו מספיק, כמובן. וידחה (אגרות קודש) וכל עכבה לטובה (ויהי' כרך גדול).

בכרך השלישי נדפסו האגרות שנדפסו במשך השנים תש"ט–תש"י. אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ, היו כמה מכתבים שנחתמו על ידי הרבי יחד עם חדב"נ הרש"ג ע"ה. במענה לשאלת הרב לוין אם לכלול את האגרות הללו בכרך הבא, השיב הרבי: בהוספה לכרכי אגה"ק דכ"ק מו"ח אדמו"ר.

לאחר שסיים את עריכת האגרות עד תש"י, שרובם התקבלו ישירות מהרבי, מחדרו הקדוש או מביתו, וכן מעט מכתבים שנמצאו באוספים פרטיים – פנה הרב לוין אל הרב שלום מענדל סימפסון, וביקשו להתחיל להעביר לו את המכתבים משנת תש"י ואילך.

מכיוון שבארכיון היו מונחים אגרותיו של הרבי לצד מכתבי השאלות ששוגרו אל הרבי – ביקש הרב סימפסון מהרבי להדריך אותו כיצד לנהוג במכתבים בעלי אופי אישי או לחילופין בענייני מחלוקת. וכך סיפר הרב סימפסון בראיון ל'בית משיח':

"לפני מסירת המכתבים לעורכי סדרת האגרות, הורה לי הרבי שלא למסור לפירסום מכתבים בעניינים פרטיים, וגם אלה שאינם עוסקים בדברים פרטיים – לוודא במאה אחוז שפירסום המכתב לא יפגע בכבודו של אף אחד. הרבי הורה לי לקחת לעבודה זו עוד אנשים בעלי סוד, על מנת שהעבודה תתקדם במהירות האפשרית.

"עברנו על המכתבים שבארכיון, ומיינו אותם לפי הוראות שקיבלתי מהרבי. כאשר הצטברה חבילה מסודרת, העברתי את המכתבים לעיונו של הרבי, ולאחר שהרבי אישר את פרסומם, הם הועברו לידי עורך הסדרה".

פרשת המכתבים המצונזרים

הרב לוין, שקיבל את המכתבים המצונזרים – התקשה מאוד בעבודת העריכה, ומכיוון שביקש שהעריכה תהיה מושלמת, ולכל מכתב יהיה הסבר על איזה שאלה נסוב מענה הרבי, כתב לרבי: "הריני רואה חובה לעצמי להודיע, שלעניות–דעתי, הסדר החדש שנקבע להכנת המכתבים לעריכת האגרות קודש, בהכרח ישפיע על טיב אפשרות העריכה, למרות המאמצים שלי".

והרבי השיב: בכהנ"ל יתדבר עם הררש"מ שי' סימפסון. באותם ימים הכניס הרב סימפסון את חבילת המכתבים האחרונה משנת תשי"א להגהת הרבי, ובמענה כתב הרבי: נת' ות"ח, יש הערות מהרשד"ב שי' לוין ובקשתיו – שיתדברו ביניהם.

בהתאם למענה הרבי נועדו הרב סימפסון והרב לוין לשיחה בקשר לארכיון המכתבים. הרב לוין טען שלא יוכל לערוך את האגרות באופן שערך הכרכים הקודמים, מבלי שתינתן לו גישה חופשית לבדוק בארכיון עצמו, ואילו הרב סימפסון טען שמדובר בחומר מסווג מאוד, עם אופי פרטי, וללא אישור מפורש מהרבי – אינו יכול למסור את המכתבים המקוריים, ובוודאי שלא את מכתבי השאלות שאנשים שיגרו אל הרבי.

לאחר שהשיחה ביניהם הסתיימה ללא הסכמות, כתב הרב סימפסון לרבי את תוכן השיחה, וביקש שהרבי יורה לו כיצד להעביר את המכתבים לעריכה:

אין ברצוני ח"ו להטריח כ"ק אדמו"ר שליט"א בכל פעם ופעם בשאלות בנוגע להאגרות כו'

אבל להיות שמקבל אני בקשות מרשד"ב שי' לוין – ובהוספה המכ' המוסג"ב – וכמובן שאני בעצמי כבר אמרתי שאין ברשותי ליתן לו מכתבים מהכותבים וכו'

ע"כ שאלתי לקבל הוראות כ"ק אד"ש בכלל בנתינת מכתבים מהכותבים כאלה שמבקש [הרב לוין] – ובפרט בענין מכתבים המצורף בזה שבוודאי יבקש עוד להבא – איך להתנהג בזה.

הרבי סימן את שמו של הרב לוין וכתב:

ככתבי מאז (ומובן מעצמו)

1. כדאי לסייעו וכו' וכו'
2. ובמילא אם מותר ע"פ שו"ע [על פי שולחן ערוך] למלאות בקשתו.

הרב סימפסון הבין מתשובת הרבי, שעליו לעשות ככל יכולתו כדי לסייע לרב לוין בעבודתו, אולם רק במסגרת הדברים המותרים על פי שולחן ערוך. מכיוון שנפסק להלכה כחרם דרבנו גרשום שלא לקרוא מכתבי חבירו שלא מדעתו – הודיע הרב סימפסון לרב לוין כי עם כל הרצון הטוב לסייע לו בעבודת העריכה, הוא לא יוכל להעביר לו מכתבים אישיים שאנשים שלחו לרבי.

הרב סימפסון עדכן על כך את הרבי, וכתב:

על–פי הוראת כ"ק אד"ש דברתי עם ר' שלום דובער שי' לוין – והסברתי לו שאי אפשר לי ליתן לו כל המכתבים ביחד עם המענות (ההעתקות) – ובפרט משנת תשי"א והלאה – ולהיות שעלי האחריות של הפייל [הארכיון], ומשנת תשי"א ישנם כמה וכמה ענינים פרטים שכתבו לכ"ק אד"ש ואין לי רשות ליתן הנ"ל.

הרבי הגיב: א"כ [אם כן] מה השאלה?!

במקביל, הרב לוין כתב לרבי על שיחתו עם הרב סימפסון, וכי הסביר לו כי לא יוכל לערוך את האגרות, באותו אופן שערך את הכרכים הקודמים, באם לא תינתן לו גישה חפשית לארכיון.

תשובתו של הרבי הייתה חדה וברורה: אינו מובן כלל איך מותר ליתן (גישה חפשית) כשכותב המכתב (או כיו"ב) אסר זה?! ועל מה שכתב הרב לוין "באופן שערכתי הכרכים הקודמים" השיב הרבי: א"כ יהי' באופן אחר. והוסיף הרבי: באם יתמעטו ההערות אי אפשר להו"ל המכ'? [להוציא לאור המכתבים].

בהתאם להנחיות הללו, הדפיס הרב לוין את הכרך הרביעי בסדרה עם צילומי המכתבים המצונזרים שקיבל מהרב סימפסון. אולם לקראת הכנת הכרך החמישי, כתב שוב לרבי: סוף כל סוף סיימתי עריכת הכרך הרביעי. ובקשר לכרך החמישי אני שואל שוב: אולי אפשר, שאלו המכתבים שנמסרים לי להדפיס אקבלם במילואם, כדי שאוכל לקבוע בעת העריכה איזה קטעים ואיזה שמות להשמיט… בכל אופן מחובתי להודיע, שהעבודה הזאת נעשית על ידי לאחרונה באופן כפיה, שאני כופה את עצמי לעבודה זו, וזה גורם לטמטום הלב. ואבקש ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א שאוכל לעמוד בכל הנ"ל ובהצלחה.

והרבי מה"מ השיב על הבשורה שבשורה הראשונה: וגודל ת"ח ודבר בעתו וכו' וא"צ [ואין צריך] לחכות על הגהתי כו' (שאין הזמ"ג [הזמן גרמא] כלל) כי הזמ"ג להוסיף בחזקתו שיו"ל [שיוציא לאור] דבר מתוקן וכו'. ועל המשך המכתב, בו מבקש לקבל לידיו את המכתבים ללא צנזור, השיב הרבי: כבר עניתי.

בראיון ל'בית משיח' סיכם הרב סימפסון את הנושא: "עם הזמן הצטברה אצלי חבילת מכתבים שהסתפקתי לגביהם האם למסור לפרסום או לא. הכנסתי את החבילה לרבי, ושאלתי מה לעשות עם מכתבים אלו. תשובתו של הרבי הייתה: שב ואל תעשה עדיף. אם יש לך ספק – אל תדפיס. זה היה למעשה הקו לפיו נדפסו האגרות,  ובסופו של דבר, למרות שבמהלך השנים נדפסו בסדרת אגרות הקודש יותר מעשר אלף מכתבים של הרבי, הרי יש ריבוי מכתבים שלא נדפסו".

בצורה זאת נקבע אופי וסגנון העריכה בשאר הכרכים שיצאו לאור: המזכיר הרב שלום מענדל סימפסון ליקט שורת מכתבים מתוך הארכיון של הרבי, צילם את כולם, ולאחר שהשמיט מהצילומים את מה שאינו ראוי לפירסום – מסרם בחבילות להגהת ואישור הרבי.

הרבי העביר הלאה את חבילת המכתבים אל הרב לוין, וכאשר הספר היה מוכן לדפוס, היה מאשרו בנתינת תאריך ל"פתח דבר", ובד בבד מזרז את ההוצאה לאור.

במהלך השנים השתתף בעריכת האגרות קודש גם הרה"ח ר' שלום יעקב חזן, ובחורף תשנ"ד, לקראת הכנתו לדפוס של כרך כ"ב, העביר הרב לוין את האחריות על עריכת הסדרה לידי הרב חזן, ששידרג את העריכה, בהוספת מראי מקומות וציונים ומפתחות מפורטים יותר.

בחורים, אני מבין, אבל מה קורה עם האברכים?

על החביבות המיוחדת של הרבי לסדרת אגרות הקודש שלו, ניתן ללמוד מדבריו של הרב סימפסון, שהרבי מיהר מאוד בהוצאת הסדרה. ובכל פעם שהכניס חבילת מכתבים, הודה הרבי על הזריזות, ושאל מתי יכניס את חבילת המכתבים הבאה?

על ביטוי מיוחד בקשר לאגרות קודש, מספר הרב סימפסון: פעם שאל אותי הרבי “אויב מ’קאכט זיך אין די אגרות” [= האם עוסקים בלהט בלימוד האגרות]? אמרתי ששמעתי מבני, שלמד באותה עת בישיבה במוריסטאון, שהבחורים שם קבעו סדר לימוד ב’אגרות קודש’. אמר לי הרבי: “בחורים? בחורים פארשטיי איך! אבער וואס טוט זיך מיט יונגעלייט?” [= בחורים, אני מבין! אבל מה קורה עם האברכים?].

וסיים הרב שלום מענדל סימפסון: "בתורתו של הרבי בכלל, ובאגרות קודש בפרט, רואים את ה”אנא נפשי כתבית יהבית”, איך שהרבי הכניס בזה את כל עצמותו. לאחר ג’ תמוז, קיבלו האגרות קודש משמעות עמוקה של קשר נפלא בין הרבי לאנשי הדור, וזוהי אחת הדרכים שבאמצעותן ממשיך הרבי להורות ולברך את כל הפונים אליו".