עיתון 'שביעי' בכתבה על הרב הראשי של הספורט

אין חובב ספורט, ולא משנה עם הוא דתי, מסורתי או חילוני, שלא נתקל בדמותו של הרב יעקב גלויברמן. הוא תמיד שם, מדליק נרות חנוכה באולמות ובמגרשים, תוקע בשופר באימונים המסכמים, מעניק לכוכבים מצות אתרוגים או לולבים, מוזעק לבדוק את המזוזות ברגעי משבר או מגיע כדי להעניק ברכה לפני משחק חשוב.

הרב גלויברמן, חסיד חב"ד בן 63 , תושב לוד, הוא אב לשמונה ילדים וסב ליותר מ 30- נכדים ("ברוך השם, מי סופר", הוא מחייך). את כובע הקסקט הקבוע שלח ראשו מכירים כבר גם מעבר לים. "ביום שישי שעבר הגעתי בשעת בוקר מוקדמת לאוהל הרבי מלובביץ' בניו יורק", הוא מספר ל'שביעי'. "פתאום ניגש אליי יהודי שאני לא מכיר ואמר: 'אני לא אדם דתי, אבל אני לא מגיע לשבת בלי לשמוע את פינת פרשת השבוע שלך בטלוויזיה'. כמה דקות אחר כך הוא בא עם הטלפון הסלולרי שלו והראה לי את הפינה שלי, ששודרה ממש באותו רגע בערוץ הספורט".

פעם בשבוע, ביום שישי בשעה 14:30, עולה הרב לשידור ב'ערוץ הקיבוץ' שמעביר את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל. הוא נותן שם דבר תורה קצר ומקורי, שבמסגרתו הוא מקשר – חצי בצחוק וחצי ברצינות- בין הפרשה לבין עולם הספורט.

אז הנה ספוילר: אם רק תצאו מעט מהקופסה, מבטיח גלויברמן, תגלו שגם בפרשת תולדות, אותה יקראו השבת בבתי הכנסת, מסתתרת רמיזה עבה לכדורגל. "בפרשה נאמר 'ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה" (בראשית כ"ו, י"ב). רש"י פירש שהארץ ההיא – היא ארץ ישראל, וכשאני שומע על מאה שערים, אני חושב על מאה גולים. כמו בכדורגל: כאשר זורעים, עובדים ומשקיעים, מקבלים פי כמה וכמה".

החיבור הזה בין פרשת השבוע לבין משחקי כדורסל או כדורגל אינו נתפס טבעי. אני מניח שיש מי ששומע אותך ומתנגד לזה.

"הרבי מלובביץ' הזכיר בעבר בארבעה שיעורים שונים את הקשר בין ספורט ליהדות. בחיים, כמו בכדורגל ובכדורסל, פעם הכדור פה ופעם הוא שם. כל אדם צריך לגלות את הפוטנציאל הטמון בו ולמצוא כוחות חדשים כדי להתגבר ולנצח".

מזוזות ריקות ביד אליהו

הרב גלויברמן, לשעבר סגן ראש עיריית לוד, עומד בראש מפעל החסד 'יד ביד' שמסייע לנזקקים. החיבור שלו לעולם הספורט החל בזכות קשריו החבריים עם מאמן הכדורסל פיני גרשון. "לפני  15 שנה התחלנו לקיים שיעור קבוע בפרשת השבוע, ועד היום אני מעביר אותו מדי יום שני בבית גיבור ספורט ברמת גן. פיני היה אז בשיא תהילתו ומשם הקשר שלי עם מכבי תל אביב נרקם באופן טבעי, אפילו אוטומטי. גם כשהוא עבד באולימפיאקוס והתגורר ביוון לא ויתרנו על השיעורים, ופעם בשבוע היינו לומדים על הפרשה בחברותא בשיחת וידאו בסקייפ".

נתקלת בתגובות פחות אוהדות מצד אנשים במגזר הדתי והחרדי, שתהו 'מה לנו ולעולם הספורט'?

"בוודאי, אבל זה לא מעניין אותי. אנשים יכולים להתעניין בספורט או לא, ולאהוב את מה שאני עושה או לא, אבל אני עוסק בעשייה ולא בדיבורים. בעוד פחות מחודש, כשאני אעבור ממגרש למגרש, ואלפי יהודים יראו הדלקת נרות חנוכה וישתתפו בה, זו תהיה התשובה שלי. הניגודים האלה תמיד היו חלק מהחיים שלי. אני גדלתי בשכונת מאה שערים בירושלים, אבל הייתי סרן בצנחנים ובשלדג. אני לא זקוק לתעודת כושר ויושר מאף אחד".

ואיך הספורטאים, שפחות קשורים לדת ולמסורת, מתייחסים לזה?

"אני כל הזמן בקשר עם שחקנים, מאמנים ושופטים. אני מאמין שבכל אדם יש ניצוץ יהודי, ובכל יהודי יש יידישקייט. זה לא מקרי שכל התיירים שמגיעים לארץ נוסעים מיד לכותל המערבי. ישראלים שעוברים לשחק או לאמן בחו"ל נעזרים בנו מאוד בהתקנת מזוזות בבתים ובמציאת אוכל כשר, ושואלים אותנו שאלות הלכתיות. ויש כאלה שמתקשרים כי הם רוצים שנעזור לבת הזוג שלהם להתגייר. יש כל מיני פניות.

"כשאמארה סטודמאייר מהפועל ירושלים עוד היה כוכב גדול ב– NBA ורק התחיל להתחבר ליהדות, העברנו לו ספר באנגלית שמסביר הכל על הדת, האמונה והמסורת. הוא התרגש מאוד. האמריקאים כתבו על שטרות הדולרIn God We Trust . רק אצלנו בישראל מתביישים לפעמים באמונה".

לפני מספר שבועות קיבל הרב טלפון בהול מאנשי מכבי תל אביב בכדורסל. אחרי עוד פתיחת עונה נחשלת, שכללה הפסדים, משברים ובעיקר פציעות, ביקשו ממנו הצהובים לבדוק את המזוזות ביד אליהו. "נדהמתי ממה שגיליתי שם", הוא נזכר, "היו ברחבי ההיכל כ 35- מזוזות. רק שמונה היו כשרות. שש היו פסולות, וכל שאר בתי המזוזה היו פשוט ריקים. תיקנו את המעוות, ותראה איפה מכבי נמצאת היום. היו כמה עיתונאים שצחקו עליי וירדו על מכבי, אבל מה אני אגיד לך, התוצאות מדברות בעד עצמן".

"אסור לכפות שום דבר"

"אני דוגל בגישה שאסור לכפות שום דבר", מבהיר הרב גלויברמן. "לפני שנתיים עליתי לקבר הבעל שם טוב במז'יבוז' שאוקראינה. ניגשה אליי אישה ישראלית, קיבוצניקית חוזרת בתשובה. היא סיפרה לי שאביה, בן 80 , ממייסדי ההתיישבות בנס ציונה, מעולם לא הניח תפילין. בימים הגדולים של מכבי, כשהוא ראה שפיני עושה את זה, הוא החליט להתחיל. יש התעוררות גדולה בכל העולם, ופשוט צריך למצוא את הדרך היפה שהיהדות יכולה להעניק לחיינו".

אז האמירה הנהוגה במגרשים, "יש אלוקים", אינה תלושה לחלוטין מהקשר לספורט.

"מעולם לא הייתי במשחק", מפתיע הרב. "אני בא, עושה מה שצריך, אם זה הדלקת נרות או כל דבר אחר, וזהו. תמיד הולך לפני הפתיחה או מגיע רק בסיום. אבל כשמגיעים אלפי אוהדים לפיינל פור במוסקבה, פראג, מדריד או מילאנו, וכולם – דתיים וחילוניים – יושבים אחרי המשחק ביחד לארוחת שבת, סימן שנוצרה כאן אווירה מיוחדת". •