-
ארץ הקודש, חורף תשפ"ד. היכן אנו עומדים, ולאן אנו מתקדמים מכאן • "צריך להיות ברור לנו שהפתרון היחידי של העם הזה, הוא חזרה לזהות היהודית ולדרך התורה. ולכן עלינו להתמקד במלחמה האמיתית, המלחמה של חיזוק התורה והיהדות" • טור בענייני השעה מאת הרב שלום דובער וולף, משפיע בישי"ג חח"ל צפת • לטור המלא
אבריימקה אייזנשטיין|ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״דהרב שלום דובער וולף, צפת עיה"ק
הדברים הבאים לקמן מיועדים לאנשים שחושבים שאנו נמצאים בזמן מיוחד שקורים בו דברים מיוחדים, ודורש מאתנו לעשות דברים מיוחדים. זמן שחשוב לתפוס אותו, להבין מה משמעותו, ומה אנחנו יכולים וצריכים לעשות איתו.
את אותם אנשים אני רוצה לשתף במחשבותי האישיות, נקודת מבט על התקופה, לפי מה שחינכו ולימדו אותי, לפי שאני מנסה להבין דבר מתוך דבר, ולפי המציאות שאני רואה מולי. ותקוותי שיעניין אותם לשמוע וימצאו בזה תועלת.
העבר מלמד את ההווה. ולכן ברשותכם, אתחיל קצת אחורה, מההיסטוריה והתיאוריה, ומשם נתקדם ונגיע לנקודת הזמן שלנו, וממנה קדימה.
התחלתי לכתוב, והדברים התארכו. לפיכך אקדים ואציג כאן את עיקרי הדברים, ואם זה ישמע לקורא מספיק חשוב, יוכל להרחיב ולקרוא את הפירוט בהמשך. וכדלקמן:
א. הרעיון היהודי או הרעיון הלאומי. עם ישראל נהיה לעם בהר סיני, ומאז זהות יהודית היא הזהות התורנית. עם ישראל תמיד ידע שאינו עם ככל העמים, אלא גורלו קשור עם התורה. מפני חטאינו גלינו מארצנו, וכשנעשה תשובה הקב"ה יגאל אותנו על ידי משיח צדקנו.
הנחת היסוד של הציונות היתה שעם ישראל הוא עם ככל העמים, ולכן דיברה על גאולת העם היהודי בכח עצמאי, ובהרחבה, הציגה רעיון של קיום של לאום יהודי בלי תלות בתורה. מיד בראשיתה של תנועה זו, רבותינו נשיאי חב"ד הדגישו נקודה זו שביסודה, והבהירו שהיא מנוגדת למהות היהודית.
כמענה לרעיונות אלו והדומים להם, הקימו רבותינו נשיאי חב"ד את ישיבת 'תומכי תמימים', והצהירו על מטרתה להעמיד גדודים של 'חיילי בית דוד'. דהיינו, לחנך אנשים המקדישים את חייהם לשליחות של חיזוק הזהות היהודית האמיתית, חיזוק התורה והמצוות, וחיזוק האמונה בביאת משיח בן דוד.
ב. הרבי והמדינה. בדורנו, הרבי ממשיך את דרך נשיאי חב"ד בהתמסרות לשמירה על הזהות היהודית האמיתית, והרחיב את הפעולות לקנה מדה עולמי. האחריות של הרבי כוללת כמובן את הקיבוץ היהודי בארץ הקודש, כולל גם שימוש במסגרת המדינית שקמה בארץ, ובמנהיגים שלה, לטובת השמירה האמיתית על היהדות.
מהתבוננות בדבריו ומעשיו של הרבי נראה לכאורה לומר, שהרבי עושה הבחנה חדה ועקבית בין עצם הקיום היהודי בארץ, שהוא קדוש ויש לסייע לו בכל האפשר, לבין התוכן והתרבות החילוניים שנתנו לקיום זה, שאותם יש לשלול בתכלית, ולהחדיר במקומם תוכן יהודי אמיתי.
ג. מבחן המציאות. בניסים גלויים, נשמר הקיום היהודי בארץ הקודש. אך הרעיון הלאומי שחשב ליצור כאן אומה יהודית שאינה דתית, כשל.
רבים ממחונכי התרבות הלאומית עזבו את הארץ ואת הקשר עם עם ישראל. ובארץ עצמה התגלו תדיר פערים שלכאורה בלתי ניתנים לגישור בין חלקי העם, עד השבר הגדול בקיץ האחרון, שבדרך הטבע היה איום קיומי על המשכיותו של המפעל שקם כאן. כי אין ולא יכולה להיות אומה וחברה יהודית שאינה תורנית.
כך גם במישור הבטחוני, שלמרות הנצחונות הניסיים על האויבים, איננו מצליחים לשמר את הנצחון. כשהסיבה הפנימית לכך היא שלא ברורה זכותנו הנצחית על הארץ, ולא ברורה משמעותו של האויב העומד מולנו. וכל זה מפני שלא ברורה משמעותה של הזהות היהודית.
במקביל, הרבי על ידי שלוחיו פועל כל הזמן מסביב לעולם לחזק את הזהות היהודית, לחבר את האובדים והנדחים לישראל ולתורה. מדגיש את המהות היהודית, הנשמה האלקית, המשותפת לכל היהודים, שממנה באה האחוה היהודית האמיתית שמעבר לכל מפלגתיות. מדגיש את זכותנו האמיתית שעל הארץ, מכח ההבטחה האלקית. ומעמיד מול העיניים את החזון היהודי הגדול של ביאת המשיח, אליו כל הפעולות שואפות.
ד. בנקודת זמן זו. מאז שמחת תורה האחרון, אנו עדים להתפרצות חסרת פרופורציות של אחוה מחודשת בין בני ישראל, אמונה בה' אחד, התחזקות בקיום המצוות, ואמונה בביאת המשיח. בפרט אצל החיילים היוצאים במסירות נפש להגן על תושבי ארץ הקודש. והמתבונן יבין שזוהי התגלותה של הזהות היהודית האמיתית, הנשמה האלקית שבכל אחד.
כשרואים את החיילים שרים 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח' לפני היציאה לקרב, מבינים שזהו הכח הפנימי שלהם. הם אינם חיילים של רעיון לאומי חלול, אלא חיילים של משיח. וכשמסתכלים על המכלול מבינים, שתם זמנו של הרעיון הלאומי, חוזר ועולה הרעיון היהודי האמיתי.
ה. מה עכשיו. בשמחת תורה קרסה הקונספציה. אך עדיין יש מאחינו ששבויים בקונספציה של אתמול, עדיין יש כאלו שעוסקים במחלוקות. והיהודים הנאמנים מנסים לומר להם, צאו כבר מהקונספציה.
ואם ירשו הקוראים, נציע כאן חידוד והבהרה, שהקונספציה בה שבויים אחינו, היא הקונספציה הגדולה שהיתה כאן במאה השנים האחרונות, הקונספציה שאנו עם ככל העמים. זו ורק זו הקונספציה שצריך לצאת ממנה. כי כל עוד שלא נצא מהקונספציה הגדולה הזו, אנו נמשיך לפול לתוך קונספציות קטנות חדשות, ולתוך מחלוקות חדשות.
וכשאנו רואים שאחינו עדיין שבויים בתוך הקונספציה, אינם מצליחים לצאת, ואיננו מצליחים להוציא אותם, אזי אם ירשו שוב הקוראים, נציע ונאמר, שאולי עלינו לצאת מהקונספציה. אולי אנחנו שבויים, בצורה עדינה יותר, בתוך אותה קונספציה עצמה.
צריך להיות ברור לנו שהפתרון היחידי של העם הזה, הוא חזרה לזהות היהודית ולדרך התורה. ולכן עלינו להתמקד במלחמה האמיתית, המלחמה של חיזוק התורה והיהדות. כל עוד אנו חושבים שיש פתרונות נוספים לעם הזה, פתרונות בדרכי הטבע כפי שמתאים לעמים אחרים, הרי שאנו שבויים בתוך אותה קונספציה שמונעת מאתנו להבין את הסיפור האמיתי כאן ולהתמודד מולו באמת.
ובמישור פנימי יותר, לפני הפתרונות, יש כאן שאלה שעלינו לשאול את עצמנו, מהי תפיסת המציאות שלנו לפיה אנו חיים. את מי אנו רואים כעיקר שבו הכל תלוי, ואת מי אנו רואים כטפל. דהיינו, האם בתודעה שלנו המערכת המדינית הזו, עם התרבות הלאומית שלה, הן המציאות העיקרית, ואנחנו אורחים בתוכה, תלויים בחסדיה, ומייחלים ליום שהיא תואיל להתחשב בדעתנו. או שבתודעה שלנו תורה ומצוות הן המציאות האמיתית של העם הזה, זו המערכת האמיתית שקיימת כאן, ואם אנחנו מייצגים את התורה ונושאי דברה, אזי העם כולו תלוי בנו, וההצלה שלו בידינו. ומתוך תודעה כזו צריך לפעול בכל העוצמה, בלי תלות במערכת ובאף גורם חיצוני.
ושאלה זו מביאה אותנו לשאלה דומה ומחודדת יותר לגבי המנהיגות, מיהי המנהיגות האמיתית שלנו אליה נשואות עינינו שתוציא אותנו מכאן. האם היא נמצאת בתוך המערכת המדינית הזו, או שהיא נמצאת חוצה לה, המנהיגות של התורה והמצוות.
וברשותכם אחי, הנני רוצה להסב את תשומת לבנו לעובדה שיש כאן מנהיגות יהודית אמיתית נאמנת למקור, שהיא מעל ומעבר לכל קונספציה. יש כאן רבי שאכפת לו באמת מהגורל היהודי, שמבין באמת את המהות היהודית ואת המציאות בה אנו חיים, שיודע בדיוק מהי המלחמה האמיתית, ומדריך בבהירות איך צריך לעשות אותה. וההתקשרות שלנו אתו מרוממת אותנו מעל כל הקונספציות שסביבנו ושבתוכנו, ונותנת לנו את הכח לעשות את המלחמה האמיתית, בכל העוצמה. נהיה חכמים, נלך אחריו, יהיה טוב לנו, וטוב לכל עם ישראל.
תגיות: הרב שלום דובער וולף