"אינתיפאדה מוכחשת": בכיר בשב"כ לשעבר בראיון נוקב

שלום כלפון – בית משיח

ד"ר דורון מצא, מתוך עברו במערכת הביטחון, מכיר וראה בעצמו לא פעם את ההיסחפות של גורמי הביטחון אחר קונספציות שונות, והתעלמות מסימנים שמעידים על קריסתה. כעת נדמה שהצבא והשב"כ עברו את אותו תהליך – התעלמות מסימנים ברורים בשטח, תחת השפעת האשליה בה היו נתונים.

זה אמנם נותן הסבר על מה קרה ואיך זה קרה, אבל אי אפשר לומר שזה מניח את הדעת. להיפך. המזל הגדול שלנו שאנו מאמינים בני מאמינים, יודעים כי "לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", וגם הצבא הוא בסך הכול כלי בסל הכלים של הקב"ה.

איך הגענו למצב הזה? דיברו כל הזמן שחמאס מורתע, העבירו כספים, דלקים, עשרות אלפי פועלים נכנסו מעזה לישראל – איך זה קרה?

הייתה פה סוג של קונספציה שישבה על אסטרטגיה ישראלית, שאינה חדשה. מזה 15 שנה מפעילה ממשלת ישראל אסטרטגיה המבוססת על "השלום הכלכלי". האסטרטגיה הזו מופעלת כלפי כל הגורמים במרחב, וכן מול המזרח התיכון, כולל מדינות ערב.

היא החלה בשנת 2005 בתום האינתיפאדה השניה, כאשר דיברו על 'קיר הברזל', בה הכלכלה נוטלת חלק נכבד בעוצמה המדינית כמו גם הכנסת הציוויליזציה האירופאית לארץ ישראל. היו שהאמינו כי זה יגרום לערבים שסביבותינו לכבד וליטול חלק. זה המשיך והתעצם ביתר שאת בעשור האחרון. השיא היה עם הצטרפות מספר מדינות ערביות ל"הסכמי אברהם".

האסטרטגיה הזו אומרת שאפשר לעשות עסקת חילופין בין הצד הכלכלי לצד המדיני–פוליטי, כלומר שהכלכלה, רמת החיים, הטכנולוגיה וכו' ידכאו כל אקטיביזם פוליטי או צורות שונות של התנגדות לאומית–ערבית. אם הערבים ירגישו 'שבעים' כלכלית, הם יהיו מרוצים ושקטים. זו תמצית הקונספציה.

זה היה הרעיון שליווה את ממשלת ישראל למעלה מעשור וחצי מול ערביי ישראל עם העברת תקציבי ענק לרשויות הערביות; זה גם מה שהנחה את ממשלת ישראל מול הרשות הפלסטינית עם הכנסת עשרות אלפי פועלים לארץ ישראל ככלי תחזוקה כלכלי, ואת זה אימצו גם מול החמאס בעזה, עם העברת מזוודות הכסף, הכנסת פועלים, דלק ומשאיות רבות. בשנה שעברה עשו זאת גם מול חיזבאללה.

הפרדיגמה הזו הולידה בשנים האחרונות תוצאות טובות כביכול, כאשר סדר היום באזורנו היה כלכלי בעיקרו. ואכן, הכלכלה פרחה, אנשים בארץ ישראל טסו הרבה לחו"ל, פתחו עסקים, ופחות עסקו בביטחון, בפוליטיקה ובשאיפות לאומיות. ממשלת ישראל חשבה שהסיפור ימשיך לעבוד. הייתה תחושה של קץ הסכסוך, במובן מסוים.

הבעיה היא שהפרדיגמה הזו יצרה אשליה: 1. היא ייצרה את גרעיני הפורענות של עצמה. מרגע שמתמכרים לשקט, שוכחים את המרכיבים החיוניים שצריך להוסיף לתרכובת. התמקדו בכלכלה, ושכחו שבמקביל ל'גזר', צריך להיות גם 'מקל'. את השריר הזה לא פיתחו. הצבא, המשטרה וכוחות הביטחון, לא פיתחו במקביל הפגנת כוח ועוצמה מול הערבים. כיוון שכך, העוצמה נחלשה, וכל המנגנונים שאמורים לשדר כוח פיזי, התנוונו. 2. נוצרה אשליה שהגענו ל'קץ ההיסטריה', ומכאן ואילך הכל יהיה טוב. הקונספציה הזאת הביאה לעיוורון ולחוסר יכולת לחשוב במובנים של קטסטרופה. בעצם היא סוג של מלכודת דבש: ככל שאתה בתוכה, אתה מתמסר. ובמצב כזה, אינך רואה את הסימנים ואת האותות שכל אדם מן השורה יכול היה לראות.

התוצאה החמורה של זה, היא לא רק אסטרטגית, אלא גם טקטית. כשאתה מקבל את המודיעין מהשטח, בוחן אותו, ומסיק את המסקנות הלא נכונות, אז אתה גם לא יודע להיערך למה שצפוי לקרות. כיוון שהמערכת התמסרה לאשליה של שקט כלכלי, היא לא הייתה מסוגלת לראות משהו אחר, ובוודאי לא להיערך לשבירת האשליה.

זו בעצם מהות הכשל שהיה בטבח הנורא בשמחת תורה. למרות שהיה מודיעין וסימנים רבים, המערכת לא הייתה מסוגלת לתרגם אותם נכון, שכן החזיקו בתפיסת עולם הפוכה, או מקבילה. נוצר פער בין המציאות שנסעה על מסלול אחד, לבין תפיסות היסוד שהיו על מסלול אחר, אחר לגמרי – והתוצאה הייתה התרסקות מזוויעה.

מדבריך אני מבין, שאילו חלילה הייתה מתפתחת כאן מלחמה רב זירתית, היינו מגיעים חלילה לאסון בקנה מידה עצום, שהרי הצבא פשוט לא נערך לאירוע כזה…

אמנם היו שדיברו על מלחמה רב זירתית, אבל לא הפנימו באמת את הסיפור הזה, כי כאמור היו שקועים באשליה.

אם חלילה הייתה נפתחת במקביל גם חזית מצפון וכו' היינו בצרות צרורות, הכי קרוב לשואה מודרנית. בפועל זה לא קרה. הערכה שלי היא שאיראן לא נתנה לזה אישור, ולכן לבנון לא הצטרפה באותו בוקר.

מצד אחד – ניצלנו מכך שלא נפתחה מלחמה רב זירתית מצפון ומדרום גם יחד. מצד שני – אי אפשר להכחיש שאנחנו כבר בתוך זה. אמנם בעצימות נמוכה כרגע, אבל כבר אחרי גיוס מילואים והיערכות של הצבא גם בדרום וגם בצפון.

האם לדעתך האירוע הזה יעורר את הצבא ומערכות הביטחון מהאשליה, וישנה את הגישה והתודעה?

בטווח הקצר, כולם יצאו כעת מהכלים ומהתודעה הקודמת. אולם בטווח הארוך – אני לא ממש בטוח… מוקדם לדעת וזה מורכב. בוודאי שיהיו שינויים מסוימים, אך גם תהיה חזרה מסוימת לשגרה. אינני חושב שנראה פה שינוי מוחלט. למערכות אנושיות יש נטייה לחזור לדפוסי חשיבה קודמים.

אם לחדד יותר במקרה שלנו – סיפור הכלכלה המיטיבה, זה סיפור נעים וממכר: אנשים אוהבים שקט, לחיות טוב, לנסוע לחו"ל, ולכן הם יחזרו לשאננות הכי מהר שאפשר.

יותר מכך, אפילו כעת, תוך כדי לחימה, אתה רואה התכתשות של הגופים השונים באחריות למחדל. אתה רואה את אולפני הטלוויזה ממשיכים בפוליטיקה לא נקיה, וברשתות החברתיות יש התקוטטויות וירטואליות והאשמות הדדיות. בעיצומה של לחימה מנסים להדיח את ראש הממשלה ובכך פוגעים בביטחון הלאומי של עם ישראל.

זאת אומרת, אנשים נשארים אנשים, ולכן אני לא בטוח, למרבה הצער, שלמלחמה הזו תהיה השפעה מספקת על החשיבה והתודעה של האנשים כמו גם על המערכות.

עד כמה המאבקים בין שמאל לימין גרמו בעקיפין לאסון שמחת תורה ולעיתוי שלו?

בוודאי שיש השפעה. אנחנו נמצאים בתהליך של היחלשות פוליטית–מדינית. התהליך התחיל כבר בתקופת הקורונה עם המריבות הפוליטיות, ולאחר מכן עם הבחירות החוזרות ונשנות, ההפגנות נגד מדיניות הממשלה בסגרים וכו', וגם היחלשות כללית של המערב.

זה החמיר עם המחלוקות הפוליטיות שהיו השנה, עם ההפגנות הגדולות, הקריאות לסרבנות; 'פרות קדושות' שנשחטו תוך פגיעה ישירה בביטחון המדינה. וזה המריץ את מי שממילא חיכה להזדמנות נאותה לפגוע בארץ ישראל. ארגוני הטרור הבינו שעם ישראל חלש, וזה הזמן להכות.

שוב, זה לא סיפור המחלוקות של השנה האחרונה, אבל בהחלט השנה האחרונה הוסיפה משמעותית.

האם המערכה המתרחשת כעת בעזה, של הפצצות מהאוויר תוך כניסה קרקעית מצומצמת – אכן נכונה ומצמצמת סיכון לחיילנו?

החשש הגדול היה, שתמרון קרקעי רחב בעזה יוביל לפתיחה של מערכה רב זירתית על מלא. כלומר, ככל שייכנסו עמוק יותר לעזה, כך זה ידרבן את החיזבאללה להיכנס למלחמה מהצפון.

בנוסף, הייתה הבנה שכניסה קרקעית רחבה בעת הזו, מעמידה בסכנה הן את החיילים, והן את החטופים הרבים הנמצאים בשבי.

סיבות אלו, ועוד, גרמו לממשלת ישראל לשנות חשיבה בדרך לאותה מטרה: מיטוט חמאס. הפעולות שנעשות כעת נעשות עקב לצד אגודל. במקום תימרון קרקעי מהיר, היא התכנסה לתפיסה אופרטיבית של הטלת מצור על הרצועה, במקביל להפצצות קשות מהאוויר, יחד עם כניסה קרקעית איטית ונקודתית שהולכת ומתרחבת בזהירות הנדרשת.

מה באמת הפתרון לטווח הארוך?

המטרה היא להפוך את עזה לאזור מוכה אסון, וכן לחסל את הכוח הלוחם, כמו גם את מערך המוסדות הפוליטיים של חמאס. להבנתי לא מדובר על כיבוש הרצועה, אלא פירוק המנגנון של חמאס, עם עשרות אלפי מחבלים הרוגים.

מה יבוא אחר כך?

זו בהחלט שאלה גדולה; אולי שלטון של האו"ם, אולי שלטון ערבי אמירתי, אבל לא שלטון ישראלי. אינני חושב שממשלת ישראל רוצה להאכיל שני מיליון עזתים, לפנות להם את הזבל, ולהפוך את חיילנו לברווזים במטווח. אני מניח שהפנים שלנו יהיו החוצה, תוך גיוס כוחות אחרים שיעשו שם סדר ויציבו שלטון מסודר.

איך זה שערביי יו״ש וערביי ישראל נשארים שקטים ולא מתערבים?

צריך להפריד בין השניים: ביהודה ושומרון הצבא עושה סדר ומנקה את השטח, בהיקף שלא נעשה לפני כן, לצערי. כמו שאמרתי, עד עכשיו היו נתונים לאשליה של השלום הכלכלי, ולכן לא התעסקו כמעט מול תשתיות הטרור ביהודה ושומרון.

לעומת זאת מול ערביי ישראל, באופן היסטורי הם לרוב שקטים בשעות של מבצעים ומלחמות, ולא מצטרפים אקטיבית לצד היריב. אמנם בזמן מבצע 'שומר החומות' הם הצטרפו, דבר שלא קורה כרגע, וזה לדעתי כתוצאה מהאגרסיביות של הצבא ביהודה ושומרון, וזה בהחלט מרתיע את הערבים בארץ ישראל.

גם המשטרה מתנהלת אחרת מול תומכי הטרור בתוך ארץ ישראל. לאחרונה יש מעצרים נרחבים וכתבי אישום, לצד מלחמה נגד הסתה ברשתות החברתיות. האם זה מבטיח משהו לגבי העתיד, אם וכאשר תתפתח מלחמה רב זירתית? לא.

אם כי, אוסיף כי חבל מאוד שמשטרת ישראל לא פועלת כמו הצבא ביו"ש. היא לא מספיק מנצלת את המצב הביטחוני כדי לנקות את השטח מנשק. דווקא כעת, כאשר אין הפגנות ואין אירועים גדולים בארץ דישראל שמצריכים כוחות רבים, המשטרה פנויה יחסית, ועליה לנצל את המצב כדי לאסוף את הנשקים הרבים בחברה הערבית בנגב ובצפון הארץ. זה גם היה מעביר מסר ברור שלא לנסות אותנו.

יהיו שפעולות כאלו "יעירו את הדוב"; כלומר, זה יצור תמריץ להתססה של הערבים נגדנו?

זה לא הפגנת–יתר מול ערביי ישראל, אלא הצבת גבולות. כבר מזמן איבדנו את הגבולות מול הערבים, וזה מה שהתפוצץ לנו ב'שומר חומות'. צריך להפעיל הרבה יותר כח. כשאתה מפעיל רגולציה, אתה נותן לצד השני לאתגר אותך. לכן יש כאן הזדמנות להראות לערבים מי בעל הבית, ולנקות את הצפון והדרום מהנשק הרב שיש להם שם, לפרק את משפחות הפשע, ועוד. יש הרבה אפשרויות, ומקווה שינצלו את המצב.

המשטרה אכן עוסקת בדברים טובים, כמו חלוקת אמל"ח, הקמת כיתות כוננות ברחבי הארץ ועוד, אבל אסור לזנוח דברים אחרים.

מה באמת התהליך שצריך להוביל מול ערביי יהודה ושומרון?

לצערי, מערכות הביטחון הזניחו את מה שקורה ביהודה ושומרון. התפיסה של צה"ל אמרה שיו"ש היא זירה משנית, והעיקרית נמצאת בסוריה ולכן המדיניות היא לשמור על השקט ביו"ש, לעזור לרשות הפלסטינית, לצמצם חיכוכים בין מתיישבים לערבים על ידי מעצרי מנע ליהודים וכדומה. הקונספט הזה, פחות או יותר, התמוטט בשנים האחרונות.

אמרתי מזמן שאנחנו נמצאים ב"אינתיפאדה מוכחשת", ובסוף זה יתפורר לנו בפנים. כיום יש תשתיות טרור משמעותיות ברחבי יהודה ושומרון, אמצעי לחימה אדירים, נשק, חומרי נפץ וכעת אף ניסיונות לבניית רקטות שיגיעו לערי המרכז. זה ליווה אותנו גם בג'נין בעת מבצע 'בית וגן' לפני כמה חודשים. אז צה"ל חיסל עשרה מחבלים בלבד, וזו בדיחה. זה לא מה שיביא את השקט; זה רק השקט שלפני הסערה.

בימים אלה צה"ל פועל יותר, ויותר בנחישות, ונקווה שימשיך ככה גם בעתיד.

כבכיר לשעבר בשב"כ, מה דעתך על פעילות השירות בקרב המגזר הערבי?

לדעתי השב"כ לא שם כבר המון זמן. כלומר, גם כשהוא נמצא מודיעינית, הוא מנתח את זה תחת הקונספציה של שקט וכו'. גם פיזית, הוא בקושי ממש מתעסק בערביי ישראל, הפעילות שם ממש מוזנחת.

הקונספציה של מערכת הביטחון היא אמירות מסוג 'זכויות', 'דמוקרטיה' וכו', ואלה הביאו את השירות להתעסק פחות עם המגזר הערבי בישראל, ויותר מול ערביי יהודה שומרון ועזה. לדעתי השב"כ צריך להיות עמוק בתוך ערביי ישראל, ולהיות מעורב בכל מה שקורה בנגב, בצפון, בערים המעורבות. זה לא אירוע רק למשטרה.