זוכרים את המשפיע: תלמידים מספרים על הרב גינזבורג שהכירו

'גם כשקשה – להיות בשמחה!' – אוהד בר–סלע

את הסיפור הבא שמעתי מאחד השלוחים בהתוועדות ב–770 לפני כ–15 שנים: בתחילת ובמשך שליחותי, הרב חיים לוי יצחק גינזבורג סייע והשתתף רבות בפעילות בית חב"ד. בפורים ה'תשנ"ד, כל הארץ געשה ורעשה באופן בלתי רגיל בעקבות האירוע במערת המכפלה עם ברוך גולדשטיין והרבה חיצים הופנו לדתיים ובכלל השסע בעם והבלבול היה גדול מאוד. אווירת הנכאים ששרתה ברחוב איימה לשבש את הפעילות של מבצע פורים.

הרב גינזבורג, שהיה יחד איתי ברכב של בית חב"ד, בעיצומה של הפעילות – גילה תושייה מקורית: הוא לקח את המיקרופון שהיה מחובר לרמקול שבגג הרכב, וסבבנו את העיר כשהוא מכריז: 'יהודים יקרים, גם ברגעים הכי קשים צריך להיות בשמחה! משיח כבר מגיע! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!'.

כך הסתובבנו בעיר והצלחנו לקיים את מבצע פורים באופן גדול ומוצלח לפי ערך.

באותה שנה, הציפיה והאמונה להתגלות של הרבי שליט"א מלך המשיח הייתה חזקה כל כך, ש"היינו גם הולכים לישון חגורים בגארטל". ואז הגיע ג' תמוז, ולאחר שהורדתי את שפופרת הטלפון שסיפרו לי על מה שקרה, שמעתי מחדר הילדים את בני משחק עם המכונית צעצוע שלו ומכריז את אותה הכרזה של הרב גינזבורג מפורים "גם ברגעים הכי קשים צריך להיות בשמחה! משיח כבר מגיע! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"…

•

באופן אישי, לא אשכח לעולם כיצד הרב גינזבורג היה מגיע כמו שעון מידי יום שישי למבצע תפילין במדרחוב פתח–תקוה, עומד שם שעות עם חיוכו הנצחי ומתייחס לכל אחד ואחת בסבר פנים יפות, בביטול ובאהבת ישראל.

מרצים ומוסרי שיעורים בנו על ספריו את הקריירה שלהם, והוא בביטול אופייני נסע לכל רחבי הארץ באוטובוסים ומסר את שיעוריו בנעימת קולו ובחיות חסידית מיוחדת.

הוא היה יהודי שמישכן את ביתו כדי לעזור ליהודים אחרים בגשמיות, מתוך אהבת ישראל פלאית ולא–נורמלית. כך ממש.

בתרבות ה'חיצונית' (הנקראת בלשון העם 'שופוני') המתפשטת במחוזותינו היה לעיתים אפשר לראות קהל מעט דליל בהתוועדויותיו, בגלל שכל מחפשי העומק, הפנימיות וה'אני העצמי' הלכו לחפש 'אקשן' – במקום להעביר את הערב עם מישהו כה פנימי, חסידי ומלא וגדוש בתורה וחסידות, שהוא רק 'חסיד אמת' או 'בינוני' פשוט.

הרב גינזבורג היה מגדולי הדולים ומשקים מתורת החסידות בכלל ובפרט מהדבר מלכות – אם לא הגדול שבדור השביעי! אשר יזם ודחף את הדפסת הדבר מלכות השבועי והנחיל את הלימוד השבועי הקבוע בנפש לכלל אנ"ש והתמימים.

ומעל הכל, תוך הקרבה אישית בלתי נתפסת, ותוך שימת עצמו על הצד לגמרי – היה חבר ושותף לכל דבר וענין הקשור למשיח וגאולה ו'יחי אדוננו' בבחינת 'חבר אני לכל אשר יראוך' ולא משנה מי האיש או הארגון שיזמו את המהלך.

•

זה לא נתפס. ולצערנו גם הרב גינזבורג מצטרף לשורת האישים שנחטפו בדמי ימיו במהלך הקרב האחרון להבאת ההתגלות המושלמת.

חלילה לנו שנגיד מקרה נקרה, אלא ידע איניש בנפשי' מה לעשות וכיצד לעשות או לפחות לטכס עצה ותושיה בדבר.

וביום החדש שעולה על שמי הכפר נתחנן ונזעק עד מתי?! דאלאי גלות! רבי תתגלה! אנא, בבקשה!

מנסים ומשתדלים להיות בשמחה, באמונה וביטחון אבל בבקשה עכשיו, נאו! ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

ממוקד מטרה בדרך לרבי – הרב מנדי קרומבי, שליח בגבעתיים

לפני כשלושה שבועות הגיע הרב לוי יצחק גינזבורג ז"ל להתוועד איתנו בגבעתיים ולהכין אותנו לקראת הנסיעה לרבי. כשחשבתי מי המשפיע שיכול להחדיר בנו את הנקודה של הנסיעה בצורה הטובה ביותר, לא היו לי התלבטויות…

הרב גינזבורג כרגיל היה ממוקד מטרה, ולא הסתובב סחור סחור. הוא לא הרפה מהנקודה, ודיבר שוב ושוב על ההתקשרות לרבי, על החשיבות של האמונה ברבי כמלך המשיח, ועל הצורך להכריז שוב ושוב 'יחי אדוננו'.

אין מילים לתאר את האנרגיות והעוצמה שהיו בהתוועדות. התוועדות אותנטית ואמיתית, בלי עטיפות, בלי רצון להיות עכשווי ועדכני. אמת פשוטה ומאירה, שיצאה מהלב ונכנסה אל הלב.

בין הסיפורים הרבים שסיפר הוא על הנסיעה הראשונה שלו לרבי בגיל 16. הוא תיאר את ה׳יחידות׳ הראשונה שלו אצל הרבי, וסיפר שכשנכנס ל׳יחידות׳ שאל אותו הרבי האם הוא מבין אידיש. הוא לא היה מסוגל לענות, ורק הנהן לחיוב בניע ראש. לאחר מכן הרבי שאל אותו הרבי האם קיבל את המענה למכתב האחרון שלו, ושוב הנהן לחיוב.

הוא ציין שלמרות שלא מדובר ב'מופת' גדול, הוא מאוד התפעל מכך. מדובר בבחור צעיר, שדיווח לרבי על עניינים שגרתיים של נער בישיבה. לא משהו מיוחד. המכתב נשלח לרבי לפני פסח, ואת התשובה הרבי שלח בחודש תמוז. מספר חודשים לאחר מכן, חשוב לרבי לוודא שהוא קיבל את המענה.

עכשיו בשמים הוא בטח ממשיך לא להרפות, ו׳להציק׳ לכולם שיכריזו ׳יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!׳ עד ההתגלות השלימה!

הרדיו של הרב גינזבורג – הרב זלמן וישצקי, שליח הרבי באזל בשוויץ

הרב איציק גינזבורג שנפטר בערב שבת בין השמשות, לא היה משפיע שלי, לא זכיתי ללמוד בישיבה בה הוא היה משפיע וגם אחר כך לא נפגשו דרכינו. לא שמעתי ממנו שיעורים, לא הייתי בהתוועדויות שלו גם לא קראתי את מאמריו.

אבל אני ובני דורי בני כפר חב"ד חייבים לו הרבה. בשנים נ"א ונ"ב שידור השיחות של הרבי יצא מביתו אל מקלטי הרדיו תוך הקרבה ומסירות גדולה ורבה מצידו, ומי שמבין מבין…

בחורף נ"ב היו מתקיימים שידורים לעיתים מאוד קרובות; לילה לילה עולה הייתי על יצועי כשהרדיו מכוון על 'רדיו איציק' במתכונת גל שקט; הכובע והחליפה מוכנים קרוב–קרוב למיטה ליד הנעגל וואסער, וברגע שהתחיל שידור – בדרך כלל אחרי מעריב ב–770 – מיד היה נשמע קולו של הרב גינזבורג מכריז על כך. זה הספיק כדי לקפוץ מהמיטה, נעגל וואסר, כובע וחליפה ו'שידור' מהרבי.

גם אחרי כ"ז אדר, כשהחושך כיסה ארץ, הרב גינזבורג לא הרפה; בכל מוצאי שבת או חג היינו ממתינים שתצא השבת בניו יורק כדי לשמוע אולי היה משהו, שמא יש טיפת אור, ואז היה נשמע קולו של הרב גינזבורג פותח במילים הכואבות "ועדיין לא בא"…

עדיין.

הקשר האישי שלי עם הרב גינזבורג – יוסקה מירלסון

הקשר שהיה לי מול ר' לוי יצחק, יהיה קשה להעלות על הכתב. אך לפחות כמה נקודות עיקריות יתכן שאצליח

בכל פעם שהיינו מתראים היה שואל לשלומי, ולשלום משפחתי בלבביות רבה.

באופן קבוע היה נותן לי עצה בין רוחנית ובין גשמית. מאחר שהיה מאוד עסוק במסירת שיעורים וכו', לא תמיד התאפשר לו לענות לשיחות שלי, אך לאחר מכן תמיד היה מחייג בחזרה ומתעניין בכל דבר שהצגתי.

גם בתחום הפרנסה שלי העניק לי עצות רבות שבאמת סייעו ועזרו. הוא אפילו יצר עבורי כמה קשרים חיוניים בתחום העיסוק שלי.

זכורני שבימי ילדותי, כאשר משפחתנו התגוררה בשכונת חב"ד בלוד, הרב גינזבורג היה מגיע פעם בשבוע (לפעמים גם פעמיים) כדי למסור שיעור חסידות או שיעור תניא לנשים. עוד לפני כן היה מגיע אלינו הביתה ובוחן אותי על פרקי תניא שידעתי בעל פה, בעוד אמי הייתה מגישה לפניו ממיטב המטעמים שהכינה. בכל פעם שהיה בוחן אותי, היה נותן ציון מצויין. אבי שפינק אותי, היה מעניק לי סכום נכבד על כל פרק תניא שסיימתי בעל פה.

בשל תחום עיסוקי, אני נמצא הרבה בדרכים ובנסיעות בכל רחבי ארץ הקודש. בהשגחה פרטית היה יוצא לי לפגוש את הרב גינזבורג פעמים רבות כשהוא עוצר טרמפים ממקום למקום במטרה להספיק לעוד שיעור, לעוד התוועדות. ב"ה זכיתי לקחת אותו יחד עימי, ותמיד זיכה אותי כ'תמורה' בשפע של דברי חסידות וגאולה ומשיח, כמו גם ברכות שבירכני ללא הרף.

אני כותב את הדברים ומוריד דמעה כפולה. כחסידים האמונה שלנו איתנה בביאת המשיח באופן מיידי, מוחשי, ועכשווי. אבל רגעי הגלות האחרונות הינם קשים באופן של 'לרגע קטן עזבתיך'. הרב גינזבורג ידע להעביר היטב את המסר הזה בטוב טעם ודעת היישר ללב השומעים–לומדים ממנו.

ונקודה אחת לסיום: לא מצאתי עוד מישהו כמו הרב לוי יצחק שהיה בא תמיד מלא בחיות אלוקית ובשמחה פורצת גדרות; תמיד מלא באנרגיה ואמונה, וכל זאת בזכות שהיה חי רבי, נושם רבי, לומד ומלמד רבי.

זיכרונותיי מהמשפיע – שניאור זלמן ברגר

זכיתי ובמשך שנות לימודיי בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד וגם בשנים הבאות, הרב גינזבורג, היה לי למשפיע – "עשה לך רב", וכך הכרתי מקרוב את החסיד שהיתה לו מטרה אחת כל חייו – לגרום נחת רוח לרבי, לבצע את המשימות שהטיל על החסידים, ללא הנחות, ללא התחכמויות וללא פרשנויות. ככה פשוט: הרבי אמר והרב גינזבורג ציית. את זאת דרש מכל מושפעיו.

בשנים מוקדמות יותר, כאשר הרבי פתח ב'מבצע הקהל' ו'מבצע יום הולדת', הרב גינזבורג היה זה שניהל את המבצע הארצי בנושאים מורכבים אלו.

כאשר רדיו 'קול מבשר' אשר שידר מכפר חב"ד, זכה להעביר שידורים מהרבי, היה זה הרב גינזבורג, אשר שימש כ"חוזר", ומיד בתום דברי הרבי, חזר את תמצית דברי הרבי בעברית מובנת לכלל הציבור. כך גם לאחר שבת, כאשר קיבל את 'ראשי הדברים' שדיבר הרבי בהתוועדות, הרב גינזבורג הסביר את דברי הרבי באמצעות הרדיו, לעיתים פעם אחת ובעת הצורך חזר מספר פעמים, כל פעם בסגנון שונה.

הרב גינזבורג לא היה "עיתויני" כפי שהמשפיע המובהק שלו ר' מענדל פוטרפס, כינה את החסידים היושבים 'מן הצד' בעת ההתוועדות. הרב גינזבורג היה כלי אמיתי לקבלה. זכורני היטב מתקופת הישיבה, כאשר מידי שבת הרב גינזבורג התוועד בלהט הידוע שלו אודות ההוראות והמסרים של הרבי מהשבת והימים האחרונים.

באותה תקופה, כאשר הרבי דרש לעסוק בענייני משיח וגאולה, הרב גינזבורג שמע את ההוראות, והעביר אותם אל התמימים ואנ"ש, ובהתוועדויות, וגם במאמרים שפירסם ב"כפר חב"ד" ולאחר מכן ב"בית משיח", חזר שוב ושוב על דברי הרבי ועורר לבצע הכל בפועל ממש.

לצד היותו מקושר, הוא היה בעל לב ענק, לב פתוח לכל אחד ואחד. כל תמים שניגש אליו, היה עבורו כמו בן ממש. הרב גינזבורג ידע והבין כל אחד, שמע ונתן עצות שבאו מקרב לב עמוק, וגם סייע מול הנהלת הישיבה ומול כל גורם אפשרי כדי להיטיב עם התלמיד.

הוא לא הסתפק בשיחות עם התלמידים, אלא נהג לבקר בבית כל התלמידים שלו כדי להתרשם מהמצב בו שרוי התלמיד הן בגשמיות והן ברוחניות. כאשר למדתי אצלו בשיעור ב' בכפר חב"ד, זכורה לי היטב ההתרגשות בקרב בני משפחתי כאשר המשפיע הרב גינזבורג הגיע לבקרנו בימי חול המועד פסח, לאחר שהיטלטל באוטובוסים ולאחר מכן הלך כברת דרך מתחנת האוטובוס הרחוקה. כמובן שהוגש לכבודו כיבוד תוך הסבר שאנחנו מקפידים על כל ההידורים הנהוגים בפסח, אך הרב גינזבורג הודיע כי בביקורים אלו הוא שותה רק יין בהכשר מהודר ומים – הא ותו לא, וזאת כדי שלא להיכנס למורכבות הכשרויות בבתים השונים.

יש עוד הרבה מה לכתוב על המשפיע שהיה לי לעזר רב ליישם את הוראות הרבי אלי ועוד חזון למועד.

נסיעה שהפכה להתוועדות – מנחם מענדל גלדציילר

בתחילת שנות ה–ס' למדתי בישיבה קטנה 'אחי תמימים' ששכנה מתחת לישיבה המרכזית בכפר חב"ד. במשך שנתיים זכיתי לארגן בכל ליל שישי (לאחר הסדרים) שיעור 'דבר מלכות' עם הרב גינזבורג. השיעורים שלו נמסרו בחיות גדולה ובהסברה קולחת. התמימים היו נשארים מרוכזים למרות השעה המאוחרת, למרות שהיה זה על חשבון זמנם הפנוי, ויום ארוך מלא בלימודים.

כשראני, תמיד הזדרז להקדים ב'שלום' לבבי (לפעמים בנשיקה חסידית) והתעניין אודותיי.

זכורני שבתחילת חודש מנחם אב תשס"ב, נסעתי איתו במונית מהתוועדות שהתקיימה בליל שישי ב–770 בכפר חב"ד להתוועדות אחרת שהתקיימה בנתניה. כבר בתחילת הנסיעה פתח הרב גינזבורג בשיחה לבבית עם הנהג, ותוך זמן קצר הנסיעה הפכה להתוועדות, כאשר הרב גינזבורג מסביר את כל ענייני משיח וימות המשיח וענייני תורה ומצוות בשפה ברורה. לאורך כל הדרך, הנהג שואל והרב עונה ומסביר בהרחבה.

לאחר מספר שעות של התוועדות (בערך 4 בבוקר) נסענו יחד בחזור לכפר חב"ד, והפעם עם נהג אחר, ושוב העניין חזר על עצמו: אני רוב הנסיעה ישנתי, אבל הרב גינזבורג מרצה ומתוועד עם הנהג בחיות רבה כאילו התעורר זה עתה משינה עמוקה, ולא כמי שהתוועד מספר שעות בכפר חב"ד ובנתניה, ולאחר יום עבודה ארוך של מסירת שיעורים.