ויזה לארצות הברית או כל מה שעשיתי בדרך אל הרבי

כאישה מהמגזר הדתי, בישראל, בגיל המתקרב ל-30, ללא בעל ומשפחה ואחרי שנים רבות של עשייה ותהייה, החלטתי לעשות את הצעד הגדול הבא.

השקעתי כל שנותיי הצעירות בבניית קריירה ובהשקעה בדברים שאני עושה וחשובים לי. הקמת משפחה, שהרי היא אחת מאבני היסוד של העולם ממנו באתי, עדיין לא פגשה אותי בדרכי, אך הבנתי שלזמן יש חשיבות ובפרט כשזה מרגיש נכון. אחרי שנה של שידוכים שלא צלחו את שאהבה נפשי, הבנתי שאוכל לקבל את התשובה רק מהרבי.

שנים שאני שומעת על סיפורי מסע ומפגש עם הספרים עם החכמה ועם הרוח, והיה לי ברור שהדרך לשם, כמו גם ההגעה עצמה, יביאו אליי אויר והתחלה חדשים ומרעננים. ידעתי שיש דרך לעשות בדרך אל הרבי, והיא מתחילה בהנפקת ויזה לארצות הברית. 

מאחר ולא רציתי להוציא כסף רב על התהליך וידעתי גם ככה שהויזה עצמה היא יקרה, החלטתי לנסות ולהגיש את הבקשה בעצמי.

הניסיון שלי להתמודד לבד עם המשימה

לפני הכל, היה צורך למלא את הטופס הרשמי להגשת בקשה לויזה, הלא הוא הDS160, טופס לא ידידותי במיוחד. הטופס כולו באנגלית, אבל גיליתי שאם אני מניחה את הסמן של העכבר על סימן השאלה לצד השאלה, ישנו תרגום והדבר בהחלט סייע לי.

עברתי על כל הטופס במשך קרוב לשעתיים ועדיין בסיומו היו לי שאלות ונקודות לא ברורות.

ציינתי את כל הפרטים הרלוונטים הנוגעים לפרטי הנסיעה המתוכננת, מקום המגורים שלי, תעסוקה והשכלה והשארתי את כל השאלות הלא ברורות פתוחות. עוד אחזור לטופס.

 מבדיקות שעשיתי באינטרנט, הבנתי שיש מערכת נוספת של השגרירות אליה עליי להירשם, ובה למסור פרטים ועוד. מדובר במערכת קביעת הפגישות לראיונות בשגרירות. הצלחתי למצוא את האתר הרשמי ונרשמתי אליו. כבר אבן ירדה מליבי. במערכת הזו עליי להזין פרטים אישיים, לשלם את האגרה לשגרירות עבור הויזה, בסך 185$ ולבסוף לקבוע את מועד הראיון לפי המועדים הזמינים ומה שרלוונטי לי.

גם כאן, ההצלחה הייתה ממש יחסית. הצלחתי בהתחלה, אך נתקעתי בשלב התשלום. האתר לא מוכן לקבל את כרטיס האשראי שלי.

 זה הרגע בו הבנתי כי הזמן האבוד כבר לא יהיה ניתן להשיב, אך גם אין לי מוצא ופתרון לבעיית שני האתרים השונים של השגרירות. ניסיתי לחזור שוב לטופס ולנסות לסיימו אך זה כבר היה יותר מדי.

עדיף לשלם מאשר להיכשל

יצרתי קשר עם מספר חברות ובחרתי במי שהיו נשמעים הכי מקצועיים ואמינים. לצערי הרב, הייתי צריכה למלא טופס חדש, אבל זה היה בעברית וקצר וברור מאוד. מכאן, בכל שאר הדרך קיבלתי ליווי צמוד ומלא עד לרגע הסיום.

 החברה המטפלת (חברת VisaNow.co.il) מילאה עבורי את הטופס הרשמי, שלחה אליי את האישור שלו וכמו כן הצליחה בתשלום האגרה בתוך מערכת קביעת הפגישות. את מועד הראיון תיאמו איתי באופן מסודר ויכולתי לבחור את המועד הנוח לי, ממש תוך מספר ימים בודדים.

כדי שהתהליך יעבור בצורה הבטוחה והחלקה ביותר, קיבלתי רשימת מסמכים אשר עליי להכין לקראת יום הראיון וכמובן את המסמכים הרשמיים, אשר אותה חברה מילאה עבורי.

 לקראת יום הראיון, קיבלתי הכנה מפורטת ומלאה. 

מעט חששתי, בחורה בגילי, אשר מגיעה לבד לשגרירות ארצות הברית בירושלים, חלל גדול, הרבה מאוד נציגים, שפה זרה. כל אלו גרמו לי להעריך עוד יותר את העובדה שאני לא לבד בתהליך.

אמנם לא הגיע אף נציג ללוות אותי ביום הראיון, אבל הכל היה מוסבר וברור היטב מראש, וידעתי בדיוק לאן אני מגיעה ומה עליי לעשות. מהכתובת המלאה של המקום, היכן להחנות למי שמגיע עם רכב, כלה ברשימת מסמכים מאוד ספציפית וארוכה אשר צריך להביא ועד להכנה ליום ההגעה לשגרירות וכל מה עתיד להיות בו.

יום הפגישה שלי בשגרירות

התהליך אכן עבר חלק ומהר.

הגעתי למבנה השגרירות בירושלים, ברחוב דוד פלוסר 14. הגעתי לשם עם אוטובוס והייתה לי הליכה של פחות מעשר דקות.

הגעתי עם כל המסמכים הרלוונטים, המעידים על העבודה שלי בישראל ועל החיסכון אשר ברשותי. 

המסמכים הרשמיים שסופקו לי מהחברה שסייעה לי היו בידי וכמובן, הדבר הבסיסי ביותר, הדרכון העדכני שלי והתמונה שלי לויזה לארצות הברית.

עברתי מספר תחנות בדרכי לדלפק המראיין. זה התחיל בבדיקה בטחונית, המשיך בבחינת המסמכים שבידי על ידי נציג של הקונסוליה ולאחר אישורו, המשכתי לכיוון דלפקי הראיונות.

היו שם בסך הכל שני מראיינים, מדובר בנציגים אמריקאים אשר חיים בישראל למשך זמן מה תוך כדי תפקידם בשגרירות ארצות הברית בישראל.

המראיין לא ביקש לראות מסמכים ורק שאל אותי מה אני עושה למחייתי, כיצד אני יכולה לממן את הנסיעה ומהי מטרת הנסיעה.

הסברתי לו כי אני רוצה להגיע לברוקלין, לרבי מליובאוויטש וכי יש באפשרותי לממן זאת מאחר ויש לי עבודה קבועה כבר שנים רבות וחיסכון לא קטן. הוא הבין מיד על מה מדובר ואמר לי שהויזה מאושרת ותגיע אליי תוך ימים בודדים עם שליח של דואר ישראל בתיאום טלפוני מראש עד הבית.

ברוך ה' : יש ויזה!

לא יכולתי להיות שמחה יותר. יצאתי ממתחם השגרירות עם חיוך גדול בלב,

תוך יומיים כבר רכשתי כרטיס טיסה וחיכיתי לנסיעה בקוצר רוח.

 יום הטיסה הגיע, הויזה הייתה בדרכון שלי, עליתי על הטיסה לבד, אך הרגשתי הכי מלאה וביחד בעולם.

חוויתי את אחת החוויות היפות ביותר של חיי בביקור הזה. הרגשתי חיבור וברכה. החזרה שלי לארץ הייתה טובה וחיובית, ואני מרגישה איך הדברים הטובים ובעיקרם, הקמת משפחה בע״ה, מאוד מאוד קרובים אליי.

בשורות טובות!