תודה שנפלת חזק

"הפרס הזה הוא לא רק שלי. הוא של כל המדינה. אז תודה למדינה, למקום העבודה, ולתקופת ההחלמה בבית שעזרה לי להבין, להתכונן ולתכנן את עצמי מחדש".

כן, זה נשמע כמו נאום תודה מטקס האוסקר, אבל זה יכול להיות כל אחד מאיתנו, כרעם ביום בהיר שהרעים לפני או אחרי העבודה. 

כל מה שאנחנו צריכים זה להודות שנפלנו חזק, ממש כמו בשיר המוכר. אם נשמע לכם מוכר, כנראה שמילאתם טופס 250 אחרי שעברתם תאונה, והוצאתם את המקסימום מהסיטואציה, ואם אתם עדיין לא סגורים האם התכוון המשורר – ל״להודות״ כהודאה, או כהכרת תודה, אז אין צורך לבחור, אפשר פשוט לשלב 🙂

טופס 250 הוא טופס שמגישים לביטוח לאומי רגע אחרי שעברת תאונה בדרך או בחזרה ממקום העבודה. הטופס צריך להיות מוגש בצירוף לאסמכתא של ביקור אצל רופא.

אז מגיעה השאלה ״למה שנודה על תאונה?״, אז נכון, לא כיף לאף אחד לקבל מכה או להתמודד עם תקופת החלמה, אבל ממש כמו שאנחנו מגזימים בעבודה ופתאום ״במקרה״ נהיים חולים בלי הודעה מוקדמת, ככה גם תקופת החלמה יכולה לעזור לנו לשנות את השגרה וליצור לעצמנו חיווטים חדשים בראש שיכוונו אותנו לפריצות דרך בחיים ובתודעה.

בנוסף, שווה לציין שבתקופת ההחלמה, הביטוח הלאומי ידאג לשפות ולפצות אותנו בהתאם, כדי שלא נפסיד כספים מיותרים, ונוכל לחזור מחודשים בסיומה.

לפעמים זה יכול להיות עניין של רק כמה ימים, שבוע או חודש, ובמהלכם נוכל לעשות דבר או שניים או לחילופין למצוא קצת שקט. סיכוי גבוה שנוכל להשלים צפיית בינג׳ שדחינו תקופה, לסיים את ספר הזכרונות או קורס לימודי הבית שזרקנו לעומק המגירה.

אבל רגע לפני ההחלמה, יש לנו את השלב המלחיץ והפחות נעים – התאונה.

ליפול חזק נשמע מבהיל, מאיים ואפילו מרסק, וזה לא משנה כמה חזקים אנחנו. זה איזשהו פגם במטריקס שאנחנו חווים, ואנחנו צריכים למצוא כוחות להתמודד איתו בגבורה. אבל יש דרכים אלטרנטיביות להתמודדות שיכולות להיות די מועילות.

אחרי השלב המבהיל הראשון, שמלווה בשוק, תדהמה וכעס, אפשר לדלג ישר לשלב ההשלמה. זה אומר דילוג על שלב הרחמים העצמיים, בלי להתמהמה ובלי להתעכב בו.

תיאוריית הוקרת התודה, שמתמקד בחיוב ומתחמקת באלגנטיות מהשלילה, מציעה לנו דרך התמודדות שלמה ובריאה יותר להעביר בה את תקופת ההחלמה, ולאמן את עצמנו יום–יום באימון עצמי.

ממש כמו שמעז יוצא מתוק, כך גם אנחנו נוכל לתפוס לנו תקופה לעצמנו עם עצמנו, שתשפיע על כל תפיסת החיים שלנו.

נוכל למשל להודות ששרדנו את התאונה, שלא נגרם נזק גדול יותר, ושאף אחד אחר חוץ מאתנו לא נפגע.

זה בפועל ייתן לנו כוח, לא רק לאותו יום נתון, זה יתווה לנו דרך כללית להמשך הוקרת תודה בהמשך החיים – באמונה שלמה. 

אז בין אם בבוקר מוקדם מול המראה, או בלילה בחושך רגע לפני השינה, אם נבחר באמת ובלב שלם, נוכל לפצוח יום–יום בנאום תודה על מה שהיה, שהווה, ועל הטוב שמחכה מעבר לפינה.