ראיון בלעדי: התסריטאי החב"די מדבר על הכל

לאחרונה הוקרן הסרט "מודה במקצת" בועידת המחנכים, הסרט יוקרן בשבוע הבא בבית חב"ד באר שבע ותופס חזק במוסדות חב"ד, במקביל צבאות ה' יצאו עם שתי סדרות חדשות במסגרת הדיסק החודשי אותו הם מחלקים לילדי אנ"ש.

במרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו התיישבנו לשיחה עם ר' רענן זיו – התסריטאי שכתב את שתי הסדרות הללו ואת "מודה במקצת" בנוסף לסדרות המצליחות של ניצוצות של קדושה "רכבת המצוות" "מטהרי האוויר" תחרות במדבר" ועוד.

מסתבר שכתבת רבות מן הסדרות המוכרות בעולם החבד"י, אבל אתה די "נחבא אל הכלים."

אכן, אני לא בקדמת הבמה זהו האופי שלי. אני אוהב לכתוב אבל אוהב לעשות זאת בשקט מתוך העולם הפנימי שלי, יש לי אמנם תאטרון בובות שרבים מאנ"ש מכירים, אבל גם שם אני מאחורי הקלעים.

אתה בעיקר כותב, מדוע לא מביים?

מאז שאני זוכר את עצמי, אני אוהב את הסיפור. הנושא הויזואלי של צילום ועריכה פחות מדבר אליי ואני משאיר זאת לאחרים. נושא הכתיבה מרתק אותי, למדתי אצל גדולי הכותבים בישראל כגון עמית ליאור, יהושע סובול, ערן קולירין ועוד, אני לוקח את הכלים לכתיבה דרמטית ומנצל אותם לקדושה כפי שהרבי לימד אותנו.

מתי התחיל העיסוק באמנויות?

בתיכון לפני שחזרתי בתשובה, למדתי במגמת תאטרון, אני זוכר שהכנו הצגה. אבל מאוד התאכזבנו מהתוכן שלה. ציפינו לעולם רוחני ובפועל הכנו איזו קומדית מצבים טפשית. התחלתי לחפש, חזרתי בתשובה, עברתי ללמוד בישיבת חב"ד בקרית גת ואחר כך זכיתי להיות בקבוצה תשנ"ב. בתקופה ההיא לא עסקתי באמנות, אם כי הנושא של הוראות הרבי לאמנים והדחיפה שהרבי נתן לאמנות כשרה ריתק אותי. הייתי בקשר עם ר' אבי פיאמנטה שסיפר לי על הוראות שהרבי נתן לו בנוגע לאמנות. וקראתי בשקיקה את מכתבי הרבי בנושא.

[כאן המקום לעורר שהגיע הזמן לקבץ את הוראות והתייחסויות הרבי לאמנים בספר בפני עצמו, עשו קבצים כאלה למדענים וצריך להכין ספר דומה בנוגע לאמנות]

אחרי חתונתי בתשנ"ג התעסקתי עם קייטנות ומועדוני צבאות ה' בחולון. ראיתי שיש לי חוש בעבודה עם ילדים והתפתחתי בכיוון החינוך הלא פורמלי. בהמשך התמניתי לרכז תרבות תורנית של מועצת הר חברון, הייתי מביא אמנים ליישובים, עד שחשבתי לעצמי שגם אני יכול. הכנתי תאטרון בובות מאולתר שהתמקצע עם השנים. במקביל התחלתי ללמוד כתיבה באופן מקצועי.

השדרוג היה היכרותי עם ר' מיכאל וייגל ור' יגאל הושיאר. ביחד יצרנו את רכבת המצוות (ביחד גם עם ר' עמרי פרי) שהיה הצלחה גדולה ואחר כך סדרות נוספות

איפה הגאולה בעניין?

כל הזמן. את "מטהרי האוויר" כתבתי לניצוצות של קדושה חדור בגאולה. לקחתי את הרעיון של "טהרת האוויר" המובא ב"היום יום" והפכתי אותו לסדרה קומית. בסוף הסדרה אחד הרשעים חוזר בתשובה ואחריו גם השני ואז היצר הרע "יורה בכל הכלים" ולבסוף מגיעה הגאולה.

כשכתבתי ביחד עם הרב א.מ סגל את "מודה במקצת" המילה גאולה הייתה כל הזמן באוויר. גאולה פרטית וגאולה כללית. אבל גולת הכותרת היא הסדרה שכתבתי כעת לצבאות ה' ביחד עם ר' רפאל קורקוס. התחלנו עם סדרה צנועה של כל מיני סיטואציות אולפניות שרצה בחודשים כעת- אבל מתשרי ואילך אתם תראו בעז"ה סדרה שכולה גאולה וממש מבוססת על "הדבר מלכות"

סדרה מבוססת על הדבר מלכות- זה לא קצת "גבוה" לילדים?

אני מאמין שניתן "להוריד" את המושגים הגבוהים ביותר למטה. אתם תראו בסדרה. כמו כן כתבתי לר' רפאל את ההצגה "פולע ורלי בממלכת עקשונעס" הצגה שמבוססת על השיחה הידועה של הרבי על עשרת העקשנים. מקור ההשראה  לכמעט כל הכתיבה שלי הוא "הדבר מלכות" אני מקפיד ללמוד את השיחות בכל שבוע, שיחות שזכורות לי מה"קבוצה" שלי.

השיחות הללו תמיד מזכירות לי משהו שר' ראובן דונין ע"ה אמר בהתוועדות בביתו בחיפה. אצל ר' ראובן היו מקפידים מאוד על לימוד ה"חסידישע פרשה" הוא היה אומר שליקוטי תרה זה כמו תרכיז של חסידות, יש שם המון עניינים בטקסט קצר. הדבר מלכות זה תרכיז שבתרכיז. יש שם הכל פשוט צריך לדעת "לפרק את החבילות"

אז אתה כל הזמן כותב?

(מחייך) אני גם מלמד אמנויות לילדים מחוננים במרכזי המחוננים של משרד החינוך, אבל הכתיבה היא באמת "החיות שלי" זכיתי והתחביב והפרנסה שלי נפגשים. בנוסף הוספתי רובד טיפולי לכתיבה ולאמנות שלי. למדתי "הנחית קבוצות" ואני משלב בכתיבה ובעיקר בהצגה החדשה שלי "משלי שועלים" אלמנטים טיפוליים כגון שיחה ועבודה עם קלפים טיפוליים כפעילות אחרי ההצגה. אני לא רואה את עצמי כמטפל בבעיות פסיכולוגיות וכדומה, אבל כן רואה את עצמי כמי שמסייע לילדים להכיר את כוחות הנפש שלהם.

כמו כן יש לי קבוצת דרמה בת"ת חב"ד קרית גת. אנו נמצאים בדור בו ההבעה הרגשית הולכת ותופסת מקום חשוב ביותר, אני חושב שדרמה הוא כלי טוב לעזור לילדים להבין את העולם הרגשי שלהם, כמובן לא הכלי היחיד, אבל כלי חשוב. כתבתי גם סרטי נשים וגם שם תמיד הציר סיפור טוב- נפש- גאולה. 

תוכניות לזמן הקרוב?

שה' ייתן לי כוח להמשיך ליצור בקדושה. ראיתי בשנים האחרונות שה' מוליך אותי לאן שאני אמור להגיע, כמו הכתיבה של "מודה במקצת" פשוט יום אחד קיבלתי טלפון מבמאי הסרט שניאור אנטבי ומכאן ואילך זה התגלגל.