מבחני הכניסה לישיבות ידחו? • מנהלי הת"תים בראיון בלעדי

בשבוע שעבר, פורסם כאן בחב"ד אינפו, על מכתב עליו חתומים שנים עשר מנהלי תלמודי תורה חב"ד ברחבי הארץ, בו הם פונים לראשי הישיבות קטנות באה"ק, ומסבירים כי לאחר שנים ארוכות שבהם מבחני הכניסה לישיבות הקטנות נערכו בתקופת הלימודים בזמן החורף, מבקשים הם השנה בשיתוף עם חלק מהמחנכים בכיתות ח' לקדם מהלך של דחיית המבחנים עד לאחרי ל"ג בעומר.

"בזמן האחרון התעוררנו, מנהלי מוסדות חב"ד בארה"ק, יחד עם מחנכי כיתות ח' – לשינוי זמני הבחינות לישיבות הקטנות, ולהביא לשינוי המיוחל אשר המבחנים יערכו החל מל"ג בעומר במקום בחורף. ובכך להביא תיקון גדול למצב הנתון אשר התלמידים חשים רפיון בהנהגה ובלימוד אחרי קבלתם לישיבות בסוף החורף", כותבים שנים עשר המנהלים.

בשאר השלבים של הקבלה לישיבה, ובהם: רישום, שבתות ביקור, ראיון חסידי, אין בקשה לשינוי מועדים הקבועים מידי שנה בכל הישיבות.

כתב חב"ד אינפו מענדי קורנט יצא לראיין שלושה מהמנהלים החתומים על המכתב, ע"מ לברר את העניין לעומק ומגיש לציבור הגולשים ראיון בלעדי:

המנהלים המשתתפים בראיון:

הרב מרדכי ידגר – צפת, הרב יוסף הערש סירוצקי – ביתר עילית, הרב יוסף פיזם – קריות.

***

א. מה קרה פתאום השנה שהוחלט לדחות את תאריכי הבחינה לזמן קיץ, מה לא היה טוב במתכונת שהיתה עד היום?

הרב ידגר: קודם כל זה מוקדם מידי, והתלמידים צריכים זמן יותר להבשיל. תמיד חשבנו על זה, לא שזה צץ רק היום, פשוט השנה מישהו הרים את הכפפה והגיע למסקנה שזה לא בעיה רק של תלמוד תורה אחד בארץ, אלא זו בעיה כלל ארצית במוסדות חב"ד, וקפצנו על העגלה.

בפרט אחרי שהילדים בעצם גמרו להיבחן וכבר התקבלו לישיבה, אז כל המתח והלחץ יורד, ואין שום מוטיבציה להמשיך באותו המרץ וההתלהבות שהיתה להם עד המבחן.

הרב סירוצקי: רבים וטובים ממחנכי ומנהלי המוסדות ניסו בעשור האחרון להחזיר את זמן הבחינות לקדמותו, כפי שהיה בעבר –  אחרי חג הפסח. מחמת הקושי העצום בכך, כל הנסיונות עלו בתוהו וכך נקבע שהזמן לבחינות הינו במהלך זמן החורף, אך האמת היא שזהו מצב חדש שנוצר בעשור האחרון מאז החלה התחרות העזה על כל תלמיד בין הישיבות.

בנוגע לעצם השאלה, דבר ברור ומוכח הוא, שאחרי זמן הבחינות בפועל, רבים מהתלמידים חשים ברפיון מסויים בהנהגה ובלימוד.

הרב פיזם: זה לא עניין של 'פתאום השנה', זה עניין של שנים אחורה. כל השנים גם כיתות טובות, ברגע שילדים מרגישים שהם כבר התקבלו לישיבות – מתח הלימודים יורד והם מקשיבים ומשקיעים פחות, וזה משפיע על ההתנהגות. מרגישים שהכל כבר מאחורינו ויש איזה סוג של "בא ננוח, התאמצנו, עכשיו זה כבר בסדר", וחבל. כי אם דוחים את זמני הבחינה עד אחרי פסח אז כל ההתנהגות תשתנה בתקופה הזאת.

אפשר לדוגמא לעשות, שבפועל קצת לפני פסח יתחילו לבדוק ישיבות וכו', אחרי פסח ילכו למבחן, ואחרי ל"ג בעומר יקבלו תשובות, והרווחנו שלושה חודשים של לימוד והתנהגות מצוינים של התלמידים.

אני רוצה להדגיש שזה לא דבר חדש בכלל, פשוט רק עכשיו הרימו את הכפפה סביב העניין. חלק גדול ונכבד מהמנהלים והמורים בכיתות ח' חושבים ומסכימים שזה דבר טוב.

לדעתי, זה צריך להפוך להיות משהו רשמי יחד עם רבני חב"ד וההנהלות של הישיבות ביחד, על מנת לתת לזה הכרה אמיתית, עם הסכמה כוללת, ולהפוך את זה מעשית להצלחה.

ב. האם באמת זהו דבר שרואים במוחש שמשפיע על לימוד והתנהגות תקינה של התלמידים בכיתות?

הרב ידגר: באופן כללי, כל אדם באשר הוא – גם מבוגר, כשיש לו מסגרת שגורמת לו לרצות – משהו שמניע אותו, אז הוא עושה את זה טוב יותר, אבל ברגע שיורדת הציפיה של להתקבל לישיבה, וזה מאחוריו, אז המוטיבציה וההתלהבות יורדת, וממילא מרשים לעצמם יותר בכל מיני תחומים.

הרב סירוצקי: חד משמעית. וכפי שאמר לי אחד מראשי הישיבות: 'בגלל המצב הקיים אני מקבל לישיבתי 'חצאי תלמידים', תלמידים שונים ממה שבחנתי בחורף!

הרב פיזם: חד משמעית, זה יוצר בעיה. זה שהתלמידים מרגישים ש"התקבלתי והכל בסדר", ועושים לפני זה מאמץ עילאי ומשקיעים בכך חודשיים/שלוש, ו'פתאום' כל הרוח יוצאת מהמפרשים… זו הבעיה. למה שיהיה מצב של התמודדות מיותרת, כשאתה יכול לגרום לכך מראש שילמדו רגיל?.

יש לנו משהו שעשינו אצלנו בעבר בתלמוד תורה, וכיום אנחנו מציעים את זה לישיבות ולשאר תלמודי התורה. הרעיון הוא שהישיבה תדרוש מהמחנך שיתן דף הערכה מיוחד לסוף שנה,

שהישיבה תראה ותבדוק שם הכל. ראשית, אם כולם עושים את זה – זה כבר דבר טוב.

הכי נורמלי שיעשו את שתי הדברים: קודם יבחנו אחרי פסח ויתקבלו אחרי ל"ג בעומר, וגם יתנו תעודת סוף שנה, שאותה הישיבה תדרוש לראות.

כשהתלמיד ידע שזה הולך לישיבה אליה הוא רוצה להתקבל, זה ישנה לגמרי את התפיסה אצל התלמידים בתקופה שנקראת 'סוף שנה'.

אם התלמידים יראו שכל הישיבות יתנהגו כך, זה יהיה משהו אחר!

ובכלל עדיף שיתעסקו עם הבחינות אחרי פסח. למה כ"כ מוקדם? שמעתי שבשאר מוסדות חינוך מכל מיני מגזרים וחוגים בארץ זה ככה, אז למה לא אצלנו?

הרב פיזם מדבר מניסיון. שנים שהוא שולח תעודות לישיבות בסוף השנה, חלקן מקבלות ברצינות וחלקן לא. "תלמידים רבים חושבים שהנהלת התלמוד תורה לא באמת תשלח את תוצאות האמת כדי לא להרוס את קבלתם לישיבה, אבל הבעיה הטמונה הינה של הישיבה. אם התלמידים ידעו שכל התלמודי תורה מתנהגים כך והישיבות מתייחסות לכך ברצינות – זה ישנה את קו החשיבה גם אצלהם. לכן אני אומר צריך את שני הדברים: גם בחינות אחרי פסח וגם תעודת סוף שנה.

ג. לפי זה, אם כבר דוחים את הבחינה, למה דווקא אחרי ל"ג בעומר, אולי כדאי לעשות זאת כבר אחרי ר"ח תמוז?

הרב ידגר: לא. עדיין צריך לאפשר לישיבות את הזמן הדרוש בכדי לבחון ולהחזיר תשובות, וגם כמובן לתת לתלמידים את הזמן שלהם להסתובב בין הישיבות, ולהחליט איפה הם מרגישים שיותר טוב להם. מרגע הבחינה צריך שיהיה מספיק זמן, אנחנו רוצים שהילד יהיה מסודר, לראות שכל התלמידים התקבלו לישיבות, ואם זה יהיה מאוחר מאוד, אנחנו לא נוכל לעשות את זה.

יש לנו מידי שנה 40 תלמידים (ב"ה, כ"י) שעולים לישיבות, ויש לנו כאלה שלצערנו לא מתקבלים לכל ישיבה, והם צריכים את הזמן שלהם לבדוק את זה. גם ככה יש מצב שתלמידים עד החגים לא מתקבלים, וחייבים לאפשר טווח ביטחון לכל הנוגעים בדבר, וגם לנו שנדע שכל התלמידים הסתדרו במוסדות לימוד לשנה הבאה.

הרב סירוצקי: תראה, 'דיברה תורה בלשון בני אדם', הרי הישיבות טוענות שהם צריכים להיערך לקליטת התלמידים ושעליהם לדעת 'מי ומי ההולכים', לכן אין לנו מטרה להזיק להם וכיוון שכך קבענו זמן שמועיל לשני הצדדים.

הרב פיזם: אני לא אומר שלא.. אבל כולם מבינים שהישיבות צריכות להיערך, כי יש תחרות בתוך עולם הישיבות גופא.

כל הישיבות בארץ צריכים לשבת ביחד ולקבל החלטה פה אחד בנושא הזה. בעיקר כי זה לא דבר חדש, לא בחב"ד וגם לא בחוגים אחרים. אז במה אנחנו שונים?

אם באמת אפשרי לעשות שיבחנו רק בחודש האחרון, אדרבה, זאת ברכה עצומה ללימודים.

ד. מאיפה באה ההחלטה שסיבת רפיון הלימודים שיש לתלמידי כיתות ח', הינה תלויה/קשורה דווקא למבחנים בישיבות?

הרב ידגר: זה בעצם משהו שמניע את התלמידים, ומוכח שיש להם רצון להצליח והם מתאמצים למעלה מהמשוער. בכל מקום – כיתה, אוכלוסיה, יש כאלה שהם נמרצים ופעילים יותר ויש כאלה שפחות, וברגע שהם יודעים שיש להם מטרה להיבחן ולהצליח, הם עושים מאמץ עילאי. אמנם אנחנו לא מדברים על כלל התלמידים כרגע, אבל תמיד יש כאלה שזה עוזר להם להתנהג יפה ולהתאמץ יותר.

הרב סירוצקי: המצב בשטח זועק זאת. כמעט רוב מנהלי המוסדות ואף המחנכים טוענים לכך ומשוועים לסמכות תורנית ומינהלית בחב"ד שתציל את המצב.  

הרב פיזם: אתה שומע את זה בפירוש מהתלמידים (גם ההורים שומעים זאת..) נבחנתי – התקבלתי. מה יש לך כבר כמחנך או מנהל להגיד להם? זה מציאות ברורה על פני השטח. התלמיד התאמץ כמה חודשים ועכשיו כשהוא אחרי הכל. אין וויכוח על זה, כולם מסכימים שיש רפיון.

ה. יטענו ראשי הישיבות ובצדק – צריך להתארגן מראש לקראת השנה הבאה מצד כמה עניינים בנושא, אז למה לדחות לרגע האחרון ולהכביד עליהם?

הרב ידגר: ברור שאני רוצה שגם להם יהיה זמן לבדוק, להתארגן ולהיערך, אבל יש להם את חודשים סיון ותמוז – חודשיים שלמים מאחרי חג הפסח לסגור את הכל. לדעתי זה בהחלט מספיק זמן לעשות הכל!

אגב, יש הרבה בחורים שלא באים בקבוצות, אלא באופן פרטני, ואת זה לדעתי הם כן יכולים לקבל לפני פסח לבחינה, מכל מיני מקומות בארץ.

הרב סירוצקי: טענה זו יכולים לטעון גם ראשי הישיבות הגדולות שבוחנים תלמידיהם לקראת סוף הקיץ! כשם שהם יכולים להתארגן, גם ראשי הישיבות הקטנות מסוגלים להיערך בהתאם, צריכים רק אחריות כלפי התלמידים ונכונות לשנות את המצב. לטובת התלמידים, לטובת המוסדות, ויותר מכך- לטובת ראשי הישיבות עצמם!

הרב פיזם: יש פה מצב נתון, שלא טוב, לא להנהלת התלמודי תורה ולא לתלמידים. שהישיבות יבדקו מה קורה במקומות אחרים ויגיעו בעצמם למסקנה לדחות את הבחינות, וימצאו את הדרך להסתדר.

נציגי המנהלים ונציגי הישיבות, יצטרכו לשבת יחד ולהגיע לפתרון. בינתיים רק התלמידים מפסידים מזה, וזה לא טוב.

הישיבה תדע שהיא יכולה לקבל אותם כמה חודשים מאוחר יותר בצורה שקטה ורגועה.

***

לסיום מחוץ לראיון, מוסיף הרב סירוצקי:

רצוני להוסיף עוד, שהמצב הנוכחי לא מייצג מסורת מקודשת או בא מתוך חשיבה מעמיקה או אילוץ ארגוני – זה הכל התחיל לפני פחות מעשרים שנה כשהישיבות התחילו להתרבות והתחילו להתחרות על ה'מצוינים', ומתוך התחרות התפתח תהליך זוחל לא רצוי של הקדמת הבחינות עוד ועוד, עד למצב הנוכחי שלאחרי 3 חודשי לימוד זה כבר מתחיל לתפוס מקום מרכזי בסדרי הכיתה.

בלתי נמנע שתלמיד בכיתה "מכינה לישיבה", אשר כבר התקבל לישיבה, נוטה לראות עצמו כלא ממש מחויב לאיפה שהוא נמצא, ולא מחויב לאן שהוא עדיין לא הגיע. הם כבר לא ממש "תלמידים" ועדיין לא ממש "תמימים". ויחד עם "גיל ההתבגרות" ועוד מרעין בישין אחרים בני זמנינו – קיבלנו מצב מאוד מאתגר. אמנם מחנכי כיתה ח' – שהם מעטים ומיוחדים – פיתחו להם מענה לעבור את התקופה הזו בשלום כגון: גיוון והתחדשות בצורת הלמידה, להרבות חוויות ופעילויות חברתיות וכו'. אבל כל זה דורש השקעת מאמצים ומשאבים מרובים, ועדיין "זה לא זה".

אני רוצה לאחל לכלל התלמידים, ההורים, המחנכים וראשי הישיבות, הצלחה רבה בכל אשר תעשו, והעיקר שנגרום נח"ר לרבי מלך המשיח ונזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש!