כך התימנים הגיעו לליובאוויטש

חלק חשוב היה לו לר' זושא בקירוב עולי תימן לחב"ד שרבים מהם נענו להצעתו והכניסו את בניהם ללמוד במוסדות חב"ד ובעיקר בישיבת תומכי תמימים בלוד. בין אלה תופסת מקום של כבוד משפחת מזרחי לענפיה המונה כיום עשרות משפחות חב"דית, כ"י. הללו, בניו של העסקן הנודע הרב יעקב מזרחי ע"ה, אכן לא היו עולים חדשים, כיון שאביו של הרב יעקב מזרחי הוא שעלה לארץ שנים רבות לפני כן, אך ידו של ר' זושא הגיעה גם אליהם. מספר בן המשפחה הרה"ח ר' יוסף מזרחי:

"היה זה בקיץ שנת תשי"ב. בזמן החופש הגדול, אבי זצ"ל התלבט לאיזה ישיבה ישלחני. ובפרט באותו הזמן שהיה מספר ישיבות קטן, וההתלבטות הייתה קשה. ומאת ה' הייתה זאת שר' זושא וילימובסקי ע"ה יצר קשרים עם הרב מאיר חי צדוק מזרחי רבה של שעריים (שכונה של עולי תימן בעיר רחובות). ומסתמא תכננו ביחד את עניין עתיד תלמידי תלמוד תורה שעריים, שימשיכו בישיבה קדושה. אסתייעא מילתא ובאותו פרק זמן, בימי החופש הגדול, כשבעה תמימים צעירים מעולי תימן שלמדו זה זמן בישיבת תומכי תמימים בלוד (ביניהם הרה"ח ר' יעקב זוהר [ע"ה] והרה"ח ר' יעקב ימיני), שבתו בשבת בשעריים ואמרו דברי תורה וחסידות בפני הציבור במספר בתי כנסיות בשכונה, ובהם בבית הכנסת על שם הרב אברהם עפג'ין, אשר אבי היה בו חזן קבוע ומעמודי התווך. דברי התורה שאמרו עשו רושם גדול על אבי, והוא החליט שמקומי בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בלוד.

אציין שזו הייתה הפעם הראשונה שתושבי השכונה שמעו דברי תורה מפי נערים צעירים וזה עשה רושם עצום על כלל הציבור שלא הורגל בכך. כתוצאה מביקור התמימים, ר' זושא והרב חי מאיר צדוק מזרחי ערכו ביקור בישיבה בלוד יחד עם כעשרה מנכבדי העדה משעריים ובתוכם אבי זצ"ל וגם אני זכיתי להימנות אתם בביקור. לאחר הביקור בישיבה נשלחתי לישיבה ובמשך השנים גם אחיי נשלחו ללמוד בתומכי תמימים בלוד, וכיום משפחת מזרחי מונה עשרות משפחות חב"דיות. במשך הזמן נשלחו משכונת שעריים לישיבה עוד תלמידים, חלקם לישיבה וחלקם לבית ספר המקצועי בכפר חב"ד".

קבוצה גדולה מעולי תימן שהתקרבו לחסידות חב"ד, הם עולים מהעיר חבן בה גרו יהודים רבים בני ארבע משפחות: הלל, מעטוף, שמח ומיפעי. בשנת תש"י עלו כולם לארץ הקודש. בתחילה התגוררו במעברת עין שמר בצפון הארץ ומשם הועברו למעברת זרנוגה שליד רחובות. פעילי חב"ד ובתוכם ר' זושא הגיעו עד מהרה לזרנוגה ופתחו במסע שכנוע בקרב העולים לשלוח את ילדיהם למוסדות חב"ד. מספר על כך הרה"ח ר' יוסף הלל:

"אני אישית התחלתי את החינוך שלי על ידי הפרטיזן. שבועות ספורים לאחר העלייה, מגיע בוקר אחד למחנה העולים יהודי שקראו לו 'זושא הפרטיזן' ובלהט הכובש שלו הוא מתחיל לדבר על כך שמוכרחים להקים מוסד חינוכי, והוא לא עזב את המקום עד שהקמנו אוהל מיוחד ללימודים והוא דאג למורים מכפר חב"ד שיבואו ללמד. זה היה רק התחלת הקשר שלנו עם חב"ד. בינתיים המשיכו שליחי הסוכנות במאמצים שלהם להוציא ילדים לחינוך כפרני, עד שנכנסה לעניין הרבנית של זרנוגה. היא עבדה בשיתוף פעולה עם צעירי חב"ד והודיעה שנוסעים לכפר חב"ד. היינו כשמונים ילדים ונסעו לכפר חב"ד.

משמונים הילדים הללו, יש כבר ברוך השם מאות רבות של צאצאים, משפחות חב"דיות שפזורות בכל הארץ". עם הגיעם לכפר חב"ד התקבלו הילדים בחמימות על ידי תושבי הכפר, ועם הזמן נמצאו להם מקומות קבועים במוסדות החינוך בכפר חב"ד ולוד. ר' זושא דאג לקבל את ילדי העולים מתימן בישיבה ולספק להם את כל צורכיהם, בעוד הצוות הרוחני החל ללמדם נגלה וגם חסידות שעד אז לא הייתה מוכרת להם.