הרבי כמשיח: הכתבה המיוחדת של יאיר לפיד על הרבי • מרתק

יאיר לפיד, גליון ׳סופשבוע׳ של עיתון ׳מעריב׳, ב׳ אייר תשמ״ז

יום הולדת לרבי מלובביץ', מנהיג חב"ד. בן 85, יום חג בארה"ב שהכריז הנשיא רייגן לכבוד 'היהודי המפורסם ביותר בעולם'. קדוש בעיני מאות אלפי חסידיו ומעריציו, בהם חילוניים רבים, החוגגים סביבו בפולחן אישיות. זה מתחיל להימאס עליו. סיפור אגדה על איש מבריק, רב ניגודים, ושונא פירסום, שגייס את התקשורת המודרנית לקרוב חילונים לדת, יותר מכל מנהיג דתי עכשווי. הוא גם מצליח להכעיס יותר חרדים מכל מנהיג אחר.

כיתוב לצד תמונת שער הכתבה: הרבי מלובביץ' בתפילה, וחלק מצבא שליחיו בפתח משכנו בברוקלין, ניו-יורק: הוא מאחל שבשנה הבאה יהיו להם חובות כבדים יותר.

הכתבה:

אפריל 87׳. הדלת האחורית של הקאדילק האפורה-מטאלית נפתחה עוד לפני שהנהג הספיק לעצור את המכונית הענקית. היהודי המפורסם ביותר בעולם מיהר. השבת כמעט נכנסה והוא לא רצה לאחר. הוא פסע בצעד נמרץ לתוך הבית מספר 770 באיסטרן פארקוויי, ברוקלין. לפני הכניסה התעכב לרגע כדי לחוות בראשו לשלום לכמה עשרות חסידים שהצטופפו ברחוב, מנסים לתפוס בו מבט מקרוב.

יום קודם לכן עמד על רגליו ליד קבר חותנו במשך קרוב לשש שעות, בבדידות מוחלטת, וניהל שיחה פרטית מאוד עם בוראו. לאחר מכן נסע הביתה ובמשך כמעט חמש שעות נוספות, עד קרוב לחצות, עברו לפניו אלפים מחסידיו. עדיין עומד על רגליו, הוא חילק לכל אחד מהם דולר לצדקה. בבוקר חזר לקבר חותנו, נושא עמו, כתמיד, שק של כ-‏15 ק״ג נייר. מכתבים, פתקים ובקשות.

באותו יום עמד שם יותר זמן מכרגיל. מקדיש, כנראה, זמן גם לעצמו. כשהחליט לחזור הביתה השמש כבר עמדה בשמיים בזווית מסוכנת. בו עצמו לא נראו שום סימני עייפות. זה היה יום חשוב בחייו של הרב מנחם מענדל שניאורסון שליט״א, הידוע יותר כרבי מלובביץ׳. באותו יום מלאו לו 85.

הנסיון לחשוף או אף להבין משהו מדמותו של הרבי מלובביץ׳ הוא בהכרח נסיון מושפע. צדדים מסויימים באישיותו נחשפו עד תום. מוצו, צולמו, תועדו והופצו במליוני עותקים. נקודות אחרות בחייו כמעט חשאיות.

הרבי הוא סמל. ההערצה, האהבה והכבוד הכמעט-מיסטיים (ואולי לא כמעט) שרוחשים לו חסידיו מעמידים אותו הרבה מעל כל רב, גם הרבה מעל כל אדמו״ר אחר מאלה החיים היום. הביטוי ״היהודי המפורסם בעולם", אינו מקרי. גם לא מוגזם.

ביום הולדתו ה-‏80 של הרבי הכריז הנשיא רייגן על יום חג לאומי, לו קרא ״יום ההתבוננות״. ביום הולדתו השמונים וחמישה חזר הנשיא האמריקני על ההכרזה. לטכס הכרזת היום המיוחד הרבי לא בא. רייגן אינו הנשיא הראשון שהרבי סירב לבוא לפוגשו. ב-‏1980 הזמין אותו הנשיא ג'ימי קרטר לבית הלבן כדי לברך אותו ביום הולדתו. הרבי סירב לבוא. מאז 1947 הוא לא יצא מברוקלין. אם ייצא – אומרים חסידיו – זה יהיה רק כדי לעלות לארץ ישראל.

***

שלושים ושבע שנה עברו מאז נהפך הרבי לאדמו״רם של חסידי חב״ר. איש מבריק, לא תמיד קל להבנה, רב ניגודים. הוא הצליח לקרב יותר חילונים לחסידות מאשר כל מנהיג דתי החי היום, ומאידך גם הכעיס יותר יהודים חרדים מכל אדמו״ר אחר. הוא גייס לשירות חב"ד את כל התקשורת המודרנית, אך הוא עצמו שונא פרסום. את אנשיו שלח לכל קצווי עולם, אך הוא עצמו אינו יוצא מברוקלין.

המלים האלה, ״הוא קדוש״, טעונות בהרבה יותר משמעות ממה שנדמה ברגע הראשון. יחס החסידים אליו הוא פועל יוצא של אחת מן האידיאולוגיות הבסיסיות ביותר של הרבי, הסיסמה "משיח עכשיו״: ״הרבי אומר שהזמן לביאת המשיח כבר הגיע. ייתכן שמה שמעכב את בואו זו אדישות מסויימת לאפשרות שיבוא. על כן מלבה הרבי בעוצמה רבה את האמונה בבואו הקרוב של המשיח. עם הזמן החלו חלק מהחסידים להאמין שבסופו של דבר הרבי עצמו יתגלה כמשיח…

הרבי, אגב. גם לא אמר מעולם שום דבר שיסתור במפורש את הרעיון שהוא יהיה יום אחד המשיח. יש פה מילכוד מסויים. חלק גדול מהאידיאולוגיה החב"דית מבוססת על רעיון הגאולה עוד בזמננו. אם הרבי יודיע ברבים שהוא אינו המשיח – זה עלול להתפרש כאילו אמר שהמשיח לא יבוא בזמנו, וזה ייצור משבר נורא בחסידות.

בינתיים נגררים חלק מחסידיו, אט אט, לפולחן אישיות קיצוני. בסיום "ההתוועדויות״ של הרבי, למשל, אחרי שישבו איתו באותו אולם ארבע, חמש ושש שעות, הם יוצאים החוצה ומצטופפים ליד דלת המוסך כדי לראות אותו במשך עוד כמה שניות כשהוא נכנס למכוניתו. ״אחרי-כן הם רצים אחרי האוטו עד לרמזור כדי שאם יהיה במקרה אור אדום – יזכו להצצה נוספת בפניו", מספר אברהם נווה, המחבר בימים אלה ספר על הרבי לבני הנעורים.

חסידי חב״ד גם מפיצים עשרות סיפורים מיסטיים הקשורים ביכולתו של רבם לרפא חולים ולהגשים ברכות הנשמעות בלתי-אפשריות.

בדרך-כלל נמנעים חסידיו – לפחות  האינטלגנטיים שביניהם – מלומר במפורש שהם מצפים שהוא יהיה המשיח, אבל לפעמים זה נפלט להם. כך למשל אמר פעם הרב שלמה מיידנצ'יק, יו״ר ארגון הגג של מוסדות חב״ד: ״אנו מאמינים שהרבי עצמו שליט"א יכול להתגלות כמשיח״.

פרסומו העצום של הרבי נובע קודם כל – מפרסום. חב"ד, יותר מכל חסידות אחרת, עוסקת בתקשורת המונים. היא מפיצה את היהדות בכל דרך שמציעה המאה העשרים. שירות טלפונים, ״טנקי המבצעים", שידורי טלוויזיה בכבלים, רדיו, וידיאו, עלונים, עיתונים – הכל הולך. כשזה התחיל היו כמה זקני חב״ד שהרימו גבה. היום אף אחד לא אומר כלום. עם ההצלחה אין מתווכחים. ובכושר התקשורתי העצום הזה יש המון כוח. עם הזמן נוצרה אשליה שלמרות הרבי סרים יותר חסידים מאשר למרות כל אדמו״ר אחר. ..את הרבי מלובביץ׳ שומעים יותר.

***

הרבי מלובביץ', בעקביות, אינו פועל לפי קווים המוסכמים על הזרמים החרדיים כולם. לאורך כל ההיסטוריה שלו נשמעה התנגדות לפעולותיו, בחלקה קולנית יותר ובחלקה פחות. הוא לא השתלב, למשל, בזרם ״החינוך העצמאי" של אגודת ישראל והעדיף, במקום זאת, לצרף את חסידיו לזרם הממלכתי-דתי. הוא מתנגד נמרץ לדרך הטיפול של המפלגות הדתיות בשאלת ״מיהו יהודי", וטוען שהן ״מכרו״ את החוק תמורת שורת חוקים חשובים פחות, כמו "חוק הארכיאולוגיה״, ״חוק ניתוחי המתים״ ואחרים.

״הם (המפלגות הדתיות) אף פעם לא יעבירו את החוק הזה״, אומר ברק'ה וולף על ״מיהו יהודי״ במרירות לא מוסתרת, "יותר מדי כסף הם מקבלים בזכות זה שהוא לא עובר". יש לרבי נטייה לומר מה שהוא חושב בקול גדול. יש מי שהקול הזה צורם את אוזניהם. ״מה הוא מתערב", כועס שולזינגר, "יושב יהודי באמריקה ואומר לנו משם מה אנחנו צריכים לעשות כאן״.

ברק'ה וולף, דובר חב״ד, לא מבין מה כאן לא בסדר: ״אכפת לו", הוא אומר, ״זה חשוב לו, והוא אומר מה שחשוב לו. למה לכל גוי מותר להגיד מה שבא לו על עתיד המדינה – ולרבי מלובביץ' אסור?״ כיום יש קואליציה זהירה בין חב״ד לחסידי גור שממולה יש קו מאוחד של הליטאים וחסידי סאטמר.

הצהרות הרבי מלובביץ' אינן מתמקדות רק לתחומים דתיים. נועם הליכותיו, החום והאהבה שקורנים ממנו, מטשטשים איכשהו את הקיצוניות הכמעט-מפחידה של חלק מדבריו. הרבי תמך בכיבוש דמשק בעת מלחמת יום הכיפורים, התנגד להסכמי קמפ-דייוויד, תמך בכניסה למערב ביירות בעת מלחמת שלום-הגליל במלים: ״אני קורא לאותם שניים-שלושה אנשי צבא להפסיק את התערבותם הבלתי-נסבלת של פוליטיקאים מוגי לב". (6.7.82). הוא גם מתנגד קנאי להחזרת שטחים בכל מקום ובכל תנאי.

***

מה שמרשים ברבי, היום, הוא הרבי. אחרי הכל, לאיש מלאו לפני כשלושה שבועות 85 שנים, אך קצב העבודה שלו לא ירד. גם לא המרץ. בהתוועדויות המפורסמות של חסידי חב״ד, הוא נואם בפניהם במשך שעות, מצטט מהמקורות, מרש״י, מהרמב"ם, הכל מהזכרון. על שולחן העץ הארוך שלפניו אין אפילו פיסת נייר.

מדי פעם הוא מפסיק את ההרצאה ופורץ בשירה יחד עם החסידים. מוחא כפיים במרץ. בהפסקות השירה הללו יושבים בקהל ״הזוכרים", קבוצת חסידים שתפקידם לשנן את דברי הרבי, ומחלקים ביניהם את דבריו. כל אחד זוכר קטע – ובצאת השבת הם כותבים הכל. התוועדויות מיוחדות משודרות ישירות במערכת התקשורת הבינלאומית של חב"ד לכל הקהילות בעולם, לאחרונה גם בטלוויזיה.