הרבי קבע: סדר ההנהגה ב-770 כפי הוראות הרבנים והגבאים

ראיין: שרגא קרומבי

כמעט חודש עבר מאז אותו יום שני חורפי שטלטל את חסידות חב"ד. מה שהחל בחפירה פיראטית של כמה שהחליטו על דעת עצמם שעליהם הוטלה המשימה של הרחבת 770, יצא מכלל שליטה והוביל להרס בקיר הדרומי ולסגירת הזאל הגדול של בית חיינו לימים אחדים.

האירועים הכואבים העלו אל פני השטח שורת נושאים שעד כה לא נידונו ולא לובנו באריכות הראויה – הן נושאים הקשורים לאמונת חסידים, והן נושאים הקשורים לקבלת עול וקבלת מרות.

כאשר חשבנו במערכת בית משיח על אישיות מתאימה לערוך ראיון בנושא, עלה מיד שמו של הרב משה קורנוויץ רב קהילת חב"ד רמה ד' בית שמש וחבר מכון הלכה חב"ד. הרב קורנוויץ מבטא באישיותו את השילוב של 'רב חסידי' – גם איש הלכה במלוא מובן המילה, ללא פשרות וללא התחכמויות. כל שאלה שהוא נשאל נבחנת במשקפיים הלכתיות טהורות, משקפיים של השולחן ערוך. וגם יהודי חסידי בכל הנהגותיו, שמוכר בידיעותיו הרחבות בתורת החסידות בכלל ובתורת הרבי בפרט. במקביל, הוא חי את עולמם של התמימים בתפקידו בישיבת חב"ד בבית שמש, כך שהוא מכיר את הלכי הנפש הסוערים של הצעירים בדורנו. ועל כולנה, הרב קורנוויץ הוכיח כי הוא אינו חת מפני איש, בבואו לדון ב"דבר הוי' – זה הלכה".

להצמד למה שהרבי אומר

בשבועות האחרונים עלו שוב לדיון נושאים חשובים הקשורים לאמונת חסידים בנשיא הדור, ואנחנו רואים שיטות שונות, לעיתים מן הקצה אל הקצה בנוגע לאופן בו חסידים צריכים להתנהג בימים אלו, ברגעים האחרונים של חושך הגלות, ממש לפני אור הגאולה. ברשותך נתחיל מהבסיס: חסיד נוסע לרבי, הוא מגיע ל–770 – במצב הגלותי שעדיין איננו רואים את הרבי, למה מגיעים ל–770?

כדי לענות על השאלה, צריך להתחיל מהגדרה כללית. כחסידים בכלל, ובתקופה הזאת בפרט, הדבר הכי חשוב הוא שנצמד למה שהרבי אומר, ולא ניכנס לנטיות אישיות לצד כזה או אחר.

כאשר מחפשים מה הרבי אומר על 770 – המקור הראשון והעיקרי הוא הקונטרס 'בית רבינו שבבבל', שהוגה על ידי הרבי, ושם הדברים פשוטים שמלבד היותו 'בית חיינו' – זהו 'בית רבינו שבבבל', וזה מקומו הנצחי של נשיא הדור. בנוסף הרבי מסביר שזה 'מקום המקדש גופי' דלעתיד', מקום שיש בו קדושה נצחית כפי שהרבי מסביר בקונטרס.

אז מה שצריך להיות לנו מול העיניים זה ש–770 זה הבית של הרבי, 770 זה המקום הנצחי של הרבי. וממילא, חסיד שמגיע היום ל–770, הוא מגיע למקום של הרבי.

אבל למה זה באמת ככה? למה השכינה המשיכה לעבור ממקום למקום כמו שכתוב בגמרא שהשכינה עברה בבבל עצמה מהוצל לנהרדעא, ובדורות האחרונים אנחנו יודעים שהקדושה עברה מהעיירה ליובאוויטש, לרוסטוב וכן הלאה, אבל היא נשארת דוקא ב770? למה זה המקום הנצחי?

בשורה התחתונה הסיבה לכך היא כיון שכך קבע הרבי. אבל יחד עם זה, זה לא נאמר בגדר של גזירה או קביעה ללא טעם, אלא הרבי מסביר בקונטרס שהסיבה היא מכיון שמכאן תבוא הגאולה, אז 770 זה "תחנה אחרונה" בעידן הגלות.

ביחד עם זה, יש הבנה ברורה אצל כלל החסידים – ובנושא הזה נראה שאין חולק – שהנשיאות של הרבי זה לא דבר שמפסיק ח"ו, אלא דבר נצחי, כפי שהרבי חזר ואמר כל כך הרבה פעמים, שהדור שלנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, וממילא יש נשיאות נצחית של הרבי. זה לא ענין שנמצא במחלוקת אצל החסידים, אין כאן מחלוקת או דיון. השבוע יצא לי לשוחח עם יהודי שלצערנו מחזיק בדעות מאוד קיצוניות בנושא, וכבר דיבר על "דור השמיני" רח"ל, אבל כשהוא נשאל ישירות: "נו, אם כן, מדוע אתה לא ממנה לך רבי חדש?", הוא ענה: "לזה אני לא מסוגל…". זאת אומרת שגם בשוליים הרחבות ביותר, יש כאן הבנה בסיסית ופשוטה שנצחיות הנשיאות של הרבי היא דבר שנמשך, וממילא המקום של הרבי הוא גם כן נצחי, כפי שהרבי קבע בקונטרס בית רבינו שבבבל.

בנוסף לכך יש את השיחה המפורסמת של הרבי מתשמ"ז שנדפסה בלקוטי שיחות חלק ל"ב, בה הרבי מדבר על חדר היחידות של אדמו"ר המהר"ש לאחר הסתלקותו, וכיצד האדמו"ר הרש"ב נכנס לשם עם הפ"נ כדי לקרוא אותו, והטעם לזה הוא כיוון שקדושה אינה זזה ממקומה, ו"מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש".

המקור לכך הוא מהדין של קדושת בית כנסת, וכאן חשוב להדגיש שהענין של קדושת בית כנסת זה ענין הלכתי טהור. אמנם יש מחלוקת אם זה מדאורייתא או מדרבנן, אך נראה שהרבי נוקט כשיטת הצמח צדק שהקדושה היא מדאורייתא, ולפי חלק ממוני המצוות (לפי הרמב"ם איסור ביזוי בית הכנסת), זהו אחת מתרי"ג המצוות. זאת גם הסיבה לכך שישנן קהילות, שלא קוראים לבית כנסת או בית מדרש בשמות אלו, אלא מכנים אותם בכינויים כמו "שטיבל", או "קלויז" וכיו"ב, וזאת מכיון שהם לא רוצים להקדיש את המקום בקדושה הגבוהה של קדושת בית הכנסת, כיון שבבית כנסת אסור לאכול ולשתות וכיו"ב (בשונה מבית מדרש).

בשיחת ש"פ נצבים תשכ"ט הרבי הסביר שכאשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ קנה את 770 הוא קידש את המקום בקדושת בית כנסת, ולא כאותם אלו שעושים את זה קדושה על תנאי. אם כן, כיצד ניתן להתוועד ב770 ולאכול ולשתות? על כך הסביר הרבי שאדמו"ר הריי"צ עשה תנאי פרטי שיהיה ניתן להתוועד במקום, והרבי הסביר שזה שניתן להתוועד במקום – זה על תנאי שמנקים אחר כך ומסדרים אחר כך ושומרים על כבוד המקום. ואכן באחת התוכניות של הרחבת 770 שהכניסו לרבי, לא היו שולחנות אלא רק ספסלי ישיבה, והרבי דחה את התוכנית מהטעם שאין אפשרות להתוועד ולאכול במקום.

זהו עומק קונטרס בית רבינו שבבבל, שבית חיינו יש לו קדושה הלכתית טהורה. זה לא ענין של הרגשים של חסידים, אלא היסוד לכך הוא ההלכה בשולחן ערוך. ועד כדי כך, שישנו מענה בכתי"ק של הרבי על דיווח של הוועד להפצת שיחות שהדפיסו תניא "בתוך 770" והרבי מחק את המילה "בתוך" ושינה זאת ל"על יד", והוסיף בכתי"ק: "היפך השו"ע". כיון שבתוך בית כנסת יש קדושה וממילא אסור להדפיס שם, אפילו את ספר התניא קדישא!

מקורות בתורת והנהגת הרבי – ל'מניין של הרבי'

חסידים היום לא מגיעים ל–770 רק בגלל קדושת בית הכנסת, או אפילו בגלל קדושת בית רבינו שבבבל. אנחנו רואים שחסידים מגיעים ל–770 כפי שמגיעים לרבי, ומכינים את המקום לרבי, ומתפללים במנין של הרבי בשעה 10 בבוקר, וכן הלאה. מה המקור לכזאת הנהגה ואיך נכון להסתכל על כך?

בתור חסידים, אנחנו לא פועלים לפי הרגשים, אלא מחפשים לכל דבר מקור בתורה של הרבי, ואכן בשיחה שהזכרנו מלקו"ש חל"ב, הרבי דיבר על כך שכל העניינים של נשיא הדור ממשיכים, ובנוסף לכך ראינו את ההנהגה של הרבי בעצמו כלפי אדמו"ר הריי"צ, החל מסעודות החגים שהתקיימו בקומה השניה בדירת אדמו"ר הריי"צ, שהכינו את הכיסא בראש השולחן, וראו במוחש שהרבי התנהג באותו אופן כפי שהיה בחיים חיותו בעלמא דין של אדמו"ר הריי"צ. וכפי שסיפר הרב חודקוב ביומנו, שכאשר הגביה את הספר תורה בחדרו של הרבי הריי"צ, הורה לו הרבי שיערוך את ההגבהה בזווית כזאת שהיו נוהגים בחיים חיותו של הרבי הריי"צ, כדי לאפשר לו לראות את ספר התורה ממקומו. ממילא יש בתורה של הרבי ובהנהגות של הרבי מקור לכך שההנהגה של נשיא הדור ממשיכה בכל התוקף, ולא רק בהמשכות רוחניות.

כמו כל דבר בתורה ובהנהגה של הרבי, יש לזה גם מקור בהלכה. המדובר בסוגיה סבוכה לגבי השאלה עד כמה ובאיזה אופן יש גדר הלכתי לענין של המשכיות פיזית–רוחנית. הגאון הרוגוצ'ובי מתייחס לכך (הן במכתביו והן בספרו 'צפנת פענח') בנוגע לדברי הגמרא על כך שחזרת הסנהדרין תהיה דוקא מטבריה, כיון ששם היה המקום האחרון בו היא פעלה, והוא מסביר זאת בכך שישנה הישארות רוחנית–פיזית, ולכן כאשר תקום הסנהדרין מחדש, היא תמשיך משם וחברי הסנהדרין לא יצטרכו משיחה בשמן, כיון שהמציאות של הסנהדרין נמשכת שם. זאת אמנם סוגיה לא פשוטה להבנה, אבל הנקודה היא שיש מקור הלכתי להנהגה כזאת, ואנחנו מבינים שעל פי הלכה יש דבר כזה גדר של "קדושה אינה זזה ממקומה".

מעבר לזה יש את משל הבן הנאמן שמביא אדמו"ר האמצעי, שנראה ממש כאילו נכתב לימינו אלו, ושם הרבי כותב כי "יחפשנו בכל דרכי נתיבות האב, לילך בעקבות אביו, במסילות שדרך בהן רגלי האב, ובכל מקומות שהי' רגיל להמצא שמה".

יותר 'לא יודעים' מאשר 'יודעים'

האם כאשר אנחנו מכינים מקום לרבי לתפילת שחרית בשעה עשר בבוקר, ואנחנו קוראים לזה "המנין של הרבי", זה בגלל שאנחנו יודעים שהרבי מתפלל איתנו בשעה הזאת, או שזה על דרך המבואר במשל הבן הנאמן? במילים אחרות: האם זאת תנועה של מלמטה למעלה, בה אנחנו מחפשים להיות עם הרבי בתפילה, או שזה יותר מלמעלה למטה, שהרבי הוא זה שנמצא איתנו?

דבר ראשון חשוב להדגיש שאת המציאות שאנחנו חווים מג' תמוז, אין אף אחד שיכול לומר "אני יודע שכך הם הדברים". אנחנו נמצאים יותר בתודעה של "איננו יודעים" מאשר בתודעה של "יודעים". זה נכון בכלל לגבי כל התקופה, ובודאי לגבי ההנהגה של הרבי אלינו. האם יש מישהו שיכול לומר שהוא יודע כיצד בדיוק היא הנשיאות של הרבי בתקופה הזאת? אני חושב שלא. האם מישהו יכול להגיד שהוא יודע שכאשר מכינים לרבי את הכיסא אז הוא נמצא, וכאשר לא מכינים אז הוא לא נמצא? לא נראה לי. זה לא בכלים שלנו, ולא בגדרים שלנו, ויותר מזה – זאת לא השליחות שלנו לדעת את זה. ההגדרה של הדברים היא הגדרה קשה, וכפי שרואים בין חסידים גישות שונות לכך, וכל אחד מוצא רמז או מקור בדברים של הרבי, אבל בסופו של דבר, אף אחד לא יכול להגיד שהוא יודע ומבין הכל.

מאידך, האם יש מקור לכך שמכינים את המקום לתפילה ומשתוקקים לכך? בודאי שכן, כיון שכפי שהזכרנו מהמשל של הבן הנאמן. אז זה התפקיד שלנו לחפש את הרבי באותם מקומות וזמנים שאנחנו יודעים שהוא "רגיל להימצא שם". בנוסף לכך, במכתבי הרבי בשנת תש"י–י"א, כתב לחסידים שקרא את הפ"נ שלהם בהיכל הרבי הריי"צ "ששם נכנסים ליחידות ולנתינת פדיונות", ועל דרך זה דיבר הרבי בשיחה על כך שהרבי הרש"ב נכנס לחדר היחידות של אביו נ"ע וקרא פ"נ. אז בודאי שיש לזה מקור, ומצד זה שקדושת 770 אינה זזה ממקומה וכל העניינים של הרבי נמשכים לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, אז בודאי שזה נכון. אבל האם המסקנא מכך היא דוקא לומר שאני יודע שהרבי מתפלל בשעה זו או אחרת? אני לא יודע.

ולמרות זאת, באופן פשוט אנחנו קוראים למנין בשעה 10 "המנין של הרבי".

כמובן שבתור הרגש חסידי יש לזה מקום, ואפשר למצוא לזה גם רמזים בהתייחסויות של הרבי לתפילה דוקא בשעה הזו (כפי שהסביר הרבי לרב אפרים יאלעס ש"הסדר אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כאן, היה, שהיו נעמדים לתפילה בשעה 10, ולכן אין ברצוני לשנות סדר זה"), ובסופו של יום אנחנו מאמינים שהקדושה של הרבי וההנהגה של הרבי נמשכות, וכמים הפנים אל הפנים, אם אנחנו ממשיכים לבוא, אז הרבי עושה את שלו.

כך גם התבטא הרבי ביחידות לפרופסור וולוועל גרין, שכאשר מתפללים ב–770 זה פועל התקשרות עם הרבי.

אבל אני לא חושב שיש מי שיכול לומר שהוא יודע שזה דוקא באופן כזה, ושמי שחושב אחרת אז הוא טועה. יתירה מזו, גם אם יש מי שחושב שהוא יודע בוודאות את האמת ואת המציאות, עדיין השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא: האם זאת השליחות שלי? האם זה מה שהרבי נתן לי לעשות? גם אם יש מי שטוען שהוא מבין מהשיחות של הרבי והוא יודע בדיוק מהי המציאות – ולצורך הענין יכול להיות שהוא צודק – אבל עדיין השאלה העיקרית שכל אחד צריך לשאול את עצמו זה: האם זאת השליחות שהרבי הטיל עליי, וזה מה שהרבי רוצה שאתעסק איתו? במילים אחרות: השאלה היא קודם כל, מה הרבי דורש מאיתנו?

הרבי דורש מאיתנו להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו. זאת השליחות שלנו, של כל אחד מאיתנו. הרבי רוצה שנגרום לכל יהודי לרצות גאולה, לגרום לכל יהודי לרצות להיות קשור לתורה ומצוות ולחסידות. ולכן כאשר אני מגיע עם תובנה בשיחות, אני צריך לשאול את עצמי האם ההבנה הזאת מתאימה לשליחות שהרבי הטיל עליי. הרבי מחנך אותנו במכתבים רבים להבדיל בין עיקר לבין טפל, וכאן העיקר הוא כמובן מילוי השליחות שלנו להביא את הגאולה, ולעומת זאת יש דברים שאולי חשובים, אבל הם טפל לעומת הענין של הבאת הגאולה בפועל ממש.

חסיד לא יכול להחליט מה הרבי יעשה עבורו

אם חסיד מאמין שהרבי חי – וכל אחד יפרש את המושג כפי הבנתו בשיחות – מה ההבדל בין להכין מקום לרבי לתפילה, או לפאראד ל"ג בעומר, או להתוועדות במוצאי יום טוב, לבין חלוקת דולרים או כוס של ברכה?

במהות של הדברים יש הבדל עצום בין דברים שחסיד עושה בתור הבעת רגש של אהבה לרבי, שחסיד מרגיש אהבה לרבי ומתוך כך מכין לרבי מקום לתפילה ורוצה להתפלל עם הרבי וכן הלאה, לבין דברים שהחסיד מחליט מה הרבי יעשה עבורו, מה הרבי נותן לו, ומה הרבי דואג לו. ננסח זאת אחרת: כל יהודי צריך להתפלל שלוש תפילות ביום, אז אם חסיד מרגיש שהוא רוצה להיות עם הרבי, והוא מאמין ש"לא עזב הרועה את צאן מרעיתו", והוא מכין לרבי מקום מתוך אמונה ורגש שהרבי נמצא איתו, אז זה בוודאי דבר נכון ואמיתי. כך גם בנוגע להתוועדות, שהרבי רוצה שחסידים יתוועדו, ויש הוראות של הרבי להתוועד – אז כאשר חסידים מכינים לרבי מקום מתוך אמונה שהרבי איתם, ומתוך ציפיה ודרישה שהרבי יתגלה ונראה אותו בעיני בשר, זה בוודאי דבר נכון ואמיתי. וכאמור יש לזה מקור בדברים של הרבי, שאחרי האירוע בשמיני עצרת תשל"ח הרבי הורה שחסידים יתוועדו וינגנו את הניגונים של הרביים וכו', ואכן הכינו לרבי את הכיסא במקומו, וכך אנחנו נוהגים גם כיום, כאשר אנו נמצאים במצב שהוא לכאורה דומה. זו לא הנהגה שאנחנו המצאנו, אלא אנחנו לומדים ממה שהיה בעבר, וכפי שהרבי עצמו נהג במשך שנים רבות לערוך התוועדות בביתו של הרבי הריי"צ ביומי–דפגרא.

אבל אף פעם לא שמענו מהרבי שיש עלינו כחסידים הוראה לקבל דולרים. הרבי מזכה אותנו בכך שהוא מחלק לנו דולרים. זה עניין של הרבי, לא עניין שלנו. לכן כאשר חסיד עושה דבר שהוא לא נצטווה עליו, וגם אין לו מקור בדברים של הרבי, אז אין בכך כל ענין. בסגנון אחר: אם יש דבר שנצטוויתי עליו ויש לו מקור, אז ברור שעליי לעשות אותו. אם יש דבר שלא נצטוויתי עליו אבל יש לו מקור, אז עדיין יש בזה עניין, רק שאז עליי לעשות יותר בדיקה וחקירה ודרישה לבדוק האם זאת השליחות שלי, אבל אם יש דבר שגם לא נצטוויתי וגם אין לו מקור – ברור שזה לא עניין שלי לעשות אותו.

האם יש מקור לכך שחסיד מחליט שהרבי נותן לו דולרים או כוס של ברכה וכיו"ב?

אני לא חושב שיש לזה מקור. אבל אפילו אם בחור בא ולמד שיחה והבין מתוך השיחה שאכן יש לזה מקור, אז גם לו יצוייר שהוא צודק בהבנה שלו, ברור שזו לא אחת מהמצוות שבהן הוא מחוייב, ולא אחד מהמבצעים של הרבי, ולא חלק ממבצע משיח. אז גם אם הוא צודק בהבנתו, ברור שזה לא מה שהוא נצטווה ולא מה שביקשו ממנו לעשות ולא השליחות שלו.

בחורים כפופים להנהלת הישיבה

נדבר רגע על עצם הענין של מה קובע התנהגות. לכאורה אם בחור לומד שיחה ומבין באופן מסויים את הדברים של הרבי, האם אין עליו חובה לפעול בהתאם? ניקח את הענין של ההרחבה של 770. בחורים למדו את השיחה והבינו מהדברים שזאת השליחות שלהם, ופעלו בהתאם. האם הם לא צודקים?

נחלק את התשובה לשניים: בנוגע לבחורים ובנוגע לאנ"ש, כיון שברור שאצל הרבי יש הבדל בכך. בשיחת ט"ו בשבט בלקוטי שיחות חלק כ"א, הרבי כותב שהענין של "תמימים" זה עד החתונה, ובחור כל זמן שהוא לא התחתן הוא "תמים", והרבי קבע בצורה הכי ברורה שתמים כפוף להנהלת הישיבה. כולנו מכירים את המענה הידוע לבחורים השלוחים שלא מצאה חן בעיניהם ההנהגה של הנהלת הישיבה, והרבי ענה להם שיגידו תהלים. זה נכון גם לבחורים מבוגרים, ולאף תמים אין פטור מכך, למרות שזה קשה. גם אנחנו היינו בחורים ב770 ומכירים את כל הטענות והמענות, אבל בסופו של דבר ידענו שאם אין לנו אישור לענין מסויים מהנהלת הישיבה, אז אין לנו ברירה, ואנחנו חייבים לשמוע בקולם, גם אם לא נראה לנו שהם צודקים. זה גבול מאוד ברור שהרבי קבע. יש מענות שהרבי כותב בחריפות שאין לבחורים אפילו מה לשאול אצלו שאלות, כיון שהם צריכים לפנות להנהלת הישיבה. בחור צריך להבין שהוא בכל מקרה ובכל מצב תחת הנהלת הישיבה, כי כך קבע הרבי ואין לנו שום דרך אחרת.

בנוגע לכללות אנ"ש, כל חסיד יודע שהרבי קבע סדרים, והדגיש את הענין של קבלת עול, וזה מתחיל מההוראה הפשוטה של "עשה לך רב", שהרבי דיבר על כך ועורר שוב ושוב, ובנוסף הרבי דיבר על החשיבות של רבנים מארי דאתרא שיש להם כוח של התורה, וכאשר לא יודעים איך להתנהג אז פונים לחסידישע רבנים ולהתייעץ איתם. יש מענה מהרבי על כך שמישהו כתב לו שהרבנים טועים בענין הלכתי מסויים והם לא יודעים תשובה של הצמח צדק בנושא, והרבי ענה שמופרך לחשוד כך בזקני רבני אנ"ש. חסיד צריך לדעת שהסדר הוא של משפיע ומקבל, ולכן לכל אחד צריך להיות משפיע, וכפי שהוא מקבל הדרכה בעניני הנהגה כך הוא צריך גם רב לשאול אותו שאלות בהלכה. אז כמובן שהתנהגות שהיא מתוך הבנה פרטית של חסיד, בלי להתייעץ עם משפיע ובלי לשאול רב מורה הוראה, זו לא הדרך של הרבי וממילא לא דרך נכונה.

תוקף הלכתי מיוחד לרבני השכונה וגבאי ב-770

אבל בחור או אברך שנמצא ב–770 ומבין פשט מסויים בשיחות, מרגיש שהוא לא מסוגל לא לבצע את הדברים, כי הוא מרגיש שדוקא כאן, יותר מכל מקום אחר בעולם, הרצון של הרבי חייב להתקיים.

ראשית חשוב להזכיר, שהרבי בעצמו הזכיר יותר מפעם אחת שהוא שומע להוראות הגבאים. היה סיפור מפורסם בשבת שהרבי לא היה אמור להתוועד, והגבאי הכריז בטעות שתתקיים התוועדות. למרבה הפליאה הרבי ירד להתוועדות, ואמר שלמען האמת לא תיכנן להתוועד בכלל, אבל מכיון שהגבאי הכריז כך, אז הוא מתוועד!

אז גם אם לחסיד בוערים לו העניינים של הרבי כפי שהוא מבין אותם, אם הוא לא הולך בדרך שהרבי רוצה, אז הוא ימצא את עצמו בשום מקום. והדרך שהרבי רוצה – ובפרט ב770 – זה שיהיה סדר ששומעים לגבאים ולרבני השכונה.

כאן המקום לציין נקודה חשובה. ברוב הקהילות בעולם, הרבנים, וכן הגבאים, אינם נבחרים על ידי הקהל, ולעומת זאת בקראון הייטס, הרבי רצה שהסדר יהיה דווקא כך שהרבנים והגבאים נבחרים בידי כל אחד מתושבי השכונה. והרבי התבטא שהוא עזב את כל עיסוקיו כדי לדאוג שיהיו בחירות בשכונה. זה לא רק ענין חסידי, אלא יש לכך השלכות הלכתיות, כי לא דומה רב שהתמנה על ידי עצמו לבין רב שנבחר על ידי הקהל. אחת ההשלכות לכך היא בענין של בית דין קבוע, שאנחנו יודעים שיש היום שאלה גדולה האם יש כזה גדר במקומות מסויימים, ולעומת זאת בקראון הייטס, כאשר ישנם שלושה רבנים שנבחרו על ידי הקהל, אז בוודאי יש להם גדר של בית דין קבוע עם כל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך, כולל האפשרוית לכפות מישהו לבוא לדון דווקא בבית דין זה.

אז כאשר חסיד או תמים שואל את עצמו מה הרצון של הרבי בנוגע להנהגה ב770, הוא צריך לזכור שיש כאן סדר שהרבי קבע, והרבי אומר שיש לכך תוקף גדול מאוד, אפילו יותר מאשר התוקף של רבנים וגבאים באופן כללי, ומדובר על תוקף הלכתי, כפי שמפורש בשולחן ערוך התוקף של נבחרי ציבור. רק כדי לשבר את האוזן עד כמה על פי הלכה יש תוקף לרבני שכונת קראון הייטס, נביא דוגמה היפותטית: לו יצוייר שיבואו חברי ועד הקהל של קראון הייטס ביחד עם רבני השכונה ויוציאו מכתב שכל יהודי בשכונה חייב לתת 100 דולר לקופת צדקה מסויימת, אזי על פי ההלכה בשולחן ערוך חושן משפט, כל אחד מחוייב בכך, ואם מישהו לא מקיים את ההוראה, אז הוא עובר על איסור כמו כל איסור אחר בתורה! כמובן כאשר חסיד או תמים מגיע לשכונת קראון הייטס בכלל, ול770 בפרט, אזי הוא מגיע על דעת כך שהוא מקבל על עצמו את מרות הרבנים.

הרבי כתב: 'טיפשות לומר שאמרתי רחמנא–ליצלן לעשות היפך פסק–דין השולחן–ערוך'

בשבת האחרונה הייתי ב770 ושמעתי חילופי דברים בין אחד המתפללים לבין אחד הבחורים. החסיד טען לגבי הנהגה מסויימת, שהוא עושה כפי שהורו הרבנים והגבאים, והבחור טען בפניו ואמר: "אבל הרבי הוא מעל הגבאים ומעל הרבנים".

חס ושלום לומר דברים כאלו! זה ממש כואב לשמוע דברים כאלו, כי זה ממש היפך הענין הכי בסיסי של רבי. אני חושב שבחור שאומר דברים כאלו, למרות שכנראה אומר זאת בתום לב, פשוט לא מכיר את הרבי, אם אפשר להתבטא בצורה כזאת, ובודאי לא מכיר את התורה של הרבי ואת ההוראות של הרבי. לא פעם ולא פעמיים הרבי התבטא על עצמו שהוא "יהודי של שולחן ערוך", ויש מענה מפורסם שהרבי כותב: "הכרזתי בהתועדות – שטיפשות לומר שאמרתי רחמנא–ליצלן לעשות היפך פסק–דין השולחן–ערוך – ורק טיפש יאמין לזה".

ידוע ומפורסם איך שהרבי תמיד תמיד שאל מה אומרים הרבנים, ואפילו כשהיו שאלות בתוך 770 בנוגע להנהגה כזו או אחרת, הרבי הפנה את זה לרבנים, וגם כאשר הרבנים לא רצו לענות, הרבי לא ויתר להם ואמר שהרבנים יפתחו שולחן ערוך ויפסקו לפי זה. היתה פעם שהחזן התחיל לומר קדיש במקום לומר תחנון, והרבי עצר את התפילה ואמר שהרבנים יפסקו כיצד יש לנהוג, ולמרות שהרבנים לא רצו לענות כיון שהם לא רצו להורות הלכה בפני רבם, הרבי לא המשיך בתפילה עד שהם פסקו כיצד יש לנהוג. הרבי לא אמר "אני הרבי ואני מעל הרבנים", אלא בדיוק הפוך, הרבי כביכול שם את עצמו "מתחת" לרבנים. אבל לא מדובר רק בשאלות הלכתיות, אלא גם בשאלות של הנהגה חסידית. כך למשל כאשר אברכים כתבו לרבי שהתחילו להנהיג סדר ניגונים וחזרת דא"ח בשעת רעווא דרעוין בשבת קודש, הרבי ענה "בטח כל זה בהסכמת הרבנים שליט"א", וכהנה רבות.

אנחנו יודעים שהרבי עורר שוב ושוב שרבנים יפסקו שהגיע זמן הגאולה, וכולם מכירים השיחה עם הרבנים הראשיים לישראל ועוד. לכאורה למה הרבי צריך שהרבנים יפסקו זאת? אם הרבי כביכול "מעל הרבנים", והרבי קובע בנבואה ברורה שהדור שלנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, אז למה צריך את פסקי הדין של הרבנים? אלא שענינו של הרבי זה תורה והלכה. מי שחושב שהרבי הוא "מעל הרבנים" הוא לא מבין את המהות הכי בסיסית של רבי. דבר פשוט וברור שמכיוון שעל פי שולחן ערוך צריך להקשיב לרבנים ולגבאים, אז טפשות לומר שהרבי חס ושלום רוצה שמישהו יעשה היפך מכך! ובפרט שהרבי אמר את הדברים בצורה כל כך ברורה שוב ושוב.

הרבי רוצה שהממונים ירחיבו. לא בחורים!

שמעתי הקלטה של שיחה של הרב אופן עם כמה בחורים לגבי המאורעות ב770, והם טענו בפניו שאמנם נכון שצריך לשמוע לרבנים, אבל כאן זה שונה, מכיון שהצפיפות גורמת לפיקוח נפש, וממילא זה דוחה את כל התורה כולה.

גם אצלנו בישיבה בבית שמש שמעתי דיבורים של בחורים, אבל אמרתי לבחורים בצורה הכי ברורה: הרבי לא רוצה שתרחיבו את 770! אם צפוף לכם ב–770 אז אולי אתם לא צריכים כולם לבוא ביחד. הרבי רוצה שהממונים ירחיבו, לא שאף אחד אחר יעשה את זה. אני באופן אישי לא יודע ולא מכיר את כל המענות של הרבי שהיו בנוגע להרחבה, אבל אני יודע שהיו דברים שהרבי אישר ודברים שהרבי לא אישר, ויש אפילו שיחה שהרבי אמר בהושענא רבה תשמ"ט (אחרי הנחת אבן הפינה) שבה הרבי אומר שלא צריך להרחיב את 770, וכמו כל עניני קדושה בית הכנסת גדל מעצמו, ו"הלוואי שלא ירחיבו ולא יגעו בבנין". אז יבוא בחור ויטען שהוא יודע מה הרצון של הרבי, ועוד יחשוב שזאת אחריות שלו?! מאיפה באים רעיונות מוזרים כאלו? אם צפוף לכם, אז חלק יבואו בראש השנה, וחלק יבואו ביום כיפור, וכן הלאה.

חשוב להסביר שהגדר ההלכתי של פיקוח נפש הוא לא במניעה של מצב עתידי אלא רק כאשר הדבר מתרחש בפועל. לדוגמה: יבוא כהן ויגיד שהוא רוצה ללמוד רפואה, ולמרות שיש צורך להיטמא למת במהלך הלימודים, זה לא בעיה כיון שבעתיד יהיה מצב של פיקוח נפש, ובתור רופא תהיה בידו האפשרות לטפל בזה. כמובן שעל פי הלכה אין לכך שחר. כל הענין של פיקוח נפש, הוא כאשר הרופא נמצא בשבת, ויש מצב של סכנה, אזי הוא יכול לחלל את השבת כדי להציל יהודי. וכן בעניננו, בחור לא יכול להגיד שמכיון שבשמחת תורה יהיה צפוף וזה פיקוח נפש, אז בחודש טבת הוא לוקח את הענינים לידיים שלו, וגורם נזק לרכוש ציבור שאינו שלו, כדי למנוע פיקוח נפש בעתיד.

עלינו ליזום חינוך, ולא להסתפק בתגובות

יש שבאים בטענה ואומרים שהבחורים האלו לא גדלו בחלל ריק, אלא קיבלו את הדעות האלו במקום מסויים. עם יד על הלב, האם אנחנו פטורים מחשבון נפש בנושא?

לא, אין אף אחד שפטור מלערוך חשבון נפש, וזה כולל כמובן אותנו, הן הרבנים והן ראשי הישיבות והמשפיעים שתפקידינו לחנך את הדור הצעיר. לעניות דעתי, הנקודה המרכזית של החשבון נפש צריכה להיות בהבנה ובהפנמה, שבתקופה הזאת מאז ג' תמוז ועד הגאולה האמיתית והשלימה, כל מחנך צריך לדעת שהוא בתפקיד של הנהגה, וזה אומר שהתפקיד שלנו הוא לחשוב לא רק מה אני מאמין, אלא לחשוב איך אני פועל על אחרים, איך אני פועל על הסביבה שלי.

האשמה שלנו היא שאסור לנו, כאנשים שנמצאים בתפקידים חינוכיים או ציבוריים, להמשיך להיות בעמדה של תגובה לאירועים, ועלינו להיות בעמדה של הנהגה ושל יוזמה. הרבי דורש מאיתנו מלחמת תנופה, שזה ההיפך מהמצב בו אנחנו נמצאים במלחמת מאסף שמחכים לאירועים, ואז מגיבים להם, במקום להוביל וליזום, והנוער הוא זה שסובל מזה, כי הוא רואה שאין אמירה ברורה ואין הנהגה ברורה, אז הוא מבולבל.

אין ספק שהבחורים ב770 הם בחורים נפלאים, וכפי המענה הידוע של הרבי לר' מענדל פוטרפס ש"רובם, ואפשר כולם, הם יקרים שביקרים", וכאשר נכנסים לזאל הגדול רואים בחורים שיושבים ולומדים, וקשורים לרבי בחבלי עבותות אהבה. מה שנשאר לנו זה לתת להם הכוונה ברורה לעשיה חיובית בענינים של הרבי, להיות נרות להאיר. לכך יש לנו אחריות אמיתית.