בערב החג החלטנו: "אנחנו מכאן לא מתפנים!" • חיים שליחות

אבריימקה אייזנשטיין, חב”ד אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע ראיינו את השליח הרב מענדי נאמן שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב"ד באי הטרופי זנזיבר שבאפריקה.

איך הגעתם לשליחות בזנזיבר? מה הביא אותכם לצאת לשליחות בכלל ולמה דווקא לשם?

האמת היא שכבר לפני החתונה היה ברור לנו כשמש שאנחנו רוצים לצאת לשליחות, ככה שזה תמיד היה אצלינו מונח בפשטות. אחרי החתונה היינו שנה בארץ, אני בכולל בישיבה בצפת ורעיתי סיימה בדיוק את התואר מיד כשנגמרה השנה הראשונה, אחרי חיפוש קצר של מקום לסטאז', יצאנו לתקופת שליחות בבית חב"ד בגואטמלה בהנהלת השליח המסור הרב אברמי מאירי, שכאן המקום להודות לו על התקופה המדהימה והכלים שהוא נתן לנו לשליחות.

בעצם, כל הסיבה לכך שהגענו לגואטמלה היתה מתוך מטרה להרגיש את השליחות מקרוב, גם אני וגם אשתי היינו בבתי חב"ד לפני החתונה והיה חשוב לנו להרגיש את השליחות כמשפחה, דבר שבדיעבד מאוד עזר לנו ואני גם ממליץ לאברכים צעירים שחושבים לצאת לשליחות – לעשות את הצעד הזה גם כן באופן הזה.

לאחר תקופה מדהימה החלטנו להתקדם הלאה, לפרוש כנפיים ולהקים מרכז יהודי בפינה נוספת בעולם.

תחילה כתבנו לרבי על כך שאנחנו רוצים לפתוח מקום חדש ולעזוב את השליחות בגואטמלה. במענה על כך הרבי כותב לקהילה שרוצים לבנות בית כנסת, והרבי אומר שם "אין מזרזים אלא למזורזים… שבונים בית כנסת במקום החדש ובאופן עצמאי, עם נוסח משלהם שזהו עניין מאוד חיובי". אז הבנו שקודם כל יש ברכה באמת להתקדם קדימה ולפתוח מרכז יהודי חדש, נותרה השאלה איפה זה יהיה…

הייתה לנו אופציה בדרום אמריקה, עוד אופציה במקום שיותר קרוב לארץ וכן אופציה לשליחות ביבשת אפריקה לאי שנמצא בטנזניה בשם זנזיבר.

כתבנו שוב פעם לרבי והמענה לא איחר מלהגיע. במכתב שקיבלנו הרבי כותב ליהודי שבדרך לשליחות כ"ק מו"ח אדמו"ר למדינת אפריקה (במילים אלה!!)…, הרבי כותב שגם אם יש מניעות ועיכובים זה רק מראה על גודל ויוקר העניין. הבנו שאולי זה לא יהיה פשוט אבל אנחנו בדרך לאפריקה.

מיד יצרנו קשר עם הרב שניאור שמולביץ, שהיה הראשון שפתח בית חב"ד בזנזיבר – מספר שנים לפני שהגענו, אך מאז תקופת הקורונה הוא שהה בארץ והפעיל את המקום מרחוק ע"י בחורים שנשלחו בתקופות החגים לארגן תפילות וסעודות חג, אך לא היה בית חב"ד של קבע.

לאחר מספר בדיקות, התארגנו לקראת חגי תשרי אשתקד, גייסנו כסף (זה עלה 17,000$ להגיע לאי, רק 'להתחיל' את החגים…)

ב"ה בהשגחה פרטית, היינו גם רגע לפני שהמשפחה שלנו עמדה להתרחב וידענו שתקופת השליחות כעת תהיה לזמן קצוב ונצטרך לחזור לארץ ללידה, אז גייסנו כסף לפעילות של החגים. והגענו לזנזיבר.

את האווירה שהיתה בחגים אי אפשר לתאר. היה חודש מדהים. ראש השנה הראשון שלנו כאן היו אצלנו 120 יהודים, עם סעודות חג של 40-60 יהודים, כשהתפילות ביום הכיפורים היו באווירה "מיוחדת" – לקול צלילי המסגד, בשל העובדה שמדובר באי שכ-99% מהתושבים הינם מוסלמים.

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות", תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות.

אכן כל ההתחלות קשות ויחד עם ההתחלות מקבלים גם כוחות מיוחדים, במבט לאחור זה נראה כמו טירוף טוטאלי אחד גדול, לא יודע איך עברנו את זה באמת.

נחתנו בזנזיבר שבוע לפני ראש השנה (כבר היו 80 רשומים!), שכרנו מקום שבו התארחנו נקרא 'גסט-האוס' שפירושו מלונית קטנה ושבורה. לקחנו שם שלושה חדרים, לנו ולבחור נוסף שהגיע לעזור לנו ולציוד, ובו היינו לבינתיים.

האירוע היה אמור להתקיים אצל מכר של הבית חב"ד, כשלאחר בירור התברר שהמטבח יתפנה רק ביום ראש השנה עצמו בבוקר, ככה שזה הפך ללא רלוונטי כיוון שלא אפשרי לבצע הכשרה..

מצאנו את עצמנו חמישה ימים לפני ראש השנה משוטטים, זוג עם תינוקת בשמש הקופחת של זנזיבר, מחכים לראות איך הקב"ה יסדר את העניינים על הצד הטוב ביותר כי פשוט לא היה נראה שיש מוצא בכלל…

תוך כדי החיפושים התגלגלנו ומצאנו פתאום מלון יפה על הים, עם פרקט עץ ישר על החוף, מקום מרהיב.

כשהגענו להיפגש עם המנהל והסברנו לנו שאנחנו רוצים לערוך את האירוע שם, הוא אמר לנו שהוא מאוד רוצה רק שאין לנו איפה לעשות את זה כיוון שאין לו מטבח כשר בשבילנו. ביקשנו ממנו שיתן לנו מקום במלון ש"לא בשימוש קבוע". המנהל מעדכן אותנו ש"יש איזה מטבח", כשבסופו של דבר הגענו למטבח בגודל 50 מטר, רחב, גדול ויפה… מיד התחלנו בהכשרה ובאמת שם קיימנו את ראש השנה, לאחר הרבה מתחים וחששות.

אחרי שאת הסעודות של ראש השנה חגגנו עם מה שהיה מתוך הודיה לה', הגענו לחג הסוכות כשאנחנו אחרי סגירת חוזה עם בעל הבית, אבל פתאום גילינו שאין שם תנור…

החלטנו לצאת לבדוק בחנויות אופציה לרכישת תנור, מסתבר שבכפר שלנו אין להשיג ודברים מהסוג הזה מצריכים נסיעה של כמעט שעתיים לעיר המרכזית. כאן גילינו משהו חדש; בזנזיבר יש נטיה לאנשים להנהנן "כן הבנתי" עוד לפני שסיימת את המשפט, מה שמוביל בהרבה מקומות לחוסר הבנה מוחלט… כשביקשנו מהנהג שלנו לנסוע כדי להביא תנור גדול, הוא הביא תנור 'גדול' במימדים שלו – מדובר בתנור בגודל של טוסטר אובן, שבו היינו צריכים להכין חלות ו-400 לחמניות (!)

בסיעתא דשמיא ואחרי עבודה עם הרבה מאוד מטיילים שהגיעו להתנדב ולסייע, הצלחנו עד הבוקר של ערב החג להכין את כל הסעודות, כשהכל כמובן נזקף לזכותה של אישתי היקרה שעבדה נון-סטופ על התנור שגם עבד בקצב מטורף כל היום ללא הפסקה, חגגנו ב"ה את ראש השנה בשמחה רבה לאחר שבוע לחוץ במיוחד.

גם לגבי הסוכה ראינו את 'יד המשלח' בכל דבר. סיכמנו עם הבעלים של ה'גסט-האוס' אותו שכרנו שנבנה שם סוכה ונארח אנשים. הוא שאל כמה פחות או יותר תארחו, אז זרקתי לו מספר של אנשים והנה איזה פלא, בערב החג אנחנו אוחזים ברישום של כ-50 איש שהולכים להגיע, פתאום הבעלים החליט שזה לא מסתדר לו והוא רוצה לזרוק אותנו ומודיע לנו שצריך לקפל את הסוכה ולהוריד הכל, עניינים דתיים וכו'. ניסינו לשכנע, להסביר, אבל היה נראה שאין עם מי לדבר.

אמרנו לעצמנו שאנחנו מפה לא מתפנים, זה היה כבר ממש ערב החג, אין לנו איפה להיות, להעביר את כל הציוד, לבנות סוכה או למצוא מקום אחר, לעדכן מיקום את כולם ועוד לבשל במטבח שלא היה קיים, ככה שזה דבר שלא שייך במציאות וב"ה גם על המכשול הזה התגברנו ברוך השם!

זה היה רגע שאמרתי להשם "זה אורחים שלך גם, זה לא רק אורחים שלי, צריך פה התערבות אלוקית" וברוך השם חגגנו בשמחה גדולה את חג הסוכות.

מהם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק היום בעבודת השליחות?

ראשית כל אנחנו פועלים כל הזמן לגיבוש הקהילה המקומית שנמצאת כאן; סעודות שבת כיד המלך,(השבת הקרובה ניהיה 70 יהודים) שיעורים והתוועדויות במשך השבוע, אספקת אוכל כשר ברחבי האי, יש לציין שזה מקום שמגיעים אליו מאות יהודים מידי שבוע ברוב תקופות השנה.

בנוסף, חלק מהזמן מושקע על בירוקרטיה שצריך להסדיר פה – הסדרת מסמכים, אישורים, גיוס משאבים לפעילות של הבית חב"ד ועוד.

כמובן, כל זה לצד לימוד פרטני בחברותות עם הקהילה המקומית ועם המטיילים,.

האם יש לכם תוכניות מיוחדות לעתיד?

התוכניות שלנו הם לא לעתיד הם קורות כאן ועכשיו. אנחנו בימים אלה בהשגחה פרטית מופלאה באמצע תהליך של רכישת קרקע לבית חב"ד בגודל של 3 וחצי דונם, שיוכלו להכיל גן ילדים, בית כנסת, מסעדה כשרה, מקווה גברים ומקווה טהרה לנשים במילים אחרות כל מה שמרכז יהודי פעיל צריך.

למהלך הזה נכנסנו כמובן לאחר קבלת ברכה של הרבי מלך המשיח לעניין, כשיש לזה כמה סיבות;

א) אנחנו נמצאים במקום מוסלמי, ולא רק זה, מדובר במדינת עולם שלישי במלוא המובן של המילה. אין כבישים, אין תשתיות חשמל, אין תשתיות מים, אנשים פחות מרגישים בנוח להסתובב לבד בלילה, דבר שיוצר בשבתות לדוגמא שהרבה אנשים מגיעים במוניות…

כעת המיקום החדש שלנו הוא בין היחידים שנותרו על שדרת המלונות, ככה שנוכל לחסוך את הכאב לב הזה ולאפשר לאנשים להגיע לסעודת שבת באופן של מהדרין מן המהדרין במרחק הליכה.

מעבר לכך, בדיוק כמו המצב של הנדל"ן בארץ, מחירי הקרקעות פה עולים משנה לשנה והשטחים במקומות האטרקטיביים הולכים ונעלמים. לצורך השוואה, השטח שאנחנו קונים עכשיו, לפני כשבע שנים עלה חצי מהמחיר שלו כיום – קצת יותר מחצי מיליון שקל.

אז ככה שמדובר בדבר שהוא פשוט מכורח המציאות. הבית חב"ד פה חייב את העצמאות שלו, את הביטחון שלו, לדעת שהוא קיים, ללא תלות בטוב לב של אדם שרוצה להשכיר ולמחרת להפר את החוזה, (כפי שקרה פה בעבר),  העניינים האלה בסופו של דבר הובילו אותנו להחלטה הזאת. זה דבר שקורה ממש בימים האלה. כאן המקום באמת לעורר את הגולשים לקחת חלק במרכז האור היהודי בזנזיבר המוסלמית.

איך אנשים מקבלים אצלכם את המסר של בשורת הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו?

לכל לראש, דוגמא אישית.. עצם המציאות שלנו כאן וזה שאנשים פוגשים אותנו פה, השאלה הראשונה שעולה להם זה "מה לכל הרוחות אתם עושים כאן?? במקום השבור הזה?!", מכאן מגיעים באופן ישר לרבי שליט"א מלך המשיח ששולח אותנו ונותן לנו כוחות להיות כאן, אנחנו בבחינת "המכה בפטיש" לקראת הגאולה האמיתית והשלימה שמגיעה בכל רגע ורגע ממש!

מעבר לזה יש את העניין שאנחנו משתדלים להעצים בכל יהודי שמגיע אלינו, והוא שכל יהודי הוא שליח של הקב"ה, וצריך לעורר את הניצוץ משיח הפנימי שבו, על ידי שאתה ואני וכל אחד מאיתנו יוצאים מההגבלות שלנו ומתרוממים טפח מעל הקרקע ועושים עניינים באופן של "לכתחילה אריבער", רואים איך שזה הולך עם המציאות, למרות שזה תנועה נפשית שמעל המציאות, רואים בפועל איך שזה לא עיניין מטפורי דמיוני, אלא ריאלי ומציאותי זה אמיתי באופן שאין לזה אף הסבר אחר, זה דבר שאנשים מתחברים אליו .

מעבר לזה, דגל משיח המתנוסס בגאווה לעיני כל בחזית הבית חב"ד, מושך את הלבבות ומצית ניצוצות של משיח.

תשתף את הגולשים באיזה סיפור מעניין של השגחה פרטית מחיי השליחות.

המפגשים שיש לנו עם אנשי הקהילה המקומית, אנשי העסקים שמגיעים לזנזיבר, המטיילים ועוד, זה מרתק. יש פה סיפורים הנעשים מדי יום ביומו, דרכם רואים במוחש איך שהרבי פועל והופך אנשים בזמן כל כך קצר, דבר שרואים ממש בעיניים, אותי זה מדהים באופן אישי איך שקשר עם בן אדם שלא הכרת עד לפני כמה חודשים יכול להפוך לקשר כל כך קרוב וזה חוויה שהיא פשוט מדהימה אותנו כאן בשליחות!

אספר לך אפיזודה: נפגשתי כאן עם יהודי והצעתי לו להניח תפילין, כמו שאני משתדל להציע לכל יהודי שאני פוגש שיכול להיות ששכח להניח תפילין אז אני מציע לו את הערכה המיוחדת שלנו. אותו יהודי בתחילה קצת היסס וכמה רגעים לאחר מכן הגיע והפשיל שרוול. פתאום קרה שם משהו כל כך מיוחד, ששתינו לא יודעים איך להסביר אותו. פתאום נפתח ליהודי הזה פשוט זרם של דמעות ושל התרגשות, אחרי שנים ארוכות שהוא לא הניח תפילין, דווקא כאן בזנזיבר, פתאום הנשמה היהודית התפרצה במלוא הדרה, זה היה מחזה מרטיט, בכל פעם שאני נזכר בו שערותיי סומרות.

לסיום: מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולאנ"ש בכלל, בעמדנו בשנת 'הקהל'?

הייתי שמח לעודד ולחזק את אחיי השלוחים, בכל מקום שהם בעולם, שיפעלו ושימשיכו לפעול שבאופן של "לכתחילה אריבער" וגילוי עצם הנשמה, מתוך גאולה פרטית שתגיע במהרה לגאולה כללית, ושנחוש כולנו יחד כי השם אחד בגאולה האמיתית והשלימה ב'הקהל' הגדול תיכף ומיד ממש!

מערכת מרכז החדשות החב”די – חב”ד אינפו, מאחלת לרב נאמן ומשפחתו הצלחה רבה בשליחות היחידה – קבלת פני משיח צדקנו!