"הרכב נמחץ, ניצלנו בנס": ניצול מהתאונה בראיון בלעדי

ראיין: אבריימקה אייזנשטיין, חב"ד אינפו

רגע לפני שנתחיל, ספר לנו קצת על עצמך.

קוראים לי מענדי כהן ואני בן 15 וגר בשכונת המלך – קראון הייטס, תלמיד בישיבת 'חיילי בית דוד' שבהרי הפוקונוס בפנסליבניה.

תספר לנו על הישיבה בה אתה לומד ואיך הכל התחיל.

ברוך השם זכיתי ללמוד בישיבת 'חיילי בית דוד' שמשלבת גם לימודי קודש בשעות הבוקר וגם עבודות מלאכה אחרי הצהריים, עבודות בניה, מכונאות והכל בהווי חסידי, התוועדויות שיעורים ומבצעים עונתיים, לצד צוות מסור שדואג לנו באופן אישי שנצליח בהכל, בלימודים ובכל היום כולו.

לפני חודשיים התחיל בישיבה מבצע הכנה ליו"ד שבט – 73 שנים לקבלת הנשיאות של הרבי מה"מ, עם משימות חסידיות לביצוע, כשהפרס היה להשתתף בטיול ומסע מיוחד בעקבות הרבי הריי"צ בפילדלפיה (כשעתיים נסיעה מהישיבה).

בהגיע יום המסע, בשעה 12:00 בבוקר לאחר תפילת שחרית וארוחת בוקר מפנקת ממטבח הישיבה ולימוד תניא קצר קודם הנסיעה, יצאנו כל הבחורים המצטיינים לטיול המיוחל לאחר שביצעו את כל המשימות במבצע המושקע.

נסענו בהסעה למסע בעקבות המקומות בהם היה הרבי הריי"צ. ראינו את המקום בו נמצא הכיסא שהרבי הריי"צ ישב עליו ועוד. לאורך כל הדרך היינו יחד עם צוות הישיבה שדאג לנו בגשמיות וברוחניות, הכל היה חוויתי ומרענן מאוד.

בסיומו של אותו ערב, נסענו להתוועד עם אחד השלוחים בפילדלפיה, שם פינקו אותנו בפיצה וארוחת ערב חלבית מושקעת, חוויה שהיתה מאוד מיוחדת וזכורה לי כחוויה חסידית מרוממת.

למחרת, כהמשך למסע ולכבוד כ"ב שבט, נסענו מהישיבה לתפילת מנחה עם הרבי ב-770, ולאחריה יצאנו להתוועד בבית של אחד מרבני הישיבה בשכונת קראון הייטס. בסיומה של ההתוועדות חזרנו ל-770 למעריב ועלינו לכיוון הישיבה ברכב מסוג 'וואן' של 15 מקומות, היינו 12 תמימים.

יצאנו מהשכונה בשעה 19:00 אחרי מעריב.

באמצע הדרך עצרנו בצד לעצירת ריענון קצרה. כמה דקות אחרי שיצאנו מהעצירה להמשך הדרך לכיוון הישיבה (במרחק כשעה מהישיבה), באמצע נסיעה בכביש רחב יחסית של ארבעה נתיבים, פתאום אנחנו שמים לב שהרכב ממשיך לנסוע במהירות למרות שהנהג ניסה להאט את המהירות ולבלום עם המעצורים… לקח לי כמה שניות להבין שהנהג פשוט איבד שליטה ברכב.

מה היתה באותו רגע התגובה של הבחורים?

ברגע שכולם הבינו את המצב, זה כבר היה מאוחר מידי, כשתוך כדי הרכב עשה סיבוב שלם על הכביש נתקע והתהפך.

ברגע שהרכב התהפך, אני איבדתי הכרה כנראה ממכה שחטפתי בראשי… מה שאני יודע מכאן והלאה הוא עפ"י דברי חבריי שסיפרו לי מה היה עד שהתעוררתי בדשא ליד הרכב.

מה שהיה זה כך; אחרי שהתהפכנו צעקו את השמות של כולם לבדוק שכולם ברכב, ובאמת ב"ה כולם הצליחו בנס לצאת בשלום, חוץ מכמה בחורים שלא יכלו לצאת כי הרגישו כאבים חזקים בגוף. 

הבחורים האלו ומתוכם אני (שאיבדתי הכרה כאמור) נשארו במקומם עד שכוחות ההצלה ומכבי אש הגיע לחלץ אותנו. הרכב התמלא בכריות אוויר, דבר שעזר מאוד לבלום את עוצמת הנפילה. 

צריך להבין שהרכב התקמט, כך שאין לי מילים לתאר את עוצמת הנס…

ומתי אתה התעוררת?

כאמור, כוחות ההצלה הגיעו למקום ממש מהר בליווי משטרה, מכבי אש ואמבולנס, ומיד החלו בפינוי של הבחורים. לבחור שנפצע הכי קשה מכולם הביאו גם מסוק לפינוי.

אני התעוררתי כבר אחרי שרוב הבחורים פונו לבית הרפואה. פתאום שמעתי שמישהו קורא בשם שלי, לא הבנתי איפה אני ומה קרה? הייתי בטוח שאני חולם.. הביאו אותי לאמבולנס, שם הסבירו לי מה קרה, ואיך התהפכנו.. הרגיעו אותי כל הזמן שאני בידיים טובות עכשיו, אמרו לי שכעת מביאים אותי רק לבדיקות לראות שהכל בסדר.

מה היה כשהגעת לבית רפואה?

מיד כשהגעתי, שמו אותי על מיטה בחדר פוסט-טראומה במשך כעשרים דקות. לאחר מכן העבירו אותי לחדר אשפוז אחר רגיל, ובהמשך העבירו אותי לחדר צילום ובדיקות. 

שאלתי את הרופאים מה קורה עם החברים שלי, האם אני יכול ללכת לבקר אותם? והם סיפרו לי שרוב הבחורים בכלל לא כאן, אלא בבית רפואה אחר (יותר קרוב לישיבה) ואני נמצא כאן יחד עם עוד שלושה בחורים (שהיינו במצב קשה יותר) בבית הרפואה הכי קרוב למקום התאונה. 

הרופאים כמובן לא הסכימו שאני אבקר אותם, אלא אמרו שקודם כל יבדקו מה המצב שלהם ושלי ואחרי זה יראו מה קורה. כמה שעות לאחר הבדיקות, הגיעו לבקר אותי ההורים שלי יחד עם הרב שמואל הנדל מהנהלת הישיבה, שלא נח ודאג כל הזמן לנוחות והגשמיות של כלל הבחורים ושלי.

איך התחושה לגלות שעברת תאונה ואתה נמצא פתאום בבית רפואה?

בהתחלה לא האמנתי שאני באמת נמצא בבית רפואה, כל שניה נתתי צביטות לעצמי לגלות שאני באמת לא חולם וזה אמיתי. לאט לאט עיכלתי את זה שאני בבית רפואה והסבירו לי כל הזמן שאני בידיים טובות. את גודל הנס הצלחתי לעכל בהמשך.

איך עבר עליך ועל שאר הבחורים הלילה בבית הרפואה? אפשר לישון אחרי כזה מקרה?

את האמת לא הצלחתי לישון מרוב כל מה שעברתי במהלך הערב הזה, בנוסף, היו לי כאבי ראש וכאבי רגליים שהפריעו לי לשינה, כל זה בנוסף לזה שהייתי מחובר למכשירים, בדיקת דופק לב, נשימה, ועירוי נוזלים לגוף.

כשהגיע הבוקר, פינו אותי למחלקה רגילה, שם הגיעו כל שעה לבדוק אותי, בהמשך הפתיע אותי בביקור לבבי ומיוחד הרב לוי רייצעס מנהל החינוכי של הישיבה, שהגיע להתוועד איתי ועם שלושת הבחורים הנוספים שהיו איתי בבית הרפואה, כשלכל אחד הוא הקדיש זמן מיוחד ודאג לנו לכל מה שאנחנו צריכים.

בהמשך, עשיתי צילום שוב לבדוק האם אני צריך ניתוח ראש היות והיה חשש דימום בראש.

רק בשתיים בצהריים קיבלתי את תוצאות הצילום הנוספים, ולאחר התייעצות הרופאים הוחלט שאני לא צריך לעשות ניתוח ויכול להשתחרר מבית הרפואה. לאחר כמה שעות, בשעות הערב השתחררתי מבית הרפואה יחד עם עוד בחור ששבר את חלק מהצלעות שלו, ונדרש רק למנוחה.

לאיפה יצאת מבית הרפואה ומה עם שאר הבחורים?

אני הגעתי לבית מיד כשהשתחררתי, יחד עם ההורים שלי.

הבחורים שהיו בהסעה השתחררו לישיבה באותו לילה, חוץ מבחור נוסף שהשתחרר איתי, ועוד שתי בחורים שיצאו על הבוקר למחרת.

בבית הרפואה נשאר עדיין בחור שצריך להתפלל עליו, הת' שניאור זלמן הכהן בן אלישבע שמצבו משתפר ב"ה, וגם הוא הולך ומחלים בניסי ניסים.

מה אתה מוסר לגולשים אחרי התאונה?

ראשית כל; ראינו בתאונה הזאת ניסים גלויים, וכפי שהרבי הורה לפרסם את הניסים והנפלאות שקורים איתנו כל יום – בוודאי שאחרי נס כזה אנחנו צריכים כולם להעריך כל רגע שאנחנו נושמים וחיים!

אפשר לומר שאחרי התאונה הזאת, כל הבחורים הבנו וראינו במוחש שהרבי כל הזמן איתנו ואין רגע אחד שאנחנו לבד!

ובהזדמנות הזאת, אני רוצה להודות מאוד לה' על כל הנס הגדול, לרבי מלך המשיח, לכל מי שהתפלל לרפאותנו ועלי, שזה בוודאי עזר ושיפר את המצב. תודה מיוחדת להורים היקרים שלי שליוו אותי כל העת. וכמובן להנהלת הישיבה, שכל דבר שהייתי צריך, השיגו לי, וכל בחור שהייה צריך משהו דאגו לו, הן להביא לו תפילין, אוכל מזין, יחס טוב וכל מה שתמים צריך, מתוך אהבה, דאגה ומסירות בלי נתפסת. 

תודה!

…

צפו: הת' המרואיין מניצולי התאונה בברכת 'הגומל' הבוקר (חמישי) בבית חיינו: