"להיות חייל של הרבי בשטח האש" • חיים שליחות בשדרות

יוסי סולומון, שישי אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת מגזין שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות.

השבוע ראיינו את השליח הרב אשר פיזם שליח הרבי מלך המשיח ומנהל פעילות בית חב"ד שדרות.

הרב אשר, איך הגעתם לשליחות בשדרות? מה הוביל אתכם לשליחות בכלל ולמה דווקא שם?

"אני נולדתי בשדרות כבר, הרבי שלח את ההורים שלי לפה לפני קרוב לארבעים שנה, ככה שהגעתי כבר מוכן, והיה ברור לי בכל ימי נערותי שאני אמשיך את שליחותי פה בדיוק כפי שעשיתי כשהייתי ילד.

כמובן יש משהו פנימי עמוק שהוביל אותי להמשיך בכך, אבל גם בדרך הטבע כשראיתי את ההתמסרות של ההורים שלי והעבודה הקשה שהם עושים ובתור ילד הייתי שותף, אז חוויתי את זה כבר מילדות ולכן המשכתי את השליחות פה גם לאחר שהתחתנתי, כי כאן הרבי שם אותנו – הרבי שם כל אחד במקום שבו הרבי חושב שהוא יכול להועיל והתפקיד שלנו זה לעשות את המיטב רק לא להפריע".

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות, תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות

"כל ההתחלות קשות, אני פחות חוויתי את תחילת השליחות במקום, אבל אני יכול לספר את ההתחלה שלי, כשהייתי ילד זה היה בהחלט מאתגר, הייתי בין הילדים הבודדים בשכונה עם כיפה על הראש וזו הייתה התמודדות לא פשוטה, אבל כל הזמן היינו בעשייה ובהפצת המעיינות החוצה כך שפחות הרגשתי את הבדידות הזו, פשוט כל הזמן פעלתי, אם זה במועדון צבאות ה' שהייתי עושה פעילות לילדים, חלוקת מזון או שיעורים  ושאר הפעילויות שהייתי שותף להם.

ההתחלה הנוספת שהייתה לי היו כשהייתי בגיל אחד עשרה שאז החלו הרקטות וכמובן שחיינו השתנו מהקצה לקצה כתוצאה מזה.

בהיותי ילד לא האמנתי שיום אחד אתחתן ויהיו לי ילדים שיחוו את מה שאני חוויתי כילד, לא עלה במחשבתי שימשיכו לירות רקטות לשדרות, וכמובן שזה משנה את כל החיים והפעילות שלך במקום"

מה הם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק כיום בעבודת השליחות?

"יחד עם אבי וכל בני המשפחה אני מתעסק בכל ענייני הפעילות, אני מנהל את הפעילות והחינוך בעיר, עסוקים מבוקר עד לילה אם זה בדברים שבשגרה או פרויקטים עונתיים בחגים או בשגרה.

אנחנו תמיד משתדלים לפרוץ הלאה והלאה, והדבר המעניין הוא שלפעמים אני יכול לחשוב לעצמי שהגעתי לשיא ואין עוד לאן לפרוץ, ולפתע אתה מגלה שיש עוד הרבה לאן לפרוץ ורק צריך את הרצון והדבקות במטרה ואז אפשר לפעול את זה.

לדוגמה, אם לפני כמה שנים החלטנו שבכל בית בשדרות ובקיבוצים יקבלו שלישית מצה שמורה, לפני כמה שנים כשהתחלנו את זה היה הדבר נראה לנו כמשהו גדול והיום אנחנו כבר עושים את זה כלאחר יד.

בפסח האחרון חילקנו 12 אלף שלישית מצות ולא הרגשנו בכך משהו מיוחד, כך שתמיד אפשר לשאוף קדימה, בטח אם נקשר את זה לעניין המלחמה שלפתע מצאנו את עצמנו בכאוס מוחלט ויכלנו לומר "אני את נפשי הצלתי" אבל בכל זאת בחרנו להישאר בכל הכוח ולעשות פה עבודה שהייתה בבחינת הצלת נפשות הן בגשמיות והן ברוחניות, ברוחניות היה זה כמובן התפילין, הציצית והכיפות ובגשמיות זה היה הבית מרקחת, סופר מרקט, ארגון של שש מאות טון של מזון מבושל שהצלחנו לארגן מידי יום גם לחיילים וגם לתושבים וזה הצריך הרבה כוחות נפש ופיזיים,.

זאת למרות כל העבודה הקשה שהייתה כרוכה בכך ותוך הלוויות הכואבות ואש טילים ומחבלים שהסתובבו כאן משך תקופה ארוכה גם לאחר המתקפה האכזרית בשמחת תורה".

האם יש לכם תכניות מיוחדות לעתיד?

"יש לנו המון תוכניות לעתיד שאנחנו כל הזמן בודקים כיצד ניתן לקדם אותם, אם זה בנושא הפעילות עם הנוער והילדים וגם בעניין בניית שתי מקוואות ממוגנים ברמה הגבוהה ביותר, מקווה לגברים ומקווה לנשים, זה כבר נמצא בשלב אחרון וסופי של קבלת אישורים.

בנוסף, יש גם רצון לפתוח בית ספר שזה יותר מורכב כי בשביל לפתוח כאן בית ספר צריכים שהוא יהיה ממוגן במאת האחוזים וזה דורש עלות של פי ששה מכל מקום אחר בארץ".

תשתף את הגולשים באיזה אפיזודה מעניינת מחיי השליחות.

"היה כחודש לאחר תחילת המלחמה, החלטנו שאנחנו מדפיסים ספר תניא במתחם תחנת המשטרה ההרוסה בשדרות.

כבר התחלנו את ההדפסה, לפתע קופצים עלינו שוטרים ואומרים לנו לזוז מהר, אסור לעמוד פה.

מסתבר שבזמן הקרב על תחנת המשטרה כשפרצה המלחמה, שלבסוף הרסו אותה, נמלט מחבל לביוב ושם אמר לעצמו "התחבא כאן, עד שיבואו אנשים נוספים וארצח אותם", מה שקרה בפועל הוא שהרסו את התחנה והוא נקבר בפנים עם כל חומרי הנפץ שלו.

שאנחנו התחלנו להדפיס את התניא, הגיע השכן שגר בסמיכות לתחנת המשטרה לביתו כדי לסדר משהו, הוא פתח את ברז המים וראה שהמים לא זורמים, הוא התקשר לעירייה ששלחה טרקטור לנסות לפתוח את הביוב, וזה ראינו בעיניים שלנו – הטרקטור פתח את הביוב והוציא גופה של מחבל עם חגורת נפץ, ופתחו את זה ממש ברגע שהתחלנו להדפיס את ספר התניא, כך שרואים מכאן כיצד האוויר של החסידות מנקה את אוויר העולם, וראינו את זה ממש במוחש.

סיפור נוסף שהוא סיפור אישי, סבי מצד אימי הוא הרה"ח אברהם דונין שהיה שליח בתענכים, סבתי מהבית היה ששונקין – הבת של הרה"ח אשר ששונקין.

נולדו להם שלוש בנות וסבי ביקש מהרבי ברכה לבנים, והרבי ברך ביחידות את הבנות ואמר "הבנים אלו התלמידים", אז הבין סבי שבנים ביולוגים לא יהיו לו, אבל התלמידים אלה הבנים.

כשהורי התחתנו, נולדו להם שתי בנות ברציפות ואמי הייתה בחשש שמא הדבר חוזר על עצמו, היא נסעה לרבי ועמדה במשך שעות ארוכות יחד עם שתי אחיותיי הקטנות בתור לחלוקת דולרים, כשהיא הגיעה לרבי היא ביקשה ברכה לבן זכר, והרבי נתן חיוך גדול ואמר "אמן, בקרוב", אני נולדתי בי"ג אייר, המחשבה הייתה לקרוא לי ישראל ארייה לב, אבל כמה חודשים קודם לכן באותה השנה נפטר סבי ר' אשר ששונקין, אז החליטו לקרוא לי בשמו.

חלפו עשרים ושבע שנים, לאבי יש שבת כיתה של קבוצה מ"ב, בה הוא וחבריו נוסעים לשבת בכפ"ח, והוא ביקש שאני אהיה אחראי על העניינים באותה שבת, היות שבאותה שבת הייתה לי יום הולדת, הודעתי שאני עושה התוועדות לאחר התפילה בבית הכנסת.

שעתיים לפני שבת קיבלה אשתי צירים, אז שאלתי אותה "מה נעשה, אם אני הולך לא אהיה כאן כלום", היא החליטה שנפתח איגרות קודש, שם הרבי ענה לאישה שביקשה ברכה ללידה קלה שאם היא תסייע לבעלה בהפצת המעיינות ממילא היא תתברך בכל מה שהיא צריכה, ומכתב שני הרבי עונה לחסיד שיש לו יום הולדת בשבת, וממילא יעשה התוועדות בשבת, וכנראה שחלק מהאנשים שסביבו לא יהיו באותה השבת והתפקיד של בעל היום הולדת הוא לדאוג לא רק לשבת ולדבר אלא שיצאו מהתוועדות הזו בתכל'ס בפועל.

אשתי הבינה את התשובה של הרבי ואמרה לי שהיא נוסעת לבד במונית, כמובן שאני דיברתי עם אמא שלה שפגשה אותה בבית הרפואה, אבל אני נשארתי מתוח כל השבת בשדרות לדעת מה קורה, ומסתבר שבעיצומו של י"ג אייר נולד בני, וקראנו לו כמובן ר' ארייה לייב, הרגשתי שזו הייתה סגירת מעגל וחוב שהיה לנו מול הרבי.

עוד אפיזודה 'מצחיקה' הייתה בסיפור הזה, שחמי הגיע לאסף הרופא בבוקרו של יום השבת, שם הודיעו לו שנולד לו נכד, הוא חזר לכפ"ח כדי לספר את הבשורה הטובה לאבי, כך יצא שכל המשפחה ידעה על כך שנולד לי בן מלבד האבא (אני).

לסיום, מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולכל אנ"ש בצל המלחמה הבלתי נגמרת?

"צריכים לזכור דבר אחד פשוט – אנחנו שלוחים של הרבי וזה אומר שאנחנו חיילים, חייל שנמצא בשטח צריך לפעול, צריך לזכור שהכוחות הם לא מאיתנו אלא מהכוחות של הרבי,  אלא מה? צריך לעמול ולטרוח להוציא את הנקודה הזו החוצה, אבל שאנחנו יודעים שאנחנו הולכים בכוחו של המשלח, ממילא רואים הצלחות גדולות גם בגשמיות וגם ברוחניות.

אנחנו יודעים שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, אז אחת כמה וכמה שליח שהרבי בחר בו בפינצטה שהוא ילך למקום מסוים, אז אם הרבי בחר בשליח הזה דווקא, לא משנה מה הניסיון שיש לו במקום ההוא, הרבי גם נתן לו את הכוחות להתגבר על כך ולנצל את זה למעליותא והכי חשוב שזה לפעול את המטרה העיקרית שהיא קבלת פני משיח צדקנו תכף ומיד ממש".

מערכת מרכז החדשות החב”די – חב”ד אינפו, מאחלת לרב אשר ומשפחתו הצלחה רבה בשליחות היחידה – קבלת פני משיח צדקנו!

צפו בגלריה קטנה מפעילות גדולה: