התעוררות רוחנית שמקיפה רבבות חיילים בשטח

שלום כלפון, בית משיח

להסתער מהרגע להרגע

שטחי הכינוס של חיילי צה"ל בימים אלה, יכולים להטעות את העין ואת הלב. לצד הדריכות וההכנות ללחימה – הרי שהאווירה במקום גבוהה, המוטיבציה בשמים, והחיוכים הפכו לסמלם של החיילים. כולם רוצים להיכנס לעזה ולמוטט את החמאס, כפי שהבטיח ראש הממשלה (ואולי גם יקיים).

איננו רשאים לפרט ציוני מקום, מבחינת בטחון שדה, אבל כן הורשינו על ידי דובר צה"ל לשוחח עם החיילים החב"דיים על מה שכן אפשר לדבר.

כך פגשנו את ר' ישראל בן אגו, מפקד מחלקה בגולני. הוא נכון לקרב, דרוך ומלא אנרגיה.

ישראל בן אגו מכהן כמפקד מחלקה בקבע, בגדוד 13 של גולני. הוא מפקד על כתת חיילים ממחזור 2021 שאמורים להשתחרר בעוד כמה חודשים.

בשמחת תורה הוא היה בביתו עם בני המשפחה, כמו כל המחלקה שלו. כבר באותו יום קיבל 'הקפצה'.

מה עשית באותו שבת?

"בבוקר שמחת תורה היו אזעקות. אחי שגר לידי המתנדב בכיתת כוננות בעיר, אמר לי לפתוח את הטלפון. כשפתחתי, ראיתי מיד הודעה להתייצב. מיד עליתי על מדים ונסעתי לכיוון ראשון לציון כדי לאסוף את הלוחמים שלי. אספתי ארבעה שהמתינו לי שם, ומיד דהרנו לעבר מקום האירוע".

ישראל זוכר היטב את אירועי אותו יום. הוא יכול לפרט כל רגע היכן הוא היה. "הגענו בשעה 11 וחצי בבוקר, אז האירוע התחיל להיות בשליטה מסוימת. כבר הוצבו מחסומי משטרה וכוחות צה"ל בדרכים המובילות. הגענו לאשקלון שם התרכזו הכוחות שהוקפצו. עלינו על שני רכבים אזרחיים ונסענו לעוטף עזה כשהנשקים בחלונות הרכב, מוכנים לכל התקלה.

"בדרך ראינו מחבלים הרוגים רבים. המשכנו למקומות שונים בגזרה, לבסיסים ולמוצבים, וטיהרנו אותם ממחבלים. בחלק מהמקומות היינו צריכים לבדוק שלא נשארו מחבלים או פצועים יהודים".

לאחר שנרגעו מעט העניינים, הועברו ישראל וחייליו לשמירה על קו הגדר הפרוץ, כדי לוודא שלא יהיו חדירות מחבלים נוספות. "במהלך השבוע היינו בתוך 'נמר' (נגמ"ש צבאי מיוחד), שומרים על הגבול. ישבנו 40 שעות ב'נמר', לאחר מכן שלוש שעות הפסקה להתרעננות, ושוב ב'נמר'.

"למרבה הצער, הפלוגה שלנו ספגה אבדה כאשר חייל נרצח וכן כמה נפצעו. עם זאת, חיסלנו בערך כ–40 מחבלים.

"כרגע אנחנו באימונים ובתרגולים, מוכנים חד משמעית לכניסה. אנחנו רק מחכים לפקודה".

איך התחושות? מן הסתם לא קל ללוחמים שנמצאים בשטח?

"בהתחלה הידיעות והתמונות שהגיעו מהשטח הקשו מאוד. שמענו על חברים ולוחמים שנפלו, וזה מכביד. אבל כמפקד התאפסתי במהירות. כולנו נמצאים פה מתוך תחושת מטרה לשמור ולהגן על עם ישראל בארץ ישראל. הידיעה הזאת עוזרת לעבור הקושי. אנחנו נחושים להמשיך בכל הכח".

כמו כל חב"דניק שבכל מקום בו הוא נמצא, יודע שיש לו שליחות – מה הפעילות שלך בימים כאלה?

"בשעות הארוכות בהן ישבנו ב'נמר', מטבע הדברים מדברים ומשוחחים. במצב כזה, הנשמות והלבבות נפתחים. חיילים ומפקדים שלא היית מדמיין, מבקשים פתאום להניח תפילין. כולם מבקשים ציציות. לא יאומן, אבל כל חבילת ציציות שמגיעה, אוזלת במהירות. יש כאן התעוררות גבוהה מאוד להנחות תפילין. אזרחים באים ותורמים תפילין לחיילים. זה לא נגמר בזה – חייל אחד רוצה תהילים כיס שיהיה לו לקראת הכניסה, חייל אחר רוצה חת"ת כסגולה לשמירה, וכן הלאה.

אין ספק שיש התעוררות גדולה, וזה הזמן לפעול על השני. חייל שבזמן רגיל לא היה מתייחס, פתאום מסכים להניח תפילין, או אחרים שמגיעים לתפילות ומשלימים מניין, או השתתפות בשיעורי תורה. רואים עד כמה זה משפיע על המורל של החיילים".

כמפקד, איך אתה משלב את השליחות עם הפיקוד?

"זה הרבה יותר קל. כמפקד, הלוחמים שמתחתיי מסתכלים עלי כדמות לחיקוי ודוגמה. לכן, מה שאני אומר להם, בהכרח ישפיע עליהם. אני בהחלט מנסה כמה שיותר, אם זה לארגן שיעור תורה קצר, להניח תפילין, לתת דברי חיזוק, להשמיע רעיונות חסידיים. חיילים שמעולם לא שמרו שבת, שואלים אותי פתאום 'איך לשמור'. גם כאלה שלא היית חושב שהם בכיוון, באים ומתייעצים"…

תוכל לשתף במקרה מרגש מהימים האחרונים?

שבת האחרונה, פרשת נח, 600 לוחמים נמצאים בתוך מגרש רחב עם שולחנות ערוכים, כולם עם כיפות, מקשיבים בשקט לשיעור תורה של הרב, דבר שמעולם לא קורה בשגרה. אותי זה מאוד ריגש, אתה רואה איך כולם צמאים לתורה. כל המסכות זזות הצידה, ומתגלה היהודי שבפנים.

חייל ממלא פקודה, אבל בכל זאת – מה הציפיות שלך להמשך?

אני מצפה לחזור לגוש קטיף. גם אני ממגורשי גוש קטיף, ומבחינתי לפתוח בית חב"ד חדש בגוש קטיף או בעזה. עם זאת, מה יהיה בהמשך – זו לא החלטה שלי, ואני מבצע את המשימות שיטילו עלי, אבל אם יחליטו ליישב את גוש קטיף מחדש, אפתח שם בית חב"ד. אבי היה שליח ב'עצמונה' תחת הרב יגאל קרישנפט שהתגורר בנווה דקלים, ואנחנו בהחלט מחכים לחזור.

ה'ביחד' של כל החיילים כאן, בהחלט נותן כוח נפשי ופיזי להתגבר על החששות

גם ר' מיכאל בושושה, לוחם באוגדה 99 בצנחנים, ממוקד לקראת המטרה הצבאית שלפניו. בזמנים כאלה, אין 'עיגולי פינות'. הוא דרוך ונכון לקרב.

הוא נקרא להתייצב למחרת יום הדמים, בבוקר של יום ראשון. "נקראתי אז להתייצב, ומאז אנחנו מתכוננים לכל התרחישים", הוא אומר. "היחידה שלנו מתכוננת גם למקרה של מלחמה בגזרה הדרומית וגם בצפונית. התחושות גבוהות והמוראל גבוה. כמה שהמצב אליו הגענו הוא הזוי, ככה האחדות היא למעלה מכל הציפיות".

הוא מודה שיש לא מעט חששות. המצב לא פשוט. "להגיד שאין חששות – זה יהיה שקר; אבל בזכות ה'ביחד' של כל החיילים כאן כפי שמעולם לא ראינו, זה בהחלט נותן כוח נפשי ופיזי להתגבר על החששות והמכשולים. העורף מחזק אותנו וגם אנחנו מחזקים אחד את השני. אצלנו בגדוד זה מגיע לאחר חודש של תעסוקה מבצעית. בקושי הספקנו להיפרד, וכבר נפגשים שוב בנסיבות כואבות".

כחסיד חב"ד, אתה מנצל בוודאי את ימי ההיערכות לשליחות בקרב החיילים. תוכל לספר על כך?

"בהחלט. קיבלתי מאחד השלוחים עמו אני בקשר, קרטון של חת"ת ונרות שבת, ואני מחלק את זה ללוחמים לשמירה והגנה. אני גם דואג להניח תפילין עם הלוחמים שאיתי ומחזק אותם.

"הדברים הללו חשובים לא פחות מתרגילים צבאיים, שכן החמאס מנסה להילחם גם פסיכולוגית; הוא מנסה לתקוף את הנפש באמצעות סרטוני הפחדה. יש חיילים שהדברים עלולים להשפיע עליהם, אבל מתחזקים ככל האפשר על ידי האחדות ועל ידי לימוד התורה.

"אני כשלעצמי התייעצתי עם המשפיע שלי, והוא נתן לי עצות איך להתגבר על החששות, על ידי החלטות טובות ולימוד תורה כמו גם על ידי עזרה לחיילים שמסביבי. זה בהחלט מחזק.

"לפני שבועיים למדנו בחומש על הטוב והרע, או כמו שכתוב בקהלת 'זה לעומת זה ברא אלוקים'. כנגד הגזרה הרעה שנחתה עלינו בשמחת תורה, יש את הדבר הטוב שמקביל אליו. אנחנו נמצאים כרגע בהתעוררות רוחנית של כל עם ישראל; אנחנו חשים באותו טוב שמציף אותנו, לעומת הרע שגילינו כאן לאחרונה.

"למה היינו צריכים לעבור את כל זה? אין לי מושג, אבל את הטוב עוד נראה, וביתר שאת. אירועי הדמים עוררו את ה'יחידה' שבכל יהודי. כל המלחמות של 'שמאל' ו'ימין', כמעט נעלמו. כולם מאוחדים. יש מעל 300 אחוזי גיוס, עובדה שהיא מעל ומעבר לכל הציפיות של ראשי הצבא".

איזה דבר, אתה לוקח מתוך המצב הנוכחי?

המסר שלי לכולם הוא: לא לפחד! אנחנו ננצח! החמאס הולך לשלם ביוקר על מה שעשו. הישועה שתבוא לעם ישראל, תהיה בכפליים. אני מאמין שכאשר נצא מהאירוע הזה, אומות העולם יפחדו מאיתנו כמו בזמן יציאת מצרים כפי שכתוב "חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום אלי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען". ההתגייסות האדירה של עם ישראל לחיילים, האחדות הנפלאה שיש בין כולם, זה לא דבר מובן מאליו. האמת מתגלית במלוא הדרה – שאין הפרדה אמיתית בין שבטי ישראל.

"אם יש משהו שעלינו להבין מכל הסיטואציה הזאת זה ש'אין עוד מלבדו'! כפשוטו. איך חבורה של נאצים מארגון טרור קיקיוני, מצליח לתעתע בצבא מהחזקים בעולם. ומצד שני – איך בצורה ניסית, בתוך כמה שעות הצבא השתלט על המצב, מה שמלמד אותנו על הנהגה שלמעלה מהטבע. כל מה שאנחנו חווים זה חלק מהתהליך לגאולה, וההכרה באחדות ה'.

"ולסיום, יש לי מסר דווקא לצבא והממשלה: לעשות הדברים בשיקול דעת ובזהירות ולא מתוך פזיזות. כפי שהרבי מלך המשיח אמר (ראיתי בסרטון שהופץ לאחרונה) שצריך להפוך את המקום לתל חרבות לפני שמכניסים לשם חיילים. אני מקווה שכך אכן יפעלו. חייו של חייל יהודי הוא עולם ומלואו, ואסור להעמיד אותם בסכנה לחינם".

מאחל הצלחה לכל החיילים – חוץ מליחידה שלנו

ר' יאיר דנסקר, משרת ביס"ר (יחידת סריקה). במסגרת תפקידו, הוא והחיילים שעמו צריכים לחפש הרוגים בשטח לחימה במקרה של אבדות, ולהעביר אותם לידי אנשי הרבנות הצבאית לזיהוי, קבורה וכו'. היס"ר פועל יחד עם פלוגה של רפואה; "כשיש פצועים, הם מקבלים אותם, וכשיש חללים זה בטיפול שלנו", הוא מסביר.

בשבועיים האחרונים, היחידה שלו היתה בכל הקיבוצים בהם נספו כל כך הרבה קדושים הי"ד. הם ביצעו סריקות בבתים, במטעים ובכל מקום בו הייתה אפשרות למציאת חללים. "אנחנו אוספים אותם ומעבירים אותם לזיהוי חללים. מפאת רגישות העניין – הוא מגלה – לא אוכל לפרט, אבל מה שהמחבלים עשו, זה זוועות בלתי אפשריות. חברים שלי יוצאים מפה פצועים לכל החיים".

ובכל זאת בכל בוקר אתם קמים למלאכת הקודש הזאת…

"זו עבודת קודש, וגם כי אין משוגע אחר שיעשה את זה. נדרשות לכך תעצומות נפש גבוהות".

כעת, עם סיום איסוף הקדושים, יאיר והיחידה נמצאים בהכנה לירידה לשטחי כינוס, ובאימונים לקראת ההמשך.

איזו פעילות חב"דית, אתה עושה עם החיילים?

"מיד כשהגעתי לפה, דאגתי למשלוחים של ציציות. אני מחלק 'כרטיסי משיח' ו'תפילת הדרך' ללוחמים שיהיה להם לשמירה.

"מטבע הדברים, בהיותי חב"דניק עם זקן, כובע וכיפת 'יחי', חיילים רבים ניגשים אלי, וכך נפתחות שיחות בענייני אמונה וביטחון. אני משתדל להניח תפילין לכמה שיותר חיילים. אנשים בהחלט נפתחים לזה הרבה יותר מבעבר. יש גם מנייני תפילה אליהם מצטרפים חיילים רבים".

תוכל לספר על רגע מעניין שהיה לך?

"בליל שבת ישבנו כמה חיילים, מכל החוגים והקבוצות בעם ישראל, לשיחה משותפת. הגענו כולנו להבנה הזאת שאנחנו כולנו פה ביחד, וכל המחלוקות לא רלוונטיות. גם כשנסיים את כל המערכה, הוויכוחים הישנים כבר לא יהיו רלוונטיים, ובוודאי שלא יפלגו בינינו".

איך המורל בקרב החיילים?

"אין זה סוד שכולם כבר רוצים להיכנס לעזה ולהתחיל 'לעבוד'; כולם חדורי מטרה ללחום ולשרת, כל אחד במסגרת תפקידו. אני מקווה שינצלו את המומנטום לפעולה ניצחת. אני מאחל לכולם הצלחה גדולה – חוץ מליחידה שלנו, שתשאר ללא עבודה"…

הרבי שלח אותי ללבנון

לפגוש את הרב יוסי פרבר, רב חטיבה 9 בגולני, זו תמיד הבטחה לפגישה מלאת אנרגיה חיובית. הרב פרבר מכהן כרב החטיבה בדרגת רב סרן (מיל').

מה הן דרישות הפעילות שלך מול החיילים?

התפקיד של החטיבה שלי הוא בגבול הצפון כרגע. במסגרת תפקידי כרב החטיבה, אני מרכז פעילות של אלפי חיילים בנושא דת. אני אחראי על כל הרבנים בשרשרת הפיקוד מתחתיי, אחראי לאספקה של צרכי הדת, על טיפול החללים לא עלינו, וגם על תפקוד וניהול שוטף של החטיבה והלחימה.

בשגרה שלך אתה שליח במסגרת ניהול סדנאות למידה לילדי ישראל. מה השליחות שלך כרגע?

השליחות מתחלקת לכלל ולפרט. במסגרת הכללית – הצלחתי לחלק אלפי ציציות, אספקה של הרבה זוגות תפילין ומזוזות למוצבים השונים. חלק השגתי מתרומות פרטיות וחלק מתקציב של הרבנות הצבאית. יש גם לא מעט גופים שעוזרים לנו מאוד: בית חב"ד תפן של הרב קותי מיודובניק; הרב דוד פרסמן בא וכתב עם החיילים אותיות בספר תורה, ומכון 'אסנט' בצפת שתורם רבות לסעודות השבת – מה ש'מרים' לגמרי את האווירה. גם ניידות חב"ד מגיעות לכאן, בית חב"ד הרצליה, ועוד רבים.

העבודה שלי במישור הפרטי מתרכזת בעיקר במפגש עם המפקדים והחיילים אחד על אחד. ישנן שיחות רבות ומעמיקות נוכח המצב.

תוכל לשתף אותנו בסיפור מיוחד מהתקופה האחרונה?

בהחלט. עד לפני שנתיים הייתי רב בגדוד תותחנים. בהגרלה שהתקיימה בבית הכנסת בו אני מתפלל בנוף הגליל, זכיתי בדולר של הרבי. על הדולר נכתב: "נתקבל מידו הקדושה של כ"ק אדמו"ר שליט"א, התוועדות יום א' פרשת פנחס, י"ב תמוז תשמ"ב, שחולק על ידי הטנקיסטים, על מנת לתת את תמורתו ובהוספה, לזכות החיילים והמלחמה בלבנון".

חצי שנה לאחר מכן ביקשו ממני בצבא לעבור לשרת כרב בחטיבה 9. שאלתי אותם לגבי הייעוד של חטיבה 9, ואמרו לי 'מלחמה בלבנון'… מיד אמרתי שאני מקבל את התפקיד – שהרי את השליחות מהרבי לשם, קיבלתי כמה חודשים קודם…

כעת, עם תחילת המלחמה, הבאתי את הדולר לחמ"ל המבצעים ותליתי אותו על הקיר יחד עם תמונה של הרבי. סיפרתי לחבר'ה בחמ"ל את הסיפור. הקצינים התרגשו מאד. אחת הקצינות סיפרה לי לאחר מכן, כי באחד הימים היא באה לשתות חלב לאחר שאכלה בשר, אך תמונת הרבי בחמ"ל השפיעה עליה, והיא נמנעה מכך…

אין לי ספק שהדולר הזה של הרבי הנמצא במוצב הקידמי בגבול לבנון, יגן על החיילים שלא ייפגעו ולהצלחה שלנו במלחמה.

בשבת האחרונה הייתי באחד המוצבים בהר דב. ביום שישי הגיע חייל לעמדה בה הנחתי ציוד לחיילים. הוא לקח כיפה והניחה על ראשו, ולאחר מכן עלה לשמירה באחד המוצבים. דקות ספורות לאחר מכן, המוצב שלו ספג מספר טילי נ"ט ממחבלי חיזבאללה, ואף חייל לא נפגע! החייל סיפר לי שהיה כל כך קרוב לנקודת הפגיעה, עד שניתז עליו בוץ כתוצאה מהירי. למרות זאת, הטיל לא פגע בהם ואפילו לא רסיסים… "אני מרגיש שזה בזכות הכיפה ששמתי כמה דקות קודם לכן", אמר לי החייל.

ובכלל, החיילים נמצאים בהתעוררות גדולה. הם מבקשים להניח תפילין, לשמוע דברי תורה, לשים ציצית, ועוד. בשיחות שיש לי עם חיילים, אני מעודד אותם ומאיר להם פנים. אי אפשר שלא להיווכח בהשפעה עליהם. אתמול הייתה פה במוצב כתיבת ספר תורה לזכות החיילים. קצינים שבחיים לא הייתי מדמיין שיכתבו, התחברו בצורה מדהימה, והתרגשו מאוד.

בהשגחה פרטית מופלאה – בעקבות הלחימה בגזרות שונות ועומס חיילי המילואים, ישנם לוחמים שנשלחים לישון בקיבוצים ובמושבים שונים. כחלק מהשליחות שלי במסגרת הסדנאות לילדים להכרת חגי ומועדי ישראל, יש לי היכרות רבה עם אנשים במקומות האלו, וכך אני מחבר אותם עם הלוחמים בשטח, והללו דואגים להם למה שצריך.

מה ההרגשה שלך לקראת הימים הבאים?

לוחמים לא חסר. על החסידים של הרבי להתגייס למשימה בקירוב, בעידוד ובחיזוק המורל בקרב החיילים – כל אחד בתחומו וביכולותיו. חשוב שתהיה התגייסות רוחנית כדי לעזור לחיילים. הם רק מחכים לזה".

ההתעוררות הרוחנית בקרב החיילים הפתיעה גם אותי

לסיום שוחחנו עם ר' שובי גרוזמן, מפקד מחלקה בגדוד שריון, בדרגת סרן.

כמו הרב פרבר, גם הרב גרוזמן ממוקם בימים אלה בגבול הצפון, נכון לכל התפתחות צבאית. "לאחר מה שקרה בדרום, צה"ל נערך בכל הגזרות, ומציב קווי הגנה בכל הגבולות", אומר הרב גרוזמן.

"משמחת תורה הגיעו הטלפונים לארגן את המחלקה. התחלתי להרים טלפונים לחיילים, את חלקם היה צריך להביא מחו"ל. לאחר הכנות מתאימות, התמקמנו בגזרה הצפונית. בינתיים מתאמנים ושומרים על מוכנות צבאית גבוהה.

כחסיד חב"ד, מה הפעילות בתחום המבצעים?

אנחנו עושים פה הרבה הנחות תפילין, חילקתי לכולם חת"ת מיקרופילם לחיילים כסגולה לשמירה והצלה. החיילים נמצאים בהתעוררות של ממש. אני כמובן עורך שיחות רבות עם חיילים, ומשפיע איפה שאפשר. יש פה גם לא מעט שלוחים שבאים לפעילות.

תשתף במשהו שתפס אותך?

לפני כחודש היינו המפקדים באימון, וכמובן שהיו שם מפקדים מכל הקשת הפוליטית. באותם ימים הסערות התקשורתיות והפוליטיות בארץ ישראל היו בעיצומן, וזה בהחלט הורגש בשטח. היו לא מעט ויכוחים וריבים בין המפקדים. כעת, בעת צרה, כולם נכנסים מתחת לאלונקה אחת; זונחים את ההשקפות והמחלוקות ונלחמים מול האויב המשותף. זה מחלחל לכולם ומאחד מאד. ההבנה היא שאנחנו אחים, ואסור למחלוקות לפלג אותנו. יש פה לא מעט מפקדים שהיו ממש רחוקים, ועכשיו הם קרובים ופתוחים לשמוע ולקבל.

כך גם מול החיילים; בעבר, כשהייתי רוצה לחלק חת"תים, היו מסרבים בנימוס. היום כולם רוצים, ושמים את זה בתיק ציוד שלהם. אני נותן לרבים מהם כסף כ"שליח מצווה" לתתו לצדקה בסיום המלחמה, והם מניחים אותו מתחת לסוליה בנעל, לשמירה והגנה. רבים מהם גם משתתפים בשיעורי תורה שונים. לא מעט חיילים שהיו 'לא בכיוון', הגיעו אלי בימים האחרונים על בסיס יומי בבקשה להניח תפילין ולשמוע דברי חיזוק.

כשאזרחים מביאים להם אוכל, לא מעט חיילים מתעניינים פתאום אם זה "חלק" ומה הכשרות של זה, דברים שלא הייתי מדמיין…

מסופר על אחד מחסידיו של הרבי המהר"ש, גביר, שנהג לבוא לליובאוויטש כל פעם בלבושו החסידי, בעוד שבמסעות העסקים שלו היה לובש בגדים מודרניים. שנה אחת החליט להגיע לליובאוויטש עם הלבוש המודרני שלו. שאל אותו הרבי לפשר העניין, והחסיד השיב שלא רצה להיות עם שתי זהויות, ולכן החליט להגיע לרבי כמו שהוא לבוש כל השנה. ענה לו הרבי: האמת היא שבכל השנה אתה לבוש כשחקן, וכשאתה מגיע לרבי אז מתגלה האמת שבך, חסיד…

את זה רואים על החיילים. בימים אלה מוסרות כל המסכות, ומתגלית הנקודה האמיתית שבהם – יהודי מחובר לאלוקות.

לסיום, יש מסר שרצית להעביר לקוראים?

חסידי חב"ד ברוך השם דואגים ומסייעים רבות לחיילים, אבל יש משהו שפחות שמים לב אליו: נשות המילואימניקים. הבעלים הלכו לשרת בצבא, והן נותרו מאחור, צריכות להתמודד לבד עם הילדים ועם הפרנסה וכו'. לכן, אם יש יכולת בידי נשות חב"ד לעזור להן בעזרה עם ארוחות חמות, עזרה עם הילדים – או אפילו סתם מילים חמות וחיוך מלבב, זאת תהיה עזרה גדולה מאוד.