מתפללים רווחים • רשמים מראש השנה אצל הרבי

שרגא קרומבי, חב"ד אינפו

כנראה שבכל זאת התפללתי טוב בראש השנה הקודם, כי סוף סוף זכיתי להיות אצל הרבי בראש השנה. מאז שיצאתי לשליחות לפני חמש עשרה שנים, לא זכיתי להיות כאן בחגים, ובשנים האחרונות שוב ושוב אמרתי לעצמי שבעז"ה "בשנה הבאה" אמצא לעצמי מחליף ואסע לרבי, אלא שרצונות לחוד ומעשים לחוד, וזה לא היה אפשרי. באה הקורונה ושיבשה את העולם. הסטודנטים נותרו בבית, כך שלא היה עבור מי לקיים מנין בבית חב"ד, ואני קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב ושמתי פעמיי לבית רבינו שבבבל, בית חיינו – 770.

נו, לפחות דבר טוב אחד כבר יצא מהקורונה הזאת…

*

בליל ראש השנה, ההרגשה מוזרה במקצת. כמעט שום דבר איננו כפי שאנחנו מכירים. ראשית, כמעט כולם חובשים מסיכות, ובכניסה עומדים המנקים ומציעים מסיכות לאלו שלא הביאו איתם. שנית, הגבאים שינו את הסדר המוכר של הזאל הגדול, ופתאום "עליונים למטה, ותחתונים למעלה", וכל מקומות הישיבה הועברו למרכז (דהיינו לאזור המכונה "המכבסה"), ואילו מקום העמידה הועבר לצדדים. אבל כל זה מתגמד לעומת העובדה שלראשונה בראש השנה בליובאוויטש, אין דחיפות ויש מקום לכולם. הזאל אמנם די מלא, אבל לא עמוס, וניתן לעמוד ברווח, ואולי אפילו למצוא מקום פנוי של אחד מתושבי השכונה שקנה מקום אבל החליט לא להגיע לתפילה.

אני מסתכל סביב ומרגיש את התקיימות דברי המשנה "הרי אני כבן שבעים שנה". לא שפתאום אני מבוגר יותר, אלא שכמעט כל הנוכחים צעירים ממני… רוב הקהל זה בחורים תלמידי הישיבה, מעט אורחים, והשאר אנ"ש תושבי השכונה שלא ויתרו. בתפילות הבאות המצב הולך ומשתנה, וביום ראשון, לתקיעות, נראים כבר רבים מאוד מתושבי השכונה, והטליתות מכסות שוב את רוב אזורי הישיבה.

ב"ה נכון לעכשיו, למרות גילוי מקרים נוספים של קורונה בשכונה, נראה שלא מדובר בהתפרצות של הנגיף, אך הקהל משתף פעולה בחבישת מסיכה, מי בגלל החשש ומי בקבלת עול – לשמוע בקול הרופאים, ובפרט לשמוע להוראות רבני השכונה.

שבת בבוקר, בפנים מתחיל המנין, ובחוץ מתקיים מנין נוסף עבור אלו שרוצים להתפלל קרוב לרבי אך מעדיפים להישאר באויר הפתוח. אני רואה את השמש ר' יוסף יצחק קרץ – האיש והאגדה, עומד שליח ציבור, ולא יכול של להתפעל מהמסירות שלו למען בית חיינו. כאן המקום לומר לו יישר כח על העבודה לילות כימים בשבועות האחרונים כדי שאנ"ש והתמימים יוכלו להתפלל אצל הרבי בראש השנה. מי שיודע מעט ממה שהתרחש מאחורי הקלעים, יודע כמה עבודה הוא השקיע ועד כמה קשה להיות במקום שלו – ללכת בין הטיפות בין כל הדרישות המנוגדות, ולהביא לכך שכולם יהיו מרוצים עד כמה שניתן.

יום ראשון, תקיעות אצל הרבי. ר' נחמן שפירא תופס את מקומו של ר' שלמה מג'סקי ומזכיר את ענין קבלת המלכות. הקהל מנגן את ניגוני רבותינו נשיאינו, וכשמגיעים לדור השביעי, מתפרצת מאליו שירת "יחי אדוננו", וחדווא תקיעא בליבאי מסטרא דא, על הזכות להיות אצל הרבי, אך בכיא תקיעא בליבאי מסטרא דא – עד מתי?!

הבעל תוקע אומר את הברכות וקולו נשנק. הוא מנסה לתקוע אך הקולות לא יוצאים, כאילו השופר עצמו מסרב לקבל את העובדה שעוד ראש השנה חולף לו, ועדיין לא בא… לבסוף נשמעות התקיעות, אבל הן אינן חלקות אלא מקוטעות וצרודות, כמו קולו של חסיד הנשנק מבכי…

אחרי מנחה ותשליך, בצינת הערב, התאספו בניו של הרבי להתוועדות קודש על שדירת איסטערן פארקוויי. מקומו של הרבי הוכן על שביל הגישה, גם הכיסא האדום הוצב, ומסביב פרמידות של חסידים ותמימים, מנגנים את הניגונים שהרבי לימד.

הכוכבים החלו להאיר זה מכבר, אך ההתוועדות נמשכת. עוברי אורח שאינם יהודים מתעדים את המראה המיוחד, אבל הנוכחים כמו לא שמים ליבם, והם מבקשים ומתחננים, שאחרי שבלית ברירה התקיים בנו "משתחווים רווחים", נזכה לגאולה השלימה, וביום כיפור נזכה ל"עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", בבית המקדש השלישי, והרבי בראשנו.