זיכרון להולכים: ר' חיים אליעזר גורביץ ע"ה

ר' חיים אליעזר נולד לר' מענדל דוד גורביץ בשנת תרס"ב בקאליסק, ונפטר ביום ז' בכסלו תשל"ג. הוא מיוחס לשל"ה הקדוש, ואביו היה אחד מהדמויות החסידיות במקום מגוריו.

למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש והיה מטובי התלמידים וגאון עצום. היה בקי במסכתות הש"ס בעל פה, והכיר את הסוגיות לעומק. במשך מספר שנים שימש כמשגיח בנגלה בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש על פי מינויו של מייסד הישיבה, הרבי הרש"ב ובנו מנהל הישיבה, הרבי הריי"צ. כשגלתה 'חצר ליובאוויטש' לרוסטוב עבר ר' אליעזר יחד עם הישיבה.

נשא את מרת נחמה דינה, וביתם היה מלא באורחים תדיר, למרות הדוחק הרב בו חיו.

על משמרת היהדות ברוסיה:

בתקופה בה השתוללו הקומוניסטים ואסרו שמירת תורה ומצוות מסר ר' אליעזר את נפשו על קיום כל המצוות, וחינך כך את תלמידיו. בגלל שמירתו העיקשת על שמירת השבת והימנעות מלעבוד בה, נאלץ לעבור תדיר בין עבודות.

מסר את נפשו על חינוך הילדים, וכך חינך וחיזק את תלמידיו. בנו שלום בער למד בבית, ונמנע מללכת לבית הספר הממלכתי עד לגיל תשע. באחד הימים פרצו פקידים לביתו, והזהירו כי אם לא ישלח את ילדו לבית הספר יקחו אותו בכוח ויעבירו אותו למוסד. מאז הלך הילד, אך נמנע בשבתות וחגים בתירוצים שונים. אחרי תקופה ממושכת גילתה מורה יהודיה בבית הספר כי שלום בער לא מגיע בשבתות והלשינה, מאז התחיל ללכת גם בשבתות, אך נמנע מחילול שבת.

בצבא הרוסי:

במלחמת העולם השנייה גויס לצבא הרוסי, ולמזלו לא היה כשיר לקרב, ונשלח לעיר אופא שבאוראל לשמור על תחנת החשמל האזורית. בתפקיד זה החזיק במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. בשבתות היה הולך מרחק שלוש שעות הליכה לבית הכנסת שם ארגן מניין תפילה עם היהודים המקומיים.

בסוף המלחמה חזר לביתו, שהיה אז במוסקבה, שם התעסק בחינוך ילדי ישראל. באותה תקופה יצאו קבוצות גדולות של חסידים מרוסיה באמצעות דרכונים פולניים מזויפים, ובנו שלום בער הציע לבני המשפחה לנסות את האפשרות. אך ר' אליעזר ואשתו פחדו שמא ינקמו השלטונות בבני המשפחה שלא יצליחו לצאת.

במוסקבה הצליח להחזיק במשך שנתיים בהם היה תחת מעקבים של אנשי הבולשת. כשהתחיל להרגיש בכך ירד למחתרת, וברח מביתו אל קרובי משפחה, אצלם הסתתר. לאחר כמה חודשים של חיים במחתרת חזר לביתו להמשיך את שגרת החיים, וזמן קצר לאחר מכן בדרכו לבית הכנסת לתפילת שחרית נעצר.

במשך מספר חודשים נחקר בעינויים, ונגזרו עליו עשר שנות גלות במחנה עבודה בסיביר.

אחרי מותו של סטאלין בתשי"ג קיבלו אסירים פוליטיים רבים שחרור, וביניהם ר' אליעזר, לאחר יותר מתשע שנים במאסר.

שנותיו האחרונות:

בשנת תשט"ז חזר לביתו במוסקבה שבור ורצוץ. בעקבות המאסר נאלץ להפסיק את עיסוקו בחינוך ומלמדות, אך כלפי עצמו המשיך להתנהג כיהודי כשר ולקיים את כל תרי"ג מצוות.

לפני חג הפסח, בגיל שבעים, שימש כמשגיח במאפיית מצות מחתרתית שהתנהלה במוסקבה. אחריותו שם הייתה רבה, ועבודתו קשה. העובדים במקום לא היו אכפתיים כלפי ההלכה, ורק רצו להכין כמות גדולה, כי משכורתם הייתה לפי כמות המצות. בשל כך סבל ר' אליעזר רבות, ונאלץ להתווכח איתם מידי יום. לעבודתו היה יוצא בשש בבוקר, וחוזר לאחר חצות הלילה, כשהוא שבור.

העבודה גרמה לו ייסורים רבים ועוגמת נפש רבה, ובלילה הראשון של ליל הסדר רגעים ספורים לפני שהתחיל את הסדר כשספר בידו, התמוטט עקב אירוע מוחי.

בעקבות האירוע חצי הימני של גופו השתתק, ותקופה ארוכה הרגיש רע מאוד. בבית הרפואה קבעו הרופאים דיאגנוזה שבגופו שוכנת המחלה הארורה יותר מששה חודשים, ולפי קביעתם לא היו לו סיכויים לחיות יותר משבועות ספורים. הדיאגנוזה לא הייתה וודאית, כי בשל השיתוק בגופו מסוכן היה לעשות צילום ולהוכיח את השערת הרופאים. רק כאשר השתפר מצבו וניתן היה לעשות את הצילום התברר כי הרופאים טעו, וכעבור זמן קצר השתחרר לביתו.

בשנת תשל"ב הגיש בקשה ליציאה, את האישור קיבל בחג הפורים אותה שנה, והיציאה בפועל הייתה ביום י"א בניסן.

בערב פסח תשל"ב הגיע לארץ ישראל ושוכן במעון העולים שבכפר חב"ד. גופו המשותק הסב לו קשיים רבים במהלך ההתאקלמות, תשעה חודשים לאחר שהגיע לארץ נפטר ביום ז' בכסלו תשל"ג, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים.

נלקח מתוך חבדפדי"ה