יום ראשון – יום הנסיעה חזרה לארץ הקודש.
קמנו בחיות מחודשת ליום מנוצל כראוי, הזדרזנו לטבילה במקווה ומיד עברנו לסדר חסידות ב770, כיאה לסדר חסידות האחרון ב770. לאחר הלימוד, התארגנו לקראת תפילת שחרית מרוממת. הזדרזנו לארגן מזוודות, לקנות גם קצת ממתקים למשפחה (ורק לוודא שלא עברנו את ה23 קילו…).
חזרנו לתפילת מנחה ב770 והתיישבנו ללמוד שיחות של הרבי בסדר מיוחד ב770. רגעי הפרידה מבית חיינו קשים. מודיעים לנו שהאוטובוס מגיע עוד מעט ואין ברירה. יוצאים באיטיות, וכמובן נעצרים לריקוד חסידי בקדמת בית חיינו 770.
צעדנו לכיוון הדירה. האוטובוס כבר מחכה לנו שם, ואנחנו רצים להוריד את המזוודות. עם עלייתנו לאוטובוס קבלנו בשורה משמחת מהרב רוזנברג ששידך את בתו בשעה טובה ומוצלחת.
הרב רוזנברג עבר עם כולנו על תובנות, חוויות ומסקנות מהנסיעה שזה עתה מגיע לסיומה. זה היה רגע מאוד מרגש, נזכרנו בכל פרט ופרט שעבר עלינו והרגשות שהרגשנו.
לקראת הטיסה לארץ הקודש, דאגו לנו ללחמניות וסלטים. ארזנו לעצמנו ועלינו על האוטובוסים בדרך לשדה התעופה.
הטיסה הייתה לעילא ולעילא (הרגשנו בשמיים…) הבחורים ניצלו את הזמן לשינה ומנוחה, וללימוד שיעורים היומיים, לקראת הנחיתה התפללנו תפילת שחרית במטוס וגרמנו לקידוש ה'.
נחתנו, ובסמוך לנחיתה, התפללנו תפילת מנחה בשדה התעופה.
נסענו לישיבה עם כוחות מחודשים, שם חיכו לנו כל התמימים בשירה וריקודים לרגל חזרת הנציגים של כלל תלמידי הישיבה.
תפילת מעריב בישיבה ביחד עם כלל הבחורים.
כינוס מיוחד של "ברוכים הבאים" אותו הנחה הרב קסטל ובו דיבר נציג מכל שיעור והתלמידים השלוחים. הרב רוזנברג סיכם את תחושותיו והרגשנו שדבריו מבטאים את תחושות כולנו.
כעת הגיע הזמן לפרוק את החבילות הרבות.
כבר נראה לכול שהמסע נותן בי ובחבריי את אותותיו. אין ספק שהמסע ייחרט לנצח.