יום ראשון, השעה 2:00 בלילה והמכון החסידי טכנולוגי כמרקחה. אוטובוסים מונעים, תלמידים מעמיסים ציוד, אחרים מתמקמים באוטובוס, רמים, מדריכים, אנשי צוות, כולם יחד מתחילים את מסע החורף של המכון החסידי טכנולוגי.
מדובר במסע בן שלושה ימים מהמכתש לערבה, ללא מושב או עיר בדרך, ללא קליטה וללא אפשרות לנטוש באמצע. כדרכו של המכון החסידי, אין טיול או מסע ללא ערך מוסף, וסך הערכים במסע שכזה אף עולה על יציאות אחרות במשך השנה. ערך ההתמודדות במצבי קושי, הן מול עצמי והן מול סביבתי, ערך העזרה והנתינה לאחר, ערך ההכרה במעלותיי שלי ובמעלות זולתי, ערך העשייה למרות שזה קשה ולא מסתדר כל כך בשכל, או בלשון החסידות – אתכפיא, אהבת ישראל, קבלת עול, התבוננות ועוד. ערכים אלו לא מבוטאים רק במסע קשה ומפרך, אלא גם בהתוועדויות אל תוך הלילה, הנערכות בלב המדבר, עם סיר 'פויקה' ולב שפתוח לשמוע, לקבל ולהכיל.
את המסע ליווה גי'פ מיוחד שעליו הועמסו אוכל, שתיה וציוד נוסף, וכמובן, גולת הכותרת – מכל פלסטיק ענק, ששימש את התמימים לטבילת בוקר בלב המדבר הצחיח. התלמידים והצוות שהשתתפו במסע, חזרו לאחר 3 ימים למכון החסידי טכנולוגי, עמוסים וטעונים בכוחות מחודשים לקראת ההמשך.
אפיזודה מרגשת אירעה באמצע המסלול, בלב המדבר, כאשר התמימים מצאו מטייל שמעולם לא הניח תפילין עד כה. לאחר מספר שכנועים הבחור הסכים להניח, והתמימים ערכו לו במקום חגיגת בר מצווה כיאה וכיאות.
המסע כולו אורגן ונוהל על ידי התמימים ובראשם הת' מנחם מענדל הכט, הת' יענקי כהן, הת' לוי גבאי והת' יעקב שיינברגר, הת׳ יוסף יצחק שייקביץ, נתי, יוסף אליצור, הת׳ אריאל גלט, הת׳ שימי סגל, הת׳ מנחם מענדל אופנר, הת׳ מנחם מענדל מוטולה, הת׳ מנחם מענדל לחיאני.