הצייר החבד"י במונולוג לרגל י"א ניסן

בזמן שכולם היו עסוקים אמש בבחירות, הצייר החבד"י שניאור ליפסקר ישב וחשב איזו מתנה יוכל לתת לרבי לקראת י"א ניסן.

"הבנתי שאני רוצה וצריך להשתמש בכישרון שלי כדי לעשות טוב, אז בחודשים האחרונים התנדבתי בבתי רפואה וציירתי ושימחתי ילדים חולים, עכשיו כשי"א ניסן מגיע, לא היה לי ספק איזו מתנה אני רוצה להעניק לרבי: עשרה עותקים של הציור שלי של הרבי, יוענקו ללא עלות, לעשרה הראשונים שיפנו אליי בווטסאפ למספר 0509589770".

איזה יום מטורף, קרנבל של בחירות, כולם מטנפים על כולם, נלחמים על חלקת האדמה הזאת. מימין ומשמאל.

אבל עבורי הלילה הזה הוא לא רק ליל תוצאות האמת.

הלילה אבא שלי חוגג יום הולדת. האבא שליווה אותי בכל תחנות חיי, שאני אוהב כמו אבי הביולוגי, הרבי שלי.

בכל פעם שאני מנסה לכתוב על הרבי מילים יפות אני כותב ומוחק. ושוב כותב, כי אני פשוט מוכרח לבטא את התחושות.

בתקופת הלימודים בישיבה הקטנה בבני ברק, בתוך כל הכאב הבדידות והתחושות שכל בחור ישיבה חווה בדרכו הוא, היתה לי נחמה אחת קטנה.

בדיוק מעל הכרית בחדר בפנימיית הישיבה, היתה לי תמונה מדהימה של הרבי. אי אפשר באמת לקרוא לזה תמונה, זה היה גזיר עיתון של תמונה של הרבי שפשוט הדבקתי כמו שהוא על הקיר מעל המיטה.

ובכל ערב לפני קריאת שמע הייתי בודק שאף אחד לא רואה, מסיט את השמיכה עד מעל הראש ומסתכל על העיניים הטובות של הרבי. מסתכל ולפעמים גם בוכה את חיי.

חייו של בחור ישיבה צעיר שמתמודד עם כל כך הרבה לחץ מסביב, לחץ חברתי, לימודי ואישי. וליד תמונת הרבי הייתי כמו פורק הכל. לא העזתי להביע רגשות בתקופה ההיא. אף אחד בעולם לא ידע מה אני חווה. רק הרבי. במכתבים באגרות הקודש ובמבטים ארוכים בעיניו הטובות שנסכו בי כוחות מחודשים.

לפעמים אני מתגעגע אל הרגעים האלו, כשהכל היה כל כך שביר והעוגן היחיד היה תמונה על דבק סלוטייפ. רגעים של אהבה ענקית לרבי שהיה והינו אבא גדול של כל יהודי בעולם.

כשציירתי את הרבי השבוע, חזרתי בזיכרוני לרגעים הקטנים ההם, שהיו עבורי כל כך גדולים.

מזל טוב רבי!