נאבקים על משמר החינוך החב"די • ראיון

››› בואו תראו מי כבר רכש לבנה בקמפוס החדש

ישראל לפידות

כשעולים במעלות עיר הכיכרות, צפת, חולפים את תחנת הדלק 'סונול' וביציאה הראשונה בכיכר התנועה הבאה, פינת רחוב לוחמי הגיטאות, שוכן קמפוס רחב ידיים המוסתר בברזנט ירוק, בתוכו כעשרה מבנים של כיתות לימוד, חדרי פעילות, חדר אוכל, זאל, פנימייה, מגרש משחקים, חממה לגידול חקלאי ו'בודקה' למאבטח בכניסה: ברוכים הבאים למעצמה החינוכית – ישיבת "חנוך לנער".

"חנוך לנער" הם החלוצים שמצאו את הנוסחה החינוכית עבור בני משפחות אנ"ש שצריכים מקום שהוא מעבר לעולם הישיבות המקובל, ומאז הוקמו לפני שש-עשרה שנה, כבר הגיעו ללמעלה מאלף תלמידים ובוגרים.

במהלך הסיור בישיבה, בקושי פינה זמן גם לצורך הראיון הזה. הוא עסוק, עסוק מאוד אפילו. תפקידו כראש הישיבה והמוסדות תובע ממנו מחויבויות שרודפות זו את זו. אחד הפרויקטים הגדולים בהם הוא מעורב ראשו ורובו, אליו הוא גם מתייחס כהגשמה של חלום כלל חב"די, הוא ניצול ההזדמנות החד-פעמית שנכרתה לישיבת "חנוך לנער"; הזכייה במכרז על זכויות העירייה בקמפוס המשמש את ישיבת "חנוך לנער".

"מעולם לא פתחתי את ישיבת "חנוך לנער!", אומר הרב חיים אליעזר וילשאנסקי, "היא נפתחה מאליה".

"הכל התחיל בקיץ תשס"ג, אז השתתפתי בלווייתו של יהודי מאנ"ש שהלך לעולמו בפתאומיות. ראיתי שם את יתומיו הצעירים – שהיו בגילאי העשרה המוקדמים שלהם – ואת חבריהם שלא נמנו על העידית שבעידית בלשון המעטה, ופשוט הרגשתי רע על הלב. פניתי לנערים והצעתי להם לערוך שיעור פעמיים בשבוע – עם פיצות וקולה – לעילוי נשמת אביהם. לשמחתי הם נענו בחיוב, והשיעור החל להתקיים.

"לקראת חודשי הקיץ ו'בין הזמנים' פניתי לר' עינב וספי מיסוד המעלה, וביחד יזמנו הקמת 'ישיבת קיץ' לבחורים הללו. הקמנו אהלים בחצר ביתו, ובמשך שבועיים תמימים התנהלה המסגרת כשבחצי יום לומדים תורה ובחצי יום עוסקים בחקלאות.

"במהלך השבועיים האלו שמעתי את טענותיהם הקשות של הבחורים על כך שכל המסגרות דחו אותם ואין שום ישיבה שמוכנה שהם יכנסו בשעריה, ובהתוועדות המסכמת של הישיבת קיץ – כשבדעתי היה לחזור בחודש אלול לשאר עיסוקיי – הם פנו אליי בשאלה האם עכשיו אני הולך לעזוב אותם לנפשם. השאלה הזו עוררה אותי לפעולה".

בהבינו את האחריות על עתידם של הנערים, החליט לרתום אליו את שותפו לדרך, הרב שניאור ליפסקר, השניים הפשילו שרוולים, הקימו יש מאין, הכניסו צוות ניהולי וחינוכי, התגלגלו ממקום למקום, גדלו, התרחבו והקימו סניפים, והיום אין משפחה באנ"ש שלא מכירה / שמעה על המפעל החינוכי האדיר ששמו "חנוך לנער", אותו הקימו השניים בזיעת אפם וביגיע כפם.

לפני מספר חודשים, המקום האידיאלי המשמש את ישיבת "חנוך לנער" יצא למכרז של העיריה. "עמדנו בחוסר אונים", משתף אותנו הרב ליפסקר, "הברירה היחידה שנותרה בפנינו היא לנצל את ההזדמנות ולנסות לרכוש את הקמפוס אנחנו. במכרז אמנם אי אפשר לדעת אם תנצח או תפסיד, אך לא יכולנו לשבת בחיבוק ידיים. היה לנו ברור שעלינו לעשות כל שביכולתנו לא לתת לקמפוס לעבור לידיים אחרות!".

למרות שעלו טענות ותואנות שונות, והיו כאלה שהביעו הסתייגות על סיכויי ההצלחה, אך אחרי התייעצות עם חברי ההנהלה הגשמית והרוחנית, הפנימו ב"חנוך לנער" שזאת הזדמנות חד-פעמית שאסור להם לפספס, ואחרי שכתבו לרבי וקיבלו את ברכתו ב"אגרות קודש", החליטו ללכת על כל הקופה באופן של "לכתחילה אריבער".

בחסדי שמיים זכו במכרז, ובימים אלו יוצאים מוסדות "חנוך לנער" במסע לגיוס המונים, על מנת לאסוף את מלוא הסכום (הנוח יחסית לגודל השטח והבינוי במקום) על סך 5 מיליון ₪, כדי שבשיתוף הציבור הרחב הישיבה תמשיך להתקיים ולשגשג בקמפוס בה היא שוכנת.

הרב וילשאנסקי מסכם: "הרבי מחנך אותנו לקחת אחריות. התלמידים הללו הם בבחינת "כרמי שלי", אלו הילדים של כלל משפחות אנ"ש שאף אחד אחר לא ידאג להם. זו ההזדמנות של הורים לילדים וכלל אנ"ש לגלות אחריות ולהיות שותפים במלאכה הכבירה של ביצור החינוך החב"די ולניצול ההזדמנות שאסור לנו לפספס – ברכישת הקמפוס".

***

העבודה הסיזיפית שעושים מוסדות "חנוך לנער" על תקן יומיומי, על התוצאות שהם משיגים, מרשימים בהחלט. אבל כעת הם זקוקים שנושיט להם יד ונרכוש לבנה בחומת החינוך החב"די אשר תוקם בקמפוס החדש שבו יופיעו לזיכרון נצח כל השותפים שבזכות תמיכתם במפעל חינוכי זה, יזכו לרוב נחת ולברכותיו הקדושות של הרבי מלך המשיח.

בתום יום ארוך בינות הישיבה, עליתי על הרכב חזרה לביתי, מתוך ניסיון לסכם את ביקורי בישיבה: אם העיניים הן הראי של הנשמה, פגשתי הרבה נשמות שמחות ב"חנוך לנער". האם הזיק וחדוות הנעורים תמשיך להאיר להם בעיניים? אחרי שפגשתי את אנשי החינוך הנפלאים, אני בטוח שכן. אבל כעת זה גם בידיים של כל אחד מאיתנו.

לוקחים אחריות על עתיד הילדים שלנו!

היכנסו עכשיו לאתר הקמפיין