מכתבי אמונה מאחורי הסורגים

האסיר ר' שלום מרדכי רובשקין, הפך לסמל של הישרדות רוחנית ליהודים בכל העולם. תפילות אין ספור נישאו ונישאות בכל העולם בשנים האחרונות, מאז נגזר דינו בבית המשפט האמריקאי ל 27- שנים בכלא וקנס של 31 מיליון דולר, לאחר האשמות שונות שטפלו עליו בהקשר למפעל הבשר שניהל בפוסטוויל שבמדינת איווה, ארה"ב.

מאז נכלא, רובשקין אמנם נתון בגופו בתוך הכלא, אך מנהל קשר רוחני רציף עם העולם שבחוץ. הוא מקבל ומחזיר מכתבים להמוני יהודים מכל העולם ששולחים אליו דברי חיזוק ועידוד, ומחזיר להם במילותיו שלו.

רבים שואפים השראה מהמכתבים הללו, שפותחים צהר לחיים בתוך הכלא. בין המכתבים ניתן לזהות אמונה ובטחון בהקב"ה גם כאשר אדם נמצא במצב הכי מיואש. כשזה נובע ממקום של חושך, המסרים שלו מהווים זרקור של אור ותקווה.

בימים הקרובים ייצא בארה"ב הספר 'מהפנים לחוץ' (אינסייד אאוט), ספר מרגש ביותר על חברות שצמחה מתוך התכתבויות שעברו את חומות הכלא, בין ר' שלום מרדכי רובשקין וכיתה של בני 12 מתלמוד תורה 'דרכי תורה' בדטרויט והמלמד שלהם, ר' אלחנן יעקובוביץ.

המכתבים מכילים דברי חיזוק, פניני תורה ומבט מעמיק לתוך עולמו של בן אדם שגופו כלוא אבל רוחו משוחררת. זהו מבט פנימי של אדם יחיד במסע הרב תלאות שלו, והסוד של תקוותו ואמונתו המרקיעה שחקים.

באוסף המיוחד של המכתבים הללו, אנו מקבלים הצצה לתקשורת בין שני קצוות שונים של חיים. החיים של חירות מצד אחד, והחיים מאחורי סורג ובריח מהצד השני: או כמו שהאסירים מעדיפים לקרוא לזה: הפנים והחוץ.

"ר' שלום מרדכי רובשקין שכותב מהפנים הוא אסיר, ואני ותלמידיי שכותבים מהחוץ, אנו בני חורין", כותב המלמד הרב יעקובוביץ בהקדמת הספר. "אך לאורך כל ההתכתבות שלנו, למדנו מה זו חירות אמיתית. למדתי לדעת שר' שלום מרדכי הוא האדם הכי משוחרר שאי פעם הכרתי. למרות שהוא כלוא בבית כלא הוא לגמרי משוחרר מהמרחב המצומצם והמצב שלו. במקום הכי פחות סביר ר' שלום מרדכי הצליח ליצור 'מקדש' בלתי נראה שבתוכו הוא חי כבן אדם חופשי לגמרי עם תורה, עבודה וקידוש שם שמים בעשייתו הרבה.

"תמיד אהיה אסיר תודה לקב"ה על ההזדמנות לפתח את הקשר עם ר' שלום מרדכי ולהכירו בפני תלמידיי", מדגיש הרב יעקובוביץ. "תענוג לי לחלוק את המכתבים שלנו עם הציבור הרחב ואני תפילה שעד שזה יודפס נחגוג בשמחה את השחרור של ר' שלום מרדכי הלוי בן רבקה".

רק אחרי חודשים ארוכים של חליפת מכתבים בין התלמידים לרובשקין, שרובם עוסקים בדברי תורה ובפרשת השבוע, נפגשו יעקובוביץ ורובשקין במפגש מרגש בתא הכלא, ועל כך בהמשך. אבל קודם, ניתן למכתבים לדבר בעד עצמם.

מתנה שניתנה מתוך אהבת ישראל

וכך מספר ר' שלום מרדכי רובשקין על השתלשלות העניינים שהובילה לחלופת המכתבים השבועית בינו לבין תלמידי ת"ת "דרכי תורה" בדטרויט יחד עם המחנך שלהם:

"ביום כ"ו חשון תשע"ד, קבלתי מכתב שכולו אהבת ישראל טהורה. המכתב היה מר' אלחנן יעקבוביץ, מישהו שלא הכרתי. אני זוכר שהיה זה בערב שבת והמכתב שלו העלה את כל השבת שלי לרמה אחרת לגמרי.

"הוא כותב לי שהוא מלמד בכיתה ו' בישיבת דרכי תורה בדטרויט ולמרות שאף פעם לא התכתב איתי הוא מרגיש שהוא מכיר אותי מתוך הקשר שהוא חווה בזמן שהוא מתפלל עבורי. וכן על הסולידריות שהוא מרגיש יחד עם כל עמ"י שמצרים על המצב שלי ומתפללים לשחרורי.

"הוא ממשיך וכותב על רעיון שיש לו ושואל אם ארצה לקחת חלק בזה.

'…יהיה זה חיזוק גדול לכיתה שלי לפתח קשר אתך, ואולי גם חיזוק בשבילכם', כך הוא כותב. ועוד: 'חשבתי, אולי תסכים לקבל כל שבוע דבר תורה שאני או אחד מתלמידיי יכתוב ואתה תענה עם דבר תורה קצר משלך'. ואחרי שאכן עשינו זאת, כתב לי: 'אחרי שעברנו מחזור אחד של לימוד התורה ביחד אני מציע (בהסכמתך כמובן) להוציא לאור את ההתכתבות שלנו כדי שעמ"י יתחזקו כשיראו איך יהודי יכול להחיות את עצמו עם התורה אפילו במצבים החשוכים ביותר'.

"חז"ל אומרים: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. כלומר המיטיב עם העני מרוויח יותר מהעני שקיבל את העזרה. ר' אלחנן חיפש לגרום להתעלות של תלמידיו ע"י התכתבות של דברי תורה עמי, אבל הוא לא ידע איזה חיזוק הקשר השבועי יגרום לי במקום הקר והחשוך שאני נמצא בו. מכיוון שדברי התורה שאני מסרתי היו קשורים לניסיונות שעברתי באותם רגעים, זה הפך לסוג של יומן של הניסיונות שיהודי מתנסה בהם בעבודת השם. כשאני חוזר וקורא את השיעורים שלמדנו ביחד אני מקבל זריקת חיזוק מהם. הם מזרימים בי מקורות חדשים של חיזוק ואמונה.

"רק דרך לימוד תורה וקיום המצוות יכול יהודי לשרוד את החושך המקפיא ששורר כאן. לא רק שהוא שורד, הוא גם מגלה כוחות שהיו נסתרים מהבן אדם עצמו.

"ניסיון קשור למילה נס, שפירושו – להרים. כמו שכתוב בתהילים פרק ס': נתת ליראיך נס להתנוסס – נתת לאלה שיראים לפניך דגל להרים גבוה. הקב"ה נתן לנו ניסיון, רק כדי שנוכל להתעלות באמצעות עמידה בניסיון.

"התורה נקראת "תורה אור" כי היא נותנת אור להאיר את חשכת העולם. לא משנה אם זה חושך שקיים ב"פנים" – מקומות כמו בית כלא שמנותקים מהעולם, או אפילו חושך שחודר ל"חוץ" מקום שיש בו חופש מדומה. כשמסתכלים בתורה היהודי יכול לאבחן לא רק באיזה מצב הוא נתון בזמן אמת אלא גם איך להתמודד עם המצב.

"התורה נקראת גם "תורת חיים" מכיוון שהתורה מחברת אותנו עם השי"ת – מקור החיים. רק דרך לימוד תורה וקיום המצוות נוכל לחיות בשמחה אמיתית, אפילו במאסר.

"אני מודה להקב"ה ששלח לי את ר' אלחנן ו"תינוקיו של בית רבן" ללמוד עמי תורה כל שבוע בזמן שהייתי "בפנים". איזה מתנה זה היה בעבר ובהווה. בעזרת השם בקרוב אצטרף אליהם "בחוץ" ונלמד ביחד פנים מול פנים.

"באהבה רבה לקל גומר עלי… נכון לבי אשירה ואזמרה! שלום מרדכי הלוי בן רבקה שיחי'".

לשמור על יציבות

אחד המכתבים מתחיל כך: "יישר כח אשר זליג על הדבר תורה שלך…

"האם ידעתם שבמקום הקרוא כלא, מספרים מחליפים את שמות האסירים? כל אסיר מקבל מספר וזה הופך לזהות שלו! כשהופכים בני אדם למספרים זה הופך אותם להיות שווה בין שווים. המספר אומר "תראה! לכל אחד יש מספר של 8 מספרים – כולם אותו דבר. למעלות ייחודיות או השגות כלשהן, אין כל משמעות. מורידים את כולם לאותו רמה. הרעיון הוא לגרום לאנשים להיות שפלים – אבל שפלים באותה מידה! אלה שיש להם תכונות  מיוחדות מקבלים את אותו יחס לאלה שאין להם – מספרים מסווגים את כולם כ"לא שווים".

"במקום כזה, הסכנה של ירידה במצב הפיזי,  רגשי ורוחני מאד מוחשי. רק דרך לימוד תורה, קיום מצוות וקשר אל השם יכול יהודי לשמור על יציבות".

שליחות בכל מקום

במכתב אחר הוא כותב: "תודה שלומי על הדבר תורה שמסביר איך הכל תלוי בעבודה שלנו.

"בהקשר ליסוד החשוב שהבאת, תרשו לי לחלוק עמכם התבוננות מיוחדת על אחת הסכנות הגדולות ביותר במקום שנקרא "כלא". מקום שאנשים מפסיקים להיות יצרניים עם משמעות. מקום שכמות העשייה במשך יממה יכול להגיע לאפס. קל מאד ליפול ברשת של היצר הרע ולחשוב כי "אינני נחשב". אבל האמת היא שהעבודה של כל יהודי נחשבת בחשיבות רבה אצל הקב"ה. בכל מקום שהקב"ה שם יהודי יש לו עבודה חשובה מאד והיא – להפוך את המקום למקום שהשכינה יכולה לשרות שם".

כמו גלגל ענק

"בוודאי ראיתם כולכם "גלגל ענק", נכון? גלגל ענק שמסתובב באיטיות כשהאנשים נמצאים בתוך קרונות שמחוברים לגלגל. האנשים שבתחתית הגלגל זזים באיטיות לכיוון כלפי מעלה ואלה שלמעלה זזים כלפי מטה וחוזר חלילה. זהו משל טוב לגלגל החוזר בעולם שלנו. גלגל הגורל. גם הוא מסתובב כשהגורל של האנשים עולים ויורדים".

גם כשזה נוגד את ההיגיון

"לפני הדבר תורה אני רוצה לחלוק עמכם סיפור ממקום שקוראים לו "כלא":

"הייתי באמצע הקלדת דבר תורה על המחשב כששני אסירים נכנסו לבדוק את הדואר האלקטרוני שלהם ומיד פצחו בדו שיח קולני כשהם משתמשים בשפה שכל יהודי היה סולד ממנה. בהתחלה רציתי לסתום את האוזניים עם האצבעות. אבל אז איך אני אקליד?! לעזוב את המחשב גם לא אופציה כי אצטרך להמתין הרבה זמן עד שירשו לי לחזור לזה ואני לא רוצה לפספס הזדמנות לשלוח דבר תורה!

"אבל הם מזהמים את האוזניים שלי,  הראש, הלב והנשמה עם השפה שלהם. ואיך אוכל אני  במקום שהחזקים שולטים לפי הכללים שלהם להסביר להם שהדיבור שלהם אינה הולם? האם לא ירצו לנקום בי? אז אני פונה אליהם ואומר  להם: "תראו, אתם יודעים…  אני בסה"כ ילד קטן וסגנון הדיבור מדי בוגר לאוזניים שלי… כואב לי לשמוע  את זה". אני מסיים את דברי ומחכה
לתגובה.

"לתדהמתי הרבה הם מתנצלים, מפסיקים לדבר ובעצם עוזבים את החדר! ועכשיו אני יכול להמשיך להקליד דברי תורה. ברוך השם!

"קינדערלך! אין שום הגיון להסביר את הסיבה למה ואיך הסיפור נגמר בצורה כזאת. מדוע האנשים האלו הפסיקו בדיבור המאוס שלהם ועזבו את החדר. אבל הרבה פעמים הקב"ה לא דורש מהבן אדם הגיון. יהודי צריך לעבוד את השם גם כשזה נוגד את ההיגיון".

להתגבר על הטומאה

"מקום שנקרא כלא הוא המקום השפל ביותר עלי אדמות. הוא מנשל  את המהות האמיתית של הבן אדם ואת החירות למלא את תפקידו בעולם. בכלא נאספים למקום אחד שפל, האנשים הכי שפלים עם מידות שפלות. כאשר חיים בתוך אוכלוסייה כזאת, זה מסכן את הבן אדם להיסחף לדרגה כזאת. בואו נתבונן מה נדרש מיהודי כדי לא להדבק בזוהמה ובשהייה במקום של כל כך הרבה רוע, רח"ל".

ארמון או כלא?

לפני פורים כתב רובשקין: "אסתר המלכה חיה במקום מאד מפחיד ובודד בין אנשים מאד מפחידים. בשבילה, הארמון של אחשוורוש היה כלא! היה זה מקום מנותק מהעולם שהכירה, היא לא רצתה לבוא לשם – משכו אותה בכוח. בשמחה היתה עוזבת את המקום אבל לא היתה חופשית לעשות כרצונה.

"למקום שנקרא ארמון לא היתה גדר תיל גבוהה מסביב אבל עדיין היו הרבה שומרים שעקבו אחרי כל תזוזה שלה. הוא היה מלא ריהוט יקר ואמצעי לוקסוס אבל לא היה יכול למלא את המקום הריק בלבה ובנשמתה.

"בשביל אסתר המלכה, לחיות בארמון היה כמו להיות אסיר בכלא. הכל היה זר, שונה ודוחה… חיה במנותק מכל מה שהיה יקר לה, מבודדת ממשפחתה וחיים לא מוסריים פגעו בנפש העדינה שלה כל שניה מהיממה.

"עיניה רשפו מהמראות האסורים שהכריחו אותה לראות, אוזניה כאבו מהשפה הוולגרית ומהרכילויות ששמעה כל היום בארמון. החושים שלה נגעלו מהריחות של מאכלי הטריפות שהריחה כל היום, הם גרמו לה לבחילות ולכאבי ראש.

"הפה שתק לרוב מכיוון שלא היה לה עם מי לדבר, עם מי לחלוק. שבתות וימים טובים היו מקור של כאב כשהתגעגעה לסעודת השבת של מרדכי.  היא היתה כלואה במקום שנקרא ארמון עם מלך שנקרא אחשוורוש.

"נשמתה נמשכה לטיפת קדושה שלא היתה בכלל בנמצא במקום נטול הקדושה. מוחה איים להתפוצץ כשהיא חיה בתוך הטומאה והזוהמה שמסביבה.

"אני יודע איך זה הרגיש כי אני חי באותו מצב במקום שנקרא כלא. בשביל אסתר – הארמון היה כלא!".