חסד של אמת: שליח הרבי לקוסטנאי ערך קבורה יהודית לערירית

קוסטנאי, קזחסטן. הכפור העז המאפיין את החורף בקוסטנאי לא הרתיע את הקהילה היהודית המקומית מלחלוק כבוד אחרון ליהודייה ערירית שהלכה לעולמה בגיל 98. המסע אל בית העלמין הפך למבצע לוגיסטי מורכב: הדרכים כוסו בשלג כבד, והרכבים נאלצו לעצור פעם אחר פעם. במהלך הנסיעה, ירדו המלווים מצוידים בכפות פינוי כדי לפלס את הדרך לרכב הקבורה, עד להגעה ליעד הקפוא.

קבורה יהודית כנגד כל הסיכויים
האתגר האמיתי החל בבית העלמין. בשל הקור הקיצוני והאדמה הקפואה כסלע, התקשו המלווים – רובם בני הגיל השלישי – לבצע את עבודת הכרייה והכיסוי. כדי להבטיח שהקבורה תישאר "יהודית" ככל הניתן, הגיע הרב זלמנוב להסדר יצירתי עם עובדי הקבורה המקומיים: הפועלים קירבו את האדמה אל שפת הקבר באמצעות כלים מכניים, ואילו הרב עצמו נטל את הכף, הפך אותה (כנהוג) וביצע את פעולת הכיסוי האחרונה במו ידיו.

"היה חשוב לי שסתימת הגולל תתבצע על ידי יהודי, גם בתנאים הבלתי אפשריים הללו," סיפר הרב. תוך כדי הקבורה, נשא הרב את תפילת "א-ל מלא רחמים" ופרקי תהילים שנאמרו ברטט בין פתיתי השלג.

ניצוץ של גאולה בלב השלג
רגע לפני תחילת הטקס, התרחש אירוע מרגש נוסף. הרב פנה לאחד היהודים שנכחו במקום והציע לו להניח תפילין. האיש, שגדל תחת החינוך הקומוניסטי הנוקשה, היסס והביט סביבו בחשש – זכר לימים בהם יהדות הייתה עילה לרדיפה.

רק לאחר שהרב ציטט את דברי סבו, הרב זלמן הכהן אבעלסקי ע"ה (רבה הראשי של מולדובה), על הצורך להיות "יהודי בפעולות ולא רק בשם", התרצה היהודי. לאחר שווידא שאיש אינו מבחין בו, הניח תפילין במהירות, בחיבור של "מצווה גוררת מצווה" על קברה של הנפטרת.

ערנות של הרגע האחרון
גם ברגעים הטכניים ביותר, עמדה לרב ערנותו ההלכתית. רגע לפני סגירת הגולל, הבחין הרב בסימון מזערי של "שתי וערב" שהושאר בטעות על שלט השם על ידי חברת הקבורה המקומית. למרות התיאום המוקדם, הטעות קרתה, אך בהוראת הרב הוסר הסמל באופן מיידי, ובכך נשמרה טהרת הקבורה היהודית עד לפרט האחרון.

בסיום ההלוויה, כשהם רועדים מקור אך מחוממים בלבם, ניגשו המלווים לרב זלמנוב. הוא העניק לכל אחד מהם מילה חמה וערכת נרות שבת קודש, כסמל לאור ולתקווה בתוך החשיכה והקור של קוסטנאי.