יום הולדת לזלמי פבזנר ע"ה; הקרן לזכרו מתרחבת

היום, כ"ב שבט, מציינים כ"ג שנה ליום ירידת נשמתו של שניאור זלמן פעווזנער ע"ה. חביריו ומשפחתו בחרו לציין את יום הולדתו בקריאה להשתתפות ונדבה ל'קרן שניאור זלמן'. 'קרן שניאור זלמן' היום, מחלק ספרי חסידות ב275 בתי כנסיות שבצרפת ולמאה הרבנים שלה ספרי חסידות. המטרה שלנו היא לאסוף 6940 אירו, שווי של עשר פעמים השם שניאור זלמן. נא להשתתף בקריאה מיוחדת זה, וביחד נביא עלי' לנשמתו של זלמי, ובקרוב ממש נזכה לעלי' הכי נעלית ההתגלתות של המשיח, במהרה בימינו ממש!

להשתתפות: www.KerenChneor.com

לכבוד יום ההולדת של זלמי הננו מפרסמים עדות מיוחדת.

לוי יצחק בעגון ידיד וחבר יקר של זלמי כותב עליו:

שש שנים זכיתי להיות ביחד עם זלמי ע״ה, ארבע שנים בישי״ג ושנתיים שליחות.

כל כך הרבה קיבלתי ממנו פשוט בהיותי בסביבתו.

כבר בשיעור א׳ כשהיו לי שאלות בחסידות הייתי הולך להשולחן שלו לשאול אותו, והיה לו תשובה על הכל. ועם מי הוא היה לומד?- דווקא עם בחור בכיתה שהיה קשה לו ללמוד, דווקא אתו הוא למד. באמצע השבעה עשינו פארבריינגען בין הכיתה והבחור הזאת קם ודיבר איך שהיה בהתפעלות שדווקא איתו זלמי למד.

אני זוכר פעם, שכשזלמי היה לו אורגן בחדרו, הוא אמר לבחור לקרוא לי לבוא לחדר, כי הוא ידע שאני יודע לנגן ושאני מאד נהנה מזה. הוא פשוט חשב עלי! ושיהיה הנאה להזולת.

בהיותי בן דודו וחבר טוב של זלמי הוא הזמין אותי פעם לביתו בשביל שבת והוא לקח אותי במבצעים לפני שבת ובכלל במשך השבת מואד דאג לי.

כשהיינו באהלי תורה אני זוכר איך שהוא עשה שטורעם בכלל ובפרט בשתי הענינים דסדר שיחות בלילה וקבוצות בענייני גאולה ומשיח, ודאג שיהיה מזונות ושתי׳ה לכל הבחורים, אני זוכר איך שבארוחת צהריים הוא היה רץ עם הפלפון ועבד קשה לסדר את הכסף בשביל זה בכדי שכולם ישתתפו בזה, והוא בעצמו היה מחלק את המזונות, ובעצמו לא הספיק להשתתף בהשיעור. לקראת סוף השנה הוא שאל אותי איפה אני הולך בשליחות שנה הבאה, (הוא ידע שהיו כמה מקומות שביקשו אותי ובעיקר ברינוא), והוא אמר לי שמאד צריכים אותי בישיבה בברינוא ויש לי זכות ואחריות לעשות אוירה בברינוא ושצריכים לברר את צרפת. והוא אמר שהוא בעצמו קשה לו לחזור אחרי כל כך הרבה שנים שהוא למד שם והוא היה מעדיף ישיבה אחרת כמו תורת אמת, אבל הוא עושה מה שצריכים ממנו, וזה דחף אותי להישאר עם הקבוצה לברינוא, וכך עשיתי. וב״ה היה מאד מוצלח.

בהתחלת שנת השליחות, היה קצת קשה לי לארגן מבצע ובפרט להשתמש במחשב היה מאד קשה לי, וזלמי ישב לידי באמצע הארוחה שלו ולימד אותי איך להשתמש במחשב ומה לכתוב ואיך לארגן מבצע, אפילו שהוא היה שליח בישי״ק ואני הייתי שליח בישי״ג, בכל זאת הוא התמסר לי ולהמבצע שלי כאילו שהוא היה שליח בישי״ג, ואת זה אני לא ישכח.

והוא עזר לי במשך השנה עם ספרים להמבצע׳ס וכו׳.

לקראת סוף שנה הראשונה דיברנו על שנה הבאה והיה לי ספק אם להישאר שנתיים או ללמוד שנה הבאה ב770 והוא אמר לי עד כמה שהוא רוצה להיות שנה הבאה ב770 אמנם המשפיע שלו אמר לו להישאר שנה שני׳ה בשליחות, וזה גם דחף אותי להישאר שנתיים. ובכלל הייתי שואל את דעתו בכמה וכמה ענינים לדעת מה הוא חושב לעשות כי הוא היה פשוט דוגמא חי׳ה של חסיד כפשוטו והוא היה עושה לא מה שהוא צריך אלא מה שצריכים ממנו. ואפילו שהוא לא הספיק לסיים שנות שליחותו אמנם הוא הספיק לסיים את שליחותו!

בשנתיים האחרונות זכיתי לישון בחדר ביחד עם זלמי. הוא היה אומר קריאת שמע בכוונה, בדרך כלל בחדר. הולך לישון מוקדם וקם מוקדם. הוא היה יושן בדרך כלל עם שיחות של הרבי מiPod. זכיתי לראות איך שחיל יושן.

אני זוכר פעם שזלמי צעק קצת על משהו, אבל באותו לילה הוא הגיע אלי ואני הייתי באמצע קריאת שמע והוא חכה לידי כמה דקות עד שסיימתי והוא ביקש ממני סליחה כשדמעות זלגו מעיניו. אני כל כך התפעלתי מזה עד שאני כמעט בכיתי. הוא היה כל הזמן מחפש איך שהלה צודק. חסיד אמיתי.

כל זמן שהייתי מדבר איתו הוא דיבר אתי כאילו שיש לו כל הזמן בשבילי אפילו שהוא היה מאד עסוק במשהוא. פשוט היה נעים לדבר איתו.

היה לו הרבה עגמת נפש מהבעיות עם ׳יחי אדוננו׳ שהיו בישיבה והוא לחם נגדו עד כמה שהוא היה יכול, הוא דיבר על זה הרבה.

הקאך שלו בהפצת המעיינות היה במידה גדולה ביותר כל דקה שהיה לו פנאי הוא התמסר להפצת המעיינות. אמנם בזמן הסדר הוא התמסר לגמרי לשמירת זמני הלימוד ולשמירת הלימוד.

אני זוכר כשנודע לו המחלה בפעם הראשונה, והוא סיפר לי את זה בהחדר שלנו (בהיותי מאד קרוב אליו) וכשהצליחו לגרש את המחלה הוא היה כל כך שמח מהניסים שהקב״ה עשה, והוא הגביה את הפיאה שהיה לו והראה לי שהשער כבר חוזר, ואף פעם לא סיפר לאף אחד שקיבל את המחלה כשקיבל את זה לראשונה.

הרבה פעמים הלכתי לבקר אותו בהבית רפואה וביניהם אחרי מבצעים הלכתי כמה פעמים לבקר. אני באתי לחזק אותו, אבל הוא חיזק אותי, הייתי יוצא מהחדר עם יותר אמונה שמחה ובטחון. פעם אחת לפני יו״ד שבט כשהוא היה במצב לא טוב והוא היה מאד חלש הגיע הבן דוד שלו לבקר אבל לא היה לו כח לקבל אותו כי הוא היה פשוט מאד חלש. אבל אני הגעתי כמה דקות אחרי והבאתי לו את דפי המבצע ליו״ד שבט שעשו בישיבה עם כל הפרטים והוא קיבל אותי בחיוך והוא היה כל כך שמח ודברתי אתו כמה דקות והוא ענה קצת אפילו שהיה מאד קשה לו לדבר.

פעם האחרונה שזכיתי לראות אותו היה כשהוא היה ב׳קומה׳ ולא הגיב לשום דבר שזה היה בסביבות כ״ו מנחם אב. מיד כששמעתי מה שקרה הגעתי להבית רפואה באותו יום ונכנסתי להחדר עם עוד כמה בחורים ועשינו פארבריינגען שם עם זלמי אפילו שהוא לא הגיב, ואמרנו לו לחיים ושרנו כמה ניגונים ודברתי עם זלמי ואמרתי לו שאני נוסע לארץ הקודש ושאני יתפלל בעבורו אצל המקומות הקדושים, וכך עשיתי. היום אחרי הייתי בהסדר ניגונים בפעם הראשונה ליד מטתו כשהוא הגיע הביתה מהבית רפואה שעתיים לפני במיטה מיוחדת. היום אחרי זה כבר נסעתי לארץ הקודש בשביל שבוע ואחרי זה לנ.י. להיות בתור מדריך/שליח באהלי תורה זאל וללמוד ב770 לקראת שנה הבאה.

כששמעתי על הבשורה לא טובה כמעט נפלתי על הפנים! איך זה יכול להיות?! מי יהיה ה׳נחשון׳ שלנו? והדוגמא חי׳ה שלנו? והרוח חיים שלנו??

הדבר היחידי שהרגיע אותי הוא בידיעתי שזלמי לא רוצה בשום פנים שאני יהיה עצוב! ושאני ימשיך בעבודת ה׳ בשמחה עם כל השטורעם. ואני בטוח שזלמי עושה שטורעם ורעש למעלה להביא את המשיח!

באותו לילה ששמעתי על הבשורה לא טובה, עשינו אסיפה באהלי תורה בין כל התמימים שלמדו בברינוא, ודברתי על זלמי ומה יכולים ללמוד ממנו ובפרט בהשטורעם שהוא עשה באהלי תורה עצמו, ולעלוי נשמתו החלטנו להמשיך מה שהוא התחיל והוא: א. סדר שיחות בין כל הישיבה אחרי סדר, שזה התחיל הלילה אחרי, ורוב הישיבה השתתפו בזה שזה היה לפלא גדול להנהלת הישיבה. ב. קבוצות בגאולה ומשיח שהתחיל השבוע אחרי שגם השתתפו בזה הרבה והרבה תמימים מכל הישיבות.

וזה היה חוץ מההחלטות טובות פרטיות של התמימים.

זה רק כמה דוגמאות ממה שלמדתי מזלמי.

שהקב״ה ינחם אתכם ונשמע רק בשורות טובות ושמחות בביאת משיח נאו! ושנזכה כבר לראות את זלמי ביחד עם הרבי בגאולת משיח צדקנו!