יחיאל הררי ביומן מסע מביקורו בחב"ד מילאנו

יחיאל הררי, בלוג התבוננות

שדה התעופה של מילאנו. שעתיים וחצי לפני כניסת השבת. השליח האנרגטי, ר' סנדי ולישנסקי, הפסיד טיסת קונקשן מניו-יורק ונאלץ למצוא טיסה חלופית. שתי בנות סמינר חביבות ממתינות לי ביציאה מהשדה. "מונית או רכבת?" הן שואלות בטון מתנצל. בואו ננסה רכבת עניתי. יכול להיות מעניין. לא ידעתי שהחבילה כוללת גם רכבת תחתית ותחנה באוטובוס.

בסמינר לומדות ארבעים וחמש בנות מכל רחבי העולם, ארה"ב, ברזיל, אוסטרליה ואפילו סין. רובן בנות 18-19, אחרי התיכון ולפני לימודים אקדמאים ורכישת מקצוע. למרות שכר הלימוד הגבוה, הן באות למילאנו כי הלימודים כאן נחשבים איכותיים במיוחד. כך גם האווירה. הן לומדות חסידות, גמרא, הלכה וכיצד לבנות בית יהודי. שהלימודים מוכרים לצורכי תואר ראשון בארה"ב. חלקם אפילו ממומנים על ידי קרנות של הממשל האמריקאי. "כמה זמן אתן כאן?" שאלתי, מתפלא מיכולת ההתמצאות של הבנות בתחנות במילאנו ומהאיטלקית השגורה בפיהן. סך הכל ארבעה חודשים הן ענו. שתיהן מניו-יורק.

תמיד התפלאתי מהתופעה. צעירים וצעירות מבתים חב"דיים מסתובבים בעולם כאילו היה בכף ידם. הביטחון שלהם לא היה מבייש סוכני מוסד מוכשרים. הם לומדים במהירות שפות שונות ומסתגלים בכל מקום, באירופה, בברזיל, באוסטרליה ובמזרח. בכל מקום הם אינם מרגישים כאורחים. את הגישה הזאת, מלאת הביטחון, הטמיע בהם הרבי. אם הקב"ה נמצא בכל מקום, העולם כולו אינו יכול להיות זר ומנוכר. צריך רק לגלות בו את הייחודיות, את כוח הבורא. במבט מהצד הבנות נראו מלאות עוצמה פנימית. בניגוד אלי, הן אפילו לא חששו שנאחר לשבת.

אכן, הגענו כשעה לפני כניסת השבת. המארחים, משפחת בכור, היו מקסימים. בערב שבת דיברתי בפני בנות הסמינר. השיחה כולה התנהלה באנגלית, שכן רובן המכריע דוברות אנגלית. כדרכן של בני הנעורים, הן סקרניות, מתעניינות בתחומים שונים, ובעיקר בשאלה המעסיקה את כל מי שקשור לעולמה של החסידות – כיצד משתנים, כיצד משתפרים, איך לומדים להתרגש ולמצות כל רגע בחיים. איך עובדים על המידות. החינוך כאן מיוחד. הערכים המובילים הם נתינה ולא יניקה. אחדות ולא אינדיבידואליות. התמודדות והעצמה ולא הסתגרות. שמחה והתלהבות ללא כל לגיטימציה לעצבות. השיחה התחילה בשמונה וחצי בערב. באחת עשרה וחצי החלטנו להתפזר. הבנות עוד נשארו ערות לדון בתכנים. למחרת בבוקר הן ביקשו להמשיך בלימוד חסידות וכך גם בצהריים.

הרב סנדי מנהל את הסמינר בעזרת חמיו וחמתו, בני משפחת שייקוביץ', בכישרון רב והשקעה עצומה. עבורם זהו פרויקט חיים. כל בת שמגיעה לכאן זוכה בתשומת לב יוצאת דופן. המטרה היא להעשיר את הבנות, להעצים אותן, לעודד בהן את האמונה ולעזור להן לצאת לחיים האמיתיים עם כמה שיותר כלים מעשיים. הוא עצמו דובר מחונן שמגייס את כוח השפעתו לא רק בהרצאות שהוא מעביר ברחבי העולם, אלא גם בכל שבת, מול בנות הסמינר.

בערב, במוצאי שבת, התקיימה השיחה המרכזית. הקהילה כאן יודעת לקבל אורחים בחום רב. מרגישים שאנחנו עדיין במזרח התיכון. הקהל הביע עניין רב בתכנים של בעל התניא. זה לא מפליא. כולם, למדתי במהרה, בכל מקום בעולם, מתעניינים בשאלות כיצד מתמודדים עם עצבות, חרדות, טרדות. מה עושים עם חסימות רגשיות.

ניכר שהקהילה היהודית מאוחדת. עשרת אלפים יהודים גרים במילאנו. 20 בתי כנסת פעילים. יש תחושה של ערבות ואחריות הדדית. החיים באיטליה סבירים. לא קלים במיוחד. המחיה בערים הגדולות יקרה. הוצאות החינוך היהודי גבוהות, כמו בכל מקום בעולם.

בדרך לשדה, להמשך המסע, נסעתי עם זוג חביב שבאו לברית המילה של נכדם. הבן לומד כאן רפואה. ההורים עוסקים בטיפול זוגי. היא פסיכולוגית קלינית. הוא פיזיקאי בעברו ובעל רקע בטיפול. היא סיפרה שבפעם הראשונה היא מתקשה לעזוב. הקהילה חיבקה את בנה הסטודנט ואותם בחום רב. בכלל, בביתו של הרב צמח, רב בית הכנסת החסידי, שהוא גם המוהל המקומי, מתארחים בכל ערב שבת עשרות סטודנטים שלומדים במילאנו רפואה. הוא אף פעם אינו יודע מראש כמה סטודנטים יגיעו ונדרש להתארגן לכל מספר. הוא גם שמח בכל סטודנט נוסף שמתארח על שולחן השבת.

לפני שנפרדתי מבני הזוג, הם סיפרו שלפני כשבועיים היו בברזיל. בכלל הם מרבים לטייל ברחבי העולם. בכל מקום הם נדהמים מחדש מכך שיהודים הם יהודים. למרות הבדלי התרבות והמנטליות, ישנה אחדות וערבות בין היהודים בכל רחבי העולם. הרב שייקוביץ' סיכם בשיחה במהלך השבת חלק מהתהליכים העוברים על יהדות התפוצות. כיום יש יותר יהדות ופחות יהודים. מי ששומר על חיים יהודיים שומר גם על זהותו. מי שלא, סכנת ההתבוללות אורבת בכל פינה.

חמש בבוקר, אני כבר בשדה. התחנה הבאה – בודפשט. מחר בבוקר עוד אחזור שוב לאיטליה, הפעם לרומא.

מהשבת הקצרה אך המאוד אינטנסיבית הזאת לקחתי לעצמי את העוצמה של יהודים שמסתדרים בכל רחבי העולם ואינם חשים שהעולם זר להם. לפני מספר שנים נתקלתי בדפי האינטרנט בדיון פומבי שניהל ר' משה שילת עם רב מסוים, שהביע חוסר בקיאות מפליא בכתבים וברוח החסידית. השבת היוותה עבורי סוג של סיכום למסרים שניסה שילת להעביר. גלות אמיתית מתחילה בראש. בצורת ההתבוננות על העולם. בכמה מובנים, כשאנו מגלים שהבורא הוא הכוח היחיד המקיים את הבריאה, לא יכול להיות מקום בעולם שהוא גלותי מדי, שהוא רחוק מדי. כל עוד אנחנו מאוחדים, העולם כולו מונח בכף ידינו, במובן החיובי של ההגדרה. בכל מקום אפשר לגלות ולהחדיר את עוצמת האמונה היהודית.