זיכרון להולכים: הרב זלמן יואל לבנהרץ ע"ה

תולדות חיים

הרב זלמן יואל לבנהרץ (כ"ה חשוון תרפ"ז – ה' מר חשון תשס"ד), היה עסקן חסידי ואיש חסד בולט, וחסיד בעל מסירות נפש על שמירת התורה והמצוות בברית המועצות.

נולד כבכור המשפחה במוסקבה בכ"ה חשוון תרפ"ז, לאביו הרב החסיד אברהם שמואל לבנהרץ ולאמו מרת עטקא. לאחריו נולדו ששה אחים ואחות.

בשנת תרצ"ו עלתה המשפחה לארץ, והתיישבה בתל אביב בבית הדודה. תחילת ההתיישבות הייתה קשה, כיון שאביו לא מצא מקום עבודה, ור' זלמן נאלץ לעסוק במכירת חלווה יחד עם אמו. המצב השתנה כשר' זלמן מצא ברחוב שטר על סכום גבוה לאותם ימים בסך חמישים לירות שטרלינג, ובסכום זה פתח ר' אברהם שמואל מכולת.

עם פתיחתו של חדר בני תמימים תל אביב נכנסו אליו ר' זלמן ואחיו. גם כשנפתחה ישיבת אחי תמימים תל אביב בחודש אדר שני תרצ"ז היו ר' זלמן ואחיו מהתלמידים הראשונים, שם למדו גם ידידיו ר' ישראל יצחק זלמנוב, ור' יצחק גנזבורג.

ר' זלמן הספיק לחגוג בארץ הקודש את חגיגת הבר מצווה שלו, והנחת התפילין הראשונה התקיימה בכותל המערבי.

המאורעות הביטחוניים שבין יהודי תל אביב ותושביה הערביים של יפו הקשו על התאקלמות המשפחה. בנוסף חששו ההורים מתנועות הנוער שהתפשטו אז ברחבי ארץ ישראל, ובשנת ת"ש – כארבע שנים לאחר עלייתם לארץ – החליטו לחזור לרוסיה.

גם ההתאקלמות ברוסיה הייתה מלווה בקשיים גדולים: מציאת מקום דיור לשמונה נפשות[1], מציאת פרנסה הולמת ועוד. אביו היה חולה ואמו נאלצה לסחור בכלי מיטה – עסק שהיה אז איסור חמור. באחת ממסעותיה נתפסה בקרעמנצ'וג שבאוקראינה. ר' זלמן שהיה אז כבן ארבע עשרה בלבד הלך לחלץ את אמו מידי הנ.ק.וו.ד, דבר שהיה כרוך בבעמידה איתנה בחקירות הממושכות. ר' זלמן עמד בגבורה בכל החקירות ולא הפליל את אמו, ואף הביא לשחרורה[2].

בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה ממוסקבה ברכבת שיועדה לחיילים, ובעיירה קיוביישוב (סמרה) נודע לממונים שמשפחה שאינה קשורה לצבא הצטרפה למסע והם הורדו מהרכבת. לאחר מספר ימים הצליחו לעלות על רכבת נוספת והגיעו למחוז חפצם סמרקנד.

הרעב והמחלות היו קשים מאוד, ור' זלמן נאלץ ללכת יחד עם אחיו לחפש אוכל ברחובות. המצב השתפר כאשר בשנת תש"ג הובאה לביתם מכונת טקסטיל, ועול הפרנסה הוטל על ר' זלמן כשהוא בן שש עשרה בלבד. על אף שאחיו הקטנים הלכו לישיבת תומכי תמימים שהוקמה בעיר ולחדר{{הייתה זו 'עסקתו' של החסיד ר' מענדל פוטרפאס, שהילדים הקטנים יבואו ללמוד, והוא ישלם את המחסור שיווצר בעקבות היעדרותם מהעסק המשפחתי.}}, הוא נשאר בבית יחד עם אחיו ר' יוסף על מנת לפרנס את המשפחה. בעקבות עול הפרנסה לא זכה ר' זלמן ללמוד בתומכי תמימים, אך למד לעיתים אצל ר' ישראל נח בליניצקי ור' פרץ חן יחד עם חבריו ר' בן ציון שגלוב, ור' אברהם אהרון רובשקין שמצבם היה דומה לשלו, והשתתף בהתוועדויות שנערכו בישיבה ובבתי אנ"ש מפעם לפעם.

לאחר סיום המלחמה כשהחלה הבריחה ההמונית מרוסיה חזרה משפחת לבנהרץ למוסקבה על מנת למכור את הנכסים שברשותם, ובכספי המכירות להבריח את הגבול יחד עם שאר החסידים דרך העיר לבוב, אך עוד לפני שהספיקו לחזור ללבוב נסגרו שערי רוסיב, והאפשרות לבריחה בוטלה. המשפחה התעכבה במוסקבה לתקופת מה בביתם הישן שבקצה העיר, וכאשר הגיעה ידיעה על אפשרות נוספת למילוט דרך העיר צ'רנוביץ' נסעה לשם המשפחה. גם זיסל ניכנזון החליטה לברוח ולאחר שהגיעה ללבוב והתברר לה כי האפשרות לבריחה דרך עיר זו איננה, המשיכה במסעה לעבר צ'רנוביץ' אליה עברו משפחת לבנהרץ, בתקווה כי הם יעזרו לה. כעבור מספר חדשים מהגעתה לעיר נשא ר' זלמן את מרת זיסל בי"ב ניסן תש"ז בהשתתפות מספר חסידים מצומצם, כאשר מסדר הקידושין היה ר' יואל איטקין.

בתקופה הראשונה לנישואיהם התגוררו הזוג הצעיר במשך תקופה בחדר צר שהוקצה להם בבית משפחת לבנהרץ המובחרת צ'רנוביץ' שבאוקראינה. לאחר מספר חדשים עברו להתגורר בדירה קטנה בעיר בה אירחו באופן של קבע כמה מבני משפחות וילנקין, קוזלינר, קצנלבויגן, ששונקין ווישצקי, כאשר מותירים הם לעצמם חדרון קטן. בתקופה זו התקיימו בביתם גם התוועדויות רבות.

ר' זלמן עבד למחיית המשפחה באותם שנים במפעל טקסטיל, כיון שהייתה בעבודה זו אפשרות להשלים במשך ימי השבוע גם את המכסה המוטלת על כל עובד ליום השבת, וכך היה באפשרותו שלא לחלל את השבת בעבודה. מעלה נוספת בעבודה זו הייתה האפשרות לסחור במוצרים אלו באופן בלתי חוקי ב'שוק השחור'.

בצ'רנוביץ' נולדו לר' זלמן בנותיו ציפורה וחנה.

בחורף תשי"ג עברו ר' זלמן ומשפחתו להתגורר בעיר פרונזה (כיום בישקק) שבקריגיזיסטן בעקבות הצעת מנהל המפעל בו עבד ר' זלמן בצ'רנוביץ', שעבר גם הוא לפרוזנה.

בפרוזנה עבד ר' זלמן כטכנאי מכונות אריגה, שנחשב תפקיד מסוכן בשל החשש להאשמה בקלקול המכונות. בתחילה לא היה מגיע כלל לעבודתו בשבת אך בעקבות בקשותיו של מנהל המפעל והחשש מביקורות פתע היה מגיע מיד שבת לעבודה, אך לא עבד.

בפרוזנה נולדה לו בתו השלישית דינה.

השלטון המקומי דיכא את שומרי המצוות בכלל ואת חסידי חב"ד בפרט, וחייב את בתו הגדולה של ר' זלמן להגיע לבית הספר. באותם שנים היה בקשר מתמיד עם הרבי, והיה נוהג לשאול בכל עניין, וזאת על אף שכל מכתב שנכתב לחוץ לארץ ובמיוחד לרבי היה סכנה גדולה לו ולמשפחתו. בעקבות הקשיים החליט ר' זלמן להשיג אישור ליציאה מברית המועצות.

בשנת תשי"ז לאחר נסיונות שונים למציאת דרך מילוט, חשף באזני ר' זלמן א' מידידיו במקום עבודתו – ר' אהרון ויטס – כי הוא עומד לצאת מברית מהמדינה עם מסמכים פולניים שזויפו בידי פקיד בכיר. ר' זלמן החליט להמר בסיכון רב זה, ובאחד מימי שישי בו נפגש עם הפקיד ונתן בידיו את כל כספו, עבורו קיבל את המסמכים הנדרשים ליציאה.

מפרוזנה נסעו מיד למוסקבה שם נפרדו מאחיו של ר' זלמן[3], משם המשיכו לבריסק ויצאו מרוסיה לפולין.

כאשר הגיעו לפולין הלך ר' זלמן לשגרירות הישראלית במטרה לקבל אישורי עליה לארץ ישראל, על מנת להמשיך מיד ליעד המסע. בפועל ר' זלמן ומשפחתו לא קיבלו את אישורי העלייה המיוחלים כיון שנחתם הסכם בין שלטונות רוסיה ופולין שלא לתת לאזרחי רוסיה המגיעים לפולים אישור עליה לארץ אלא לאחר שלש שנים[4], ונאלצו לקבוע את מושבם לתקופת ההמתנה בעיירה ביטום[5] שבגבול פולין וגרמניה.

עבודה של ממש לא הצליחה המשפחה למצוא בעקבות חוסר שליטה בשפה המקומית, ור' זלמן עסק בהוראת השפה העברית ליהודים עולי רוסיה שהמתינו גם הם בפולין כמותו.

מיד עם בואו לפולין ועד לעלייתו לארץ ישראל היה ר' זלמן בקשר רציף עם הרבי, ואף זכה לבצע מספר שליחויות רב בהעברת מידע ומסמכים לתוככי רוסיה באמצעות רבניים מקומיים ואנשי מסחר מידידיו שנסעו לרוסיה לעיתים קרובות. לפני חג הפסח אף הגיע לביתם ר' דוד הולנדר[6] עם צרכי החג בשליחות הרבי.

לאחר למעלה משנה לשהותם בפולין נודע להם כי הלשינו עליהם ברוסיה, ומחשש שמא יעלו על עקבותיהם פנו עם המידע לשגרירות ישראל שדאגה להם תוך זמן קצר לאישורי עליה. מפולין נסעה המשפחה לאיטליה שם שהו במשך שבועיים, ולאחמ"כ עלו על אנייה לארץ ישראל.

בהושענא רבה תשי"ט הגיעו בני המשפחה לארץ ישראל והתיישבבו אצל קרובי משפחתם ברמת גן. כעבור תקופה קצרה עברו לכפר חב"ד על מנת לשהות לצדם של חסידים נוספים, אך הבית שעמד לרשותם לא היה בנוי כראוי ולא ניתן היה לחיות בו מחמת נזילות ומטרדים נוספים. לאחר שהציעו לו לעבור לבני ברק שאל בעצת הרבי שהורה לו להתייעץ עם ידידים מבינים, ואכן כעבור תקופה קצרה עבר להתגורר בשיכון אגודת ישראל בבני ברק. לפרנסתו פתח חנות מכולת, ברחוב רבי עקיבא פינת רחוב חזון איש .

ר' זלמן לא השאיר את ידידיו מאחור והגיש בקשות הגירה עבור חסידים רבים, ואף שהדבר היה כרוך בניסעות מפרכות ובבירוקרטיה רבה. פעולותיו של ר' זלמן שלוו בברכותיו ועדודיו של הרבי נשאו פרי, וחסידים רבים שוחררו ובראשם משפחתו המורחבת. אחדים מהם אף השתכנו אצלו בתקופה הראשונה לבואם לארץ.

ערך מורחב – גולגוטקס

כאשר הוקמה שכונת חב"ד בקריית מלאכי ייסדו כמה ממשפחות העולים בנחלת הר חב"ד מפעל טקסטיל. בהוראת הרבי לא מכר ר' זלמן את חנות המכולת בבני ברק[7], ועם זאת הפך לאחד ממנהלי המפעל שנקרא 'גולגוטקס' על שם מייסדיו: גו – ר' מרדכי גורדצקי כיום יו"ר ועד נחלת הר חב"ד, ל – לבנהרץ ר' זלמן ואחיו ר' יונה, גו – ר' משה גולדשמיד, טקס – קיצור של טקסטיל. תפקידו של ר' זלמן במפעל יחד עם אחיו ר' יונה היה קשרי החוץ – הזמנת חומרי גלם ושיווק הסחורה.

על אף עיסוקיו הרבים והיותו דמות מפתח בביסוס והרחבת השכונה החב"דית הצעירה, קביעות בלימוד התורה הייתה חשובה ביותר אצל ר' זלמן, שלא זכה ללמוד בצעירותו בישיבה. פעמים מספר חזר ואמר שהוא משלים את שלא היה ביכלתו ללמוד מאחורי מסך הברזל. בפרט היה מקפיד על השתתפות בשידורים שנעשו מהתוועדויות ושיחות של הרבי. כאשר התגורר בבני ברק, היה נוסע במונית ישירה בשעות הלילה המאוחרות לכפר חב"ד כדי לשמוע את השידור, ובשלב מסויים הצליח לאחר מאמצים רבים להביא לשידור דברי הרבי בקביעות גם בבני ברק. גם כאשר עבר לגור בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, אירגן שידור קבוע מחצר הרבי.

ירא שמיים מרבים ובעל חסד גדול היה. בכ"ו תשרי תשל"ז נכנס ליחידות אצל הרבי, והציע את הרעיון שעלה בלבו לפתוח גמ"ח לעילוי נשמתו של אביו אברהם שמואל[8]. הרבי עודד אותו לפתוח את הגמ"ח מיד בשובו לארץ ישראל, ונתן מספר הוראות בנוגע להתנהלות הגמ"ח. הרבי גם נתן לו שני שטרות של עשר דולר כהשתתפות ראשונית בקופת הגמ"ח. ר' משה קוטלרסקי נתן לו סכום גדול כהלוואה לקופת הגמ"ח, ור' זלמן ניהל גמ"ח זה עד לפטירתו.

עסק רבות במבצעים של הרבי, דאג לעשרות רבות שיקבלו מצות שמורה לקראת פסח. בכל שנה לקראת תהלוכת ל"ג בעומר, היה מבקש מהאחראים לשבצו בפעילות בתהלוכה. כל שנה היה מלוה הוא את התהלוכה גם כשהיה כבר מבוגר.

ר' זלמן כתב לרבי מאז ומתמיד בתדירות גבוהה על כל הקורה עמו ועל פעילותו, ולאחר ג' תמוז תשנ"ד החל לכתוב לרבי באמצעות האגרות קודש.

ר' זלמן היה חדור באמונה כי הגאולה כבר פה ומשיח עומד להתגלות מיד. ביום רביעי בערב ביקש לראות את הרב אליהו פישמן, מגיד שיעור בו השתתף בעשר השנים האחרונות. הרב שאינו חסיד חב"ד הגיע והזדעזע לראות את מצבו הרפואי. ר' זלמן אמר לו: "העיקר עכשיו שמשיח יבוא בקרוב ממש". שאל אותו הרב "מה עוד אתה רוצה לומר לי?" אמר לו ר' זלמן בפשטות: "זה כל מה שרציתי לומר לך…".

ביום שישי ה' מר חשון תשס"ד השיב את נשמתו לבוראה לאחר מחלה קשה והוא בן 76.

משפחתו

רעייתו, זיסל – נפטרה י"ז שבט תש"פ.
חתנו, הרב אברהם ברוך פבזנר – רב אנ"ש בפריז.
חתנו, הרב שלמה גרברצ'יק – שימש כרב צבאי בצה"ל והפיץ תורה וחסידות במסגרת עבודתו.
חתנו, הרב מיכאל קיל – אוסטרליה – רעייתו, חנה – נפטרה ט שבט תשע"ו.