מי אמר בג"צ ולא קיבל? • מאמר מערכת

את בית דין רבני חב"ד באה"ק, הקים הרבי בשנת תשל"ו כגוף המאגד את רבני קהילות חב"ד בארץ הקודש, ועם הקמתו היו חברים בו ארבע עשרה חברים שייצגו את קהילות חב"ד באה"ק באותה התקופה. מיותר לציין כי קהילת חב"ד באה"ק לפני למעלה מחמישה עשורים, מנתה כמה מאות משפחות בלבד, למרות זאת מספר הרבנים בבית הדין היה גבוה ביותר, מן הסיבה הפשוטה שבית הדין נועד לייצג את כלל חסידי חב"ד בארץ הקודש.

מאז חב"ד הלכה וגדלה, היא כיום מונה כעשרים אלף משפחות אנ"ש כ"י, אבל בית הדין לא רק שנותר מאחור, אלא עבר תהליך של צמיחה שלילית, ששיאו בפארסה המביכה שכולנו עדים לה בימים אלו.

מעניין לראות במכתב היסוד של פתיחת והקמת בית הדין, את הכללים הברורים שקבע הרבי להתנהלות בית הדין, אחד מהם – שכל אחד מחברי בית הדין מעל גיל שישים יכהן בתור אב בית דין למשך מספר חודשים, כך כולם יהיו בראשות הבית דין בתורנות. והדברים ברורים שרצונו של הרבי יהיה שהבית דין ייתן ייצוג לכלל רבני חב"ד. כל בר דעת מבין שאם היו מממשים את הוראות הרבי לא היינו מגיעים למצב שבו רב אחד משליט את מרותו (באמצעים שכעת לא נפרט) על כלל רבני חב"ד.

לא כאן המקום לתאר את כל השתלשלות הענינים, כיצד הפך בית הדין מגוף מאגד ומאחד את כלל חסידי חב"ד, לגוף קטן ומצומק, חד-צדדי באופן קיצוני, שמייצג דעה אחת בלבד, ונשלט בידי שניים או שלושה אנשים ובני משפחותיהם. רק כדי לסבר את האוזן, בשנים שלאחר ג' תמוז, הוסכם על דעת חברי בית הדין, שמכתבי ביה"ד אשר יפורסמו בעיתון בית משיח, יודפסו עם תוספת של התואר "מה"מ" על הרבי, וכך אכן נעשה במשך מספר שנים. לצעירי הצאן זה בטח נשמע פנטזיה, אבל כך היו הדברים כאשר בית הדין היה קצת יותר מאוזן.

במשך למעלה משני עשורים, למרות פטירת חלק מחברי בית הדין, ולמרות תזוזות בדעותיהם של אחרים, לא נוספו אף חברים לבית דין רבני חב"ד באה"ק. אם בשנים הראשונות שלאחר ג' תמוז היו הרב דוד חנזין והרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה ויבדלחט"א הרב יוסף העכט והרב מנחם מענדל גלוכובסקי מייצגים את הקו המשיחיסטי בבית הדין, הרי שלאחר פטירתם של הרבנים חנזין ואשכנזי וחציית הקוים של הרב גלוכובסקי מהשתתפות בכינוסים של הרב זימרוני ציק, למלחמה עיקשת בעניני משיח, נותר הבית דין כמעט ללא ייצוג לדעה שבה מחזיקים לכל הפחות מחצית מכלל חסידי חב"ד באה"ק. הדברים פשוטים וברורים ואינם צריכים ראיה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז נסתפק בשלוש דוגמאות:

א. מטה משיח באה"ק עורך מזה שני עשורים כנס ענק לכבודו של הרבי ביום הולדתו י"א בניסן. בכל שנה משתתפים רבבת חסידים באירוע עוצמתי שכולו התקשרות ואמונה, אך בית הדין מעולם לא טרח להוציא מכתב הקורא לאנ"ש להצטרף. לעומת זאת כאשר אהרונוב ארגן כנס מתחרה בי"א ניסן, הזדרזו חברי הבית דין להוציא מכתב תמיכה נלהב הקורא לכולם להשתתף.

ב. במשך שנים היתה הטענה של "שמירה על המסגרות" ובשמה כביכול נמחקו כל המוסדות המשיחיסטים. אך למרבה הפליאה, כאשר הוקם ארגון ילדים חדש המתחרה בארגון "צבאות השם", הארגון הרשמי שאותו הקים הרבי, הזדרזו חברי בית הדין לתמוך במוסד שכל כולו פירוק המסגרות והשגת גבול גדולה.

ג. כל עסקן חב"די או שליח שאינו נמנה על הצד השמאלי של המפה, סבל וסובל התעמרות ורדיפה, עיוות ועינוי דין בבואו לבית הדין לבקש סעד, כולל התנהגות נגד השו"ע, האנושיות, והוראות הרבי.

עד כאן אין חדש תחת השמש, אולם דומה שאתמול הרדיפה עברה להיות גם נגד חברי הבית דין עצמם. זהו דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.

בשנים האחרונות החל תהליך מבורך של צירוף חברים נוספים לבית דין. אלא ששני החברים שהצטרפו היו בשיטת חבר מביא חבר, ונמנים על אותה דעה של הרבנים הקיימים. כך נפקד מקומם של רבנים חשובים ביותר, מהשורה הראשונה של היכל רבני חב"ד באה"ק, ונזכיר רק כמה מהם:

הרב ברוך בועז יורקוביץ', רב קהילת חב"ד מלוד (קהילת חב"ד הגדולה ביותר באה"ק), הרב גדליה אקסלרוד, רב קהילת חב"ד בחיפה ומלפנים אב"ד בחיפה, הרב ישעיהו הרצל רב קהילת חב"ד והעיר נוף הגליל, הרב דוד ועקנין, רבה של מנחמיה, הרב סעדיה מעטוף רב קהילת חב"ד ורב היישוב ברקת, הרב יוסף חיים רוזנבלט רב הגליל התחתון, ועוד ועוד.

אם קראתם עד כאן והרגשתם שזה מזכיר לכם משהו, תעשו העתק-הדבק למצב באה"ק. חבורת שופטים המייצגים צד אחד במפה הפוליטית, שולטים במוסד החשוב ביותר בישראל, מצרפים חברים בשיטת חבר מביא חבר, משל היה זה מועדון סגור שהכניסה אליו היא רק לאלו המחזיקים בדעה אחת בלבד.

אחת התוצאות הברורות היא ירידת הערך של הבית דין, כאשר יותר ויותר חסידי חב"ד לא רואים בו את הגוף שאמור לעמוד בראש חסידות חב"ד, אלא גוף פוליטי שאינו פועל על פי השולחן ערוך, אינו נותן ביטוי לכלל הדעות בחב"ד, ופועל משיקולים אישיים ואפילו משפחתיים.

אתמול נוסף חטא על פשע. לאחרונה מתקשה הרב גלוכובסקי להעביר החלטות בבית הדין ככל העולה על רוחו, לאחר שהרב יוסף הכט, הרב יוחנן גוראריה, והרב משה הבלין מנעו בעדו לפלג את חב"ד. משכך היו פני הדברים, תכנן הרב גלוכובסקי מחטף כוחני שלא היה כמותו, כדי להוסיף שישה חברים חדשים מטעמו לבית דין, שיבטיחו לו את הרוב הנדרש לכל החלטה.

כנגד כל כללי התנהגות תקינים, נגד הצדק והיושר ונגד ההלכה, הוזמנו חברי בית הדין לפגישה דחופה מבלי שנושא הוספת רבנים לבית הדין צויין ברשימת הנושאים שעל סדר יום הפגישה! מסיבה זו לא כל החברים טרחו להשתתף בפגישה, חלקם גם לא יכלו. לו ידעו היו דואגים לדחייתה של הפגישה למועד בו יוכלו כולם להשתתף בפגישה, להביע את דעתם, ולקבל החלטה בהתאם.

משנודע לרבנים הבלין וגוראריה בתחילת הפגישה כי זו מטרתה הם דרשו במפגיע להוריד את הנושא מיידית מסדר היום. הרב גלוכובסקי לא נענה לדרישתם ואף גער בהם בצורה מאוד לא מכובדת בלשון המעטה. משכך, קמו הרבנים ויצאו מן הפגישה, כשהם מותירים במקום את הרבנים הלפרין, הנדל, גלוכובסקי וירוסלבסקי. (האחרון אינו בקו הבריאות ואינו כשיר כרגע לדיוני בית הדין, ישלח לו השי"ת רפו"ש).

למרות שמדובר במחצית מחברי בית הדין ובנושא הכי רגיש של הוספת רבנים לבית הדין, נושא שחובה לדון בו בהשתתפות כלל חברי בית הדין, ניצל את הרב גלוכובסקי את יציאתם של הרבנים הבלין וגוראריה והעדרו של הרב הכט, וקיבל "החלטה" על הוספת שישה רבנים לבית הדין.

אם מישהו ציפה שבין הרבנים החדשים יש גיוון כל שהוא, אולי רב משיחיסט, אולי גם רב ספרדי (שיהי' סוף סוף יצוג בבית הדין לחלק גדול מאוד מחסידי חב"ד הנמנים על עדות המזרח), קיבלו שוב את אותו הדבר בדיוק! דווקא בימי ספירת העומר, במקום להבטיח שחסידות חב"ד תישאר מאוחדת למרות חילוקי הדעות, נעשה ניסיון נואל להפריד ולפלג בין החסידים, בהוספת רבנים "יס-מנים" שיבטיחו רוב קבוע לרב גלוכובסקי ולאהרונוב בבית הדין מעתה ועד עולם.

למזלם של חסידי חב"ד, שלושת רבני הערים בבית הדין, הרבנים הכט, גורארי' והבלין, המחוייבים בהנהגה ממלכתית ומקובלים על כלל אנ"ש, החליטו לא לתת יד למחטף הזה, והוציאו שני מכתבים על בלנק בית הדין שמבטלים את המינויים החדשים מכל וכל.

יצויין כי התנהגות זו סותרת במפורש את הוראותיו הק' של הרבי לבית הדין כיצד עליו להתנהל ואיך צריכים להתקבל ההחלטות. על זה וכגון זה כתב הרבי לרב ירוסלבסקי: "יאמר לכל אחד ואחד מחברי הבית-דין אם הפסק דין לא על-פי שולחן-ערוך אין בזה שום תוקף".

לא מזמן למדנו בפסח שני שאין מצב אבוד. גם כעת, אחרי שלושה עשורים של הפיכת בית דין רבני חב"ד לגוף שאיבד כמעט לגמרי את הלגיטימציה ואת אמון הציבור, עדיין לא מאוחר להחליט שדוקא שם, בבג"צ של חסידות חב"ד, יוסיפו רבנים מכלל הדעות (ובאותה הזדמנות – מכלל העדות), ויחזירו אותו להיות מוסד לשם ולתהילה, המאחד ומייחד את חסידות חב"ד, כפי רצון קדשו של הרבי.