כמה טוב בירדן • משיח בפרשה

להורדת השיחה בעברית

להורדת השיחה באנגלית

להורדת השיחה ברוסית

להורדת השיחה בצרפתית

________________________________________________

ערבי אחד מגיע לגבול ישראל ירדן עם טרקטור, והכף של הטרקטור מלאה חול.

החייל בגבול עוצר את הערבי ובטוח שהוא מבריח משהו בתוך החול שבכף.

החייל מתחיל לחפש בחול ולא מוצא כלום , אז הוא נותן לערבי לעבור.

למחרת אותו סיפור, אותו ערבי מגיע עם טרקטור והכף מלאה חול…

שוב החייל חושד שהערבי מבריח משהו ושוב הוא מחפש בחול…

ככה נמשך הסיפור יום אחרי יום במשך חצי שנה בערך.

לחייל כבר נמאס ויום אחד כשהערבי מגיע הוא שואל אותו: "תגיד, למה כל יום אתה עובר פה?"

הערבי עונה לו: "אני מבריח טרקטורים".

השבוע אנו מתחילים לקרוא את חומש דברים, האחרון מבין חמשת חומשי התורה. בפרשת דברים, מתחיל משה רבינו מונולוג ארוך המספר את השתלשלות המאורעות מעת היציאה ממצרים עד ערב הכניסה לארץ המובטחת.

הפתיחה (או ההקדמה) לנאומו הארוך של משה רבינו הוא הפסוק הראשון של הפרשה, בו נאמר:"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב", פסוק בו מוזכרים ברמז כל המקומות בהם חטאו בני ישראל בהיותם במדבר, ומפאת כבודם של ישראל משה רבינו לא מזכיר את חטאם בפירוש, כי אם ברמז.

בהסתכלות ראשונה, הפסוק הנ"ל מעורר תמיהה ופליאה. מדוע התורה קוראת למקום בו משה רבינו מתחיל את חומש דברים בשם:"עבר הירדן"? עבר הירדן אינו מקום מוגדר כלל, זהו שטח ענק הכולל את כל הצד המזרחי של נהר הירדן, חבל ארץ גדול הכולל בתוכו (לפחות) שלוש מדינות/ממלכות נפרדות – אדום, עמון ומואב ועוד. האם ככה מגדירים מקום?!

דמיינו לעצמכם שתבקשו ממישהו לתת לכם כתובת של אדם מסוים והוא יכתוב לכם שאותו אדם גר בתל אביב או בירושלים…זה עזר לכם במשהו?! האם התורה לא יכולה לדייק יותר?! איזה מין נ.צ. היא זו?!

השאלה מתחזקת שבעתיים, כשנקרא את הפסוק הקודם. זאת אומרת, את הפסוק האחרון של חומש במדבר, שם נאמר:"אלה המצות והמשפטים אשר צוה יהוה .. בערבת מואב על ירדן ירחו". פה יש התמקדות על מקום מסוים, ערבות מואב הנמצאת על יד ירדן יריחו. אז למה בפרשתינו, בתחילת חומש דברים, משנה התורה וקוראת למקום הימצאם של בני ישראל-עבר הירדן?!

בשיחה נפלאה מאריך הרבי מלך המשיח להסביר שההבדל הקטן הזה מלמד אותנו מוסר השכל גדול. ההבדל בין איזכור המקום בסוף חומש במדבר לבין תחילת חומש דברים מלמד אותנו על ההבדל בין ארבעת חומשי התורה הראשונים לבין חומש דברים, והוא כולל בתוכו את ההבדל הגדול בין עבודת הגלות לבין ביאת הגאולה!

כל ארבעת החומשים הראשונים כוללים סיפורים על העבר, על מה שארע החל מבריאת העולם ועד ההגעה לגבול ארץ הקודש. חומש דברים, לעומת זאת, הוא סיפור ההכנה של עם ישראל לעתיד. משה רבינו מתחיל בהכנות האחרונות לכניסת עם ישראל לארץ ישראל, הוא מדבר, מוכיח ומחנך את העם כיצד עליהם לכבוש את הארץ ומה עליהם לעשות על מנת להישאר בארץ. זהו לא סיפור על המדבר, על העבר, על מה שהיה. זהו סיפור על ההווה ועל העתיד, זהו סיפור על מה שהולך לקרות ולהתרחש אוטוטו.

ספר במדבר מסיים את סיפור המסעות במדבר, את מ"ב המסעות אותם עברו בני ישראל, ולכן חומש במדבר מסיים במסע האחרון- ערבות מואב על ירדן יריחו. אבל חומש דברים פותח אשנב למשהו חדש, לכניסה העתידנית לארץ המובטחת, ומה שנוגע לתורה כאן ועכשיו זה לומר לנו שאנו נמצאים ב…."עבר הירדן", כלומר בצד השני של הירדן, במרחק נגיעה מהארץ המובטחת.

ליתר ביאור (עם משל שרק חבדני"ק יוכל להבין…) דמיינו לעצמכם שאתם טסים לרבי, נחתתם ואתם במונית לכיון 770, ברגע שהנהג פונה לשדרת איסטרן פארקווי, נשמעת צהלה:"אנחנו על איסטרן פארקווי!!" המיקום המיוחד לא משנה, מספר הבית לא מזיז, מה שמשנה זה שאנחנו על הרחוב של הרבי!

במילים אחרות, חומש במדבר מסמל את עבודת הגלות, ואת המסעות אותם עברו בני ישראל על מנת לברר ולזכך את הגלות. לכן התורה מסיימת את חומש במדבר במסע האחרון המלמד על הבירור האחרון והגדול ביותר, מעמקי הקליפה ומתוככי הרע- "ערבות מואב" -מואב מסמל את המדריגה הכי גבוהה (ולכן הכי גרועה ומתועבת) של הקליפה, חכמה דקליפה. המילה "ערבות" מסמלת ערב, חושך, העלם והעדר האור האלוקי. במישור הרוחני, צירוף המילים הזה מסמל את עומק הרע והטומאה של אומות העולם, או למעשה, את הבירור האחרון הנדרש מבני ישראל על מנת להביא את הגאולה. לעומת זאת, חומש דברים מסמל את הכניסה לארץ וביאת הגאולה, את ההתעסקות בטוב מוחלט, ללא כל קשר לרע. ולכן התורה מתחילה את חומש דברים, מנקודת מבט ומציון מקום של "עבר הירדן". מקום  המייצג את הקירבה לטוב ואת הנגיעה בקדושה, ללא שום שייכות לקליפה ולטומאה.

אלא שכאן נשאלת השאלה, אם הגאולה העתידה בנויה בעיקרה על העבודה בגלות, אם הגילויים הנעלים של הגאולה מגיעים רק כתוצאה מבירור וזיכוך הקליפה, אז למה לא להזכיר גם את בירור הרע? למה לא להזכיר את "ערבות מואב"?

פה טמונה נקודה עמוקה, שרבים מתבלבלים ומסתבכים איתה. תורת החסידות מלמדת אותנו כל כך הרבה פעמים על מעלת התשובה, ועל החשיבות בכפיית הרע עד כדי ביטולו, שהיינו יכולים לחשוב שתכלית המעלה הנכספת היא (דווקא) ההתעסקות עם החושך והפיכתו לאור, ולאו דווקא ההתעסקות המתמדת בעניני קדושה גרידא. או במילים אחרות, היינו חושבים שעדיף לעשות תשובה על עבירה משאר לא לחטוא מלכתחילה. ואליבא דאמת, ההיפך הוא הנכון!

וזה בדיוק מה שהתורה רוצה ללמד אותנו במילים "עבר הירדן"! אמנם הדרך בה הגענו לגאולה עברה דרך "ערבות מואב", אמנם היינו צריכים לברר ולזכך את החושך והרשע, אבל לא זו היא מעלתה נכספת של הגאולה. מעלת הגאולה היא בהתעסקות בעניני קדושה גופא, נטו!

בירור המידות זה דבר טוב, אבל לא זו היא המטרה. אתכפיא ואתהפכא הם דברים נעלים, אבל הם לא הנקודה. עשיית תשובה היא דבר מצויין, אבל לא זאת היא התכלית היהודית.

התכלית האולטימטיבית היא התקשרות לבורא העולם על ידי עשיית רצונו בקיום התורה והמצוות, נטו, חד וחלק, פשוט וברור!

ולכן, ברגע שהתורה "נכנסת" למצב גאולתי, חומש דברים, היא מפסיקה לדבר על העבר, על הגלות, הכוללת בתוכה את הרע והטומאה, אע"פ שהם כבר מבוררים ומזוככים. התורה מדברת בסגנון של טוב גלוי, ברור ופשוט.

ונסיים בסיפור על טוב גלוי, מסופר על הבעל שם טוב הקדוש, שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.

סיפר הבעל שם טוב את הסוד שגילו לו משמים לתלמידיו, והזמינם להכיר את הצדיק.

לשם כך ביקש הבעל שם טוב מתלמידיו לבוא עמו אל היער, ולהתחבא מאחורי עצים, בהסבירו להם ששם עומד הצדיק להתגלות אליהם.

לפתע עבר לפניהם נער כפרי ההולך לדרכו לרעות את צאנו… אולם איש מהם לא שת לבו לנער הזה…

לתדהמתם החל הנער כורע על ברכיו וקרא בקול גדול:

ריבונו של עולם! אני כל כך אוהב אותך! רק אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך! אבל מה אעשה ואיננו יודע מה לעשות! להתפלל – אינני יודע! לקרוא אינני יודע! ללמוד תורה איני יודע!

אבל מה? יש דבר אחד שיודע אני לעשות! אני יודע לחלל בחליל, אז זה מה שאעשה!

לקח הנער את חלילו והחל לחלל בכל כוחו לכבוד הקב"ה… מרוב מאמץ התעלף הנער ונפל על הרצפה.

עברו דקות מספר שוב התעורר הנער ושוב קרא בקול: ריבונו של עולם! אני אוהב אותך, אני נשבע שאני אוהב אותך. מה אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה? יודע אני לקפוץ ולהתגלגל! אז זאת אעשה למענך!

ומיד החל הנער לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד השם, וגם הפעם עשה זאת עד שאפסו כוחותיו והתעלף…

שוב התעורר הנער וזעק בקול גדול: ריבונו של עולם אני אוהב אותך, ורוצה לתת לך מתנה, ומה אעשה וכסף אין לי? או, יש לי פרוטה שחוקה אחת! אותה רוצה אני לתת לך, תוכל לקנות בה מה שתרצה! מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה…

באותו רגע יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה. מתנתו של העני התקבלה!!!

שבת שלום!