תנו לנשמה להביע את עצמה: הרבי חי וקיים!

ראיין: שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

"בכל שבת אחר הצהרים הלכתי ברגל יחד עם מספר חברים לבית הרפואה 'בית ישראל' – חוזר איתנו הרב דוד כהנוב לחודשי הקיץ של תשנ"ד – היינו שוהים שם עד מוצאי שבת וחוזרים לקראון–הייטס. באותה שבת ב' תמוז, הגענו לקראת השקיעה, ראינו על כל הנוכחים ארשת של רצינות מיוחדת, כולם מחזיקים תהלים, אף אחד לא מדבר… התברר שאמרו שיש סיבוכים, וביקשו מכל המיוחסים לצאת מחוץ לכתלי בית הרפואה, חוץ מהמזכירים שנשארו בפנים. 

עבר זמן ושמענו שברוך ה' המצב התייצב, לא ידענו הרבה פרטים אבל דברים כאלו היו גם בעבר, וחשבנו שגם עכשיו זה אותו דבר. חזרנו לשכונה, ובאמצע הלילה הופעלה האזעקה… 

מיד הלכנו ל–770. באותו רגע האיר אצלנו בלי שום ספק, שלא רק שמה שקורה כאן קשור לתהליך של התגלות מלך המשיח, אלא זה בדיוק מה שמתרחש כאן עכשיו – הרבי מלך המשיח מתגלה. זה היה רגש כל כך עוצמתי וחזק, שהרגשנו שלא יכול להיות אחרת. אנחנו נמצאים בעיצומה של התקופה שהרבי התחיל את התהליך של הגאולה, ולא יכול להיות שמשהו כאן נעצר או חלילה נסוג. מצד אחד יש כאן משהו לא חיובי, העלם והסתר איום ונורא… אבל מצד שני ברור לנו לגמרי שכל המאורעות שאנחנו חווים מ–כ"ז אדר עד ג' תמוז, הכל זה בשביל ההתגלות.

הרב דוד כהנוב הוא דמות מוכרת בבית משיח 770. איש חינוך מזה עשרות שנים, וכיום משפיע במתיבתא 'דרכי מנחם' בקראון הייטס.

קשה שלא להידבק בחיות ובלהט המאפיינים אותו כל כך; מלבד הנחיית ההתוועדויות המרכזיות, או נאומים והתוועדויות כאלה ואחרות, ניתן ללמוד הרבה מהרב כהנוב גם במהלך ריקודי "יחי" המתקיימים בשמחה ובחיות לאחרי התפילות במניין הרבי מלך המשיח. גם שם בולטת תכונתו הייחודית של הרב כהנוב – חיות צעירה ונמרצת, כמין 'תמים' נצחי הדבוק באמת בתמימות ובשמחה.

בקשר עם ג' תמוז התיישבנו לשיחה – שמהר מאוד הפכה להתוועדות. כמי שחי את כל המאורעות מקרוב, חוזר הרב כהנוב לאותם הימים, לעוצמות של האמונה שהתגלו אצל חסידים, ולפעולות הנמרצות בגאולה ומשיח שבהם נטל חלק.

הרב כהנוב: ביחד עם העוצמות של האמונה, הגיע גם הבלבול… כולנו בשר ודם ובמידה מסויימת כל חסיד הרגיש שהוא צריך לתפוס את עצמו, להתחזק באמונה בדברים של הרבי מלך המשיח. היו אז אסיפות במשך השבוע בקשר למצב. לצערנו, חלק מהדוברים באותם אסיפות, דיברו ממש לא לעניין… (ואפשר ללמד עליהם זכות, כי באמת מדובר על נסיון קשה ובלבול נוראי). באופן אישי הרגשתי בכל אותן האסיפות, שהעיקר חסר מן הספר – הרי ברור שמה שצריך עכשיו זה להרעיש על משיח! האם איבדנו את הכיוון?… מדברים על הנהגה כזו, הנהגה אחרת ועל העיקר שוכחים…

כנראה שלא הייתי היחיד שהרגיש כך, ואכן בליל שישי שאחרי ג' תמוז אורגנה אסיפת התעוררות לפעולות בענייני משיח. שאלו אותי חברים: אתה רוצה להשתתף באסיפה? תבוא למשרד של הרב דוד נחשון. 

זריקת עידוד לקהל

למה קראו לך לאסיפה? התעסקת קודם לכן בפעילות בעניני משיח?

האסיפה נועדה קודם כל למי שאכפת מהעניין; אבל במענה לשאלתך, היה לי רקע של פעילות בעניני משיח: הייתי מהאחראים על קו טלפון בעניני גאולה ומשיח. יוזמה שהתחילה בי"א ניסן ה'תשנ"ב – כמתנה לכבוד שנת הצדי"ק לרבי מלך המשיח שליט"א. מדובר על מערכת טלפונית ממוחשבת ללימוד ענייני גאולה ומשיח. המערכת כללה מדור לשמיעת שיחות של הרבי, מדור לשמיעת הרצאות בעניני גאולה ומשיח, וגולת הכותרת – מדור שאלות ותשובות, כאשר השואל מקליט את שאלתו וזוכה לקבל תשובה עוד באותו ערב.

היינו מספר אברכים שאחראים על זה יחד, ההתעסקות שלי הייתה בעיקר בצד הטכני, וכמו–כן המשרד היה בבייסמנט שלי. באותם שנים אחזקת כזו מערכת הייתה יקרה מאד, אבל ההשקעה הייתה שווה – מאות אנשים התקשרו לשמוע גאולה ומשיח 24 שעות ביממה.

נחזור לאסיפה, למיטב זכרוני נכחו בה: הרב שמואל בוטמאן, הרב דוד נחשון, הרב שלמה מאיעסקי, הרב בצלאל קופצ'יק, הרב מנחם גערליצקי, הרב יהודה פרידמן, ועוד. המסקנה הפשוטה אליה הגענו באסיפה, שלמרבה הצער, הרבה חסידים לא יודעים ומכירים כלל את השיחות. כל הבלבול מגיע פשוט מאי–ידיעה – שלא לומר 'עם–הארצות' – בשיחות של הרבי מלך המשיח.

החלטנו שצריך להוציא חוברת, שבה יובאו רק המילים של הרבי. בלי הוספות. חוברת שכל אחד יכול בעצמו להחזיק ביד ולקרוא. זכורני איך תוך כדי האסיפה, כמה מהמשתתפים הוציאו מהמדף ספרים, והראו כמה ביטויים בשיחות שבכלל לא שמים לב אליהם ואינם ידועים כלל. מה יהיה השם של החוברת? מישהו הציע את השם 'יחי המלך'! זה היה בטבעיות והתקבל מיד. 

כבר באסיפה הזכירו ונאספו מספיק קטעים בשביל חוברת ראשונה. מה שנשאר זה הצד הטכני, לתקתק את החומר, לסדר לדפוס, ולדאוג להדפסה בפועל. לקחתי על עצמי את המשימה, שהחוברת תהיה מוכנה עד שבת קודש. השליח הרב בצלאל קופצ'יק (שיהיה בריא) התנדב לתקתק את החומר במהירות, הרב יהודה פרידמן לקח על עצמו לבדוק את האפשרויות להדפסת החוברת, וכך אני ובצלאל קופצ'יק ישבנו ועבדנו על המחשב בביתי כל הלילה, על מנת שלמחרת בבוקר הכל יהיה מוכן. 

בבוקר מסרתי את הדפים המוכנים לרב יהודה פרידמן, וגם לדפוס כאן בקראון הייטס. ברוך ה' החוברת הודפסה בכמות גדולה בשני הדפוסים במקביל, ולקראת כניסת השבת נסעתי עם הרכב ופיזרתי חוברות בכל בתי הכנסת בשכונה. באותם ימים מדובר על כ–30 בתי כנסת בערך, שכולם זכו לקבל את החוברת "יחי המלך" עם שיחות הרבי מלך המשיח בעניני משיח ובקשר למצב.

ב–770 התכנית הייתה לחלק את החוברות ברגע האחרון. היה לנו חשש, אולי מישהו ייקח את זה, יעלים את זה… לא ידענו מה יהיה. בהדלקת נרות התחלתי לחלק ב–770, הצפנו את 770 בחוברות… והתגובות שקבלנו היו פשוט מדהימות: אנשים למדו את הדברים, התחזקו בעצמם, חזקו את הסביבה, את המשפחה – זה היה ממש זריקת עידוד לקהל. צריך להבין, הרבה מהידע שיש היום, הדברים הכי פשוטים – זה שהרבי נמצא איתנו בלי כל שינוי וכו', לא היו ידועים לקהל. אנשים קראו את החוברת וקיבלו חיות, פשוט התרוממו לגבהים אחרים…

כשעברה השבת חשבתי לעצמי, איך אפשר להפסיק כזה דבר? הבנו שיש צורך להוציא את החוברות של "יחי המלך" על בסיס קבוע, ונרתמתי למלאכה.

זקנים לצד צעירים – רוקדים עם משיח…

ליקוט חומר, עריכה, הדפסה וחלוקה – כל זה לקחת על האחריות שלך? היה לך ניסיון בעבר עם כזה סוג פרוייקט או איזה גביר שמימן את זה? 

ההתגייסות שלי לא הגיעה ממקום של טעם ודעת, פשוט הרגשתי שזה מצב חירום! ה'עולם' נמצא בהתעלפות. לא יודעים איך להתייחס למצב כזה, ולנו יש בידיים את התרופה – יש לנו שיחות מהרבי מלך המשיח. זה כל הרעיון של "יחי המלך" – רק אותיות הרב, לא שום דבר מעבר. 

המשך ההוצאה לאור דרשה הרבה מאמץ, הן בליקוט של הקטעים הן בתקתוק וההדפסה וכו'. סייעו לי מספר חסידים, אציין במיוחד את הרב שמערל שיחי' מטוסוב שידיעותיו המרובות ושליטתו בחומר היו לי לעזרה רבה.

מבחינתי כל המאמץ היה שווה כשראיתי מול העיניים את התוצאות. קודם כל באופן אישי, העיסוק שלי עם השיחות בגאולה ומשיח רומם אותי אישית וגרם לי לחיות עם משיח ברמה שאף פעם לא חוויתי; וגם ברמה הציבורית כמובן, ראו בחוש איך הקהל מתרומם בזכות השיחות. 

אספר לך דוגמא אחת מיני רבות: לפני פסח (תשנ"ה) מצאתי את השיחה מאחרון של פסח תשי"ב. הרבי אומר שם: "כ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג לרקוד באחרון של פסח ריקוד של משיח ("משיח'ס טאַנץ"). מאמר זה – "משיח'ס טאַנץ" – אפשר לפרש בשתי אופנים: (א) ריקוד ששייך ומהוה הכנה למשיח, (ב) ריקוד שמשיח עצמו משתתף בו. וכיון שהדבר תלוי בנו איך לפרש, נפרש כפי שכדאי לנו ("ווי עס לוינט אונדז") – כפירוש הב' – שמשיח נמצא כבר ומשתתף ורוקד יחד עמנו הריקוד שלו…" עד כאן הדברים של הרבי מלך המשיח. 

זכורני כיצד בזמנו, הסתכלתי על דף והרגשתי שיש כאן משהו, ופתאום ראיתי את המילים האלו, וואו! איזה אוצר! לא רק ריקוד של משיח אלא שמשיח רוקד איתנו… 

הקטע פורסם בגליון יחי המלך לקראת החג, וזה פעל התעוררות עצומה. כשהגיעה סעודת משיח, היו כאלה ריקודים… רקדו על שולחנות שעה ארוכה. אני זוכר את זקני אנ"ש ר' לייבל מוצקין ור' לוי איצ'ה שפירא רוקדים לצד הצעירים. כל הקהל רקד בשמחה שעה ארוכה. פשוט אין לתאר!

לפועל, ההתעסקות עם ה"יחי המלך" תפסה אותי לגמרי, קפצתי לתוך העניין והקדשתי את כל זמני לכך. חוץ מזמן העבודה שלי שנתפס, נוצרו חובות גדולים מכך שלפעמים אני עצמי שילמתי על ההדפסה, כשלא נמצא מי שיתרום. באותה תקופה היה לי עסק של חלקים למחשבים, אבל אחרי ג' תמוז מי רצה בכלל להמשיך בחיים נורמלים… התמסרתי להוצאה לאור וזה לקח לי את כל השבוע. ב"ה לא פספסנו אפילו שבוע אחד. היו אפילו פעמים שהחוברת הודפסה במדפסת פשוטה ב–749, כשזו היתה האפשרות. העיקר שה'יחי המלך' ייצא לאור.

עברה שנה ו–ג' תמוז עומד בפתח… בהתייעצות עם אשתי וידידים, הבנתי שאי אפשר להמשיך בצורה כזו. מי חלם שיעבור שנה מאז ג' תמוז והרבי מלך המשיח עדיין לא יתגלה… רציתי בכל מאודי ש"יחי המלך" ימשיך לצאת לאור, אבל הבנתי שאני לא יכול להמשיך להתעסק עם זה. 

אני זוכר את עצמי יושב במשרד, ופשוט מדבר עם הרבי מלך המשיח: רבי! סוף–כל–סוף זה עניין שלך! תדאג לזה… פתאום הטלפון מצלצל, ועל הקו נמצא התמים צמח מזרחי (כיום שליח במילאנו), שאומר לי: "הרב כהנוב, שמעתי שאתה מפסיק. אז אני רוצה להמשיך"… הרגשתי שזה ממש מלאך משמים, קיבלתי צמרמורת… והוא אכן לקח על עצמו את המשימה יחד עם התמים מענדי בליניצקי – שמאז ועד היום האחראי להוצאת הקונטרס מידי שבוע בשבוע במסירות רבה. התמימים שידרגו את החוברת, ביתר שאת ויתר עוז, גם מבחינת ההוצאה לאור וגם מבחינת ההפצה חוצה, גם בשכונות החרדיות הסמוכות, ובהמשך בתפוצה עולמית. 

ילד קטן נעמד על הספסל

הרב דוד כהנוב הוא לא האיש שישקוט על שמריו, בעוד ההתגלות המיוחלת של הרבי מלך המשיח עדיין מתמהמהת. ואכן פרוייקטים נוספים לא איחרו לבוא… 

את השיר המרגש (ראה מסגרת) על הילד הקטן שנעמד על הספסל, ומכריז בקול גדול מה שכולם חושבים בליבם: "הרבי חי וקיים", דומני שקשה למצוא חסיד שאינו מכיר; מי שחיבר את המילים הנוקבות והמרגשות הוא לא אחר מהרב כהנוב. 

תוכל לספר לקוראי בית משיח מה עומד מאחורי כתיבת השיר, ומה התגובות שקיבלת בעקבותיו?

בכלל יש לי חיבור לנגינה ומוזיקה, ומידי שנה לכבוד י"א ניסן אני זוכה לחבר ניגון על הפרק החדש של הרבי מלך המשיח. בכמה שנים הניגון אף נבחר והתקבל אצל החסידים ברחבי תבל. מלבד זאת חיברתי עוד מספר ניגונים. באותה תקופה אחרי ג' תמוז, הרגשתי כאמור, שיש בלבול גדול אצל חלק מאנ"ש – מה המצב, לאן מתקדמים ומה הרבי רוצה ומצפה מאיתנו. שוחחתי על כך עם כמה חברים, ופשוט הזדעזעתי מהטשטוש הכללי הזה. 

לא היו לי יותר מדי כוונות. רציתי שכולם ידעו שהרבי חי וקיים. שיש רבי! הוא איתנו עכשיו ולא עזב אותנו. זה הוביל אותי לחבר את השיר 'הרבי חי וקיים'. השיר מתאר את רוח התקופה, את החושך והבלבול שאחז בכולם – "אף אחד לא אומר, אף אחד לא עונה, כל אחד מסתכל על השני…" וההתפרצות הטהורה, התמימה והזכה של הילד המכריז בקול חזק בכל כוחו – "הרבי חי וקיים, הרבי, המלך המשיח, עומד מיד להתגלות"! 

האמת היא שהתחושות והמילים כבר היו אצלי בבטן מאז ג' תמוז… הקלטתי את זה בפועל יותר מאוחר. עבר זמן עד שהשיר פורסם – כשהוצאתי דיסק של שירים שלי (עליו עבדתי יחד עם ר' אביגדור צייטלין), וזה היה השיר המרכזי בו, יחד עם עוד כמה שירים בעניני גאולה ומשיח וכמובן "יחי אדוננו". מכרתי את הדיסק מחוץ ל–770, הרבה מהאורחים ותושבי השכונה קנו דיסקים, והשיר הלך והתפרסם. עד היום, מגיעים אנשים מהארץ ל–770 עם הילדים שלהם, ואני שומע לחשושים מאחוריי: "זה הוא שחיבר את השיר"…

כאמור חיברתי לא שיר אחד ולא שניים, אבל בשיר הזה הרגשתי שהשיר כאילו חובר מעצמו, בלי מאמץ, 'יש מאין' מלמעלה. חשוב לי להדגיש: אין לי מטרה להוציא סתם ניגונים… באתי לחזק את האמונה ברבי מלך המשיח. אם זה מצליח ומעורר יהודים וחסידים באמונה במשיח, והיה זה שכרי. 

שמחת תורה תשנ"ה: רוקדים עם הרבי!

הרב כהנוב מרגיש שלא בנוח לספר על עצמו, אבל כדי לחזק אנשים אחרים, הוא מוכן לשתף בפעולות נוספות מהימים ההם:

לפני שמחת תורה תשנ"ה, ישבתי וחשבתי מה יהיה חס–ושלום בתכנית הגלותית? הרי "הקפות" זהו רגע השיא של תשרי, רגע השיא של הגילויים מהרבי מלך המשיח שליט"א שמעניק כוחות לכל השנה כולה. אם המצב ב–770 בזמן של הקפות יהיה של מרה–שחורה ונמיכות רוח, זה יכול חלילה להוריד בחיות וההתקשרות…

בליל הושענא–רבה פניתי לר' זלמן גולדשטיין (שידיו רב לו בהוצאת ספרים לשלוחים, הדיסקים 'חב"ד קלאסיק' ועוד פרוייקטים), ושאלתי אותו אם הוא יכול לעצב לי דגל לשמחת תורה: תמונה של הרבי מלך המשיח, כמה מילים בקשר לשמחת תורה וכמובן "יחי אדוננו".

העיצוב הוכן והדפסתי את הדגלים על נייר צבע פשוט, לא איכותי מדי… בגודל לטר (A4). קניתי מקלות קטנים, לקחתי בחורים לבייסמנט של ההורים שלי, והכנו כמות גדולה של דגלים. בליל שמיני עצרת נתתי אותם לר' זאב קדנר שיעמוד בפתח 770 ויתן לכל אחד מהילדים דגלים. הרגשתי כיצד הדגלים רוממו את הרוח של החסידים; לא היה קהל גדול ב–770 לפי ערך הקהל בשנה רגילה, אבל רקדנו והרגשנו את הרבי איתנו.

יוזמה נוספת שעשיתי באותה שנה, לקחתי את גיסי ר' לוי בוימגארטן (הטנקיסט), שניחן בקול נעים, ועשינו הקלטה בליווי מוזיקלי של ניגון ההקפות (הניגון השני, לא של ר' לוי'ק) עם המילים של "יחי אדוננו". עם ההקלטה הזו, הסתובבתי בכל השכונה בערב החג ברכב עם רמקולים. אחרי כמה שעות החנתי את הרכב ליד 770, כשהניגון בוקע מהרמקולים עד כניסת החג… וזה פשוט נכנס לראש של האנשים, מה שהשפיע בפועל על השירה בהקפות…

הרי מאז תשנ"ג, 'יחי' נהיה ממש החיים שלנו! ראינו גם שמלבד העידודים של הרבי מלך המשיח לאורך השנה, היו מספר פעמים (אני זוכר לדוגמא בחזור מהתהלוכה בפסח, ובכ' מנחם אב) שהיה ניכר בבירור שהרבי רוצה שנשיר דווקא יחי, ולא ניגונים אחרים, נעלים ככל שיהיו. כי עכשיו יחי זה הנקודה. ומאז ועד היום – הרבי ויחי זה דבר אחד שלא שייך להפריד אותם חס–ושלום!

מהיכן שואבים חיות במשיח?

תרשה לי לשאול אותך, הרב כהנוב – מאיפה הגיעה אליך האמונה היוקדת בעניני משיח, מה גרם לך לא להתבלבל, להתחזק בעצמך ולחזק אחרים באמונה במשיח?

(מחייך:) קיבלתי מתנה מהרבי – נפלתי בצד הנכון… אם אני מנסה לחשוב מה תמיד תפס אותי וחיזק אותי, זה חד משמעית הלימוד והעיסוק בגאולה ומשיח. ממש כמו שהרבי אומר שעל ידי לימוד גאולה ומשיח, האדם חי במציאות אחרת לגמרי, כל העניין של הגאולה נהיה עובדה ברורה אצל האדם הלומד, הוא חושב על משיח וחי עם משיח.

נוסף ללימוד ועיון בדברי הרב, בתור אנשים בשר ודם, מה שמחזק זה הרצאות והתוועדויות, שיושבים יחד ומחזקים את האמונה ברבי מלך המשיח. באותה תקופה שאבתי הרבה חיות מהתוועדויות. זכור לי במיוחד פרופסור ר' ירמיהו ברנובר שיהיה בריא, שהאמונה הפשוטה שלו בדברי הרבי, הייתה לפיד אש בראש המחנה.

אנחנו לא אנשי זכרונות… אבל אם רוצים קצת להתרפק על מה שהיה – צריך להבין שהרבה דברים שהיום כביכול ברורים, הגיעו אז בפשטות, מאמונה טהורה ותמימה. קח לדוגמא את המושג "תפילה עם הרבי": 

אינני היחיד ולא הראשון ש'תפס' את העניין, אבל אחת הפעמים הראשונות שאני זוכר, הייתה בפורים תשנ"ה. חשבתי לעצמי, מה יהיה במנין של הרבי? הגעתי למעריב והיו אנשים בודדים ממש. אנחנו יודעים ש"קדושה לא זזה ממקומה"… אמרתי לחבר'ה, בואו נתפלל במנין של הרבי. היו שם עוד יחידים שחשבו גם ככה. אמנם לא הכנו את הכסא והסטנדר, אבל עשינו מנין של הרבי, והתפללנו יחד עם הרבי!

כיום ברוך ה' מאות ואלפים משתתפים במניין של הרבי וחיים את זה בפשטות.

הרבי נמצא בפשטות, ואנחנו מתפללים איתו!

אם הגענו לנושא, מה החשיבות של "תפילה עם הרבי"?

תראה, אין כאן הרבה חכמות, מדובר כאן על דברים שאנחנו עושים המבטאים שאנחנו חיים עם הרבי, והרבי חי איתנו. 

אם אתה שואל אותי, המעשים פועלים על האדם שהאמונה שלו תלך ותגבר. כשמשתתפים בתפילה עם הרבי ב–770 בשעה 10 בבוקר, ומכינים את הכסא והסטנדר, עומדים ומחכים לראות את הרבי מלך המשיח בעיני בשר נכנס לתפילה, זה הופך את האמונה למשהו מוחשי ואמיתי.

נקודה דומה שחשוב לי לומר: זכיתי לחבוש לראשי כיפת 'יחי'. תלמידים שאלו אותי בישיבה – הרב כהנוב, למה אתה לובש כיפה יחי? עניתי להם: הרבי מתחנן שנפעל להביא את הגאולה, אני לא עושה מספיק, ומרגיש רגשות אשמה. אז כאן יש לי תזכורת תמידית ופעולה תמידית. אנשים רואים את זה, הסביבה מקבלת כאן מסר, אפילו בלי שאני מדבר על זה.

התלמידים חשבו שאני יענה, שיש חיוב לשים כיפת יחי! אני רואה את זה כזכות. אתה לא חייב, אבל יש לך הזדמנות להרוויח משהו גדול… 

אני לא אוהב להתערב לאנשים בחיים האישיים, מצד שני אני רוצה לפעול. אני הולך לאירועים משפחתיים למשל, המשפחה של אשתי לא חב"דניקים, וההרגשה שלי היא, שהמסר פשוט חודר בלי שאני אומר מילה. אנשים רואים שאני לא מתבייש בזה, וזה עצמו פועל עליהם. מבחינתי, זהו עניין תמידי שאני מרגיש שאני עושה בשביל התגלות משיח. 

איך כל חסיד יכול להתעורר מחדש – להרגיש שהרבי חי, והולך להתגלות?

יש מושג שנקרא "צווישן [= בין] חסידים". הייתי מציע לכל אחד, להתחבר ולהתוועד עם חסידים שחיים את העניינים – חסידים שחיים עם הרבי, לומדים גאולה ומשיח, מתוועדים על זה, כותבים לרבי באגרות קודש. האמונה הרי קיימת אצל כל אחד, צריך רק לגלות ולחזק אותה. החיבור הזה נותן כח, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" להיות דבוקים ברבי עד ההתגלות בפועל. 

צריכים לדעת, שהרבי נותן לנו את הנשק החזק ביותר! אנחנו צריכים לנצל את הכוחות שהרבי משקיע בנו. הרבי הבטיח שאנחנו כבר על הדרך. אין דרך חזרה. הברירה שלנו היא רק אם להתקדם יותר חזק לגאולה או חלילה להתרשל קצת. ולא מדובר כאן על 'להמציא את הגלגל', אלא פשוט לחיות חיים של התקשרות: לעשות מבצעים כי אתה חסיד של הרבי, ויש לך רבי חי, והרבי לא מפסיק להשפיע עליך; ואתה מצידך פועל ומתמקד בפעולות ובלימוד עניני גאולה ומשיח ובמיוחד לימוד שיחות הדבר מלכות, הכי פשוט שיש.

אתה רואה ווי–פיי?

ובכל זאת, איך חסיד צריך להתייחס לג' תמוז?

היחס של חסיד לג' תמוז, צריך להיות כמו שהרבי מתייחס לתאריך ג' תמוז! אם אנחנו מאמינים קצת ב'השגחה פרטית', ברור לנו שה"סיפור" של ג' תמוז שלנו דומה לג' תמוז תרפ"ז. זהו יום שאפשר להסתכל עליו בשני אופנים, אפשר לראות את הגלות שבו – הנה הרבי נשלח לגלות בקוסטרמה…; ואפשר לראות את הגאולה ביום הזה, שיש כאן "אתחלתא דגאולה". למפרע התברר, כידוע מפרשת המאסר והגאולה, שאותו ג' תמוז היה בעצם השינוי מהיפך החיים – לחיים! אותו דבר ב–ג' תמוז שלנו, מצפים מאיתנו לראות את האתחלתא דגאולה שיש ביום הזה, וודאי שנראה מיד את התממשות הגאולה בשלימות. 

יש לנו היום ב"ה טכנולוגיה מתפתחת. יש הרבה דברים שלא רואים אותם, אבל משתמשים בהם יותר מדברים שאפשר לממש בגשמיות. קונים ומוכרים, ומעבירים מליונים בלחיצת כפתור. הרבי מלך המשיח אומר, שאנחנו חיים בימות המשיח. איי אתה לא רואה? נכון, לא רואים, אז מה אם אתה לא רואה? אתה רואה וויי–פיי? אתה רואה את האיש ברדיו? על זה אין לנו שאלות, זה מסתדר לנו מצויין. 

הרבי רוצה שנאמין באמונה פשוטה שג' תמוז הוא יום גאולה! רואים כך, רואים אחרת, מסתדר לנו, לא מסתדר לנו – זו האמת! והאמונה הזו נמצאת בלב של כל חסיד, ורק צריך לגלות אותה מן ההעלם אל הגילוי.

לסיום, הרב כהנוב – תן לנו צידה לדרך.

יש שיחה ידועה של הרבי הריי"צ מאחרון של פסח תרצ"ט, בה הוא מזכיר ש"יבא שילה" בגימטריא משיח וכו'. ישנו דגש בשיחה שלא שמים לב אליו. הרבי אומר שם כך: בתקופת העלמותו של משה רבינו, בני ישראל לא הפסיקו לדבר עליו, וכן יהיה גם עם הגואל האחרון!

אם כן, אנחנו נעשה את שלנו – לא נפסיק לרגע לדבר על הגואל האחרון, לחיות עם הגואל האחרון – ומיד ממש נזכה להתגלות השלימה בעיני בשר של הרבי מלך המשיח שליט"א, ונחגוג את ג' תמוז בהקהל עם כל עם ישראל בירושלים הבנויה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

השיר שמעורר בכל העולם: 

קרה מה שקרה
שקט בכל העולם
אף אחד לא אומר,
אף אחד לא עונה, לא עונה

כל אחד מסתכל על השני,
שהוא יגיד, שהוא יביע
מה שהוא מבין,
מה שהוא יודע, יודע

ופתאום קם ילד קטן
ונעמד על הספסל
ומכריז בקול חזק וגדול בכל כוחו:

הרבי חי וקיים! הרבי חי וקיים!
הרבי, הרבי, המלך המשיח,
עומד מיד להתגלות! ×2

לכל אחד יש בפנים את הילד
תן לו להביע את עצמו
תן לו להכריז בקול גדול,
בקול גדול:

הרבי חי וקיים! הרבי חי וקיים! הרבי, הרבי, המלך המשיח,
עומד מיד להתגלות! ×2