וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִ"בּו: ל"ב שנים לשיחות הדבר מלכות

הרב מנחם מענדל ששון

ל"ב שנים חלפו מתקופת אמירת שיחות הדבר מלכות בשנת תנש"א-תשנ"ב, והעיסוק המתמיד בלימוד שיחות אלו בכל תפוצות חסידי דור השביעי רק הולך ומתעצם, כלחם חם וטרי שיצא זה עתה מהתנור שהכל כמהים לטעמו.

כאל ההרגשה כך מתפקדת מערכת ה'תפוקה' של הנגשת שיחות אלו ולימודם לכלל שכבות הציבור והגילאים, בשרשרת ההוצאה לאור המכובדת; 'דבר מלכות פיענוחים', 'דבר מלכות תוכן וסיכום', 'דבר מלכות לנוער', 'דבר מלכות לילדים', 'דבש מלכות', 'מדקדקים', ועוד היד נטויה…

אך ההוא 'האומן במלאכתו' לא מהסס להיכנס גם לאמבטיה רותחת וקדושה זו, ולהטיל בה כמה קרחונים קטנים לעידון הלהט והחום סביב שיחות הקודש המתמצתות בתוכם את נקודת חסידות חב"ד ותכלית הבריאה כולה.

כתשובת המשקל לקרירות המבצבצת אי-שם בנבכי נפשינו, וכחוסן חיוני ליציבות והתמדה פנימית בלימוד השיחות ללא-לאות, הגיע הזמן 'להזכיר' לעצמנו את הטעמים הרבים המוזכרים בתורת הרבי מלך המשיח שליט"א אודות חשיבות לימוד שיחות אלו, כאשר בסקירה כללית ניתן לדלות לפחות 7 טעמים כלליים אודות חשיבות לימוד 'השיחות האחרונות' לעת-עתה.

אז נתחיל…

1. לימוד גאולה ומשיח

אחת מהדרישות העיקריות שנשמעו מפי המלך ב'המשך' השיחות שלאחר כ"ח ניסן, היא "לחיות משיח" – לחיות כבר במצבנו הנוכחי את אורח חיי הגאולה מתוך הכרה והרגשה ש"הנה זה משיח בא".

'דרך ארוכה וקצרה' נסללה עבורנו על מנת להגיע למצב זה בנפשנו, הלא היא "הדרך הישרה" – לימוד ענייני גאולה ומשיח בכל חלקי התורה; אך באופן פרטי יותר ניתן להבחין בדברי מלכנו שישנה עליונות מיוחדת (בתוך הלימוד הכללי) ללימוד השיחות המסבירות את מצבנו הנוכחי כעת ממש, בו אנו עומדים על "סף הגאולה", וכדברי קודשו בשיחת ש"פ בלק תנש"א:

"ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח, "הנה זה בא", כיון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלימות".

ומזה מובן שלא ניתן להסתפק בלימוד השיחות העוסקות בביאור יעודי הגאולה וענייניה באופן תיאורטי, כי אם חשיבות מיוחדת צריכה להינתן ללימוד השיחות בהן מוסבר מצבנו הנוכחי בתקופתנו זו "שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח", אשר דווקא על ידן ניתן להגיע למצב זה בנפשנו, וכהמשך דברי קודשו:

"על ידי לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא"".

וניתן לקשר טעם זה לסיפור הידוע כאשר הוכן קובץ 'לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח' בקיץ תנש"א ונכנס לאישור לחדרו הק' של הרבי מלך המשיח, אך לא יצא לאור עולם עד לבוקרו של יום ג' שבט תשנ"ב, בו יצאה הוראה מן הקודש להוציאו לאור, אך עם הוראה מעניינת – השופכת אור על חשיבות לימוד שיחות הדבר מלכות דווקא – להוסיף לקובץ שיחות מהשנה האחרונה בהם נאמרו שיחות הדבר מלכות. וזה לשון המענה: "באם לא הו"ל [הוצא לאור] עדיין. להוסיף עוד מכהנ"ל [מכל הנזכר לעיל] דשנה זו".

צילום המענה:

פענוח:
מהיר
באם לא הו"ל עדיין
להוסיף עוד מכהנ"ל דשנה זו
ולהו"ל בתאריך המתאים (ר"ח שבט, יו"ד שבט)

2. הדגשת הנשיאות

טעם נוסף לייחודיותן של שיחות הדבר מלכות הוא זמן אמירתן – ב'שלב' המאוחר ביותר בנשיאות הדור השביעי;
כל שיחות הרבי מלך המשיח ניצבות ב'רף' גבוה יותר מכל הדורות שקדמונו, כיוון שנאמרו על ידי גואל ישראל המכוון כנגד 'ספירת המלכות' החותם את שרשרת רבותינו נשיאנו והבריאה כולה. אך במהלך הדור עצמו מתרחשות 'התקדמויות' בגילוי המלכות בנשיאות הנשיא, ומגיעות לשיאן ב'שלב' המאוחר ביותר בו גילה הנשיא את נשיאותו, וכפי הביטוי הנפלא בשיחת י"ג תשרי תשמ"ו:

"בהתחלת הנשיאות ניכרת עדיין ההשפעה של הנשיא שלפניו, ובמשך הזמן, ככל שנכנסים יותר ויותר בענין ה"נשיאות", אזי מתגלית יותר ההוספה והחידוש המיוחד של נשיא זה". (וראה גם בשיחת ש"פ וירא תשמ"ז).

3. עיקר גילוי החסידות

כל אשר בשם חסיד יכונה – מבין את הנחיצות וההכרחיות בלימוד תורת החסידות. לצד זה ברור לכל חסיד כשמש ש"חסידות ללא רבי אינה חסידות", וכל גילוי החסידות תלוי אך ורק ב'נותן התורה' – נשיא הדור, אשר על פיו ישק דבר ובדרכו האלוקית יחליט מה לגלות ומתי לגלות את סודות ועמקי תורת החסידות.

אך חלק קטן מתוכנית 'תגלית תורת החסידות' – ידועה מכבר; ככל שמתקדמים משנה לשנה, תורת החסידות מתגלית יותר ויותר בכמות ובאיכות, כך ששיא גילוי תורת החסידות התרחש בשיחות הדבר מלכות שנאמרו בשלב המאוחר ביותר; וכפי המובא בשיחת ש"פ אמור תנש"א:

"מרשב"י נמשך אחר כך גילוי פנימיות התורה בדורות שלאחרי זה . . וכך ניתוסף בזה על ידי רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו מדור לדור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. עד לגילויים דפנימיות התורה בדורנו זה, ובזה גופא – נוסף משנה לשנה".

ובמילים אחרות בשיחת ש"פ מקץ תשנ"ב: "ככל שהולכים ומתקרבים להתגלות של משיח צדקנו, הולך ומוסיף בהגילוי דשמן שבתורה, שזוהי ה"טעימה" מתורתו של משיח".

4. גילויים מופלאים

"דיו לעבד שיהא נידון כרבו", ואנו אין לנו אלא ללמוד מההפלאה הגדולה אשר רוכש הרבי מלך המשיח עצמו לשיחות ולמאמרים האחרונים שנשמעו מהרבי הריי"צ שבהם נמצאים "עניינים מפליאים" כדברי קודשו; כדוגמא ראשונית ניתן להביא את לשונו הק' משיחת ש"פ האזינו תשכ"ד:

"במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובפרט במאמרים שלפני ההסתלקות, ישנם כמה ענינים נפלאים; מלבד ההשכלה וההשגה שבהם, יש בהם גם ענינים מפליאים ומבהילים, ו"אין איש שם על לב", כיון שבהשקפה ראשונה לא מבחינים בהם, אבל כאשר מעיינים כדבעי – ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר: "בהסתכלות החזקה" – מבחינים בכמה וכמה ענינים נפלאים".

ובאופן דומה התבטא קודם לכן בשיחת ש"פ יתרו תש"י: "במאמר של יו"ד שבט ישנם כו"כ ענינים פלאיים, שבהשקפה ראשונה אין להם שייכות לתוכן המאמר, ועכשיו מבינים זאת היטב".

בדומה לכך ניתן ללמוד גם מדברי קודשו אודות התקופה שלפני ה'העלם והסתר' של הרבי הריי"צ במאסרו בשנת תרפ"ז, כאשר ב'ראש השנה' שלפני המאסר אמר במרכז המאמר כו"כ עניינים – שכביכול – לא היו קשורים לתוכן המאמר, ובפועל היו טמונים בכך עניינים נשגבים לתקופת ההעלם והסתר.

וכפי שביאר זאת בלקוטי שיחות חלק כ"ג (ע' 157): "כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם בהקשר למאסרו וגאולתו בי"ב-י"ג תמוז, שבמאמרים שנאמרו על ידו בראש השנה שלפני המאסר (ראש השנה תרפ"ז) דובר על שיטת הבעש"ט שההשגחה פרטית היא גם על הדומם, הצומח והחי ועל כל פרט ופרט – למרות שענין זה אינו קשור למאמר, וציין – שלולא זאת אין הוא יודע אם היה יכול לשאת ולסבול את היסורים ולצאת מן המאסר".

•

בהקשר זה מתאים לציין את החביבות המיוחדת של הרבי מלך המשיח למאמר האחרון של הרבי הריי"צ, לאורך כל שנות הנשיאות בביאור עמקות המאמר, ובפרט בשנה שלאחר ההסתלקות שהחזיק מאמר זה בסידורו כל הזמן;

אך ניתן לראות זאת במיוחד במענה הידוע, אודות כך שבמשך שנת תש"י–תשי"א הוציא הרבי מלך המשיח לקראת כל מועד קונטרס ממאמרי הרבי הריי"צ, אך ביו"ד שבט תשי״א לא הוציא הרבי קונטרס, ובהזדמנות הקרובה, כאשר הדפיס את הקונטרס לפורים תשי"א, הבהיר בהקדמה בזה הלשון:

"קונטרס ליו"ד–י"ג שבט לא נדפס שנה זו, כי באשר כ"ק מו"ח אדמו"ר קבע בעצמו מאמר (באתי לגני – קונטרס עד) ליו"ד שבט הוא יום הסתלקותו, הרי מי יבוא אחרי המלך לשנות בזה. וביום ההילולא שלו אנו אין לנו אלא ללמוד ולהעמיק במאמר זה גופא".

צילום המענה:

5. כל התשובות לכל השאלות

מעבר לגילויים המופלאים הנמצאים בשיחות אלו, הרי הן משמשות גם כן כ'מצפן פרקטי' וכ'אורים ותומים' לכל השאלות שנשאלות מצד החסידים בתקופת ה'העלם והסתר'. וכפי שחינכנו הרבי מלך המשיח עצמו בתקופה שלאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, ובלשון קודשו (שיחת ש"פ ויקהל-פקודי תש"י – לקו"ש ח"ב ע' 512): "ב"המשך" האחרון שכתב הרבי – הבהיר את הכל ושם גם רמז את הכל".

ובשפה ברורה יותר ברשימה הפרטית (בלתי-מוגה) מאותה שיחה: "התשובות על כל השאלות ששואלים – מחפש הנני בהדברים שנתפרשו במאמרים אלו".

ובתור "מעשה רב" ניתן ללמוד ממענות הרבי מלך המשיח לחסידים באותה תקופה אודות שאלות שנשאלו בעניינים שונים, כאשר את תשובתם גילה בשיחות ובמאמרים האחרונים של הרבי הריי"צ; כדוגמא לכך ניתן להביא את המענה הידוע למשפיע הרה"ח ר' ניסן נמנוב ע"ה – אודות שאלתו האם לדחות את חתונת בתו שתוכננה בסמיכות לסיום ה'שלושים' להסתלקות הרבי הריי"צ (אגרות קודש ח"ג ע' רמג):

"ידוע שאצל הנשיאים . . הנה בעת אמירת המאמר הי' אומר מילות בודדות שהיו שייכות רק לפרטים מן השומעים . . והנה גם במאמר שליום ההסתלקות ישנם כמה וכמה בעל שם'סקע ווערטער ופתרון שאלתו כמו שכתבתי לעיל הוא לפענ"ד שם ריש פרק ה'". [שם מובא אודות ר' יהודה בר אילעי שהיה מרקד לפני הכלה עם בד של הדס, ומזה הבין שהחתונה צריכה להיערך כסדרה ובזמנה].

כך גם כתב הרבי מלך המשיח (אג"ק ח"ד ע' כ"ד) לשליח הרה"ח ר' מיכאל ליפסקר ע"ה אודות טענתו שלאחר הסתלקות הרבי הריי"צ הוא מרגיש "בודד וגלמוד" ונופלת עליו "חולשה גדולה בכל העבודה"; הרבי הפנה אותו לאחת מהשיחות האחרונות של הרבי הריי"צ (שיחת י"ג תמוז תש"ט) וכתב לו: "משם יוכל לשאוב חיות והתעוררות והתחזקות בעבודתו במקומו עתה, ומשם יווכח אשר אפילו בשכל אנושי מובן אשר אין כל מקום למחשבה שהוא בודד וגלמוד ח"ו, ופשיטא שאין כל יסוד לחולשה בעבודה".

וסיים הרבי מלך המשיח את המכתב במשפט הידוע ובתקווה המהדהדת עד לימינו אלו ממש: "והלואי היו מדקדקים אנ"ש, ובפרט התמימים, בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אפילו בשיחותיו ובפרט אלו משנת השי"ת והשנה שקדמה לה".

צילום המכתב המקורי לר' מיכאל ליפסקר:

6. השליחות העכשווית

חייל שניצב בזירת הקרב, מוכרח לקבל הוראות מהמפקד היכן אוחזים בשלב הלחימה; מי נוצח, מי בדרך ולאן פנינו מועדות. לולא זאת ייתכן ויפעל עם אמצעי הלחימה למטרות טובות ויפות אך שגויות למערך הכלל-מלחמתי. כך נצרך החסיד בכל דור ודור לדעת את מטרת הדור, ובתוך הדור עצמו גופא עליו לבדוק ולבחון מהי השליחות העכשווית המתבקשת בתקופה זו, המבתארת בשיחות קודשו של נשיא הדור – משיח שבדור.

בתוך דור השביעי גופא ניתן 'לרשום' תחנות רבות המחולקות לתקופות שונות בנשיאות, בהם נדרשה פעילות אקטיבית ב'מבצע' כזה או אחר כפי שהתבארו באותה תקופה בשיחות הקודש; לכן, במטרה לדעת "מה ה' אלוקיך שואל מעמך" בזמננו זה ובתקופתנו זו, עלינו להעמיק בשיחות הדבר מלכות במטרה לדעת מהי העבודה והשליחות הנדרשת בימינו אלה אותה דורש מאיתנו "משה איש האלוקים" – "ממוצע המחבר".

וכלשון קודשו בתחילת שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב: "נוסף על הנקודה המשותפת בכללות עבודת השליחות של בני־ישראל בכלל כשלוחיו של הקב"ה, שהיא "אני נבראתי לשמש את קוני", ובפרט של השלוחים של נשיא דורנו – נקודה המשותפת ששווה בכל הזמנים – מתוסף מזמן לזמן חידוש בשליחות, שליחות מיוחדת, שהיא חודרת והיא ה"שער" שעל ידו "עולים" כל עניני השליחות".

7. הדרך להתקשרות

כל נער חבד"י יודע לדקלם את המשפט המיוחד מ'היום יום' מתאריך ט' אדר-ב: "גודל התשוקה להתקשרות, יכול להשביע רק כאשר ילמוד מאמרי החסידות שאומר הרב וכותב, כי בראית פנים בלבד לא סגי";

ואכן נקודת ההתקשרות הפנימית בין חסיד לרבי המתבצעת באמצעות לימוד תורת הנשיא ברורה היא כשמש לכל חסיד באשר הוא, כי "אף שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, מוכרח הלימוד, לעתים קבועים, דוקא בתורת הנשיא" (אג"ק ח"ג, תריד), הואיל ו"ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד תורה" (היום יום כ"ד סיוון).

מתוך הזהירות הראויה (ובדגש על כך שהטעם הנוכחי נאמר יותר ממקום של 'הרגש') ניתן אולי לומר, כי על פי דרישת הרבי מלך המשיח ממשפיעי 'תומכי תמימים' לחנך את התמימים להתקשרות לרבי דווקא על ידי לימוד תורת נשיא הדור הנוכחי, ולא להסתפק בלימוד תורת חסידות מדורות קודמים, הואיל "שכל תלמיד צריך לעמוד בהענין דההתקשרות מתאים לזמנו ודורו" על ידי לימוד תורת נשיא הדור;

ניתן אולי לדייק 'בדרך אפשר' שכן הוא הדבר בתוך דור השביעי גופא – שההתקשרות צריכה להיות "מתאים לזמנו ודורו", היינו תואמת לתקופה ה'חדשה' בדורנו זה בה נמצאים 'על סף הגאולה' וב'ימות המשיח', וממילא צריכה להיות ההתקשרות במיוחד בתורה של התקופה המיוחדת – בשיחות הדבר מלכות – "מתאים לזמנו", בנוסף על הלימוד העיקבי בכל חלקי תורת נשיא הדור.

וכלשון קודשו באגרת למשפיע הרה"ח ר' שלמה-חיים קסלמן ע"ה (אג"ק ח"ח, ב'שצד): "ומה שכתבתי אודות לימוד תורת נשיא הדור הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לא באתי בזה ח"ו לשלול לימוד מאמרי חסידות של נשיאים שהוא ממלא מקומם ופשוט, אלא שכל תלמיד צריך לעמוד בהענין דההתקשרות מתאים לזמנו ודורו, והתקשרות היא ע"י תורת הנשיא וכמבואר בכמה מכתבים והועתק גם בלוח היום יום, ולכן חוויתי דעתי שצ"ל לימוד כזה דוקא".

•