דרשת משיח בפרשה: ברכת הגאולה

להורדת הדרשה לפרשת כי תבוא בעברית

להורדת הדרשה לפרשת כי תבוא באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת כי תבוא בצרפתית

***

ברכת הגאולה

מבוסס על שיחת שמח"ת תשמ"ט

שני חלמאים חזרו בתשובה, והיו נכנסים לרב מדי יום עם שאלותיהם.

פעם, בעת טיול ביער הם מצאו ביצה תחת אחד העצים

"יופי, נוסיף לארוחה. אבל מה נברך?"

אומר הראשון: "מצאנו את הביצה תחת העץ אז נגיד בורא פרי העץ."

אומר השני: "מה פתאום!, זה היה על האדמה אז נברך בורא פרי האדמה"

הם החליטו לשאול את הרב

הרב פסק: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"

שאלו השניים: "למה שהחיינו?"

אמר הרב: "בדרך כלל עושים חביתה עם שתי ביצים ומחבת אחת. זאת הפעם הראשונה בחיים שאני רואה שתי (ראשי) מחבת עם ביצה אחת!"

***

פרשת כי תבוא פותחת בדיני הביכורים הכוללים שתי מצוות עשה: א. עצם הבאת הביכורים לבית המקדש ב. מקרא ביכורים. אחד מהטעמים הפשוטים למצוות אלו הוא הצורך והחובה להודות להקב"ה על כל מה שהוא נתן, נותן ויתן לנו, בגשמיות וברוחניות. 

הדברים רמוזים בלשון הפסוק ומובנים אפילו לבן חמש למקרא בדברי רש"י – גדול הפשטנים. על הפסוק הפותח של מקרא ביכורים: "הגדתי היום לה' אלוקיך וגו'" מפרש רש"י "ואמרת אליו" – שאינך כפוי טובה". כל מטרת המצוה היא לדעת להכיר בחסדי השם על כל הקורות אותנו ולהודות לו על כך. 

מאותה סיבה בדיוק תקנו אנשי הכנסת הגדולה את הברכות. כידוע, כל סוגי הברכות מתחלקים לשלוש קטגוריו-א)ברכות השבח, ב)ברכות הנהנין, ג)ברכות המצוות. המטרה העיקרית בברכות השבח וההודאה, ואפילו בברכות הנהנין, היא ללא ספק, על מנת לקבוע בלבנו את רגש ההודאה והעדר כפיות הטובה על כל הדברים הטובים שקורים לנו ומסביבנו.   

אבל, מה עם המשיח? האם יש צורך ומצוה להודות לקב"ה על הטובה הנפלאה הזאת, על ביאת המשיח והתגלות הגאולה? ואם כן, איך? מה מברכים ומתי?

הרבי מלך המשיח התייחס פעם לנושא ואמר בפשטות ש:"כאשר נזכה לראות את פני משיח צדקנו בפעם הראשונה, מסתבר שיצטרכו לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" במכל שכן מברכת שהחיינו על ראיית חברו שלא ראהו שלושים יום" (ליל שמח"ת תשמ"ט, התועדויות ח"א 207)

כמו שיש חיוב להודות לה' על ראיית חבר, אם לא ראו אותו שלושים יום, כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, שצריך לברך "שהחיינו" על ראיית מלך המשיח, כי עברו הרבה יותר משלושים יום מאז שאנחנו מחכים לו!

מעניין שנושא הברכות בראיית משיח צדקנו אינו דבר חדש כלל, ואפילו לא דבר המוגבל לחסידי חב"ד או לחסידים בכלל. הראשון שדן בנושא הוא, ר' חיים פלאג'י, מגדולי חכמי איזמיר שבכל הזמנים, תלמידו וממשיך דרכו של הפוסק הידוע בעל "הכנסת הגדולה". בספרו, לב חיים (ח"ב סי' מ"ב) הוא פוסק שראוי לברך חמש ברכות נפרדות על ראיית פני משיח צדקנו. ואלו הן:

א-ברוך אתה ה"א מלך העולם גאל ישראל- ע"ד שמברכים בליל חג הפסח בעת עריכת הסדר, "אשר גאלנו וגאל את אבותינו" על הגאולה ממצרים, בודאי שנצטרך לברך את אותה ברכה (עם הרבה יותר כוונה..) על הגאולה העתידה.

ב-ברוך אתה ה"א מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו- שצריכים לברך מעיקר הדין כאשר רואים את אחד מחכמי ישראל המופלגים בחכמתם, ובודאי שמלך המשיח נחשב לאחד מהם.

ג-ברוך אתה ה"א מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו- שצריכים לברך על מלך ישראל, אשר כבודו הוא חלק מכבודו של הקב"ה, ובודאי שמלכותו של מלך המשיח לא תיפול ממלכותו הרגילה של אחד ממלכי ישראל הקדמונים.

ד- ברוך אתה ה"א מלך העולם חכם הרזים- ברכה אותה מברכים על התכנסות של יותר מששים רבוא מעם ישראל, ותאמינו לי, בביאת המשיח תהיה התכנסות הרבה יותר גדולה משש מאות אלף איש….

ה- ברכת שהחיינו- כפי שאמרנו לעיל.

אבל מעניין שבשיחות הרבי לא מצינו איזכור על ברכות אלו (או אחרות) בקשר לביאת המשיח, וטעמא בעי!

ראיתי הרבה שהעירו בנושא, וננסה לתמצת באופן כללי ופשטני את דבריהם, (וכמובן, ללא אחריות כלל).

את הברכה הראשונה "גאל ישראל" נוכל לברך רק לאחר הגאולה. זאת אומרת, שבעת ראיית פני משיח צדקנו בפעם הראשונה, זה יהיה מוקדם מדי בכדי לברך! נצטרך לחכות עד לאחר בניית המקדש השלישי, קיבוץ נדחי ישראל והחזרת שלימות קיום המצוות בארץ ישראל, עד שנוכל לומר בבטחה שאכן כבר באה הגאולה, ואז נוכל לברך:"גאל ישראל" בלשון עבר.

בקשר לברכות חלק מכבודו או מחכמתו ליראיו, היו שהביאו סיפור שקרה מספר ימים לפני הסתלקות האדמו"ר הקודם, הרבי ריי"צ. ביום ראשון, ד' שבט תש"י, הגיעה קבוצת תמימים מרוסיה לראות את פני הרבי הקודם. לפני כניסתם המיוחלת ליחידות, הם עברו אצל הרבי מה"מ, שנקרא באותם שנים בפי החסידים בשם "הרמ"ש". אחד מהתמימים, לימים הרב המפורסם ר' שלום מרוזוב ע"ה, שאל את הרמ"ש האם עליהם לברך את ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" בעת ראיית פני הרי הקודם? הרמ"ש ענה שלא, מכיון ש"הרבי" הוא למעלה מזה! אז אם הרבי הקודם כך, הרבי מה"מ על אחת כמה וכמה! ועל דרך זה ניתן לומר עם בקשר לברכת ש"חלק מכבודו ליראיו" שהרבי הוא למעלה מזה!

כמו כן הביאו סיפור מעניין בקשר לחתם סופר, שבעת דו שיח שהיה לו עם אחד מגאוני פרשבורג (ר' משולם) והם דנו בשאלה מדוע השמיט הרמב"ם את הברכה הזאת מספרו. נענה אחד מהגאונים ואמר:"ודין זה דברכת חכמי ישראל אינו נוהג בזמן הזה שאין לנו דין תלמיד חכם,  ולעתיד יהיה מלאה הארץ דעה ולא יהיה דבר חדש עד שיצטרך לברך". דהיינו שלעתיד לבא, "יהיו כל ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים" (לשון הרמב"ם מלכים יב, ה) אז אם כל אחד (ואחת..) מאיתנו נחשב ל"חכם גדול", על מה ולמה נצטרך לברך את הברכה הזאת בכלל?

ועל ברכת חכם הרזים, קצרה היריעה מלהאריך בדין זה, ועוד חזון למועד.

אבל בואו נתמקד לרגע בקשר לברכה עליה כולם מסכימים שצריך לברך-ברכת שהחיינו. ישנה ברכה נוספת, שמטבעה היא דומה מאוד לברכת שהחיינו, והיא ברכת "הטוב והמטיב". שתי הברכות האלו נאמרות על אותם מאורעות ואותן התרחשויות. ההבדל ביניהם הוא שהנאה המגיעה לאדם אחד בלבד, אותו אדם מברך שהחיינו. אבל אם אותה ההנאה כוללת מספר בני אדם כאחד, צריך לברך "הטוב והמטיב". הטוב- לי, והמטיב-לאחרים שעמי. אם כן, לכאורה, הברכה המתאימה בראיית המשיח היא טוב והמטיב ולא שהחיינו, כי אחרי הכל זוהי ההנאה הכי גדולה שיכולה להיות, והיא כוללת את כולנו כאחד, כל עם ישראל בבת אחת! אז למה שהחיינו ולא הטוב והמטיב?!

בנושא זה כבר דנו רבים, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חסידים ואלו שאינם חסידים (עדיין..) שלכל אחד תירוץ מעניין כשלעצמו. היו שאמרו שברכת הטוב והמטיב יכולה להאמר רק לאחר שהגיעה לאדם "טובה", דהיינו זו שהיא תועלת גשמית פיננסית. ירידת גשמים הנצרכת לשדות או כספי ירושה המתחלקים בין חברי המשפחה וכדומה, משא"כ כשמדובר על ראיית פני המשיח אין לאדם עדיין שום טובה, יש לו (הרבה..) שמחה, ועל שמחה מברכים שהחיינו, ולא טוב ומטיב! או במילים אחרות: הטוב והמטיב נאמרת על הנאה גשמית בעוד שהחיינו כוללת גם שמחה רוחנית. אחרים רצו לומר שברכת הטוב והמטיב נאמרת רק על הנאה משותפת של שותפים או חברי משפחה, משא"כ בנושא הגאולה אע"פ שכולנו נהנים, כולנו שמחים, כולנו מאושרים, אין לנו שותפות קולקטיבית בשמחה, כל אחד שמח לחוד מאותו מאורע. ועוד כהנה וכהנה תירוצים וביאורים, שיטות ודעות. אתם, בואו לא נשכח את העיקר…העיקר הוא שכבר יבוא ויתגלה מלך המשיח, ואז כבר נדע על מה ואיך לברך ומה לא…(ומקסימום, אם לא נדע, נוכל לשאול את המשיח בעצמו..)

ונסיים בסיפור הממחיש כיצד משיח צדקנו צריך לברך שהחיינו על העובדה שסוף סוף הוא יזכה לגאול את עם ישראל מהגלות, ולבצע בעצמו את תפקידו האמיתי בחיים. כידוע משיח נקרא "מצורע", מדוכא וסובל יסורים הממתין בכליון עיניים לרגע ההתגלות שלו.

סיפור דומה לכך התרחש בימי הבעש"ט. איש אחד היה חולה במשך זמן רב, הוא היה ידוע כצדיק ומורם מעם. כשהגיע הבעש"ט לעירו של האיש, נתן לו האיש כסף לפדיון נפשו, כדי שיתפלל עליו.

אחד התלמידים פנה אל הבעש"ט ואמר: "מדוע לא תבקש רחמים עבור אדם זה? הלוא צדיק הוא. גם שאר הסובבים את הבעש"ט התפלאו לראות כי אף על פי שנתן האיש כסף לפדיון נפשו לא הועיל לו הדבר.

אמר הבעש"ט: "ראוי שאדם זה יישאר חולה על מיטתו…"

התפלא החסיד והמשיך להפציר ברבו. אז אמר הבעש"ט: "אגלה לך כי ביער יש בני אדם ריקים ופוחזים, והם רוצים להרוג יהודים. זה האיש צדיק הוא. על ידי ייסוריו הוא מגן על ישראל. וכבר נשלחו חיילים לתפוס את הרוצחים הללו. בעוד שלושה ימים יביאו אותם אל העיר כשהם קשורים בשלשלאות. אז יעמוד האיש ממיטתו כשהוא בריא וחזק."

וכך היה. כשהלכו אנשי העיר לראות את השבויים שהובאו לעיר, הבריא האיש וקם ממיטתו.  

שבת שלום!

**

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?

לחץ כאן להרשמה