מה יגרום לכך שנאמין באמת שהרבי חי? • מחזק

בכדי להאמין שהרבי חי – צריך להתפלל באריכות 

כהקדמה לעניין של ההתעסקות ב'עבודת התפילה', כדאי ונכון לשרש את הטעות שכאילו בדור השביעי צריך להתמקד במבצע 'קבלת פני משיח' ולא ב'עבודת התפילה'.. מאחר שעבודת התפילה היא היא קבלת פני משיח! 

דוגמא לדבר, אמרו רז"ל 'תרי"ג מצוות ניתנו לישראל ובא חבקוק והעמידן על אחת (אמונה) שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה". שאין הפירוש שהחליף את כל המצוות (חס ושלום) במצווה אחת (אמונה), אלא 'העמידן על אחת', היינו שצריך לקיים את כל המצוות, אבל לבסס ולהדגיש בהן את האמונה.

כך גם מבצע 'גאולה' (קבלת פני משיח צדקנו) לא בא במקום ה'מבצעים' הקודמים, אלא שכל ה'מבצעים' שהרבי מלך המשיח קבע לדורנו, צריכים להמשיך ולהתקיים, אבל הם צריכים להיות חדורים ומבוססים בעניין 'קבלת פני משיח צדקנו'. וכך גם 'עבודת התפילה' מחוייבת ונחוצה להתקיים גם בדורנו זה, וביתר שאת ועוז, אבל חדורה ומבוססת על מבצע קבלת פני משיח צדקנו – הרבי שליט"א. 

יש עם מי לדבר..

בעניין התפילה יש להבחין בין 'מצוות התפילה' לבין 'עבודת התפילה'. החילוק ביניהם הוא, שמצוות התפילה היא חלק ממצוות האמונה. שנצטווינו להאמין שרק הקדוש ברוך הוא הינו בורא העולם ומנהיגו, ומשגיח עליו בכל פרט ופרט שבו. ולכן כאשר חסר לאדם דבר כל שהוא – ב'בני חיי ומזונא רוויחי', הוא צריך להתפלל ולבקש צרכיו מהקדוש ברוך הוא לבדו, ולא לבטוח ב'נדיבים' חס ושלום. 

זאת אומרת, שהנקודה של 'מצוות התפילה' היא להשריש ולהחדיר בלב שלו הרגשה, שכל מה שהוא צריך, יש כתובת אחת בלבד – הקדוש ברוך הוא. וחכמים קבעו נוסח מיוחד של התפילה. החל מ'פסוקי דזימרה' שבהם מהללים את בריאתו של השם, ברכות 'קריאת שמע' שבהם מעוררים את הנכונות למסור לנפשו להשם, ואחר כך מגיעים ל'שמונה עשרה', שבהם נכללים כל הצרכים של האדם. זוהי מצוות התפילה, 'בקשת צרכיו'.

אז ישנם הכנות 'פשוטות' שצריך לשים לב אליהם. כמו מנהג החסידים לאכול 'מזונות' לפני התפילה, בכדי שהמוח שלהם יהיה פנוי להתרכז בתפילה ולא יהיו 'מחשבות זרות'. כמובן גם הטבילה במקווה וכדומה. אבל כמובן העיקר הוא, שכהכנה לתפילה צריך ללמוד מאמרי חסידות בהשגה והבנה, ולייחד זמן להתבונן במה שלמד. אחרי שמתבוננים קודם התפילה חמש או עשר דקות ומעלה, הפירוש של המילים שנאמרים בתוך התפילה, מקבלים משמעות עמוקה יותר, על פי החסידות שלמד והתבונן בה קודם.

את התפילה עצמה יש להתפלל מילה במילה בכוונה, בלי היסח הדעת לדברים אחרים בזמן התפילה, לכוון בפירוש המילים בפשטות, ולזכור תמיד לפני מי אתה עומד ועם מי אתה מדבר – עם הקדוש ברוך הוא. באריכות התפילה ישנה גם משמעות של אריכות המחשבה וכוונת הדיבור עם הקדוש ברוך הוא. לחשוב שאתה משבח את הבורא. כל אחד ואחד לפי היכולות שלו, וריכוז המחשבה שלו.

כיצד ניתן להשתנות?

אבל 'עבודת התפילה' זה עניין אחר לגמרי. כאן מדובר על עבודה פנימית עם הלב. כמו שכתוב 'ולעובדו בכל לבבכם' ואמרו חז"ל: 'איזוהי עבודה שבלב – זו תפילה'. 

עניינה של ה'עבודה' בתפילה (מלשון 'עורות עבודים', מעובדים), היא לשנות את ההרגלים הטבעיים והמגושמים של האדם, לעבד את המידות של הנפש הבהמית, לזכך ולהפוך אותם לטוב. וכמו שכתוב 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך' ופירשו חז"ל 'בשני יצריך', שגם היצר הרע יתהפך לאהוב את הקדוש ברוך הוא!

איך אפשר להשתנות ולגרום לכך שהנפש הבהמית תרצה אלוקות? על ידי לימוד החסידות וההתעסקות ב'עבודת התפילה'. לאחר שלומדים חסידות בצורה טובה, צריך להתבונן בזה בזמן התפילה, וכך ניתן לשכנע את הנפש הבהמית בהסברים שכליים באמיתות האלוקות. לשכנוע השכלי יש כוח מיוחד לפעול על רגש הלב, כאשר חושבים על זה בזמן התפילה, שזהו 'עת רצון' וזמן סגולי להפנמת החסידות במוח ובלב.

ה'תפילה' היא מלשון 'התחברות' ('נפתולי א-לוקים נפתלתי' = התחברתי, וכן 'התופל כלי חרס'). מאחר שעניינה היא לחבר ולאחד בין האדם לקדוש ברוך הוא. לשכנע את הנפש הבהמית בטוב של אלוקות, ולחבר גם אותה לאהוב את הקדוש ברוך הוא. 

מטרת הבריאה

וזו היא הכוונה והמטרה האלוקית של בריאת העולם – 'להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. כאשר האדם מצליח לחבר את האלוקות לחיים שלו הפנימיים, להבין במוח ולהרגיש בלב עניינים אלוקיים, זו 'דירה בתחתונים' שאין כמוה. אז הוא מגלה את הבורא גם במקומות הנחותים והמגושמים שלו. גם בתאוות והמשיכות הטבעיות שלו. וזה נעשה באמצעות העבודה בתפילה.

פעם הרבי שליט"א אמר, שאם נתאר לעצמנו שור עטור בטלית ותפילין, שצועק 'שמע ישראל' בכוונה עצומה וקופץ לתוך האש ונשרף על קידוש השם.. כל אחד מבין את המיוחד בזה. הרי זה הדבר הנפלא ביותר.. כאשר נפש הבהמית מזדככת ומתעלה בהתבוננות בתפילה, קורה דבר דומה. פשוט מעלים את ה'בהמה' לאהוב אלוקות.

במימוש עבודה זו החל אדמו"ר הזקן ביסדו את חסידות חב"ד, שמטרתה היא להפנים ולהחדיר אלוקות בפנימיות הנפש, ולא להסתפק רק באמונה בבחינת מקיף (חסידות פולין). אחריו המשיכו בזה כל רבותינו נשיאינו בכל דור, כאשר כל נשיא מוסיף לגלות אלוקות ביתר שאת מקודם, עד הרבי מלך המשיח, ו'כל השביעין חביבין' המשלים את העבודה של כל הדורות ו'מוריד את השכינה' – את הגאולה האמיתית והשלימה שתתגלה מי"ד ממ"ש.

בדור הגאולה יש תוקף יותר ל'עבודת התפילה'

בכללות מומלץ לכל אחד ללמוד בצורה רצינית את קונטרס 'עץ החיים', שאדמו"ר הרש"ב כתב במיוחד עבור תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים'. בקונטרס הזה מוסבר איך לחשוב חסידות ואיך להתפלל וכו'. קונטרס 'עץ החיים' צריך ללמוד לפני הכל! זה יסוד בענייני עבודת השם, במיוחד עבור הבחורים ב'תומכי תמימים'. בפרט שהרבי שליט"א חילק אותו לכל אחד ואחד בשנת תנש"א, ובשיחה אודות החלוקה נאמר, שדווקא כעת בדור הגאולה העניינים שכתובים בקונטרס שייכים בתוקף גדול יותר.

נקודה חשובה לסיום. צריך לדעת ש'עבודת התפילה' גורמת לעבודה בצורה פנימית בכל העניינים, ובעיקר בעניין של משיח. אני זוכר שהמשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, חינך אותנו כבר בשנים ההם, שהרבי שליט"א הוא הוא מלך המשיח שיגאלנו ויחיה בחיים נצחיים עד הגאולה. אפשר לומר שכל האמונה שלי ברבי מלך המשיח ושהוא חי וקיים וכו', הגיעה אך ורק מר' שלמה חיים. הוא היה 'מקושר' אמיתי לרבי. בצורה פנימית. הוא עשה בצורה אמיתית בלי 'צלצולים'.. 

ואת זה הוא השפיע והחדיר לנו בצורה הכי חזקה, שבוערת בנו עד היו. וזאת מכיוון שהוא היה 'עובד' אמיתי והתפלל שעות ארוכות בכל יום. בכדי שהאמונה ברבי מלך המשיח ובנצחיות חייו בגופו הגשמי, תחדור באמת ובפנימיות, צריך להתעסק ב'עבודת התפילה'.