דרשת משיח בפרשה: (לא) צמים!

להורדת הדרשה לפרשת בלק בעברית

להורדת הדרשה לפרשת בלק באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת פנחס בעברית

להורדת הדרשה לפרשת פנחס באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת פנחס בצרפתית

***

(לא) צמים!

מבוסס על שיחת ש"פ בלק תנש"א

היכן רמוז (ביטול) צום י"ז בתמוז בפרשת בלק?

במה שונה השנה מכל שאר השנים?

בכל שנה אחרי הצום אוכלים, ואילו השנה, (אם ח"ו משיח יתעכב) אחרי האוכל צמים!

בכל שנה אחרי הצום שותים מים או קפה, ואילו השנה, אחרי הצום אומרים לחיים על יין (הבדלה)!

לא בכל שנה אנו זוכים (לא) לצום ביום י"ז בתמוז. אבל השנה, לכל הדעות ולכל השיטות, אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים, ישבו לסעודה דשינה בעיצומה של שבת פרשת בלק, שיחול השנה ביום י"ז תמוז.

***

תורת החסידות מלמדת אותנו (על יסוד דברי השל"ה) שיש קשר ישיר בין מועדי השנה לפרשיות התורה. אבל מה הקשר כאן? איפה ואיך נרמז צום י"ז בתמוז בפרשה, ובעיקר, איפה נרמז ביטול הצום בפרשה?

בשביל לעמוד על הקשר בין אכילה בשבת ביום הצום לפרשה בלק, נצטרך קודם כל לעסוק בהסתכלות התורנית הנכונה על דחיית וביטול הצום ביום השבת בכלל.

בשיחה נפלאה, שנאמרה באותה קביעות של השנה, פרשת בלק תשנ"א, ביאר הרבי באריכות שיש שני אופנים להסתכל על דחיית הצום בקביעות שכזו.

א- יום השבת דוחה את הצום. על שבת נאמר במקורות ש"אין עצב בה", שבת היא יום של שמחה ותענוג, ולכן קדושת השבת שהיא מן התורה דוחה לחלוטין את הצום שהוא איסור דרבנן. 

ב- הסתכלות שניה ועמוקה יותר היא, שיום השבת (לא רק דוחה) אלא שהוא מבטל מעיקרא את כל מציאותו של יום הצום. זה לא רק  שהשבת "חזקה" יותר והיא דוחה איסור "חלש" יותר, אלא שביום השבת התורה או רבנן מעולם לא אסרו לאכול. שבת לא דוחה את הצום כי הוא פשוט לא קיים בכלל, ובדרך ממילא, אין מה לדחות! יתרה מזאת, קדושת השבת גדולה עד כדי כך שהיא הופכת ומשנה אותו ליום טוב, מועד לחגיגה, יום של שמחה, אכילה, שתיה ותענוג.

הסתכלות דומה אנו מוצאים בביטול הצומות בעידן הגאולה. ימי הצומות בזמן הגאולה לא רק ידחו, לא רק יתבטלו, הם יהפכו. כלשון הכתוב:"צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ".(זכריה ח, יט) 

הסתכלות תורנית חסידית שכזו מביאה איתה גם חידוש הלכתי מעניין. מכיון שהשבת הופכת את הצום ליום של שמחה, לא רק שמותר לאכול, לא רק שצריך לשתות, אלא שיש מצוה להוסיף כהנה וכהנה, יותר מכל שאר שבתות השנה, כי אחרי הכל, השמחה והתענוג, הבאים לידי ביטוי באכילת "בשר שמן דגים גדולים ויין ישן" צריכים להיות באופן כפול ומכופל!  אכילה בגלל השבת ואכילה בגלל…הצום!

[מספרים שבחוגים מסוימים כל אירוע נוסף שחל בשבת מצריך תבשיל נוסף…הוצאת שתי ספרי תורה משמעותה שתי סוגי קוגל או געפילטע, כשיו"ט חל בשבת מוכרחים (לפחות..) שתי סוגי בשר…ואי אפשר לדמיין שבת חתן או כלה ללא שתי סוגי עוגות וקינוחים, לכל הפחות…]

***

אז, השבת יש לנו סיבה כפולה לשמוח, שמחת השבת ושמחת (ביטול) הצום!

הרבי מלך המשיח אף מוסיף שעינוג שבת מיוחדת זו באכילת "דגים גדולים ובשר שמן ויין ישן" מרמזת על הסעודה אליה כולנו מחכים…סעודת הלויתן, שור הבר ויין המשומר בגאולה העתידה!

אז איפה מרומזת ההסתכלות החדשנית הזאת בפרשת בלק ובקריאת התורה?

אחת מגולות הכותרת של פרשת בלק היא, ללא ספק, נבואתו של בלעם הרשע על ביאת המשיח. "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". נבואה שברבות השנים נהפכה לאחד מהמקורות ההלכתיים המקראיים אותם הביא הרמב"ם לכך ש"הכופר בו (במלך המשיח) או מי שאינו מחכה לביאתו..כופר בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה (בפרשת בלעם) העידה עליו". איך זה מתאים שהמקור ההלכתי על ביאת המשיח יהיה בנבואה של גוי, רשע, עובד אלילים, שהסית את בני ישראל לגילוי עריות?! נשמע נורמלי?!

אלא, שזוהי בדיוק הנקודה, להפוך ולשנות! לא רק לדחות את הרע או לגרש אותו, לא רק לבטל ולסלק אותו, אלא לשנות אותו מבפנים ולהפוך אותו לחיובי וטוב. הפיכת הקללות של בלעם לברכות אינסופיות בעידן הגאולה מסמלת את הפיכת עומק הרע והטומאה לתכלית הטוב ושיא הקדושה. היא מסמלת, בד בבד, גם את הפיכת הימים העצובים ביותר בלוח השנה היהודי, לימים השמחים ביותר בהיסטוריה היהודית הכלל עולמית. הפיכת ימי הצומות על חורבן בית המקדש והתחלת הגלות המרה, לימי גאולה מלאים בששון ובשמחה ימי מועד וחג.

אם הדברים נכונים בקשר לכל קביעות של שבת שחלה ביום צום, הרי כשמדובר על י"ז בתמוז הדבר נכון אלף פעמים ככה. אם תחשב את התאריך המדויק של חטא העגל, נמצא שהחטא קרה ב…ט"ז בתמוז. למחרת, י"ז בתמוז, נשתברו הלוחות הראשונות…למעשה, בספרי ההלכה עובדה זו מופיעה בתור הסיבה הכרונולוגית הראשונה (יחד עם עוד ארבע סיבות אחרות, מאוחרות יותר) לצום י"ז בתמוז. אבל, כשמסתכלים בתורה ורואים כיצד אהרון הכהן הגיב על המאורעות האלו, מגלים משהו מאוד מעניין. אהרון הכהן אמר שלוש מילים:"חג לה' מחר!" ביאור חדשני של ההאריז"ל מסביר שאהרון הכהן התכוון למחר-י"ז בתמוז. אהרון הכהן ראה שלעתיד לבא, הקב"ה יהפוך את הצום י"ז בתמוז לחג וליום טוב, ואנו נחוג אותו בשמחה, בתופים ובמחולות. "יש מחר שהוא לאחר זמן" אבל יבוא היום וכולנו נראה את מה שאהרון הכהן כבר ראה מזמן. אהרון ראה את הרע שנהפך לטוב, את החטא שנהפך למצוה, ואת הטומאה שבסופו של דבר, תביא לתכלית הקדושה, וכל זה מרומז דווקא ב"יז תמוז!

אבל, חוץ מלהפוך את המר למתוק, ואת הרע לטוב בזמן. אנו צריכים להפוך את הרע לטוב בראש, יום השבת משנה את הזמן, ואילו התורה משנה לנו את הראש!

באותה התועדות הרבי הרבה לדבר בקשר ללימוד הלכות בית הבחירה בזמן בין המצרים, דבר שצריך להתחיל כבר ביום השבת הזה, ולימוד עניני גאולה ומשיח בכלל. הרבי הסביר שבכח התורה לשנות את הסתכלותו של האדם על החיים שמסביבו ועל המצב האמיתי בעולם. בכח התורה יכול יהודי לראות בבהירות כיצד אנו עומדים כבר על סך הגאולה. נקודה נוספת אותה הזכיר הרבי מלך המשיח היא שאנו רואים שעל אף כל הסימנים, הראיות וההוכחות שמסביבנו על כך שנו נמצאים בעידן הגאולה, עדיין קשה לנו מאוד "לחיות עם המשיח", לחיות עם הגאולה (עס קומט אן שווער) והעצה לזה היא ע"י לימוד התורה בעניני משיח וגאולה. 

מספרים בחורים שהיו אז ב-770 שלאחר הוראתו של הרבי בש"פ תזריע-מצורע ללמוד עניני גאולה ומשיח ובפרט ברבים, ייסדו שני תמימים שיעור לימוד ברבים בעניני גאולה ומשיח ב-770. מידי שבוע הם היו כותבים דו"ח מפורט לרבי שהכיל את שמות המשתתפים. אך, דא עקא, כל שבוע שחלף מספר המשתתפים היה מצטמצם. הדברים הגיעו עד כדי כך, שבשבוע של פרשת בלק היו מעט מאוד משתתפים עד כדי שעלה ספק האם לכתוב דו"ח מהשיעור. לפועל הם הכנסנו דו"ח לרבי בו הם כתבו שהענין בא בקושי ("עס קומט אן שווער") וקשה מאוד לפעול על אנשים ללמוד. את המענה הם קיבלו בהתוועדות – הרבי השתמש באותה לשון שהם כתבו בדו"ח ("עס קומט אן שווער") והצהיר בגלוי שהדרך היחידה לחיות עם הגאולה בפועל ממש, היא ע"י לימוד התורה בעניני הגאולה!

שבת שלום!

***

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?

לחץ כאן להרשמה