דרשת משיח בפרשה: האם חיי העולם הבא הם חינם?!

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

האם חיי העולם הבא הם חינם?!

מבוסס על אגרות קודש חלק א (מכתב פה) עמוד קמא ואילך

מהו עונש הכרת? ומי יזכה לחיי העולם הבא?

****

זוג שהיה נשוי חמישים שנה הגיע לגן עדן. המלאך העמוד בפתח עשה להם סיור קצר בעולם הבא.

"פה המקוה, שם הבית מדרש" 

שאל הבעל:"כמה עולה המקווה? ומה עם חברות שנתית בבית המדרש?!"

ענה המלאך:"פה זה גן עדן, הכל בחינם!"

המשיך המלאך בסיור "כאן מגרשי הטניס, ובהמשך הרחוב נמצאות המסעדות"

שאלה האישה:"כמה עולה ארוחה זוגית ממוצעת?"

"גברתי" ענה המלאך "פה זה גן עדן, הכל בחינם!"

הוא הראה להם את הסוויטה שלהם בעלת עשרה חדרי שינה, מטבח מרווח, נוף מדהים ומה לא…

"וכמה השכירות?" שאלו שניהם

"רבותי, פה זה גן עדן, הכל בחינם!" ענה המלאך בשלישית

כשהבעל שמע את זה הוא התרגז ואי אפשר היה להרגיע אותו. "מה קרה?" שאלה הגברת

"אם לא קשקושי הבריאות שלך, הייתי יכול להיות פה כבר 15 שנה!"

***

פרשת השבוע, פרשת אחרי מות, מסיימת באיסורי הקריבה לעריות, איסורים חמורים ביותר הגוררים איתם עונש מאוד לא סימפטי-עונש הכרת. אבל לא רק איסורים אלו מביאים לעונש החמור הזה, כי אם גם איסור אכילת חלב ודם (המוזכר בפרשתינו), אכילת חמץ בפסח ועד ועוד. המשנה בתחילת מסכת כריתות מונה על פחות ולא יותר משלושים ושש עבירות המחייבות את העונש הנורא הזה. יחד עם זאת, בימי ספירת העומר, בהם אנו נמצאים עכשיו, מדי שבת בשבתו, אנו לומדים /קוראים "פרקי אבות" ובתחילת כל פרק ופרק אנו מוסיפים את המשנה הידועה (שבכלל אינה מופיעה כלל במסכת אבות, כי אם זאת המשנה הראשונה בתחילת פרק "חלק", הפרק העשירי והאחרון של מסכת סנהדרין) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר(ישעיה ס) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר".

וכאן שואל הבן התם:איך ניתן לתווך בין שני הדברים? כיצד ניתן להבין את עונש הכרת אם התורה מבטיחה שכל ישראל מבלי יוצא מהכלל יזכו לחיי העולם הבא…אז מה עם הכרת?!

יש לציין, שרבו ההסברים והביאורים במהות עונש "הכרת". קיים הסבר (אגרת התשובה לאדה"ז פרק ד) לפיו עונש הכרת מהווה מיתה בידי שמיים לפני גיל חמישים, לפי פירוש זה אין כל סתירה. "הכרת" הוא עונש לחיי העולם הזה, ואילו הבטחת התורה לחיים נצחיים היא על חיי עולם הבא. אבל בואו ונתמקד על פירושו של הרמב"ם (הל' תשובה ח,א) בו הוא פוסק נחרצות:"הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא..ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו … וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא." לפי הרמב"ם אנו מוצאים סתירה ברורה לדברי המשנה. המשנה מבטיחה לכל יהודי את חיי העולם הבא, ואילו הרמב"ם פוסק שזה בערבון מוגבל….

יהיו כאלו שיאמרו:"אהה, ראיתם?! אין משחקים ואין טובות, מי שלא עושה מה שצריך, עתיד לשלם…וביוקר!" 

אבל, כל חסיד מתחיל יודע שמזוית הרבי של הרבי מלך המשיח הכל נראה אחרת. וככה גם בנושא זה. הרבי מלך המשיח נשאל בקשר לנושא זה עוד לפני התחלת הנשיאות. זה היה בחודש סיון/תמוז של שנת ה'תש"ג, הרבי מלך המשיח ערך סיום על ששה סדרי משנה שבמהלכו הוא השמיע דברים בסגנון שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, אפילו רשע גמור כל ימיו יש לו עדיין תקוה. דברים אלו צרמו לאזנם של מספר חסידים, שלא היו מודעים עדיין לצורת החשיבה וזווית הראיה של הרבי, והם שאלו את הרבי במכתב "כיצד?! היתכן?! איך זה מסתדר עם..???"

הרבי כתב מכתב ארוך ומפורט, מלא מראי מקומות בנגלה ובנסתר, המסביר את השיטה המיוחדת שרק הרבי מליובאוויטש יכול לחשוב עליה!

ראשית כל, הרבי מביא מספר מקומות בש"ס ממנו רואים שאפילו לפושעי ישראל "יש עתיד" (והמבין יבין…) ולדוגמא נביא את דברי התלמוד (סיום מסכת חגיגה) אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל קל וחומר ממזבח הזהב מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון…על אחת כמה וכמה". ולאחר מכן הרבי מאריך להסביר כיצד ניתן ליישב את כל הסתירות בנושא. לפי הרבי, צריך להבדיל בין האדם עצמו לבין נסיבות חיצוניות וצדדיות שקרו או יקרו לו במשך הזמן. למעשה, הרבי מביא מקורות תלמודיים לפיהם יתכן שינוי בגזר דינו של האדם, אפילו לאחר שנחרץ, כך שגם אם שורת הדין אומרת שלאדם מסוים לא מגיע חלק בעולם הבא בגלל רוע מעלליו, עדיין יתכן (וכך גם יהיה!) שדינו ישתנה והוא יקבל את חלקו כתוצאה מאחד משלשת הדברים הבאים:

א- אם האדם עשה תשובה בסתר, אף על פי שזה היה בסוף ימיו וללא ידיעת כל אדם, מכל מקום דינו עתיד להשתנות והוא יעמוד לתחיה.

ב- גם אם האדם לא עשה תשובה כלל והוא מת ברשעו, צאצאיו יכולים לזכות בעבורו בתשובה ומעשים טובים ועי"ז להביא את אביהם או זקנם לחייי העולם הבא. יתרה מזאת, בגמרא אנו מוצאים שאפילו תפילת אדם זר על מישהו יכולה להביאו לחיי העולם הבא, גם אם הוא היה רשע ואפיקורוס, דוגמא לדבר אנו מוצאים בסיפור התלמודי המפורסם כיצד הועילה תפילתו של ר' יוחנן להביא את אלישע בן אבויה (שהיה בגיהנם דורי דורות ועשן שחור היה יוצא מקברו..) לגן עדן ולתחיית המתים.

ג- ואם גם זה לא קרה, הוא לא עשה תשובה, אף אחד מצאצאיו לא למד תורה או עשה מעשים טובים למענו ואפילו אדם זר לא התפלל בשבילו, עדיין יש תקווה!  יתכן שעונשים מסוימים שהוא יקבל ישנו את מצבו הרוחני, יגרמו לזיכוך כללי של מציאותו וישנו את דינו. בואו ונקח לדוגמא את ירבעם בן נבט וחביריו, עליהם נפסק במפורש במקורות שאין להם חלק לעולם הבא, ויחד עם זאת בתלמוד הירושלמי (כלאים ט,ג) נאמר שמכיון ששנים רבות לאחר פטירתם, נשרפה ארץ ישראל ויחד איתה נשרפו גם גופותיהם, ובצירוף הזכות שהם נקברו בארץ ישראל, גם הם יזכו לקום לתחיה בעולם הבא. או, למשל, יהויקים המלך, שהגמרא (סנהדרין קג,ב) אומרת עליו שמצידו, מצד מעשיו, הוא היה ראוי להימנות יחד עם ירבעם, אחאב ומנשה הידועים לשמצה כאחד מאלו שלעולם לא יקומו לתחיה, אבל מכיון שהוא התבזה בבזיון צורב לאחר מיתתו, נמחל לו "הכבוד" הזה.

ואם יש איזה נודניק שעדיין מתעקש ושואל:"נו, ומה אם אף אחד משלשת האופנים הנ"ל לא קרו?! לא תשובה, לא תפילה ומעשים טובים ואפילו לא עונש..מה עם יהודי כזה??!"

אז גם במקרה הגרוע ביותר, הרבי מביא מדברי ההאריז"ל שרק גופם של אותם יחידים לא יעמוד בתחיית המתים, אבל נשמתם הקדושה והטהורה תבוא בגלגול בגוף אחר, גוף מזוכך וככה יזכה גם אותו אחד לחיי העולם הבא.

ותמיד יהיו כאלו 'חכמים בלילה' שישאלו:"אם ככה, אם כולם מקבלים חלק בעולם הבא, אז למה לעבוד קשה?! למה לעמול ולטרוח?! בא נהנה מהעולם הזה, ואת העבודה הקשה נשאיר למישהו אחר (ח"ו)…"

הרבי מסביר (על יסוד תורת הקבלה) שעונש הכרת אכן יתקיים, ותהליך התחיה של אותם נשמות לא יהיה נעים במיוחד, לא משהו ששווה לקנאות בו בכלל. זה יהיה תהליך ארוך, קשה, מלווה בהרבה יסורים ועגמת נפש, תהליך שגם בסופו הם יהיו נחותים יותר מאשר שאר בני ישראל, והם יתחרטו על מעשיהם במחשבה לאחור. למעשה, את תחושת ההחמצה והטעות על רוע מעשיהם הם יחושו אבל, אחרי ככלות הכל, כל יהודי יקום לתחיה!

***

ונסיים בסיפור כיצד אפילו פושעי ישראל שייכים לחיי העולם הבא:

מעשה באחד מחסידי סאטמר, שהיה חשוך ילדים.  הציעו לו לפנות לרבי מליובאוויטש אולי הרבי  יוכל לסייע לו.

תמה החסיד: "מה לי ולליובאוויטש? ואיך יקבלוני שם?". אך המשמש/הגבאי של האדמו"ר מסטמאר, ר' סנדר דייטש, אמר לו: "הסר דאגה מליבך, אני מצוי בקשר טוב עם הרש"ג (גיסו של הרבי) ואסדר לך 'יחידות'". ואכן בתוך זמן קצר הודיע לאותו חסיד: "תוכל להתקבל בליובאוויטש ביום פלוני בשעה שתים-עשרה בלילה".

הגיב החסיד: "בשעה שתים-עשרה בלילה אפגוש אנשים, ואין רצוני שידעו על ביקורי בליובאוויטש!"…

אמר לו רס"ד: "טוב, אשתדל שוב", ואכן נקבע לו תור חדש לארבע לפנות בוקר.

הלה הגיע ל'יחידות' בלוויית רעייתו. הרבי נטל את הפתקה ומשקראה הגיב: "הנך כותב כאן על תוצאות הבדיקות, אך אינך כותב כאן את הסיבות שגרמו לתוצאות אלו", ומיד הוסיף – "כדאי שתבקרו אצל רופא פלוני (הרבי נקב בשם הרופא), וה' יתברך יעזרכם ויהיו לכם בנים וכו'" (הרב בירך במאור-פנים ובשפע).

בני הזוג הודו לרבי ויצאו את החדר. לפתע יצא הרבי בעקבות החסיד. הלה הבחין בכך ומיד שב ופנה אל הרבי.  "כמדומני שבימים אלו יש יארצייט בסאטמר", אמר לו הרבי, "והאדמו"ר נוהג לשאת דברים ולערוך סיום, שמא תאמרו לי מה אמר באותו מעמד?".

"אכן", השיב החסיד, "האדמו"ר ערך סיום על מסכת חגיגה והתעכב על הביטוי המופיע שם  בגמרא 'אין האור שולטת… פושעי ישראל שמלאין מצוות כרימון' בין השאר תמה: אם הם בכלל 'פושעי ישראל' איך שייך לומר ש'מלאין מצות כרימון'?".

פני הרבי החווירו, רעד קל נראה בפניו הק' עד שאותו חסיד סאטמר הצטער בכלל על הדברים שהשמיע – והוא הגיב: אף אני למדתי את הגמרא בחגיגה, ולי היה קשה בדיוק להיפך אם הם 'מלאין מצוות כרימון' איך שייך לכנותם 'פושעי ישראל'?!"…

מיותר לציין, שאותו חסיד סטמאר זכה לזרעא חייא וקיימא. 

שבת שלום!

***

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?

לחץ כאן להרשמה