הרב זמרוני ע"ה בחשבון נפש בעקבות הדבר מלכות השבועי

בשיחת הקודש ש"פ אחרי־קדושים, זכינו לביאור נפלא מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א במאמר המשנה בפרקי אבות "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה" (פ"ג מ"א), כשהדיוק הוא: מה נוגע לכאן המספר, שישנם "שלושה דברים" ונקודת הביאור היתה: הוראה בעבודת ה'.

יכול אדם לחשוב, שצריכים להיות אצלו רק שני עניינים: הוא עצמו – והקב"ה כביכול, שאותו הוא עובד, בבחי' "אני נבראתי לשמש את קוני". אומרת המשנה – "הסתכל בשלושה דברים". אדם צריך להתבונן ולראות, שישנם "שלושה דברים": נוסף על מציאותו ("אני") ומציאות הקב"ה ("קוני") כביכול – ישנו דבר שלישי: מציאות העולם שנברא ע"י הקב"ה, כאשר תכלית בריאת העולם וירידת הנשמה למטה, היא למלאות את הכוונה של "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

והעניין השלישי, לעשות דירה בתחתונים – אינו עניין צדדי, אלא הוא נוגע לשלמותם של השניים (כביכול), ועי"ז מגיע האדם לשלמות כזו, ש"אין אתה בא לידי עבירה" – אפילו לא "לידי", האפשרות לעשות עבירה.

מה מצא הרבי שליט"א ללמדנו רעיון חסידי זה דווקא בימים אלה, "ערב הגאולה", רעיון אשר יודע ונלמד ע"י כל "מתחיל" בלימוד תורת החסידות! האם לאחר 40 שנות נשיאות, שנים רבות של מאמרי חסידות, שיחות-קודש, מכתבים וכו', צריך הרבי שליט"א ללמדנו כחידוש וכ"הארה", כי אסור לנו לשכוח שיש "שלישי" — עולם ושיש לעשות ממנו דירה לו יתברך? והרי זה כל עיקרה של חסידות חב"ד – "יפוצו מעיינותיך חוצה" – חוצה שאין חוצה ממנו!

ניתן היה להבין, לו היתה שיחה זו נאמרת עבור סוג מאוד מסויים של לומדי תורה, כאלו הרואים בשלמותם הרוחנית הפרטית תכלית הכל, בבחינת "אני את נפשי הצלתי".

אבל השיחה יועדה בראש ובראשונה לחסידי חב"ד, שאצלם חקוקה חובת העבודה עם הזולת ובירור העולם – אם כן, למי בעצם מכוונת השיחה – והתביעה לדעת כי יש "שלישי"?

***

וחייבים להודות, כי אכן יש נושא מסויים, שבו עודנו שבויים באותה גישה והסתכלות של "רק שניים" – אני וקוני – ונעלם מאתנו ה"שלישי".

והנושא הוא – גאולה ומשיח.

בנושא זה – דהרנו מהר מדי קדימה, כקטר – הרכבת, אלא ששכחנו לחבר את שאר הקרונות אלינו. אצלנו, אנשי חב"ד, לומדים וחיים את המושגים "גאולה" ו"משיח", שרים את זה, "מקייטנים" (מלשון 'קיט', 'קייטנה') את זה, ומה לא, אלא ששכחנו את העולם הסובב אותנו.

הפער החברתי בנושא זה, הוא די קוטבי. אצלנו התרגלנו כל השנים ע"י הרבי שליט"א לשמוע יום יום ממש על האמונה בביאת המשיח בקרוב ממש, על "משיח נאו", אך בעיני חלק נכבד מה"עולם", המשיח נתפס כחזון חלומי (בבחי' "עוד חזון למועד").

אצל חלק נכבד בציבור נתפסת הגאולה כעניין כל־כך אלוקי, מלא הוד והדר, עד אשר כל ניסיון להוריד את הנושא למציאות שלנו עלי אדמות, "למטה מעשרה טפחים", נראה בעיניו כחילול הקודש ממש ("המשיח יבוא לתוך הבוץ הזה?!", שואלים הבריות בתמימות).

אצל חלק אחר בציבור נתפסה הקמת המדינה כ"בניית הבית השלישי", והרצון והכיסוף לגאולה ע"י המשיח, נראים לו "רעיון גלותי", ולא גאולתי.

אצלנו מחנכים לצפות לגאולת "בקרוב ממש" – כפשוטן של מילים אבל לצערינו לא השכלנו כנראה לסחוף עמנו בציפית הגאולה את ה"עולם" – ו"העולם התורני", בכלל זה – ולהביא לכך שאמירת "במהרה בימינו אמן" לא תהיה רק מטבע – לשון קבוע, שמקובל לסיים בו דרשה (והקהל יצטרף באמירת "אמן" רבתי, ובכך יביע גם הסכמה על הדרשה…).

***

זהו ה"שלישי" ששכחנו – העולם – והכוונה היא הן לחברה היהודית הסובבת אותנו, הן לחברה האנושית בכלל, ועד לעולם כפשוטו.

אין כוונת הדברים ח"ו למצוא חסרונות במישהו, אלא רק להבהיר ולהגדיר את העבודה המוטלת עלינו. בנושא זה של גאולה ומשיח, אכן תקענו בשופר גדול, אבל… לתוך האוזניים של עצמנו.

והראיה לכל הנ"ל היא דווקא מהצלחותינו בעניינים אחרים, שבהם כן הצלחנו לגרום שינוי בקרב ה"שלישי"; כגון הפעילות בתחום ה"מבצעים" הידועים. שם אמנם הצלחנו לפרוץ את המחסומים, וחוללנו שינוי לא רק בהתייחסות הפנימית של העם, אלא גם שינוי הנראה לעין. ודוגמאות אינן חסרות.

אך בנושא זה של גאולה ומשיח, עדיין לא עלה בידנו לגרום לתזוזה הנכונה. כ"ק אדמו"ר שליט"א הורה את הכיוון הכללי – ללמוד וללמד עניינים בתורה על גאולה ומשיח; והביטוי המעשי לכך:

לימוד הנושא של גאולה ומשיח כפי שהוא במקורות, ע"י כל אחד לעצמו.

שיעורי תורה על הגאולה, מתושב"כ, גמרא, רמב"ם, מדרשים, זוהר וכו'.

הרצאות – הסברה.

הפצת חומר – הסברה בכתב על הגאולה ע"י משיח צדקנו. החומר צריך להיות מותאם, כמובן, לסוגי האוכלוסייה השונים (מבוגרים, ילדים ונוער, משכילים ושאינם כאלה, תלמידי ישיבות, רבנים, אנשי מדע ואמנים וכו').

ע"י לימוד הנושא, יירדו הדברים מעולם התיאוריה והדמיון – אל עולם השכל והמציאות. ע"י הלימוד, נעשה הדבר מוחשי אצל הלומד ובכך תתעורר בנפשו הציפייה.

לכאורה נראה, כי על־פי הדברים האמורים, יהא עלינו להמתין עוד הרבה זמן, עד אשר ה"שלישי" אכן ישתנה ויתעורר בציפיה אמיתית לביאת המשיח. אף על פי כן, עלינו לעשות את מלאכתנו מתוך אמונה וביטחון, שזהו עניין של "רגע" הואיל ושמענו מפי הרבי שליט"א פעמים רבות, שהכל כבר מוכן – משמע שגם עניין זה כבר התבשל בפנימיות נפשו של כל אחד ואחד, ואין עלינו אלא לגלות זאת החוצה (גאולה מלשון "גילוי"). יהי רצון שנזכה לכך בקרוב ממש.

מתוך גליון הזמן גרמא השבועי מבית את"ה העולמי