מדקדקים: מדור 'צריך עיון' לשבוע פרשת בהעלותך

נקודות לעיון – ד"מ בהעלותך:

בסעיף א': מקשה מהי מהותו של הספר השישי בתורה – "ויהי העם כמתאוננים", שכל תחילתו היא בענינים בלתי רצויים. ומוסיף שניתן לראות הבדל בין ספר זה לכל שאר הספרים, שלא מצאנו שיש לספר זה שם, "ספר ויהי העם כמתאוננים" וכיו"ב.

ויש לעיין, ע"פ הביאור בהמשך השיחה במהותו של הספר השישי, מהי התשובה לדיוק זה, מדוע לא מצאנו שיתנו "שם" לספר השישי בתורה [ביאור מפורש לזה, לא נמצא לכאורה בשיחה]?  

בסעיפים ה'-ז': בתחילת ס"ה מקדים שהולך לבאר כיצד מתבטאת העבודה של "שלהבת עולה מאליה" – "הן בנוגע לעצמו, הן בנוגע לעבודה עם אחרים, והן בנוגע לעבודה בעולם". ולאחרי שמבאר באריכות כיצד מתבטאת עבודה זו בנוגע לעבודה עם עצמו ועם הזולת, מבאר בסעיף ז' אודות ה"שלהבת עולה מאליה" בעבודת היהודי בעולם. שע"י קיום מצווה בחפץ גשמי, נקבעת בו הקדושה באופן של "מאליה", ועד כדי כך שעי"ז יכול יהודי להשבע בנקיטת אותו חפץ גשמי כו' עיי"ש.

ויש לעיין, דהנה בנוגע לעבודה עם עצמו והזולת, מובן בפשטות שיש כאן הוראה ועבודה כיצד עושים את העבודה באופן של "עולה מאליה". אך צריך להבין במה מתבטאת ההוראה אודות "עולה מאליה", בנוגע לעבודה עם "העולם". הרי ענין זה שע"י קיום מצוה בחפץ גשמי נכנסת בו קדושה, אינו זקוק לכוונה מיוחדת, אלא נעשה בדרך ממילא ע"י קיום המצווה, וא"כ מה ההוראה בענין זה לפועל?

בסעיף ז': מבאר כיצד חפצי העולם הגשמיים נהפכים ל"חפצא דקדושה", באופן של "עולה מאליה", שאינם נצרכים כבר לסיוע האדם בזה. ומוסיף כ"ק אד"ש מלך המשיח: יתירה מזה, לאחר שנהפכו לחפצי קדושה, פועלים הם באדם דברים שמצד עצמו לא יכול להגיע אליהם. ומביא בזה ב' דוגמאות, שבועה בחפצא דקדושה (שיש בזה תוקף מיוחד) וקורבנות שמכפרים על האדם.

ויש לעיין, מדוע נצרכות שתי דוגמאות אלו ואי-אפשר להסתפק באחת מהם, ומה מעלת כל דוגמא על חברתה?

בסעיף י"ג: מציין את מעלת התאריכים של הימים האחרונים, ומציין: "ומט"ו סיון באים לט"ז – ד' פעמים ד' – סיון". ויש לעיין, מהי המעלה במספר "ד' פעמים ד'" ומה מבטאים מספרים אלו?