חוויה היסטורית; שבת התעלות שכולה משיח

רכב ועוד רכב, הסעה ועוד מיניבוס גלשו בזה אחר זה לפתחו של מלון ‘באלי’ בטבריה. מאות אברכים שהתקבצו ובאו לשבת שכולה משיח, לחזק ולהתרענן בבשורת הגאולה ובהתקשרות לרבי מלך המשיח. אלה התקבלו בלבביות על ידי הרב שמואל הכהן הענדל מנהל ‘מטה משיח’ וצוותו.

כבר בכניסה ללובי המלון ההרגשה כי נכנסת לאטמוספרה אחרת. שלט “ברוכים הבאים” לצד צוות ‘מטה משיח’ באה”ק המקבל כל אורח באופן אישי ולבבי, בר עשיר של שתיה ומזונות ואוירה נינוחה. המפתחות נמסרים ובחדרים כבר ממתינה לאורחים ערכה המכילה את שבועון “בית משיח” ועלון ‘הגאולה מעניין ועכשווי’. במרפסת המלון מתיישבים האברכים שהגיעו ומתחילים להיכנס לאוירת שבת שכולה משיח מול נופה של הכינרת.

תמונות, מראות וקולות שיטיבו לבטא את האווירה העילאית ששרה בשבת זו לא נוכל להביא בפניכם.

פנינו למספר אברכים שהעלו על הכתב את רשמיהם שיכניסו אותנו קצת לאווירת השבת:

לגבי הילדים הרבי אמר: “על הכתפיים שלי”

היה זה בליל שבת כאשר ישבתי במחיצת השליח ר’ ראובן מטוסוב. רעבעעעע… רעבעעעע… רעבעעעע…אי אי אי… פשוט א מחיה…

לא אוכל לכתוב את כל מה שאמר, אך פטור בלא כלום אי אפשר, אכתוב כאן כמה נקודות מהסיפורים שסיפר:

נולדתי וגדלתי בשליחות בקזבלנקה, במרוקו. רמת הלימודי יהדות בתלמוד תורה היה ירוד על כן אבא ע”ה למד איתי כל יום בהפסקת צהריים. מכיוון שלא היה מספיק תלמידים למדתי עם ילדים הגדולים ממני בארבע שנים.

בתקופה מסויימת התחברתי עם כמה נערים שהנהגתם לא התאימה לחינוך החסידי שהורי העניקו לי, וזה גרם להוריי עגמת נפש רבה.

אמא הייתה בצער ונסעה לרבי (ראובן בכה ובכה בלי סוף…). כשנכנסה ליחידות היא בקשה מהרבי בקשה מבהילה: לחזור מהשליחות כי היא פוחדת על הבן שלה…

היא הגישה את הפתק שרשמה והרבי ענה לה על כל השאלות, אבל על הבקשה שלה הרבי לא ענה. כשהתחילה לצאת אמרה: ״און די קינדער״? כלומר: מה יהיה על הילדים?

הרבי ענה: ״אויף מיינע פלייצעס״ (“על הכתפיים שלי”) וסימן עם שני ידיו הקדושות לכיוון הכתפיים.

ר’ ראובן הוסיף וסיפר בהתרגשות כיצד השיג בפעם הראשונה הקלטה מהרבי: “לחברי בישיבה נחום שפירא היה מכשיר וקלטת שהרבי מנגן את הניגון ‘סטאוו יא פיטו’. הלכתי ועבדתי קשה כדי להשיג כסף שאוכל לקנות גם מכשיר כזה (ווקמן).

כשקניתי, שמתי קלטת בתוך המכשיר שלי שיקליט ואת המכשיר שלו שינגן, שמנו מעל שמיכה כדי שלא ישמעו (עד כמה שאפשר) את הרעשים מבחוץ.

בלילה היתה חגיגה, שמתי את המכשיר צמוד לאוזן וישבתי ושמעתי כל הלילה איך הרבי מנגן:

״אוייייי חשבויייין צעעעעדק אאאאאט דאוואטי״.

שוין, די עם החשבון נפש…

ההתוועדות נמשכת…

צריכים לנסוע לרבי

ר’ ראובן הוסיף לדבר בחיות מיוחדת שצריך לנסוע לרבי:

“שמעתי מאבא (ר’ שלמה מטוסוב ע”ה) – כך אמר – כאשר הרבי היה בפאריז בתש”ז התוועד עם החסידים שהיו שם ודרבן לנסוע לרבי. החסידים היו אלה שלא מכבר יצאו מרוסיה בעשאלונים…

וכך הרבי אמר: ממה נפשך צריך לנסוע לרבי – הרי עבר 20 שנה מאז שראיתם את הרבי (הרבי הריי”ץ יצא מרוסיה בתרפ”ז) אז בטח יש געגועים לרבי אז צריך לנסוע לרבי. ובאם אין געגועים… הרי מוכרחים לנסוע לרבי!

בין השאר סיפר ר’ ראובן חוויה אישית עזה משמחת תורה תשמ”ח. באותה שנה הביא את בתו בת ה–4 לרבי. זה לא היה קל גם לשמור על הילדה, וגם לשמור על המקום הקבוע משם יכול היה לראות את הרבי בהקפות, אך ב”ה עבר בהצלחה. שנתיים לאחר מכן, החליט שהוא כבר מספיק “מנוסה” אז הביא את שתי בנותיו, הגדולה היתה כבר בת 6 וילדה נוספת בת 4.

“כמובן שאינה דומה מחשבה (ועוד פנטזיה..) למציאות… ולא הצלחתי להיכנס בהקפות עם שתי ילדותיי למקום הקבוע שלי. נאלצתי לעמוד מאחורי הפירמידות ולחזות ברגליים המקפצות… הייתה לי מכך עגמת נפש רב ולא ידעתי מה לעשות…

“בהחלטה של רגע, החלטתי לעשות מבצע ‘קריעת ים–סוף’. לקחתי את בתי בת ה–4 על הכתפיים והוריתי לילדה בת ה–6 להמתין לי ליד העמוד במקום בו עמדנו. נכנסתי ל’ים הסוער’ של ההקפות. רק כיוונתי את הבת שלי שתסתכל למקום של הרבי ותראה אותו. אני כמובן לא ראיתי כלום. שאלתי אותה את רואה את הרבי? היא צעקה ברוב התרגשות: ‘כן! כן! ראיתי את הרבי, הוא מוחא כפיים’.

יצאתי חזרה למקום והחלפתי בין הילדות, ושוב אותו קריעת ים סוף, וגם הילדה השניה ראתה את הרבי וחזרתי בחזרה.

אחר כך עליתי ל’זאל הקטן’ שהיה שומם יחסית, ניסיתי להשכיב את בנותיי שיירדמו על הספסל מתוך מחשבה שאוכל להספיק לרדת רק לראות את הרבי, אבל זה לא עבד… בלית בררה ערכתי ‘הקפות תשעה באב’ ב’זאל הקטן’.

לפתע קלטתי שאוטוטו ההקפות למטה מסתיימות, מיד לקחתי את הילדות ליד גן עדן התחתון, העמדתי אותם אחת ליד השנייה והדרכתי אותם שיגידו לרבי גוט יום טוב כאשר הוא עולה לכיוון חדרו.

אכן חיכינו וחיכינו ולפתע הרבי מגיע… אני ברחתי לכיוון הדלת היציאה מ–770 והסתכלתי משם. הרבי הביט בבנות ולקח את הסידור מתוך כף ידו והניח תחת בית השחי, והתחיל למחוא לכיוון הילדות כפיים ועודד את השירה במשך כ–10 דקות… (ראובן בכה בהתרגשות עצומה..) “הבנות שלי זכו להקפות מיוחדות מהרבי…”

איי, רעבע!

רק אוסיף לסיום: במשך ההתוועדות שאלתי אותו מהיכן רוכשים כזו אהבה לרבי? ענה ראובן: מראיית וציור פני הרב…

ההחלטה שלי מההתוועדות לראות במשך השבוע הקרוב לפחות 10 שעות וידאו של הרבי.

ומלאה הארץ פארבריינגענ’ס

במהלך כל השבת ניתן היה לראות את המשפיע הרב זלמן נוטיק כשסביבו עשרות אברכים המתוועדים אתו ללא הפסקה. הרב נוטיק עודד לחיות את ה’דבר מלכות’ של פרשת השבוע, השיחה שבה דורש הרבי לצאת בהכרזה ש”חב”ד מאנט פנימיות”. מצדו השני של האולם נשמע זועק המשפיע ר’ זלמן לנדא “איי שנזכה רבי לגרום לך נחת…”. הרב משה הלל, משפיע בישיבת ‘תומכי תמימים’ באור יהודה, התוועד עד אור הבוקר יחד עם הרב אפרים מפעי משפיע אנ”ש ברחובות.

אל השבת המיוחדת הזאת הצטרפה קבוצת בחורי ישיבה ליטאיים וכן בחורים מישיבות חסידיות בירושלים. הם ישבו בהתוועדויות עד השעות הקטנות של הלילה, השתתפו בתפילות ונכנסו לאוירת “בית חיינו” ששרה במלון. מי שאחראי לקבוצה הוא ר’ גיא קנטור העומד עמם בקשר במהלך כל השנה, שדאג להביאם וללוותם במהלך השבת כולה.

משיח – תלוי איך ניגשים לזה

ההתוועדויות, כאמור נמשכו לאורך כל השבת. בשעות אחר הצהריים של יום השבת, נצמדתי להרה”ח דוד נחשון יו”ר ניידות חב”ד וצבאות השם בארץ הקודש, והרי כמה פנינים ששמעתי וקיבלתי:

באור לט”ו אייר תנש”א הרבי עודד בפעם הראשונה את שירת “יחי אדוננו”. למחרת מר שמואל שמואלי (עורך “ישראל שלנו”) שאל את הרבי האם לצאת בפרסום שלטי חוצות וכיוצא בזה… הרבי ענה בכתב יד קודש (תוכן): לאחרונה קמו מנגדים חדשים לזה הענין על כן יפסיק זה לזמן מועט.

תהלוכת ל”ג בעומר היתה יומיים לאחר מכן, והרבי לא יצא לתהלוכה. הרגשנו שיש משהו בזה, כנראה שהרבי לא מרוצה. מה שהיה כמה ימים לפני, הרבה שלוחים עבדו על התהלוכות והכינו שלטים עם הכיתוב “ווי וואנט משיח נאו”.

מארגון צא”ח שלחו לרבי מכתב שתוכנו שהשלטים מרחקים יהודים מחסידות וכו’. ומענה הרבי היה: ‘אם זה מרחק שיפסיקו את זה’. אז יצא הוראה ממרכז צא”ח בארץ הקודש הרבי לא מרשה את השלטים הללו!

היו כמה שלוחים שהתבלבלו והסירו השלטים. אני הייתי אצל הרבי בל”ג בעומר ובמוצאי ל”ג בעומר התאספנו לטכס עצה 17 שלוחים ומשפיעים.

לבסוף כתבנו לרבי מכתב וזה תוכנו: הרי משנת תש”מ, “תהא שנת משיח”, התחילו עם השלטים “ווי וואנט משיח נאו” ומעולם זה לא ריחק; אך אם על כל פנים צריך להיות הפסק לזמן מה, אזי הזמן שעבר מט”ז אייר עד עתה, מוצאי ח”י אייר, יהיה הזמן המועט הזה – ומכאן ולהבא שיהיה ההמשך בכל השטורעם. חתמנו כולנו על המכתב והעברנו לרבי. לא קיבלנו תגובה על כך.

בימים הסמוכים עברתי בחלוקת דולרים אצל הרבי, וכשעברתי, הרבי היישיר את עיניו הקדושות לכיווני והנהן בראשו לאות חיוב; הרגשתי כאילו הרבי אומר לי שקיבל את המכתב… מיד אחר כך נסענו לאוהלי רבותינו נשיאנו בשליחות החשאית של הרבי כדי להקריא את פסק הדין שהרבי מלך המשיח וצריך להתגלות…

לא מפסיקים להתגעגע

בפרסום לקראת השבת הבטיחו “שבת שכולה משיח”, וכל מי שפגשתי שם באמת מחכה למשיח. בהופעות יש מושג של ‘הדרן’. כשנגמרת ההופעה עומדים כולם: שורקים, מוחאים כפיים וצועקים כדי שיהיה הדרן, ומבקשים שהזמר או השחקן יחזור להופיע עוד קצת.

למזלי אני חסיד מה שמכונה “חסיד של אחרי ג׳ תמוז”. שלא תתבלבלו אני בהחלט מקנא במי שזכה לראות ולשמוע; זכיתם להיות בזמן ההתגלות, אתם שומעים ורואים את הרבי ממש (בזיכרון), אבל עומדים מוחים כפיים שורקים וצועקים שתחזור ההופעה שתהיה שוב פעם התגלות, הרי פעם היה כל כך נפלא…

ואני הקטן לא זכיתי, לא ראיתי ולא שמעתי… אבל אני יודע ומכיר שכל מה שיש לי זה הרבי, אם לא הרבי אני לא יודע איפה אני והילדים שלי היו…

הרבי אינה הופעה חולפת חלילה… הרבי זה מציאות, זה אלוקות! ההופעה לא הסתיימה. רוצים לראות את הרבי? פשוט צריך להסתכל, הרי המשיח נמצא בכל נברא.

יש יתרון בלהיות חסיד שלאחרי ג׳ תמוז; הרי ב”הופעה” לא הייתי (נולדתי אחרי), אבל עכשיו אני רק מרגיש אבל לא זוכר. המרחק שלי מלהיות ‘חסיד מושלם’ הוא כרחוק מזרח ממערב, אבל אני אוהב את הרבי כל כך… מן קסם כזה.

בשבת פגשתי חברים שמאיר בהם בגילוי הניצוץ של משיח. זכיתי לראות הרבה “רבי”. בעזרת השם משהו מזה נדבק גם בי, וימים יגידו אם ניצוץ המשיח שבי יצליח להאיר ניצוצות נוספים, כי 100 אחוז משיח זה כשאפילו אחד לא חסר.

תודה למארגנים ולמשפיעים על שבת נפלאה. אני מרגיש כמעט בצורך לבכות כשאני נזכר בדבריו החמים וספוגי–הרגש של הרב ראובן מטוסוב. הוא הצליח להעביר את הרגש העמוק שלו מהרבי. אני מרגיש שהיינו בשבת אצל הרבי, ואני מתקשה לנחות מאותה הרגשה של התרוממות שחוויתי.

כששמעתי את ר’ ראובן, פתאום אחרי כמעט 4 שנים מאז שהתקרבתי לחב”ד, הבנתי מה זה ‘רבי’ בשביל חסיד. זה כל העולם של חסיד, ממש אויר לנשימה, אי אפשר בלי. כשהוא בכה, הבנתי כמה געגוע יש לו לרבי; לא יאומן כמה הרבי חי בתוכו וכמה הוא חי את הרבי. ממש כמו ילד קטן שמתגעגע כאשר ההורים נוסעים מחוץ לבית לכמה ימים.

***

אורח השבת הנוכחית הוא הרב יוסף יצחק קסלמן מיוהנסבורג דרום אפריקה.

ומארה"ק המשפיעים: הרב יוסף יצחק אופן מירושלים, הרב חיים יוסף גינזבורג מרמת אביב, הרב משה הלל מנחל'ה, הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי מצפת והרב אפרים מפעי מרחובות.

שבת נשא י"ב סיון ה'תשע"ח 26.5.18 במלון 'גולדן טאוור' אשקלון (מרחק הליכה מהחוף הנפרד).

להרשמה במחיר מוזל עד ראש חודש, חייגו כעת: 03-9607700