משיח בפרשה: גאולה בזכות מתן תורה

כאשר הרבי מדבר אודות הגאולה העתידה, משתמש הרבי תדיר במטבע הלשון "הגאולה האמיתית והשלימה". הרבי הסביר זאת פעם בכך ש"אם הגאולה אינה פועלת על כל ישראל, ויש יהודים (כגון "בשם ישראל יכונה") שנשארים בגלות — אין זה גאולה אמיתית", ומכיוון שבגאולה העתידה ייגאלו כל היהודים, ללא יוצא מן הכלל, לכן נקראת היא "גאולה אמיתית".

בכך שונה הגאולה העתידה מגאולת מצרים: למרות שגאולת מצרים היא היסוד והשורש של כל הגאולות, כולל הגאולה העתידה, בכל זאת ביציאת מצרים, לא כל העם זכה להיגאל. היו כאלו שלא רצו לצאת ממצרים והם מתו במצרים, בשלושת ימי האפילה של מכת חושך.

הפרט המדהים הוא שלפי דברי חז"ל לא מדובר על כמות קטנה של יהודים, אלא על לא פחות משמונים אחוז מכלל העם!

מצד שני, לא כל היוצאים ממצרים היו צדיקים גמורים. היו בהם גם רשעים גדולים, ואפילו כאלה שלקחו עמם עבודה זרה. גם אלו שפחדו מכל מיני סיבות מהגאולה, כמו לדוגמה הפחד מהיציאה אל הבלתי נודע במדבר — נגאלו בעל כורחם. רק מי שבאופן עקרוני לא רצה לצאת ממצרים והעדיף להמשיך להיות עבד של פרעה — מת בשלושת ימי האפילה ונשאר בגלות.

עלינו להבין: א. בנוגע לגלות מצרים — אם אפילו הרשעים נגאלו, מדוע לא נגאלו אלו שלא רצו לצאת ממצרים? ב. בנוגע לגאולה העתידה — מדוע גם מי שבאופן עקרוני יעדיף להישאר בגלות, ייגאל אף הוא?

מ"אב ובן" ל"בחירה עצמית"

מסתבר, ששורש ההבדל בין שתי הגאולות, נעוץ במתן תורה. בפרשתנו מתואר בהרחבה המעמד הנשגב של מתן תורה, ההתגלות האלוקית הנעלית והבלעדית שהתרחשה באופן מוחשי לעיני העולם כולו. אחד הדברים היסודיים שאירע במתן תורה, הוא הבחירה ההדדית בין הקב"ה לעם ישראל: הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל בבחירתו החופשית וגם בני ישראל בחרו אז בקשר עם הבורא.

במתן תורה ה' בחר בעם ישראל בפעם הראשונה להיות עבדיו באופן נצחי. כלומר, לפני מתן תורה הקשר בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל היה כמו קשר שבין אב לבנו: קשר שנוצר מאהבה מיוחדת או אפילו פשוט "קשר טבעי". במתן תורה נוצר קשר חדש שנבע מבחירתו של הבורא בכל יהודי ויהודי (וגם בני ישראל מצדם בחרו בקדוש ברוך הוא באותה שעה).

ההשלכות של הבחירה של ה' בכל יהודי להיות בן ועבד שלו, הן שיצרו את ההבדל בין הגאולה ממצרים לבין הגאולה העתידה:

בגאולת מצרים, ההתעוררות מלמעלה להוציא את בני ישראל, היה מצד גילוי הקשר של "אב ובן", בין הקב"ה לבני ישראל, כמו שנאמר "בני בכורי ישראל". מכיוון שכל בני ישראל, גם הרשעים שבהם, היו בנים של הקב"ה, וכמאמר חז"ל "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" — לכן נגאלו אף הרשעים.

אבל, אותם רשעים שמיאנו לצאת ממצרים, ולא רצו להיות עבדיו של הקב"ה, אלא להמשיך להיות עבדים לפרעה — הרי בזה הם התנגדו לגילוי הקשר הזה עצמו. מי שלא רוצה להיות "בני בכורי", אינו יכול ליהנות מהגילוי שנועד להוציאו ממצרים. ובלשון חז"ל: "אין קטגור נעשה סניגור".

במתן תורה, נוסף על הקשר של "אב ובן" — קשר חזק ואמיץ יותר, של "בחירה":

ההתקשרות של אב לבנו, היא אמנם טבעית וחזקה, אבל הבן אינו קשור במהותו ועצמותו למהותו ועצמותו של אביו. גם כאשר מבואר בספרי החסידות שהבן נמשך ממוח האב – הרי הקשר הוא למוח האב, שהוא בחינה מסויימת בנפש האב, ולא לכל מהותו ועצמותו של האב.

לעומת זאת, כאשר בוחרים דבר מסויים בבחירה חופשית, הרי הבחירה נובעת מעצמותו של הבוחר, כידוע שבחירה חופשית אמיתית, היא כאשר בוחרים ללא נטיות טבעיות, ולפעמים גם בניגוד לנטייה הטבעית.

וזה מה שאירע במתן תורה: הקב"ה בחר בנו, מצד עצמותו ומהותו ממש, וזה פעל גם בבני ישראל שגם הם בחרו בקב"ה בכל עצמותם ומהותם. מעתה, עצמותו ומהותו של כל יהודי קשורה עם עצמותו ומהותו של הקב"ה.

זו הסיבה לפסק הידוע של הרמב"ם, שאם בית דין פסק שיהודי מסויים צריך לגרש את אשתו, והלה ממאן — מכין אותו עד שיאמר רוצה אני. ומסביר הרמב"ם, שלמרות שאין האדם מגרש אלא לרצונו "זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו".

— כי במהותו ועצמותו הוא בחר בקב"ה, הרי מה שעובר עבירה — אין זה אלא בחינה חיצונית, שאינה יכולה להאפיל על מהותו האמיתית.

[וכפי שהסביר הרבי במכתב את האמור לעיל בטרמינולוגיה מודרנית (תרגום חופשי מאנגלית): "ה'תודעה' של יהודי יכולה להיות מושפעת מגורמים חיצוניים עד כדי יצירת דפוסי מחשבה והתנהגות המנוגדים ל'תת התודעה' שלו, שהיא מהותו של היהודי. וכאשר מסירים את הלחצים החיצוניים, אין כאן שינוי או הפיכה של טבעו העצמי, אלא אדרבה — התגלות טבעו האמיתי והעצמי].

ולכן, הגאולה העתידה תהיה אמיתית ושלימה, וגם יהודי שלא ירצה לצאת מהגלות — הרי אי–רצונו לצאת מהגלות יהיה גילוי בחינה חיצונית בנפשו, שיתבטל לחלוטין לגבי עצמותו ומהותו של היהודי, שמחוברת תמיד לעצמותו ומהותו של הקב"ה, ותרצה אף היא לצאת מהגלות אל הגאולה.

מבוסס על לקו"ש חלק י"א שיחת שמות.

טור זה מבוסס על סדרת השיעורים 'משיח בפרשה'. לקבלת השיעור המורחב — ניתן להרשם באתר MoshiachBp.com